חתם סופר/נדה/יח/ב

חתם סופר נדה יח ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

אילימא למעוטי רובא דאיכא חזקה בהדה כ' תוס' דר"י אשמעינן ברוב שאינו גמור והקשה מהרש"א א"כ מאי פריך מט' חניות וצפרדעים ודריב"ל דהנך רובא גמורים נינהו ולפע"ד לא מיבעיא בט' חנויות לפמ"ש מ"ו בספר הפלאה בספ"ק דכתובות דבנמצא הלך אחר רוב חנויות אף ע"פ שבחנות הנבילה יש בו יותר בשר מט' כשרים והוא רוב נגד כולם מ"מ בנמצא מותר משום דאזלינן בתר רוב הקביעות א"כ א"ש דרוב גרוע מיהא הוי שהרי איכא רוב בחנות נבילה נגד רוב הקביעות. וקבוע גופיה חידוש הוא כמ"ש הר"ן והביאו ש"ך סימן ק"י ואפי' בצפרדעים דלא שייך הא דמשמע שהוא רק צפרדע א' מ"מ הו"ל רוב גרוע משום דמצי איירי שנמצא קרוב למקום הצפרדע ונמצא הקרוב והרוב מתנגדים זה לזה. ובדריב"ל נמי י"ל שעיקר קו' המקשן סמיך אברייתא דטועה דמסייע לריב"ל והתם לא הוה רוב גמור שהרי איכא כמה ספיקות וק"ל:

תינוק הנמצא בצד העיסה עי' פלוגתת רש"י ותוספות. ולפע"ד יש להוכיח שיטת רש"י ולסלק מעליו כל תלונות התוס'. דהנה לעיל ה' ע"ב אר"י ספק טומאה הבאה בידי אדם נשאלין עליה כו' הקשו תוס' מאי קמ"ל הא נשמע מתינוק שנמצא בצד העיסה עי"ש הנה כ"ז קשה אי אמרינן כהתוס' שהתינוק ודאי טמא ועל העיסה אנו דנין אי נגע או לא. אבל לשיטת רש"י א"ש דבעיסה בודאי נגע רק אנו דנין על התינוק אם הוא טמא או טהור ועשאוהו כמו שיש בו דעת לישאל. ועדיין לא נשמע דינו של ר' יוחנן דמיירי שהטהרה אין בו דעת לישאל רק הטומאה. והכא התינוק שהוא הטהרה יש בו דעת לישאל שהרי עשאוהו כמי שיש בו דעת. נמצא רש"י הוכיח שיטתו שהתינוק הוא הטהרה ואנחנו דנים עליו לטמאו ולפ"ז ממילא מוכח דמטפח בשרצים ולא משום נשים נדות דאלת"ה א"כ קשה בהיפוך כיון דלקושטא דמילתא דינו של ר"י אמת הוא (דטמא) [דטומאה] הבאה בידי אדם נשאלין עליה א"כ לאיזה צורך הוצרכו לעשות התינוק כמו שיש בו דעת לישאל ת"ל שהנשים המגפפות אותו יש בהן דעת לישאל אלא ע"כ משום טיפוח שרצים הוא שא"ב דעת לישאל ומאי דאיתא בתוספת' להדיא משום נשים נדות. יש ליישב בא' מב' אופנים או נימא דמתני' סתמא קתני תינוק הנמצא בין נמצא מלוכלך בין נקי ובנמצא נקי אין כאן חשש טיפוח אשפה אבל יש כאן משום נשים נדות ובנמצא מלוכלך לית כאן משום נשים נדות ויש כאן משום אשפה. ומאי דקתני בתוספתא דבמלוכלך טהור היינו כשלא היה במקום אשפה ושרצים וקמ"ל דליכא למיחש משום נדה. א"נ י"ל דס"ל לרש"י תרווייהו צריכי דמשום נשים המגפפות אטו רוב נשים נדות נינהו וכן משום טיפוח אשפה לחוד אטו רוב אשפות יש בו מח' שרצים המטמאים אבל הואיל ואיכא גיפוף נשים ואיכא טיפוח שרצים בצירוף שניהם הוחזק התינוק בחזקת טומאה. ומ"מ הוצרכו לומר שעשאוה כמי שיש בו דעת לישאל דאל"ה לא הוה אלא מיעוטא דגיפוף נשים. דטיפוח שרצים הא אין בהם דעת לישאל לכן עשאוה לתינוק כמו שיש בו דעת לישאל וא"ש:

רוב תינוקות מטפחים כו' כ' תוס' דהתוספתא דתני תינוק הנמצא בצד הקברות כו' היינו טהור מטומאת מת שא"צ הזאת ג' וז' אבל טומאת ערב טמא עכ"ל יל"ד דלא נקט דבר והיפוכו דהכי הול"ל דא"צ הזאת ג' וז' אבל טהרה במקוה [בעי] או דהול"ל אינו טמא טומאת ז' אבל טמא טומאת ערב דהו"ל דבר והיפוכו וי"ל דמרמזי לן תוס' כמ"ש לעיל בשם נב"י כיון דמוחזק עכ"פ להיות טמא טומאת ערב תו לא פקע מיניה והיה לן לטמאותו גם טומאת ז' משום בית הקברות אלא משום דלבית הקברות בעי הזאת ג' וז' והרי לא הוחזק אלא לטבילת מקוה ולא להצריכו הזאת גו"ז ועי' נב"י וק"ל:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף