חתם סופר/נדה/מה/ב

חתם סופר נדה מה ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

והיכי דחזינן לה דחריפתא טפי כו' סד"א היכא דלא קאמרה אינהי וכו' ויש לעיין מי דחקי' להני שינויי דחיקי דקשה עליה קו' תוס' ד"ה וקודם כו' ואמאי לא משני דהוה סד"א קודם הזמן הזה נמי נדרי' נבדקין אלא אם בדקוה שלשים יום בשנה ולא ידעה שוב לא בדקינן לה משא"כ בשנת י"ב בודקים כל י"ב וממשנה יתירה דייקינן דלאו הכי הוא ומזה ראיה לגירסת הרמב"ם שגרס בהיפוך היכא דבדקנא וידעה כו' פי' בודאי אי לא ידעה תחלת השנה פשיטא שצריכים לבדוק על כל נדר ונדר אולי עתה נתוסף לה דעת ובינה יתירא וזה אין צ"ל. אך קמ"ל היכי דבדקנא וידעה אפ"ה אם חזרה לנדור נדר אחר צריכין לחזור ולבדוק אולי השתא לא ידעה וזהו חידוש גדול. וא"ש נמי קו' הנ"ל דשפיר הקשה בתוס' י"א ל"ל דהשתא בשנת י"ב בודקים כל השנה מכ"ש בשנת י"א לא סגי בבדיקת כל שהו וע"כ צ"ל דשנת י"א כלל לא א"כ בת י"א ל"ל:

ואולי י"ל דהש"ס אזיל למ"ד הקדיש ואכלו לוקה וזה א"א לתלות מפני שיש בו דיעה ובינה להפלות דמה בכך וכי יש לו חכמה יתירה מנותן התורה ית"ש שאסר לנו חלב ודם ואפ"ה אם אכלו הקטן הזה איננו לוקה ומה טעם ילקה אם יאכל מה שאסר על נפשו מפני הך דעתא קלישתא דאית ביה. אלא ע"כ לא משום דיודע להפלות אתינן עלה אלא גזה"כ וסימנא בעלמא וכשם שהבאת ב' שערות שמשנת י"ב ויום א' לנקבה וי"ג לזכר הם סימני להתחייב בכל המצות ועונשים ואין בזה טעם אלא כך גזרה חכמתו ית' ה"נ דעה להפלות הבא בשנת י"א לנקבה וי"ב לזכר היא הסימן להענישו על איסור נדר והשתא שפיר אמר דהוה סד"א אי עברו שלשים יום משנת י"ב לנקבה ולא ידעה הו"ל כאלו כבר עבר כל השנה בלא ידיעה להפלות ותו אין תועלת למבדקה דא"נ ידעה אין זה הסי' שקבלנו הל"מ דבעי' שנת י"ב כולו בידיעה קמ"ל דסגי אפי' ביום אחרון ממנו. והא"ש נמי דלא הומ"ל דהוה סד"א דבשנת י"א בודקים נמי אלא אם עברו שלשים יום תו לא מבדקינן. ז"א דמהי תיתי לומר כן וכי נטעה לומר דשערות מהני קודם שנותיהם הראוי' וה"נ לא מהני הידיעה להפלות כיון שאינו אלא משום סי' בעלמא. אמנם הרמב"ם ס"ל כר"י ור"ל לקמן דאחרים לוקים ולא הוא נמצא דלא אתינן עלה אלא משום ידיעה ובינה יתירה ע"כ הוצרך לומר בהפוך וק"ל:

ת"ר אלו דברי רבי רשב"א אומר דברים האומרים בתנוקות כו' לכאורה היה נראה דלא פליגי אלא לענין נדרים ומטעמא דמפרש ר"ח דלמר יש בינה יתירה לאשה ולמר בהיפוך אבל לענין הבאת שערות ושארי סימנים לא יחלקו במציאות דהדבר ידוע שהבת ממהרת להביא אלא ע"כ כנ"ל. אמנם מה אעשה דבהדיא אמרינן לקמן מ"ו ע"א בשמעתין לא דכ"ע תוך זמן כלפני זמן ואידי ואידי בתינוקות ורישא ר' וסיפא רשב"א וכו' מבואר להדיא דפליגי נמי בשתי שערות וסימנים ממש. ועדיין אני אומר דסוגיא דלקמן קאי למ"ד דהקדיש ואכלו לוקה א"כ הכל גזה"כ בלי טעם ונאמר נמי דפליגי במציאות. אך ר"ח ס"ל דאינו לוקה והכל מטעם שיודע ומבין להפלות לכן חל נדרו וא"כ י"ל טעמי' משום בינה יתירה באשה וי"ל בנדרים הוא דפליגי אבל בשאר דוכתי' מודי כ"ע דתנוקות ממהרת להביא. ובזה הבנתי מ"ש הרמב"ם בפי' המשנה טעם חדש מלבו משום ששנות הנשים קצרות מאנשים ע"ש והא"ש דזהו הטעם לכל מצות ועונשים שתלה רחמנא בשערות שממהרת אשה להביא ומ"ט תלי רחמנא בהכי וע"כ משום שמהראוי' שהיא תקדים בחיוב מנות משום שחייה קצרים. ואע"ג שכ' כן גם לענין נדרים היינו משום דממילא תליא בזה דין מופלא סמוך לאיש. אמנם מ"מ שפיר אר"ח דמשום בינה יתירא הוא דהרי כתב מהרש"א דבת י"ב שנה שלא הביאה שערות מ"מ אינה צריכה בדיקה דמסתמא יודעת להפלא ואלו זכר בן י"ב צריך בדיקה וע"כ משום בינה יתירא הוא ועדיין הדבר צ"ע:

בינה יתירא באשה יותר מבאיש אם הדבר כפשוטו הוא תמוה קצת ומוכחש בחוש והנ"ל בזה ע"ד שאמרו אם אין בינה אין דעת ואם אין דעת אין בינה והמובן מפשוטו הוא כי הבינה הוא העיון החריף ההולך לעיין למרחוק והוא טועה ברוב ע"ד אגב חורפא שבשתא. וע"כ צריך לזה מדה אחרת והוא הדעת ליישב הדברים בלבו ולעיין באחריתם הטובה היא אם רעה. והנה אין בינה לבעלי חיים מפני כן אינם יודעים לעשות רע ולהשכיל על דבר. אמנם בן אדם שיש לו בינה צריך להיות ממוזג בדעת ואם אין לו דעת אזי בינה שלו כסילות הומי' וסכלות (חשוב) [תשוב] וע"כ אחז"ל כל ת"ח שאין בו דע"ה דייקא אלא כולו בינה לא מיבעיא שבהמה בחייה טובה הימנו דנהי דבינה אין לבהמה מ"מ יש לה חכמה בשלה כידוע מכמה חכמות לבעלי חיים ואם כן [פשיטא] שהבהמה טובה הימנו אלא אפי' נבילה שגם חכמה משוללת גם היא טובה הימנו והנה נדרים המה סייג לפרישות וכל העלול ומכור לתאותו צריך נדרים לעשות סייג לפרישות. ולהיות כי הנשים אין דעתם שלימה ולהדיא מרגלא בפומי' דחז"ל נשים דעתם קלות ובינה שלהם יתירא מהדעת שלהם ואינו ממוזג ע"כ צריכין סייג לפרישות יותר משום כן הקדים להם שנה לפלות נדר או נדבה כנ"ל לפרש. וכן בתינוק להיותו מתחבר בקטנותו עם רעים רבים בבית הספר ואיננו מתבודד רחוק הוא מהפרישות והוצרך לנדרים לעשות סייג לפרישות וק"ל:

איבעיא להו תוך זמן כלפני זמן או כלאח"ז יראה שמספקא להו אי הל"מ היא שהסי' הבאים בשנת י"ג מהני ואם כן יום א' בשנה נמי חשוב שנה ותוך זמן כלאח"ז והא דתנן בכ"מ י"ג ויום א' משום דיש מקדים בתחלת שנת י"ג ויש מאחר וא"כ אי לא בדקיני' מסתמא אחר שעבר שנת י"ג כולו כבר הביא אבל אה"נ אי בדקיני' ואשכחן ליה סימנים מתחלת השנה נמי מהני או דילמא דוקא קאמר שנת י"ג וי"א לא קודם:

אי דלא אייתי ב' שערות קטן הוא הא דקטעי רבא בדרב המנונא ולא אסיק אדעתיה הך דיוקא. י"ל משום דהוה ס"ל לעולם בדלא אייתי ב' שערות וחיישינן שמא נשרו ורב המנונא לא ס"ל חיישינן שמא נשרו. א"נ י"ל דרב המנונא גופיה לא מתמה כ"כ בפשיטות אי דלא אייתי קטן הוא אלא משום דס"ל הוא עצמו לוקה ונהי דביודע להפלות גזה"כ שיהיה זה במקום שערות אפי' להלקות דגלי רחמנא דלענין נדרים הוה יודע להפלות סי' מעליא כמו שערות בשארי מצות. מ"מ כשאינו יודע וגם לא הביא ב' שערות מה"ת ללקות. וא"כ כ"ז למ"ד הוא עצמו לוקה משא"כ למאי דקיי"ל כר"י ור"ל דשמעתין דאחרים לוקין על הקדשו ולא הוא. אין כאן תימא אם נאמר דמיתורא דאיש מרבי' אפי' איש כל דהו פי' שהגיע לכלל שנים אפי' אינו יודע להפלות וגם אין לו סימנים מ"מ דיבורו דיבור לגרום מלקות לאחרים מידי דהוה אבן ט' שביאתו גורמת מיתה לאחרים ומשו"ה קטעי רבא. והשתא א"ש מ"ש הרמב"ם דאפי' בלא אייתי ב' שערות וא"י להפלות נמי מכיון שהגיע לכלל שנים נדרו נדר והיינו כנ"ל דפסק או חוששין שמא נשרו או דאחרים לוקין עכ"פ וק"ל:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף