חתם סופר/נדרים/נז/ב

חתם סופר נדרים נז ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

גידוליו היתר ועיקרו אסור. דברי התוס' בכאן מגומגמים והכונה לפע"ד דקשה איך אפשר שמעיקר האסור יצאו גידולי היתר. אין לך דבר המעמיד גדול מזה. ותי' ר"א דהו"ל זו"ז גורם דגם הקרקע גורם. ועל זה הקשו התוס' הקרקע אינו מענין גרמת האיסור. ובאמת זה הוא פלוגתת רש"י ותוס' במס' ע"ז (מט ע"א) ד"ה שאם וכו' ע"ש. ותי' תוס' דשמעתין שאני הכא שאין העיקר בעין בתוך הגידולים. פי' והוה כמו קדם וסלקו את השאור שם בע"ז מט ע"א. ולפ"ז גידוליו מותרים היינו הבצלים החדשים הנוספים על הבצל העקרי שאין בהם אלא כח איסור מהעיקר אבל לא גופו. אבל הבצל העיקר גופו שנתעבה אפילו הוסיף כמה וכמה פעמים בעביו וגדלו אין לו היתר בשום אופן שהרי האיסור גופו מעורב וזו"ז גורם ליכא. אמנם רש"י בפסחים (לד ע"א) ס"ל גידוליו ששנו בכל מקום היינו גוף הבצל שנתעבה והבצלים הנוספים המה גדולי גדולים וע"ש בתוס' ד"ה גידולי גידולים. וא"כ לרש"י למ"ד גידולים שרבו מותרים היינו הבצל עצמו שנתעבה ונתרבה חוזר להיתרו. ולדידיה לא שייך תי' תוס' שהרי לא נסתלק האיסור וע"כ צ"ל כתי' רבינו אליעזר דהו"ל זו"ז גורם עם הקרקע ורש"י לשטתו במס' ע"ז (מט ע"א) הנ"ל:

והנה מה שהקשה ריב"א בפסחים שם אפי' רש"י מהירושלמי דעד גורן שני אסור. בירושלמי שלפנינו וכן בר"ש שבפי' המשנה וכן ברמב"ם הלכות מעשר הגירסא עד גורן שלישי אסור. אמנם לפי גי' ריב"א עד גורן ב' אסור א"כ יהיה מוכרח כפי' רש"י דאי ס"ד הנוספים המה גידולים ולכשיעשו גורן ויחזור ויזרעם ויגדלו היינו גידולי גידולים זהו הגורן השני ומפורש במתני' לאיסור דתנן גידולי גידולים אסור. א"כ מה קמ"ל הירושלמי מתני' היא אע"כ הנוספים המה גידולי גידולים דתנן במתני' שאסורים ואמר בירושלמי שהם אסורים עד גורן השני מהם ושוב מותרים [ועיין לשון רש"י סוף פרקין שכתב זה השלישי עכ"ל וצ"ע]. ולפי' רש"י ניחא טפי לשון בצל של תרומה וכו' ומוקמינן ליה סוף פרקין בגידולי גידולין פי' בצל של תרומה היינו גידולי תרומה ושרבו גידוליו היינו גידולי גידולין. וזה דוחק ולרש"י ניחא דבצל של תרומה הוא כפשוטו של תרומה ושרבו גדוליו הוה סד"א שנתעבה הבצל עצמו ופריך הא גידולי תרומה אסורים ומשני האי שרבו גידוליו היינו בצלים הנוספים שהמה גידולי גידוליו לפי' רש"י כנ"ל וא"ש. ודע שרבו גידוליו היינו הבצלים הנוספים צריך כל אחד ואחד להתרבות ולבטל כל העיקר משום דלא ידעינן כמה נפיק מיניה מן העיקר אל התוספת ובכוליה משערינן:

כללא דנקטינן מהך שמעתין רק אך בשביעית הנוטה לשמינית גדולי היתר מעלים העיקר משום דבטל תו ע"י קרקע כמבואר לקמן (נח ע"ב) וכן פסק הרמב"ם. ואמנם הראב"ד החמיר דבעי' גם שיהיה נירוכין ולא גרס בדל"ת וגרס בש"ס נירוכין ברי"ש פי' שהטה העלים וגילה דעתו דלא ניחא ליה בגידולים ואם אפ"ה הוסיפו שלא לרצונו אז אינם נקראים על שם העיקר ומבטלים אותו ע"ש. ואמנם מששית לשביעית אסור דה"ל שביעית לביעור ויש לו מתירים ואינו בטל. אבל עקרו בשביעית ונטעו בשמינית מבטלים גידולים את העיקר. וקולא זו הוא רק בשביעית דבטלה ע"י קרקע אבל כל שאר איסורים אין העיקר של היתר מבטל גידולי איסור והיינו שבולת של עומר במנחות (סט ע"ב) וגם גידולי היתר אין מעלים עיקר האיסור כגון ילדה שסבכה בזקנה וכדומה בשמעתין:

אך בכל זאת אין צריכים לומר שיתהפך העיקר ויהיה ממש איסור כהגידולים עצמם ודי שאסור מפני תערובות איסור שבו אבל לא שיתהפך ממש. ואין בזה נפקא מיניה אלא לענין הפרשת מעשר אי צריך להפריש על כלו או סגי שיפרוש ממקום אחר ע"פ חשבון תערובות איסור שבו והיינו דמיבעיא ליה במנחות (ע' ע"א) ובעי למיפשט מדר' יוחנן ליטרא בצלים וכו' ודאי שאני התם שדרך זריעתו בכך ע"ש הסוגיא היטב והקשו תוס' מברייתא ליטרא מעשר טבל דשמעתין והניחו בקו' ע"ש והגאון מו"ה דוד אופנהיים ז"ל בתשובת חו"י דף רי"א ע"ב תמה דהיינו קושית הש"ס דשמעתין (נט ע"ב) ומשני ש"ס היתרא זרע אינשי וכו' וצ"ע לכאורה:

והנלע"ד בזה דלכאורה יש לפשוט האיבעיא דמנחות מש"ס דשמעתין דמשני היתרא זרע אינשי וכו'. פי' דקרא דכתיב כל מעשר תבואתך דמיניה ילפינן שהזרע עצמו שמוציא לזריעה צריך לעשר ונהפך לטבל ככל חטי ושעורי דעלמא ואתי קרא וגלי דוקא בהיתרא דזרעי אינשי הכי נתהפך הזרע לגדולין אך באיסורא כגון שהפריש מעשר משבולת ושתל השיבולת של מעשר טרם שהפריש ממנו תרומת מעשר דה"ל איסורא דאורייתא אע"ג שלא נתמרח בכרי ולא נתחייב מן התורה וכן הקשה בחו"י סס"י רכ"ד ולק"מ נהי דלא מחייבי בעלים להפריש קודם שנתמרח בכרי מ"מ כיון שהפריש מעשר משיבלים ונתן השיבלים ללוי חייב הוא מן התורה בתרומת מעשר וכשחזר ושתל השיבולת ה"ל איסורא ואיסורא לא זרעי אינשי וגילה לן קרא דבאיסורא לא יתהפך הזריעה לגידולין. וא"כ ממילא מוכח בהיתרא כה"ג ששתל שבולת מתהפך העיקר המותר לאיסור ואיפשטה האיבעית הש"ס דשם. וצ"ל דש"ס שם לא אסיק אדעתיה הך שינויא דשמעתין וא"כ יפה הקשו תוס' אדבעי למיפשט מר' יוחנן דליטרא בצל לקולא תפשוט מברייתא דליטרא מעשר לחומרא ויפה הקשו התוס':

איברא הר"ן בשמעתין כתב דה"נ קרא אסמכתא הוא דלא משכחת בתורה דבר שאין זרעו כלה. ובחו"י ססי' רכ"ד הנ"ל הקשה אהר"ן הא משכחת ליה בשבולת שעקרה ונטעה. ותי' מהר"י יעבץ ח"א ססי' וי"ו דקרא מיירי מזריעה ולא משתילה. זהו דעת הר"ן. מ"מ התוס' נ"ל דס"ל דלא אסמכתא הוא אלא קרא בשתילי שבלים מיירי ואיפשטא איבעיא דהתם אלא ש"ס דהתם לא אסיק אדעתיה הך שינויא דשמעתין ומשום הכי הקשו קושייתם:

והנה בשמעתין כדמתיב רמי בר חמי מקונם כתב הר"ן דהוה מצי למפרך מליטרא מעשר טבל אלא דהוה ידע לשנויי דשיל"מ. וצריך לומר לעיל כי פריך מהך ברייתא לא הוה מצי לשנויי הכי משום דס"ל דסברא דבטלה ע"י קרקע אלים ומבטל אפילו דשיל"מ וצ"ע אך להרא"ש ניחא דפירש חייבת במעשר אם שנת מעשר הוא ולא שביעית חייבת במעשר לפי כלו א"כ לא ה"מ לשנויי מטעם דבר שיש לו מתירין. דנהי דלא בטיל מ"מ זו"ז גורם שיתהפך העיקר לאיסור. אמנם (לקמן נט ע"ב) דפריך וכל היכא דטרח וכו' צ"ע הא כבר אסיק דמעשר אין בטילתו ע"י קרקע. וגם פריך להדיא מאותה ליטרא מעשר עליו ממקום אחר ולא מבבא דמעשר. א"כ קשה מאי פריך ת"ל דה"ל דבר שיש לו מתירין וצ"ל כיון דסברא דקא טרח מועיל שיהפך ההיתר לגמרי לאיסור. ומתוקן נעשה טבל. וששית נעשה שביעית שוב לא שייך דבר שיש לו מתירים עד שתאכלהו בביטול אכלהו בהיתר זה לא שייך אלא אם נשאר בתוארו אלא שרבה עליו ההיתר אבל אם נהפך לגמרי אין כאן דבר ממנו בעולם:

אך שלהי שמעתין דפריך מגידולי גידולי טבל אתרומה צ"ע טפי דהא טבל דשיל"מ הוא ובכולי שמעתין נוכל לדחוק מעשר ירק דרבנן ואתי' כמ"ד בדרבנן בטיל דשיל"מ ולמאי דקיי"ל כרב אשי בפ"ק דביצה דאפילו בדרבנן לא בטיל באמת לק"מ קושית הש"ס ולא אתינן לתי' הש"ס היתרא זרעי אינשי ומיושב קושית התוס' מנחות הנ"ל וק"ל. אך הך קושיא מטבל אתרומה דסוף פרקין קשה דלמא בטבל דאורייתא ומשום דבר שיש לו מתירין וכן פי' התי"ט ומו"ח הגאון נ"י תמה על התי"ט משמעתין. ואדרבא אשמעתין קשה. ונ"ל דהוה ס"ד דש"ס בין בתרומה בין בטבל הדין שמתהפך ההיתר להאיסור ולא מטעם ביטול ואינו בטל אתינן עלה ומש"ה הקשה ומתרץ רבויא דרבו וכו' והיינו דמתבטל ברוב וא"כ כי ליכא רוב נמי אינו מתהפך אלא שאסור וכי איכא רוב מתבטל לגמרי והיינו בתרומה אבל בטבל לא שייך רבוי וביטול ואסור וכהתי"ט וכן פסק להדיא הרמב"ם גבי תרומה ע"י רבוי נתבטל גם העיקר והותר ובהלכות מעשר גבי טבל פסק דאסור עד גורן רביעי ולא הזכיר רבוי והנה אמת נכון הדבר:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף