חתם סופר/נדה/סד/ב

חתם סופר נדה סד ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

תנוקת ב"ש אומר נותנים לה בעילת מצוה הרז"ה דייק מלשון נותנין לה דבעילת מצוה היא כולה דם טוהר ומותר לו לבעול אחר כך אלא אנן לא מסקינן מניה כדמסיק תעלא. דאפי' כב"ש נמי לא עבדינן אלא בועל בעילת מצוה ופורש ואסור לו לבעול אחריה. ונ"ל דבזה מיושב סברת הראב"ד בבעלי הנפש ומייתי ליה הרא"ש בשמעתין דהבועל בתולה לא יפרוש באבר חי. דס"ל לב"ש דמתני' נמי לא יבעול בעילה אחרת והא דקאמר נותנין לה בעילת מצוה פי' דמותר לפרוש באבר חי. ואנן דלא מסקינן כדמסיק תעלא משום דמחמרינן טפי דאפי' באבר חי לא יפרוש כנ"ל וק"ל:

כל זמן שנוחרת פי' צועקת מכאב שמרגשת בשעת תשמיש מלשון נחר ביה ר"א בר יאשיה. והא דקאמר היכי דמי נחירה דקאמר רב פי' אדיום קאי דודאי בלילה בשעת תשמיש יבחן זה מנחירתה אבל אם רואה ביום איזה סי' יש לזה וקאמר ע"ג כלים ורואה כו'. ונפקא מניה לדידן ברואה מחמת תשמיש דתלינן בדם בתולים כל זמן שנוחרת מ"מ לא בעינן הני סימנין עומדת ורואה כו' אלא כל שצועקת בשעת תשמיש מחמת כאב סגי בהכי. ודעת הב"ח דרב מקיל טפי משמואל דלרב נמי כל שהרוק בתוך הפה לא בעי נחירה וכל שנוחרת לא בעי רוק בתוך הפה. ומה דמסתייעא מלשון הר"ן אין בו ממש אבל לשון הרמב"ם מורה כן להדיא למעיין. והקשה בסדרי טהרה איך יפרש רב הברייתא דלעיל י"א ע"ב בד"א שלא פסקה מחמת תשמיש והך ברייתא קאי לפרש חיתה מכה דמשנתינו וקאמרה אי פסקה מחמת תשמיש אע"ג שלא חיתה מכה והיינו שעודנה נוחרת מ"מ טמאה כיון שפסקה מ"ת. ולהרמב"ם הנ"ל לרב מהני בחדא מנייהו או נוחרת או רוק מצוי בתוך הפה. ולפע"ד מזה הוציא רמב"ם מ"ש גם בנערה שנותנין ד' לילות דאם חיתה מכה תוך ד' לילות לא יהיבנא לה תו. דס"ל לרמב"ם לרב ע"כ לא קאי ברייתא ארישא דמתני' עד שחיתה מכה דאז אפי' פסקה מחמת תשמיש נמי כיון שלא חיתה המכה. אלא קאי אבבא דנותנין לה ד' לילות ואמר אם פסקה פעם א' מ"ת תו לא יהיבנא לה ד' לילות ומיירי בשלא נחרה נמי דבחדא מינייהו סגי לרמב"ם כנ"ל וע' מ"ש עוד בסמוך אי"ה:

מאי ד' לילות דקתני ד' עונות. דומיא דסיפא כל הלילה שלה דמפורש בשמעתין דהיינו עונה שלימה ה"נ ד' עונות קאמר:

ארבע עונות מתוך י"ב חודש פירש"י שבעל לילה ראשון והלך לו כו' ועי' מה שגמגם בזה בסדרי טהרה ולפע"ד יל"ד עוד אההוא גברא דלא הוה ידע דנותנין לה ד' לילות מפוזרים א"כ מ"ט לא שאל מיד אחר ביאה שניה. ע"כ נ"ל אה"נ ההוא גברא לפי טעותו פי' א"ע אחר ביאה שניה והצריך לאשתו ז' נקיים וכן בשלישית ורביעית. ומכיון שראתה אשתו ג"פ מ"ת אתא ושאל לרבי אם צריך לגרשה ואז הודיעו רבי שהכל היה דם טוהר דנותנים לה ד' לילות מפוזרים. וזה מדוקדק ברש"י שמונה שניה ושלישית ולא קאמר שלישית ורביעית משום דלענין רואה מ"ת לא מתחשב בעילת מצוה כלל. והא"ש נמי דקאמר יב"ח אע"ג דהוי רק ט' חדשים משום דכיון שראתה מחמת תשמיש בכל פעם בהפסק ג' חדשים ביניהם אם כן אפשר שקבעה וסת מג' חדשים לג' חדשים וצריכה שתחוש עכ"פ לזמן ההוא לשיגיע ג' חדשים אחרים וע' מ"ש רש"י לקמן ד' ס"ו ע"א גבי אם יש לה וסת תולה בוסתה יש לפקפק קצת. ומ"מ התיר לה רבי שאפי' אם יזדמן שישהה עוד ג' חדשים מ"מ מותר לשמש כי הדמים הראשונים היו טהורים. וכיון שכל התירו של רבי לא הועיל אלא על מה שיהיה אחר ג' חדשים שאחר ט' חדשים שעברו דהו"ל יב"ח אומר שנתן לה ד' לילות מתוך יב"ח. ואי תיקשי הא רש"י פי' לקמן ס"ו ע"א דלרבי דס"ל ב' זימני הוה חזקה מתסרי אבעלה אם רואה ב"פ מ"ת והיה לו לבעלה לשאול מיד אחר ביאה ג' שהיא שניה לרואה מ"ת. וי"ל לפמ"ש לקמן אי"ה דרש"י ס"ל כראב"ד דביאה ראשונה שלא בדקה עצמה קודם תשמיש אינה ממנין ונותנין לה לר"ג ד' בעילות שהם ג' בלא ראשונה ולרבי ג' שהם ב' בלא ראשונה. וא"כ ה"נ בעילה ראשונה שאחר בעילת מצוה היא היתה בלא בדיקה שלפניה ולא מתחשבה לכן בא אחר בעילה רביעית כי הראשונה היתה בעילת מצוה והשניה היתה בלא בדיקה שלפני תשמיש ומכאן והלאה חושבנא וא"ש הכל בעזה"י:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף