חתם סופר/נדה/מה/א

חתם סופר נדה מה א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

הא אחר בא עליה הקשו תוס' לימא נפקותא בנדה ותי' משום דלא מיתסרא לעולם והקשה בסדרי טהרה לימא נפקותא בראתה ג"פ מחמת תשמיש דאי אתצודי לא מתצדי לא הוה בתולים אלא דם נדה ואסורה לבעלה לעולם. נ"ל דזהו רק מדרבנן לרוב הפוסקים משום דקבעה וסת לתשמיש והש"ס ר"ל נפקותא בדאורייתא. עוד תי' בתוספות דליכא נפקותא בזה"ז וגם ע"ז הקשה בסדרי טהרה הא נ"מ אי יפרוש באבר חי או לא דאי דם בתולים הוא מותר לפרוש באבר חי וי"ל דלא שכיח כלל דקטנה פחותה מבת ג' תרגיש בשעת תשמיש ותאמר לו נטמאתי באופן שידע הוא קודם פרישה. ולא מיירי הכא אלא בשמצא דם אחר תשמיש על עד שלו אחר שפירש וכה"ג וק"ל:

אב"א אשר בשר חמורים בשרם וזרמת סוסים זרמתם צ"ל מה שינויי' הוא זה. וי"ל דהנה ע"פ טבע דישראל טבעם מחומם טפי משום דדייגי במצות מבטן ומלידה והריון ואפ"ה לא יתחמם הגוף כל צרכו לקבל הריון עד י"ב שנה מכ"ש בדידהו דמצוננות טפי עי' לעיל ל"ד ע"ב אלא דמה שנוגע בענין זימה וכה"ג זורו רשעים מרחם ומתחממי טובא שלא בדרך הטבע ומקבל הריון מהר. וידוע כי מטבע הסוס להיות שטוף בזימה וטבע החמור להיות מצונן מאד ומרוחק מתשמיש ע"כ אחז"ל חמורה שתבעה כו' וזהו שאמר הפסוק אע"פ שבשר חמורים בשרן מצונן כחמור מפני דלא דייגי במצות מ"מ זרמת סוסים זרמתם משום שהם שטופי זמה והוה שפיר תי' למה שהקשה:

א"ל א"כ פסולה את לכהונה י"ל דלפמ"ש הרשב"א בתשובה על מי שהעיד על פרה יתרת רגל שחיתה יותר מיב"ח אנו מכחישים אותו לומר שקר אתה דובר כדי לקיים דברי חז"ל וכל כיוצא בזה וא"כ ה"נ אנו אומרים א' משניהם שקר או שלא טעמה טעם ביאה או שטעמה והיתה יתירא מבת ג' ונאסרה לכהונה ואנו דנין עליה להחמיר לאוסרה לכהונה. ומ"מ יפה השיבו תלמידיו כשם שכל התורה הל"מ וכו' פי' בלי טעם שנדרוש טעמא דקרא וה"נ כוותיה מאן לימא לן שטעמו משום שקודם ג' לא טעמה טעם ביאה משו"ה לא נפסלה לכהונה כדי שנאמר זאת שטעמה ביאה טעם היתה יתירה מבת ג' מאן לימא לן טעמא הנ"ל דילמא אפי' טעמה טעם ביאה נמי אין ביאתה ביאה וע"ד צחות י"ל דרמזו ליה תלמידיו מ"ש במדרש שמרע"ה ביקש שיותן התורה ע"י ר"ע וא"ל הקב"ה שתוק כך עלה במחשבה לפני. וה"נ א"ל כשם שמה שכל התורה הל"מ ולא על ידך כשם שזהו בלי טעם נודע לנו אלא שכך עלתה במחשבה לפניו יתב' ה"נ פחותה מבת ג' כשרה לכהונה וק"ל:

בן ט' שנים ויום א' הבע"י קנאה לרש"י מדאורייתא ולתוס' מדרבנן בעלמא פלוגתתם בקידושין י"ט ע"א ובתוספות שם ד"ה ומדאורייתא וכו' ע"ש. והא דאמרינן נמי אינו מאכיל בתרומה ופרש"י כגון יבם בן ט' כהן הבע"י כו' והיינו משום דשומרת יבם אינו אוכלת בתרומה בהא נמי פליגי לרש"י מן התורה לא אכלה שומרת יבם ולתוס' מדרבנן בעלמא עי' פלוגתתם בכתובות נ"ח ע"א תוד"ה ואפי' וכו' וי"ל דלרש"י דס"ל דמן התורה קנאה בביאתו לא הו"מ למימר כהתוס' דשומרת יבם אוכלת מה"ת ורבנן גזרו דא"כ אמאי אינו מאכילה בביאתו כיון שהיא ביאה מה"ת ומן התורה אפי' בלא ביאה נמי אכלה ע"י זיקה א"כ מה ראו חכמים להחמיר כ"כ בזה אלא ע"כ דשומרת יבם מן התורה לא אכלה וחכמים עשו ביאת בן ט' כאלו עדיין היא זקוקה ומשו"ה אינה מאכילה בתרומה ולהתוספות לשיטתם תליא נמי זה בזה ואין להאריך במובן:

ואינה מאכיל בתרומה בכאן פירש"י דקאי איבם ובסנהדרין נ"ה ע"ב בסוגיא דתקלה וקלון פירש"י דקאי אכהן בעלמא והתוס' הקשו על פי' זה דמתני' לא מיירי מדין קנין לקטן אלא מה שהוא מדין ביאה ומסקו כפירושו דהכא ועי' מ"ש בסמוך אי"ה בישוב סתירת רש"י:

ולכשיגדיל בגט סגי ליה כו' פי' דהוה ס"ד דקמ"ל שאין לו יד לגרש ומשו"ה פריך לאשמעינן נמי שאין לו כח לחלוץ שאין לו שום קנין ומשני דמתני' לא פסיק כלל בדיני קנין אלא מה שנוגע לדיני ביאה והכי קאמר ביאתו ביאה לקנות יבמתו אבל לא להפקיע זיקתו כדי לפטרה בגט לחוד אלא לכשיגדיל יבא עליה ויתן גט. ומשו"ה נמי לא תנן במתני' אינו מקדש בביאה ואין חייבים על אשתו משום דמה שנוגע לדין קנין לא מיירי מניה מתני' מיהו בלאה"נ י"ל דסמיך עצמו מדנקיט במתני' דלעיל מתקדשת בביאה וחייבים עליה משום א"א ממילא נדע מדלא נקט ליה נמי הכא ש"מ דאינו מקדש בביאה ואין חייבים על אשתו משום א"א. והראשון נ"ל עיקר שהרי כ' הריב"א נ"ז ע"ב ד"ה וחייבים עליה כו' דבהמה אינה בכלל העריות והא דלא נקט נמי בהמה ברישא גבי תינוקות משום דאתיא מטפויי' דחייבים עליה משום א"א ע"ש ואם איתא הא איצטריך למיתני משום דיוקא דסיפא אין חייבים על אשתו של בן תשע. אלא ע"כ לא איצטריך להאי דיוקא דמאי שאינו נוגע לענין ביאה רק לענין קנין שאין אשתו קנוי לו לחייב אחר עליה זה לא נחית לאשמעינן:

ובזה י"ל מ"ש רש"י בסנהדרין נ"ה ע"ב ואינה מאכיל בתרומה בכהן שבא עליה ולא פי' ליה ביבם כמ"ש בשמעתין נ"ל דהיה קשה לרש"י על הפשטן ממ"נ אי לא ידע הך שינויי' דכיון דמזיד הוא איכא תקלה הו"ל להקשות ממתני' קמייתא דתינוקות כדהקשה שם באמת רב יוסף. אלא ע"כ צ"ל דרבא היה מפרש למתני' בא עליה יבם בכהן דעלמא מיירי שפיר נמי מדיני קנין וכדהוה נמי ס"ד דשמעתין נמי דפריך ולכשיגדיל בגט סגי ליה וכמ"ש לעיל ה"נ הוה ס"ל לרבא. והיה קשה ליה מ"ט לא תני נמי אין חייבים על אשתו משום א"א כיון דעסיק ובא נמי בדיני קנין וע"כ צ"ל דסמך (אדינא) אדיוקא דרישא גבי תינוקות דתני חייבים עליה משום א"א וכנ"ל. ואם כן לא אייתר ברישא שום בבא לטפויי בהמה וצ"ל או דאה"נ גבי תינוקות אין הבהמה נהרגת עליה ולא הו"מ למפרך מרישא. אלא שזה דוחק לחלק בין תינוקות לתינוק. או שנאמר דבהמה בכלל כל העריות דרישא הוא וא"כ דפרט ליה בסיפא בהמה לרבות אתא אפי' בשוגג ושפיר פשט מסיפא טפי מרישא ואפ"ה דחי ליה דבמזיד מיירי דבאמת לא מיירי מתני' מדיני קנין כלל משו"ה לא תני אין חייבים משום א"א ורישא דקתני ליה לטפויי בהמה אתיא שאינה בכלל העריות ולעולם במזיד. והא"ש דרש"י פי' התם ואינו מאכיל בתרומה אכהן דעלמא היינו לפי הס"ד דרבא התם והכא פי' לפי המסקנא דלא מיירי מתני' רק מדיני ביאה ומפרש ליה ביבם וכמ"ש תוס' בסנהדרין הנ"ל וק"ל:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף