חתם סופר/עבודה זרה/נה/ב

חתם סופר עבודה זרה נה ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

אעפ"י שהוא נוטל ונותן בידו וכו' כ' תוס' לא זו אף זו קתני לכאורה משמע לא מבעי' כשנוטל בידו מעורב החרצנים אלא אפי' התחיל למשוך נמי מותר עד שירד לבור אלא לפי מאי דמוקי לי' בגת פקוקה ומליאה וכמשנה אחרונה לא שייך זה וצריך לומר לא מבעי' כשנוטל ונותן בידו דבעבידתי' טרוד דאינו עושה יי"נ אלא אפי' נוגע להדי' בפקוקה ומליאה נמי אינו מנסך עד שיפתח הפקק היינו עד שירד לבור ע"י פתיחת הפקק. ומשמע אז אם יתחיל לימשך ע"י פתיחת הפקק אז עושה יי"נ אפי' ע"י נטילת ונתינת לתפוח דטרוד בעבידתי' כיון שנוגע בגופו ויהי' אותו הס"ד דמוקי בפקוקה ומליאה כר' נתן דמודדו ביד אסור בהנאה אפי' טרוד בעבידתי' עיי' לקמן אי"ה:

עד שירד לבור כ' תוס' לקמן ד"ה לימא תלתא תנאי נינהי דלא הו"מ למימר עד שירד לבור ויקפא דא"כ ה"ל למיפלג בין קודם קיפוי לאחר קיפוי דמה דשמעי' השאר מותר אינו חידוש כיון שהגרגותני מפסיק ע"ש וצריך לבאר הא גם במתני' דמעשר בודאי נמי גרגותני מפסיק אלא במעשר מיירי לענין איסור והיתר לשתות עתה מהיין שבגת ולא נגזור כיון שסמוכים זה לזה יבוא לשתות גם מהבור אעפ"י שגרגותני מפסיק ולעולם אסור להניח מאכל איסור והיתר זה אצל זה משום תקלה וקמ"ל דלא חיישי' אבל הכא לא מיירי שיש יין איסור בבור כלל אלא אומר מה שבבור אסור אם יארע שיגע בו גוי אבל אם יגע בגת ולא בבור אינו נאסר ופשיטא דלא נגזר אם נתיר נגיעת גוי בגת נבוא להתיר לנגוע גם בבור כיון שהגרגותני מפסיק כולם יודעי' להפריש שזה יין וזה איננו יין:

אמנם להרשב"ם דמה שבבור אסור ממילא מטעם כחו לא שייך הנ"ל א"כ שפיר הוה סד"א כיון שיש לפנינו יין בבור האסור בשתי' והנאה נגזר גם אהא דגת אע"ג דגרגותני מפסיק כמו במעשר וא"כ הדר' ק' תוס' לימא במשנתינו עד שירד לבור ויקפא וי"ל לרשב"ם בלא"ה לק"מ ק' תוס' דאיך ס"ד דמה שבבור אסור משום כחו והרי לא נקרא יין עד אחר שקפא ואז כבר פסק כחו זמן רב ולא ק' קו' תוס' אלא לפירש"י מה שבבור אסור בנגיעה ועל זה יפה תי' תוס':

והנה רש"י האריך במשנתינו וסבר תנא דידן לא הוה יי"נ עד שירד לבור ולכאורה היינו לאפוקי מרבנו שמעי' ולומר אפי' בשתי' לא נאסר ואיננו בכלל פתן ושמנן ושיכרא דארמאי דאיננו יין כלל אפי' כל שהוא ושוב האריך וכ' דורכי' עם הנכרי ולא אמרי' משתכר באיסורי הנאה דאפי' בשתי' סבר האי תנא דשרי וכו' והכל ללא צורך אבל נלפע"ד דאתי לאפוקי מדרשב"ם דס"ל מה שבבור נאסר בהנאה מטעם כחו דהנה הרשב"א בתה"א כ' דמה שנתמלא בור ע"י דריכה לא הוה כחו ממש פי' שכחו אינו פועל אלא להוציא המשקה מהענבים ושוב המשקה נמשכה מאלי' ע"י הצינור אל הבור אלא מ"מ כיון שע"י כחו יוצא מתחלה דנינן לי' כמו כחו ע"ש וס"ל לרש"י תינח למשנה אחרונה דעכ"פ העליון שם יין עליו שהרי אם היה מוצא מקום מדרון בגת עצמו הי' נעשה יי"נ א"כ גם עכשיו שע"י דריכתו נמשך אל הבור ה"ל מה שבבור כחו אבל למשנה ראשונה שהעליון מים ממש ואפי' גזרת פתן ושמנן אין בו ומותר אפי' בשתי' א"כ דרך להוציא מים ומשם נמשכו ונעשה יין בבור אין זה כחו נמצא לדינא במשנה אחרונה ס"ל לרש"י ג"כ כרשב"ם אך לא במשנה ראשונה:

ירד לבור מסקינן דמשום חומרא דיי"נ הוא נמצא מעיקור הדין איננו יין והנה קיי"ל בכל התורה ניצוק אינו חבור אך משום חומרא דיי"נ ס"ל לר"ה ניצוק חיבור וצ"ע תינח ביין גמור אבל הך דירד לבור בלא קיפוי שהוא גופי' אינו יין אלא משום חומרא עוד נוסיף עליו חומרת ניצוק ור"ת מביא ראי' משמעתין דר"ה חזר בו וס"ל ניצוק אינו חיבור ומנ"ל דלמא בשמעתן לא ס"ל ניצוק כיון שעדיין לא קפה בבור עוד יש לי עיון במ"ש תוס' ד"ה אבל החזיר וכו' ועי"ל שיש הרבה יין ביחד וכו' וקשה אי בתר שמא אזלי' הלא היין הזה איננו יין למשנה ראשונה. אע"כ נ"ל בפשיטות דודאי יין גמור הוה ושמו יין רק לדין תורה ושיעורא חז"ל שיערו שאינו גמר מלאכה עד שיקפה או ישלה אבל יין הוה והמנסכו לע"ז ממש אסור מן התורה בהנאה ולוקי' עליו והאי נמי דסתם יינם הוא מ"מ כיון דאסרוהו בהנאה משום לתא דניסוך ממש א"כ ראוי שיאסר משירד לבור בלי קיפוי ולמשנה אחרונה אפילו בגת ואין כאן חומרא יתירה ומשו"ה ראוי' לאסור גם הניצוק למאן דס"ל ניצוק חבור ואין כאן תרי חומרי בהדדי:

והנה עד שיקפא פירש"י שיקפא החרצנים פי' אע"ג דאיכא גרגותני מ"מ א"א דלא ירדו קצת חרצנים והם נקפאי' בבור כידוע וישלה בחבי' פירש"י בשמעתין שישלה מן הבור לתוך החביות ובביצה י"ד ע"ב פירש"י שישלה בהחביות החרצנים העולים ובב"מ צ"ב ע"ב פירש"י שהשערי' העולים ע"י רתיחה משלה ע"ש ונ"ל בשמעתין לפי הס"ד דיי"נ ומעשר חד דינא אית להו א"א שום סברא בעולם לומר דהיין בחביות ועדיין אין שם יין עליו לאסור בשתי' מכל הפחות כפתן ושמנן וע"כ לפי אותה הס"ד שישלה מן הבור לתוך החביות אמנם למסקנא דמעשר לחוד ויי"נ לחוד שפיר נאמר שישלה בהחביות עצמו והנה באתרא דהסותם החביות הוא משלה דבהא איירי בב"מ י"ל שאינו משלה עד אחר זמן שהשמרי' עולי' למעלה אבל בסתם אתרא מיד שמשלה חרצני החביות הוה גמר מלאכה וכפירש"י במס' ביצה:

דורכי' עם הנכרי בגת מצוה להסביר איך תלי' זה בזה במשנה ראשונה הקילו ביין נסך והחמירו בהגרמת טומאה ובמשנה אחרונה נהפך הענין י"ל עפ"י מ"ש תוס' ד"ה שמותר לגרום טומאה דחלת קמח לא מקרי טבל טבול לחלה ונדחקו תוס' מאוד איך יקרא הבצירה טבל הטבול לתרומה והנה קבלה הי' בידם והלכה רוחת שאין בוצרי' עם ישראל ע"ה אבל טעמא לא הוה ברירא להו וע"כ כל זמן דהוה ס"ל דיין שבגת אינו יין כלל אפי' נמשך ואינו נאסר אפי' בשתי' א"כ הבצירה רחוק יותר מן היין מרחיקת קמח מן החלה וא"כ הא דאסרו הקדמונים לבצור עם ע"ה איננו משום טבל הטבול לתרומה אע"כ משום דאסור לגרום טומאה לחולין שבח"ל אך ב"ד שלאחריהם אמר יין שבגת יין גמור הוא וא"כ אין הבצירה רחוקה כמו קמח מן העיסה וי"ל מותר לגרום טומאה לחולין והכא משום טבל הטבול לתרומה הוא כנלע"ד להסביר:

אמר ר"ה יין כיון שהתחיל למשך וכו' שיטת רש"י ור"ת למשך ממש אלא לרש"י אפי' במדרונה של גת ולר"ת הורדה בצינור אבל רמב"ן ס"ל אפי' רק ראוי לנסך דס"ל שינוי' פקוקה ומלאה שינוי' דחיקא הוא ומדאמרו במשנה אחרונה סתם אין דורכי' משמע אפי' פקוקה ומלאה משום שראוי למשוך ובהא רמב"ן מחמיר ועושה יי"נ אפילו רק ראוי למשך אע"ג דלשון ר"ה משמע התחיל למשך מפרש לי' ראוי להמשך ועוד פליגי ורמב"ן וסיעתו מקיל דוקא אותו שנמשך או ראוי למשך הוא נעשה יי"נ אבל לא אינך שבגת עצמו והר"ן וסיעתו סוברי' להחמיר מכיון שנמשך קצת נעשה כלו יי"נ אפי' אותו שלא נמשך בין אם נוגע באותו שנמשך נאסרו גם כל החרצני' כאלו הי' מלא חבית יין שהנוגע בקצתו נעשה כלו יי"נ כי החרצנים שלא נמשכו כיין חשיבי וכחיבור א' עם הנמשך ובין שאם נוגע רק באותו שלא נמשך לבד אעפ"י שלא נגע בהנמשך מ"מ נמשך וגם זה במשמעות לשון ר"ה שהרי אינו אומר יין כיון שהתחיל להמשך נעשה יי"נ אלא עושה יי"נ משמע שעושה אחרים יי"נ שזה הנמשך עושה את שלא נמשך יי"נ ולהרמב"ן צריכי' לדחוק בזה:

והר"ן הקשה על הרמב"ן ב' קושיות א' אי ס"ד דמה שלא נמשך אינו נעשה יי"נ א"כ מאי צורך פקוקה ומלאה במלאה סגי אפילו אינה פקוקה ותו מאי פריך והשאר מותר הא לרמב"ן אעפ"י שנמשך לבור מ"מ השאר מותר שלא נמשך:

ולפע"ד ליישב בעזה"י דהרי הר"ן בעצמו הרגיש מנ"ל לר"ה לחדש זה דאפי' מה שלא נמשך נעשה יי"נ עי"ז שנמשך דהרי במשנה אחרונה אין דורכי' לא מוכח דין זה ונדחק מסברא דנפשי' אמר כן וזה דוחק גדול דודאי אם האמורא אומר דין מסברא דנפשי' נאמן עלינו הדיין שהם היו בקיאים אבל יען שדינו של ר"ה נסתר ממשנתינו ואיך לו להשען אלא על משמעות משנה אחרונה א"כ מנ"ל להחמיר יותר נגד משנתינו מה שאין לו סיוע ממשנה אחרונה ע"כ לולי דברי הר"ן הייתי אומר דכ"ע סוברי' דלשון אין דורכי' עם הנכרי סתמא בכל מיני גתות שנינו אשר מפני זה ס"ל לרמב"ן אפי' פקוקה ומליאה כיון שעכ"פ ראוי להמשך אך אינך פוסקים ס"ל סתם גת שדורכי' עלי' איננה פקוקה כידוע אך סתמא היא מלאה כי מלאה אינן רוצה לומר על כל גדותיו אלא מלאה כל רוחב הגת מכוסה בענבים באופן שא"א שתעשה מדרון מלא יין ורוב הגתות הכי הוה מלאה ואינה פקוקה ומדתני סתם אין דורכי' אפי' במלאה שמע מינה ע"י ההמשכה שבצינור נעשה המלאה יי"נ והיינו דר"ה אבל הראוי למשך ולא נמשך אינו מוכח דהרי בפתוחה מיירי שנמשך אך הרמב"ן ס"ל סתמא פקוקה נמי משמע ומוכח ממשנה אפי' הראוי למשך ולא נמשך אבל אין להוכיח שעי"ז הראוי נעשה גם שאינו ראוי נסך זה אינו מוכרח נמצא תלי' זה בזה וק"ל. וממילא מיושב ק' הר"ן דודאי להס"ד דלא ידעי' דר"ה ממשנה אחרונה למד אלא הש"ס רצה להשוות דר"ה עם סתם משנתינו בודאי הי' נוטה לשון ר"ה דעושה יי"נ למה שלא נמשך עדיין והקשה ממשנתינו והוצרך לשנויי' פקוקה ומלאה אבל למסקנא מכח קושיא והשאר מותר הוצרך לומר דסמך אמשנה אחרונה ומשם אינו מוכח אלא לעשות יי"נ אותו שנמשך ומנ"ל להוסיף אפי' אותו שלא נמשך. וק' שני' של הר"ן מאי פריך מוהשאר מותר לכאורה דברי הר"ן תמוהי' וכי נעלמה ממנו דברי רבו הריטב"א שכתב והשאר היינו הצלול דומי' דהצלול שבבור שאסור דומי' דהכא השאר שצלול כמותו ואינו בבור מותר ותיובתא לר"ה וצ"ע על הר"ן. אלא דברי הר"ן נכונים ודברי ריטב"א תמוהים דהא לשיטת הרמב"ן כל הראוי להמשך כמשוך דמי וא"כ אי נימא דמשנתינו מותאמת עם דברי ר"ה כמו דס"ד א"כ צ"ל עד שירד לבור עד שיהי' ראוי לירד לבור ירד לבור היינו ראוי לירד לבור מה שבבור היינו מה שראוי לירד לבור אסור והשאר שאינו ראוי לירד מותר ומאי קושיין ושפיר הקשה דלפי דסבר רמב"ן ראוי' לירד הוה כירד א"כ א"א לומר דמה שאינו לירד אינו נאסר ע"י הראוי דא"כ לא מקשה ש"ס מידי ודברי הר"ן נכונים:

אלא לפמ"ש לעיל דרמב"ן נמי לא אמר אלא למסקנא דדברי ר"ה בנויי' על משנה אחרונה אבל להס"ד דר"ה סברא דנפשי' קאמר הוה ס"ד דלר"ה לפי משמעו' לשונו המשכה ממש קאמר ומה שלא נמשך נאסר ע"י אותו שנמשך א"כ לא ס"ד כלל למימר בור ראוי לבור אלא בור ממש ועוד אי ס"ד ראוי לבור א"כ קשי' רישא ולא יועיל תי' פקוקה ומלאה דעכ"פ ראוי להמשך וע"כ הוה ס"ד בור ממש וא"כ קשה והשאר מותר כפירוש הריטב"א והשאר הצלול כצלילתו של בור וק' והוצרך לומר ר"ה לא מדנפשי' קאמר אלא ממשנה אחרונה ואע"ג דר"ה למד ממשנה אחרונה וס"ל הראוי' למשך והו"מ לפרש גם משנתינו כן הראוי לבור ולא קשה מהשאר עכ"פ קשה מרישא דתי' פקוקה ומלאה אזדא לי' כיון דראוי למשך וממ"נ מוכח דמשנתינו משנה ראשונה ור"ה משנה אחרונה:

ודע לשתי השיטות ר"ה דאמר ל"ש אלא שלא החזיר וכו' נפקא מיני' גם למשנה אחרונה להפוסקים נפקא מיניה לפקוקה ומלאה ולרמב"ן נפקא מיני' למה שלא ראוי להמשך:

אמנם הרא"ש כ' עוד תי' דר"ה קאי למשנה אחרונה ואסביר דברי הרא"ש בעזה"י דכלפי דס"ל דבור לאו דוקא אלא כל צלול נקרא בור וגת הוא דוקא ס"ל להרא"ש בהא שינויי בהיפוך כי בור הוא בור ממש ואמנם גת לאו דוקא אלא כל שמעורבי' חרצנים הכל נקרא גת ארוכה עד שולי הגרגותני ולא משכח אינו פקוקה אלא אם יש צינור דק בהגת שלא יצאו חרצנים רק יין צלול זו היא אינה פקוקה אבל אם פתוחה להוציא מעורב היינו מוציא מגת לגת כי גם הגרגותני גת הוא ודוקא מה שבבור ממש מותר והשאר לא קאי אתערובת חרצנים כי זה לא נקרא שאר לגבי בור אלא הקלוח שבין גרגותני לבור וכפי' הריטב"א ושפיר קשה אדר"ה מוהשאר מותר ובס' אור הגנוז למהרמא"ש נתקשה בזה והפשוט כמ"ש:

אמנם כל זה לפי מה שהבין ש"ס דר"ה למשנה ראשונה נמי קאמר והשאר היינו מה שבין גרגותני לבור נאסר בניצוק או פחסתו בורו אך כ' הרא"ש האמת אינו כן אלא ר"ה למשנה אחרונה קאי וליכא שאר כלל כי מה שבין הגרגותני לבור הכל בור הוא והעליון אינו נאסר מטעם ניצוק כי ר"ה חזר בו ולית לי' ניצוק ולא נאסר אלא מטעם החזרת גרגותני שהוא בור ממש וק"ל:

אמנם ר"ת דס"ל אין דורכי' בגת אפי' פקוקה ומלאה גזירה אטו אינה פקוקה נהי לא ס"ל כרמב"ן דלדידי' גם נגיעה בפקוקה ולר"ת דוקא אין דורכי' אבל נגיעה אינו אוסר מ"מ ס"ל אין דורכי' אפי' בפקוקה א"כ מנ"ל לאסור את שאינו נמשך דלמא דוקא אותו שנמשך ויורד מהצינור הוא דאסור אבל שבפנים בגת יהיה מותר ולוקחים גת בעוטה אפי' למשנה אחרונה דמה שבפנים שלא נמשך יהיה מותר דמנ"ל לאסור את שלא נמשך עדיין וצ"ע:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף