חתם סופר/נדה/לז/ב

חתם סופר נדה לז ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

לרבות היולדת בזוב שצריכה שתשב ז' נקיים יל"ד לקושטא דמילתא דאית ליה נמי היקישא כימי נדתה א"כ תרתי ל"ל הא מדותה נפקא. ודוחק לומר דמודה אביי דה"א דותה קאי אנקיים מדם דאכתי נכתוב הך היקישא כנדתה גבי זכר ותו לא בעי גבי נקבה מיהו לזה י"ל דאז הוה צריכין למילף מיניה גם אינך לרבות בועלה והלילות ותו לא הוי ילפינן מניה שאין ספירת ז' עולה מהן דאין דנין אפשר משא"א ולא שייך ע"כ הקישן הכ' כמ"ש תוס' ד"ה ע"כ כו' דהיכי דאיצטריך היקישא לשאר מילי לא אמרינן ע"כ הקישן הכתוב א"נ י"ל דה"א מה לזכר שכן לא רבי' ליה רחמנא ימי טהרה משא"כ נקבה א"נ י"ל דה"א דיה לנקבה כזכר דנהי דמחמיר רחמנא לטמאה שבועים מ"מ לענין ספירת ז' נקיים דיה כזכר דשבעה ימים הראשונים לא יעלו והאחרונים יעלו לה ומכ"ש למאן דמוקי ליה כר"א שמותי דס"ל דנין אפשר משא"א ואיהו הא ס"ל כב"ש דביומי בלא טבילה תלא רחמנא א"כ הו"א דאחר ז' ימים הראשונים אע"ג דעדיין טמאה ולא מהני לה שום טבילה מ"מ כיון שעברו עליה ימי זכר תעלה לה לנקיים קמ"ל כנדתה בנקבה נמי וק"ל:

לא נקיים מדם הקשו תוס' א"כ יום הלידה סותר למאי דקיי"ל א"א לפה"ק בלא דם. ואני תמה הא דבר שאינו גורם אינו סותר וכדאמר רבא לעיל בסמוך דמשו"ה קישוי אינו סותר ומכאן משמע דפליגי תוס' אשיטת רמב"ם ורמב"ן ור"ן ורוב ראשונים דיום הלידה הו"ל קישוי אפי' בשופי אלא ס"ל לתוס' דיום הלידה נמי אם הוא בשופי יש לו דין שופי ומשכחת לה דגורם בשופי. א"נ לרבא קיימי דס"ל אין קישוי לנפלים ונהי דמ"מ קישוי אינו גורם אע"ג דגורם גבי נפלים היינו משום דקישוי דידהו לא מיקרי קישוי דקיי"ל דלא אתי מחמת ולד מ"מ פתיחת הקבר דידהו הוה מחמת ולד ואפ"ה גורם דאין קישוי לנפלים וא"כ משכחת דפתיחת הקבר גורם בעלמא מיהת בנפלים וא"כ אפי' בבן קיימא נמי יסתור כמ"ש תוס' לעיל ד"ה דבר הגורם כו' גבי דם טוהר ע"ש. מ"מ להרמב"ם דיום הלידה מיקרי קישוי אפי' בשופי. והחולקים נמי אפשר ס"ל יש קישוי לנפלים א"כ לק"מ קו' תוס' רק לשיטתו של רבא:

שאין ראויה לזיבה ה"ג רש"י וטעמא דאי גרסינן אין ראוי לזיבה משמע גם זה נילף שלא יהיה ראוי לזיבה א"כ תו לא מצינן למילף אידך שלא תהיה ספירה עולה דאין דנין אפשר משא"א דלא שייך ע"כ הקישן הכתוב כיון דאיצטריך להא דאין ראוין לזיבה אלא ע"כ הא לא בעיא למילף אלא שייך להיקישא הואיל ודומה ליה בהא לדמייה נמי לאידך דאין ספירה עולה. ומזה מוכח דעכ"פ אחר ימי טוהר אפי' לא טבלה עדיין עולה לה לספירת ז' נקיים כיון דראוי' לזיבה עי' טור שו"ע רס"י קצ"ד ובש"ך וראיתי מצאתי בס' סדרי טהרה שם שעמד כבר בזה ע"כ לא אאריך וק"ל:

לא לעולם כדקתני וכו' דמתחיל קישוי בשלישי וכו' נ"ל קצת הכרח לזה דהשופי הוא מאותן ג' ימים בעצמן דאלת"ה אלא קשתה ג' ומלבד אותן ג' ימי קישוי שפתה מעל"ע א"כ סיום ג' ימי קישוי הם בלילה של שלישי נגהי ד' ואז מתחיל מעל"ע של שופי בתחלת ליל ד' ומסיים בתחלת ליל ה' א"כ היינו ליל שבת ויומו ומה בין מעל"ע דת"ק לר' יהושע. אלא ע"כ לא תגיה במתני' ותניח אותה כמות שהיא ודלא כסברת המקשן. ממילא מובן ממנה דמעל"ע דשופי הוא בעצמו משלשה ימי הקישוי והפי' שמתחיל השופי בשלישי ומסיים בשביעי ולאפוקי מדחנני' ומש"ה האריך רש"י בלשונו וכ' דקשתה בקצת ג' ולא שפתה לילה ויום כלילי שבת ויומו לאורוי על הנ"ל ומהר"ם לובלין לא עמד בזה וכ' מ"ש ע"ש. גם מ"ש עוד רש"י לילה ושני חצאי יום רבותא קמ"ל לאפוקי מחנני' דס"ל אפי' לא קשתה רק שעה א' בלילה ג' ומשלימה בליל ד' דהו"ל יום וב' חצאי לילה אפ"ה לא תטמא ות"ק דמתני' פליג אחנני' וס"ל אפי' קשתה רוב יום ג' ולא שפתה רק שעה א' בשלישי וליל ד' ושעה א' ביום ד' דה"ל לילה ושני חצאי יום אפ"ה טמאה. ומ"ש מהרש"א לא הבנתי:

ודע דהרמב"ם מפרש לדחנני' לעיל דהכי קאמר היולדת בשלישי טהורה מזיבה שהלידה דינה כקישוי אפי' היא בשופי. ונראה שמפרש בדחנני' כל שחל קישויה בשלישי אפי' כל היום בשופי פי' שיום השלישי הוא בשופי ובקישוי כיצד שילדה בו והרי הוא קישוי אף ע"פ ששפתה בו ופסק הרמב"ם כוותי'. נ"ל שמפרש מאי דאמרינן לאתויי הא דחנני' פי' לאתויי דהלכתא כוותיה. וה"ה כתב שא"א לפרש סוגיא דשמעתין להרמב"ם דאיך אתיא מתני' לאפוקי מחנני' ולפי הנ"ל יפרש המשנה ג"כ כנ"ל קשתה ג' ימים ושפתה בהם מעל"ע והא כיצד איך אפשר שתתקשה ותשפה כאחת וע"כ היינו שילדה בשלישי בשופי וקאמר שטמאה ולאפוקי מחנני' שמטהר בזה והרמב"ם פסק כחנניה ומשו"ה פסק נמי כרב חסדא:

ורב אמר אפי' בימים הראוים לספירת זבה כ' תוס' בשם ר"ח רב אדא מוסיף אף אותן שני ימים ונמצא כולם טהורים עכ"ל דבריהם צריכין ביאור מתחיל בשני ימים ומסיים בכולם טהורים וי"ל דשיטת ר"ח דלכ"ע אין לטהר אלא הגורם ספירת ז' בתוך י"א יום אבל בחד מנייהו היינו בתוך י"א יום ואינו גורם ספירת ז' או גורם ספירת ז' ואינו בתוך י"א אינו מטהר וס"ל ללוי דהיינו ט' ימים הראשונים ורב מוסיף גם ספירה דידהו ורב אדא ב"א ס"ל דגם השני ימים נמי גורמים ספירת ז' ע"י סתירה והם נמי מי"א יום משא"כ שארי ימים דעלמא נהי שגורמים ספירה ע"י סתירה מ"מ לאו מי"א יום נינהו והשתא קאמר ר"א בר אהבה דלטעמי' דרב דגם ימים הראוים לספירה נמי מטהר נמצא דלפי מאי דקיימינן דכל הי"א ראוין לגרום ספירת ז' הרי מטהר י"א ימים ושבוע שלאחריהם וממילא כל ימים טהורים מפני קו' תוס' ולא ס"ל כתי' תוס' וק"ל. והא"ש הא דאמר לעיל ל"ו ע"ב אי לא ציית גדייה וקשה מה בכך אם רוצה להחמיר על עצמו והא"ש דאפשר לומר דלרב אליבא דר"א בר אהבה לקושטא דמילתא אינו מטהר אלא י"ח יום וכתי' תוס' והא דאמר הש"ס בשלמא לרב משכחת לה כר"א בר אהבה לא שהאמת כן הוא אלא המקשן אמר בשלמא לרב יש לדחוק כקו' תוס' דע"י י"ח ימים אלו כל ימים טהורים אלא ללוי קשיא ובתר דמשני ללוי בימי נדה נדה בימי זבה טהורה גם לרב אליבא דרב אדא משנינן הכי ואין מטהר אלא י"ח יום וכתירוץ תוס' ומשמע מלשון רש"י ד"ה אין הולד מטהר כו' אבל ראתה אחריהן טמאה נדה כדאמר לעיל בימי נדה נדה עכ"ל משמע דהיינו דרמזה המשנה המקשה נדה ולפי שינויא דרב יצחק לעיל. והשתא רב שילא דהחמיר לטמאה נדה ליומא והיינו דמפרש כן בלשון המשנה המקשה נדה ע"כ לא ניחא ליה לפרש בימי נדה נדה ועי"ז נפיק מיניה חורבא להקל במקשה לאחר י"ח יום משו"ה אמר גדיי' וק"ל:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף