חתם סופר/נדרים/פא/א

חתם סופר נדרים פא א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שלחו מתם הזהרו בערבוביתא ואפ"ה הזהרו בחבורה אע"פ שעי"ז א"א להזהר כ"כ מערבוביתא שהרי בני החבורה בני עניים שמהם תצא תורה וא"א בלי ערבוביתא מ"מ זכות התורה יגן כדריב"ל דהוה מיכריך בבעלי ראתן ועסיק בתורה במס' כתובות:

ותדבר מרים ואהרן במשה על אדות האשה הכושית אשר לקח כי אשה כושית לקח. נראה דאלעיל קאי דמה שהתנבאו אלדד ומידד יהושע מכניס ולא בני משה ולא ימלאו בניו מקומו זה הוא מחטא אשה כושית אשר לקח דהנכשל בכותית לא יהיה לו ער בחכמים ועונה בתלמידים כדאיתא בסנהדרין. ושלא תאמר דלמא משום שהתגדר על הצבור מפני זה אין בניו ת"ח כבשמעתין. ע"כ מסיים והאיש משה עניו מאד ובודאי לא התגדר על הצבור וע"כ משום אשה כושית:

תו איתא התם מפני מה ת"ח אין מצויין שיצאו מהם ת"ח. משום דקרו לאינשי חמרי. ובפ' במה מדליקין איתא משום דקרו לאנשי עמא דארעא. ונ"ל עם הארץ בלשון הקדש לית לן בה ואינו גנאי כפי' רש"י בפ' קדושים עם הארץ ירגמו אותו עם שבשבילם נברא הארץ. אבל עמא דארעא בלשון תרגום לא יתפרש כן. דשמושה של ד' בלשון תרגום דארעא לא יתפרש אלא בלשון עם של הארץ ולא העם שבשבילם הארץ:

שלא ברכו בתורה תחלה. עיין מהרש"א ח"א וכן הנה דברי הרמב"ם בתשובה בסוף אגרת הרמב"ם ובספר פאר הדור. וע"פ דברי רבינו יונה שבר"ן כאן יש לפרש כפשוטו כשנדקדק תחלה לשון תורה לשמה מהו לשון לשמה ולא אמר לשם שמים. אלא יש תורה לשם שמים ממש אך אין כוונתו אלא כדי לקיים המצות ולידע ההלכה איך יעשה המעשה. וכיון שכל עצמו של אותו העסק איננו אלא לקיים המצוה איננו עדיף מקיום המצוה גופיה דבעידנא דלא עסיק בה לא מגינא ולא מצלי. אך עיקר מצות עסק התורה הוא מצוה בפ"ע להגות בה יומם ולילה ולהעמיק ולעיין בכל תוצאותיה ומובאיה כי עמקו מחשבותיה ואם בחקתי תלכו שתהיו עמלים בתורה לא לבד לידע המצוה בשעה שצריך לה אלא דרוש וקבל שכר היינו הדרשה עצמה היא השכר ונחת רוח לפני הקב"ה וזהו עוסק לשמה של תורה לא על כונה אחרת והיא המגינה ומצלי ואז בשעת החורבן לא עסקו ע"ז האופן והמחשבה הלז גילה להם הקב"ה היודע מחשבות ולא חכמים ונביאים. אך במה יודע איפה זאת אמר רב יהודה אמר רב שלא ברכו בתורה תחלה ומסקינן בפ' התכלת כל מצוה שעשייתה גמר מצותה מברכים עליה ושאין עשייתה גמר מצותה אין מברכים עליה. והשתא אי כל כונת עסק התורה אינה אלא לעשות המצות א"כ אין למודה ועסקה גמר מצותה אין מברכים עליה. אבל המברך עליה מודה שכוונתו שמלבד קיום המצות עוד העסק בעצמו מצוה:

וע"ד הלציי אמרתי שהיה התורה מבוזה בעיניהם ורק כחכמת העמים וטפל להם והמתפאר ומתברך בחכמתו התברך בידיעת שאר החכמות שהיו עקרים אצלו ולבסוף אמר גם בתורה אני בקי ע"ד אגב והיינו שלא ברכו והתפארו בתורה תחלה ובהשכל וידוע אותי. כ"א בשארי חכמות תחלה. ובאמת כתיב אל מול פני המנורה שהיא אור התורה. אל מול התורה יאירו שבעת הנרות. כל החכמות שהם שבעה כל אלו יאירו אל מול התורה ומשרתים לה לרקחות וטבחות כמ"ש הרמב"ם:

רב אדא בר אהבה אמר מיפר וכו'. עיין פ' המדיר (דף ע"א) גי' רש"י הכא במאי עסקינן בדברים שבינו לבינה והתם הגי' מהופכת וע"ש בתוס' היטב ולשיטת התוס' קשיא לי טובא מאי ניחא למ"ד יש בקישוט משום בינו לבינה מ"מ אמאי בעניות שלא נתן קצבה יוציא. מה לה בזה כיון שנפשה אינה מתענה בזה ואין לה צער במניעת הקישוט ואם הוא היה מקפיד היה מפיר וכיון שאינו מקפיד למה יוציא. ועלה ברעיוני ליישב שיטת רש"י על נכון בעזה"י ואח"כ מצאתי שרש הדברים בשטה מקובצת ושמחתי מאד כי תלי"ת כוונתי האמת כי גם כתב קרוב לזה בשם רש"י מהדורא קמא. ואומר כאשר עלה על רעיוני דרב אדא ור"ה בתרתי פליגי. בשמעתין פליגי אליבא דרבי יוסי ומיירי בקישוט שלמעלה. ופליגי אי איכא בזה קפידא בינו לבינה או לא. אבל הקישוט אינו בינו לבינה שהקישוט הוא בפנים שלמעלה רק פליגי אי איכא קפידא לדידיה וס"ל לרב הונא בהא לית ליה קפידא ואין שועל מת בעפר פיר אין לו ענין כאן כולי האי. והתם פליגי אליבא דרבנן ומיירי בקישוט של מטה ובינו לבינה דהתם אין הכונה שהקפידא בינו לבינה אלא הקישוט הוא קישוט שבינו לבינה והיינו פנים שלמטה. ופליגי בהא ותרווייהו ס"ל לרבנן הוה תשמיש המטה ענוי נפש וס"ל לר"ה קישוט שבינו לבינה גורם שלא ישמש מטתו וה"ל לדידה ענוי נפש דס"ל לרבנן הוה תשמיש המטה ענוי נפש ורב אדא בר אהבה ס"ל אפי' אי הוה תשמיש ענוי נפש מ"מ לא הוה הך קישוט טפי מקישוט שלמעלה דלרב אדא אית ביה קפידא לבעל והוה דברים שבינו לבינה אבל ענוי נפש לא הוה שאינו בהחלט שימנע ממנה תשמיש עי"ז שאין שועל מת בעפר פיר וכיון שאין מניעת התשמיש החלט לא יפר משום ענוי נפש אלא משום בינו לבינה. וקאמר התם הש"ס לר"ה ניחא כיון דלדידיה מניעת התשמיש הוא מוחלט בקישוט שבינו לבינה נהי לרבי יוסי תשמיש גופיה לא הוה ענוי נפש מ"מ א"ש בעניות שלא נתן קצבה יוציא כמדיר אשתו מתשמיש המטה דעונתה לא יגרע כתיב והו"מ להקשות מיד א"כ לב"ש בישראל שבוע א' וכו' אלא נטר עד לבסוף ומקשה לתרווייהו. ובזה ניחא נמי הגי' דמייתי שם בסיפא רבי יוסי אומר אין אלו נדרי ענוי נפש אלא שלא אוכל בשר ולא אקשט בצבעונים והוא ברייתא ומה שהקשו תוס' מ"ט שביק מתני' דהכא ומקשה מברייתא י"ל ממתני' ה"א לתרץ התם מיירי במיני בשמים שלא נתן קצבה. והכא במשנתינו בקישוט צבעונים וליכא לר' יוסי אלא בינו לבינה. ואין לומר א"כ מ"ט לא מפליג ר"י בקישוט גופיה בין צבעונים לבשמים. י"ל באינו מאותו ענין כלל. ולא דמי לרחיצה שכתבו התוס' דה"ל לחלק בין רחיצת יום א' לרחיצת עולם. דהכל מין רחיצה א' אבל הכא ב' מיני קישוטים הם. מש"ה מייתי ברייתא דקתני בסיפא להדיא דקישוט צבעונים הוה עינוי נפש לר' יוסי וא"כ קישוט דרישא במיני תמרוקים ובשמים דלא הוה עינוי לר' יוסי וקשה מהא דלא תתקשט באחד מכל המינים דס"ל לר' יוסי בעניות שלא נתן קצבה וההיא ודאי במיני בשמים איירי א' מכל המינים שייך בסמים כפי' רש"י ושפיר פריך. והוצרך לחלק בין המקומות דברייתא מיירי בקישוט שלמעלה ומתני' דהמדיר בקישוט שבינו לבינה שהוא למטה ועיין עוד בסמוך בעזה"י:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף