חתם סופר/עבודה זרה/סב/א

חתם סופר עבודה זרה סב א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

השוכר את הפועל פירש"י נכרי השוכר וכו' רצה בזה לאפוקי ישראל השוכר הפועל לשבור ביי"נ ולהאבידו דשכרו מותר דלמעוטי תפלה שפיר דמי כדלקמן ס"ג ע"ב וכ' רש"י עוד להוריק מכלי אל כלי וכו' לאפוקי לחדש דבר בשבחו של יין דאז אומן קונה בשבח דשכרו אסור מדינא דהוה כמוכר יין נסך לנכרי ועיי' לעיל י"ט ע"ב אם בנה שכרו מותר וכו' ע"ש. ויש לדקדק טובא מ"ט נקיט השוכר דמיירי בגוי השוכר ולא המשכיר עצמו לעשות ביי"נ שכרו אסור דהיינו ישראל שהשכיר עצמו לנכרי. ותלמידי בני מה"ו שמעון נ"י אמר דקמ"ל דשכרו אסור לאחרי' כמ"ש תוס' ואלו תנן המשכיר ה"א שכרו אסור לו ולא שהממון אסור לכולי עלמא אבל השתא דתנן השוכר שכרו פי' השכר שהנכרי נותן אסור משמע שהשכר אסור לכולי עלמא ונכון הוא:

ולפע"ד נראה לומר דרישא קמ"ל אפי' המשכיר לא השכיר עצמו ליי"נ וסבר חבי' של שכר או שמן הם אך השוכר שכרו ליי"נ כי הטעהו ונמצא יי"נ אפ"ה שכרו אסור אמנם בסיפא השוכר את החמור ע"כ ליכא לפרושי בשוכר סתם דכי האי גוני מותר במשכיר בהמתו סתם אעפ"י שהגוי מניח עלי' יי"נ שכרו מותר ואפי' לכתחלה מותר להשכיר כך כדקתני בסיפא שכרו לרכוב עלי' וכו' ומבואר בש"ס לא מיבעי' סתמא דשרי אלא אפי' לרכוב דיודע בודאי שסתם רוכב מניח לגינו עלי' מ"מ כיון שלא התנה כך בפירוש מותר מטעם דמבואר בש"ס לקמן ס"ה ע"א משום דאי לא מותיב לא מנכי לי' א"כ מכ"ש כי משכיר לי' בהמתו סתם ומניח עלי' יי"נ דשרי ומבואר במג"א סי' ת"ן סקי"א דבבית וחמור מותר להשכיר סתם אמנם ברישא גבי פועל אדם אפי' שכרו סתם והטעהו נמי שכרו אסור והחילוק במג"א שם סק"ה ועיי' עוד בהגהות מהרלנ"ח בטור שם ואיידי דתני רישא בפועל אדם השוכר לרבותא הנ"ל תני נמי סיפא השוכר ולטעות ליכא למיחש דנטעה לומר דמשכיר בהמתו סתם נמי שכרו אסור ז"א דהא תנן בסיפא שכרו לרכוב עליו וכו' וכנ"ל:

וע"ש בטא"ח סי' ת"נ מייתי בשם ר' שמשון בר אברהם המשכיר תנורו ע"ש ומייתי ראי' ממשנתינו שכרו לעשות מלאכה אחרת וכו' והרב"י הבין שהר"ש פי' משנתינו כפשוטה ששכרו של פועל אדם מותר בכי האי גוני וא"כ יהי' נגד ש"ס ערוך דמוקי למתני' בלעתותי ערב או בפרוטה פרוטה עיי' לקמן ס"ה ע"א ומ"ש לחם סתרים בפירש"י דמשנתינו וכבר תמה חק יעקב על זה אבל פשוט דכוונתו אסיפא דמשנתינו וע"ד שכתבתי ויבואר עוד לקמן אי"ה בסמוך:

שכרו מותר מוקמי' לקמן בשאמר לו חבי' חבי' בפרוטה וכ' שם תוס' דלא בעי למימר ומכר כלו חוץ מפרוטה א' או ישליך פרוטה לים המלח וצ"ל דס"ל בדרבנן יש ברירה ועיי' תוס' סוטה לענין פרוטה בכיס הקדש ע"ש י"ח ע"א ועיי' תמורה ל' ע"א גבי מחיר כלב ותי' תוס' דשכרו משמע כל שכרו ועיי' מהרש"א שם ונ"ל דהכרח הש"ס הוא דומי' דסיפא דמניח לגינו עלי' והתם במשכיר חמור פשוט דכל שכרו מותר ה"נ שכרו דרישא כל שכרו וע"כ נדחק דמיירי בחבי' חבי' בפרוטה אבל אה"נ לדינא א"נ אמר מאה חבי' במאה פרוטות נמי משליך א' לים וזה שהשיג הראב"ד בפי"ג אמנם רמב"ם ס"ל כרמב"ן ורשב"א דבקבלנו' לא יועיל פדיון דמי החביות ההוא דפתיך בכולהו וכ' רשב"א אבל חצי פרוטה לא פתיך וראיתו מלעיל י"ח ע"ב מכוש אחרון ע"ש וכ' ש"ך סי' קל"ג דמתוס' לעיל שם מוכח דלא כהרמב"ן והרשב"א הנ"ל והקשה ט"ז סק"ו א"כ ליחשבי' בפ' הזהב במתני' חמשה פרוטות הם ולתני ששה וש"ך בנה"כ נדחק מאוד יע"ש ולפע"ד לק"מ דלא אמרה רשב"א אלא למ"ד יש פדיון והכי קיי"ל כר"א וא"כ בחצי פרוטה ישליך לים המלח אבל למאן דלא ס"ל הכי א"כ גם בחצי פרוטה אסור הכל ומתני' בפלוגתא לא קמיירי או אתי' כרבנן דר"א:

שכרה לישב עלי' וכו' לקמן בגמ' דהאי סיפא איצטריכא דאע"ג סתם רוכב מניח לגינו עלי' מ"מ כיון דלא מצי מנכי' לי' משכירתו לא הוה שכר יי"נ הוצרך לזה למאי דפשיטא לקמן דסתם יינם נמי שכרו אסור דאל"ה י"ל לעולם בעלמא כיוצא בזה אסור והכא שאני דהרי לגינו איני מיוחד ליין שנתנסך והא גופי' קמ"ל כיון דיכול להניח לגין דסתם יינם אע"ג שהניח לגין יין שנתנסך משו"ה שרי אבל אי לא הי' אפשר למיתלי בהתירא כמו תנור לאפות דסתמי' רק לחמץ ה"א דאסור קמ"ל השתא כיון דאי לא מניח לא מצי מנכי לי' שרי דהרי סתם יינם נמי שכרו אסור:

הואיל ויי"נ אסור בהנאה שכרו נמי אסור ולא אמר יי"נ אסור בהנאה כע"ז ולקמן בתופס דמיו אמר תופס דמיו כע"ז עיי' לח"מ ריש פי"א ממאכלו' אסורו' דבע"ז עצמה איכא תרי לאוין א' לא ידבק בידך מאומ' מן החרם והשני לא תביא תועבה אל ביתך משא"כ בתקרוב' ע"ז ויין שנתנסך ליכא משום לא תביא תועבה ע"ש ולפ"ז גם חליפיו אינו תופס דמיו מן התורה דהרי תפיסת דמי' נפקא לן מלא תבי' תועבה אל ביתך והיית חרם כמוהו כל מה שאתה מהוה ממנו הרי הוא כמוהו וההוא לא קאי אתקרובו' אלא מ"מ חליפיו אסור מדרבנן כמו ע"ז עצמה והיינו תופס דמיו כע"ז ולפ"ז שכרו הוה תרי דרבנן שכרו אטו דמי עצמו ודמיו אטו ע"ז ועוד גזרו גם בסתם יינם:

ותנן מכרן וקידש בדמיהן מקודשת רישא דמתני' המקדש בערלה וכו' אינה מקודשת ובמקום אחר כתבתי בדקדוק לשון המשנה המקדש ולא אמר מי שקידש ובסיפא נקט מכרן ולא המוכר ומקדש בדמיהן ע"כ הי' נ"ל דריש' אפי' מודיע לה שהוא ערלה ושאין בו שוה פרוט' אלא באפר והיא סמכה דעתה ומקבל אפ"ה אינה מקודשת מטעם שכ' תוס' לקמן שאינו דומה לשדה עפרון ויבואר פי' לקמן אי"ה או כמ"ש הריטב"א דהאפר הפקר ולא מדידי' יהיב לה עכ"פ ברישא אפי' המקדש בערלה וידעו שניהם שהוא איסור הנאה מ"מ אינה מקודשת ובסיפא אפי' מכרן ולא הודיע להלוקח רק הטעה אותו והיינו מכרן דיעבד שאלו הי' יודע לא הי' קונה מ"מ מקודשת בדמיהן והטעם כיון שעכ"פ שוה פרוטה לאפרן ואין כאן גזל אלא אונאה או מום במקח וכשיבוא זה ויתבענו בב"ד צריך להחזיר לו מעותיו מ"מ כל זמן שאינו תובעו אין הדמים בתורת גזל אלא כמלוה להוצאה ויכול לקדש בו אשה ואם לא יתבענו בב"ד יהי' מחולה ומתנה ומשו"ה מקודשת כנלע"ד לדינא נכון:

והנה תוס' הקשו מדיוקא דסיפא משמע בערלה גופה אינה מקודשת והקשו ליתקדש באפר או שלא כדרך הנאתן ונתקשה משנה למלך מה צריך לדיוקא הא בהדיא תנן המקדש בערלה אינה מקודשת ולפע"ד דהרי דעת הריטב"א פ"ב דקידושי' דאיסור הנאה הפקרא נינהו והאפר הפקר וכן שלא כד"ה ומהפקירא זכה וזה דעת רמב"ן דלא שייך איסור למכירה כי אין בו דין מכירה כלל והחליפי' שמקבל הם גזל או פקדון ומזה אמר בירושלמי המקדש בגזל מקודשת אך אנן הא קיי"ל בגזל דאחרי' אינה מקודשת ע"כ מיאנו תוס' בזה וס"ל דהאפר היא שלו ואי' הנאה מיקרי לכם והיא דעת הרמב"ם וכמ"ש מג"א סי' תרמ"ט וכבר הארכתי בזה בחי' למס' חולין דף ק"מ ע"ש ומשו"ה לא הו"מ להקשות ארישא דהמקדש בערלה די"ל האפר אינה שלו ומשו"ה אינה מקודשת אבל בסיפא מכרן וקידש לדמיהן מקודשת שפיר קשה אי ס"ד אפר אינו שלו אין מכירה חל והוה גזל ואיך מקודשת בגזל וע"כ האפר שלו והוה מכירה א"כ קשה מ"ט לא הוה קידושי' ועל זה תי' שאינו דומה לכסף של שדה עפרן פי' כי הכסף של שדה עפרון הי' עובר לסוחר וה"ה שוה כסף ככסף אפי' נותן לה תרומה טמאה שאינו אלא לדמי עצים ויש בדמי שוה פרוטה הרי מקדשה בפרוטה שיש בו והוא עובר לסוחר שתוכל להחליף הני פירי בדמי עצים שבהם לקנות חלוק וטלית והרי פרוטה ממש עובר לסוחר אבל הכא אסור לה למכור הערלה בעינה בדמי אפרה אלא היא תשרוף תחלה הערלה ואח"כ יש באפרה פרוטה אבל הערלה גופה לא תוכל לקנות ממנו חלוק וטלית ואין אשה מתקדשת אלא בכסף הדומה לכסף של עפרן, ועיי' תשובתי (היא ח"ס חלק יו"ד סי' ק"ל וח"ס אה"ע חלק ב' סי' קנ"ד) מצוה להעתיק לכאן עם מ"ש בחי' פ"ק דחולין דמחליפי' ושם ק"מ ע"א וסוכה סוגי' ל"ה ע"א ודנדרי' סוגי' חלופי אי' הנאה וגדולי' ע"ש:

וקידש בדמיהן מקודשת כ' תוס' ד"ה והתנן וכו' תימא מאי קפריך שאני התם דהיינו בדיעבד הקשה משנה למלך הא כבר כתבו דאסור לאחרינא א"כ אינו שוה לה כלום ולק"מ וכ"כ תוס' להדי' בחולין ד' ע"ב ולפע"ד המעיי' שם יראה עדיין הוה קשי' להו עכ"פ לענין קידושי' ה"ל למיחש כמו מקדש בחמץ דרבנן בשעו' דרבנן ותי' אה"נ חוששי' אבל לא מקודשת בודאי ואמנם הכא בשמעתין קשי' להתוספת טפי דלמא משום פ"ו התירו להאשה הממון לכתחלה כדי שתתקדש כיון שכבר קדשה והיינו דיעבד דהתוס' ותירצו א"כ לא שייך שכרו אסור כיון דאיכא צד דמותר אם קידש בהם אשה מותר לה לכתחלה:

נמצא זה פורע חובו וכו' לפמ"ש תוס' לקמן ע"ב סוף ד"ה העלום וכו' משכחת שפיר שיכול לפרוע חובו כשהפירות בקדושת שביעי' ביד המקבל אלא דלא מצי למימר הכי דא"כ מאי ארי' פועלים עושים בפירות שביעי' דוקא אפילו שאר מלאכות כמ"ש תוס' ד"ה דיהיב וכו':

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף