חתם סופר/נדה/ט/א

חתם סופר נדה ט א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מידי הוא טעמא אלא משום דראשה כבד עליה וכו'. הנה בשמעתין מבואר דסברא דאורייתא הוא וסמכי' עלה אפילו למ"ד ווסתות דאורייתא וקשה א"כ אשה שראתה בתחלת זמן הכרת עובר נימא ודאי למפרע היה דם ההוא וכותלי בית הרחם העמידוהו ואפילו חולין ליטמו ושמאי נמי יודה לזה וכ"ת ה"נ א"כ לא לשתמט וכו'. וי"ל דנהי דסברא דאורייתא היא דבימי עיבורה לא תראה ודחי' אפילו חזקה דאורח בזמנו בא מ"מ בתחלת זמן הכרת עובר כשראתה לפנינו אין כאן סברא דאורייתא למתלי באמש יותר מבהיום. וטעמא נ"ל דהנה ודאי החוש יעיד דמיד אחר קליטת הזרע נמעט דם נדה שלה. והטעם משום דהולד נוצר וגם ניזון מדם נידתה כידוע. אלא דמ"מ לאו חזקה דאורייתא היא עדיין עד תחילת זמן הכרת עובר דאז מצטרף לזה עוד סברת ראשה ואיברי' כבדי' וע"י צירוף ב' הסברות יחד נעשה חזקה דאורייתא לדחות חזקת אורח בזמנו בא. וא"כ תו לק"מ דנתלי דם באמש שעדיין לא היה ראשה ואיברי' כבדים. ז"א דמ"מ היתה מסולקת בדמי' מטעם יצירת הולד ומה שנוסף עתה עוד ראשה ואיברי' כבדי' אינה סברא כ"כ לדחות הך דאשה מרגשת בעצמה או כותלי בית הרחם לא מוקמי דם או חזקת טהרה שלה. ואי קשי' א"כ בתחלת עיבורה נמי תהי' דיה שעתה דהא מעל"ע דרבנן בעלמא היא ובסברא בעלמא דחינן לה. י"ל כיון דבשעת ראיה לא ידעינן דהיא מעוברת עד שהוכר עוברה ואז נודע למפרע. וניקום ונטהר מה שכבר הוחזקנו בטמא משום סברא זו זה לא אמרינן. ובזה יש להמתיק קצת שאלתו של ר' ירמי' לר"ז ראתה ואחר כך הוכר עוברה. שהקשה רשב"א מאי ספיקא הא כל שיעורי חכמים כך היא. פירוש אע"פ דר"י לית ליה הך סברא בר"ה י"ג ע"א מ"מ היה לו לר"ז להשיב כן. ולפי הנ"ל יש להמתיק האיבעיא דלמאי דלא ידע הך סברא דראשה ואיברי' כבדי' הוה ס"ל משום האי טעמא דולד לחוד מטהרי'. והא דתלינן בהכרת עובר משום דקודם לזה לא נדע שהיא מעוברת ולא רצו נמי לטהר למפרע ועתה שאל אם הוא בסמוך ממש אם נטהר או לא ואין להאריך:

הא ליכא חרדה וכו' הקשו תוס' דלמא לעולם וסתות דרבנן ומיירי במצאה טמאה אח"כ וכו'. ועלה ברעיוני לתרץ דמ"מ כיון דה"ל תרתי לריעותא שהרי חזקה אורח בזמנו בא. וחזקת חרדה מסלקת הדמים אתרע לפנינו שהרי ראתה דם לפנינו ואפ"ה מחזקינן בטהורה למפרע. א"כ למ"ד וסתות דאורייתא ולא בדקה כלל דטהורה היא. ושוב מצאתי כעין זה בנב"י. אך הדרנא בי דמ"מ ק' [קו'] תוס' דלמא מיירי דבשעת וסתה היתה במחבא ואח"כ יצאה מהמחבא ומצאה דם [בחוץ] דהשתא לא אתרע חזקת חרדה כלל. אבל זולת זה לא אזלי' בתר חזקת חרדה מסלקת הדמים:

ה"נ דמים מסולקין ולא בעיא בדיקה. מזה הלשון למדו הראשונים דאפילו לכתחלה לא בעי. והטור יור"ד סי' קפ"ט פסק גבי מעוברת לא בעי בדיקה כלל וגבי חרדה צריכה בדיקה לכתחלה. והקשה ב"י מנ"ל לחלק בכך והלא בש"ס מדמי להדדי. וע' מ"ש פלתי לתרץ ודבריו נפלאו ממנו דהרי בש"ס קאמר גבי חרדה לא בעיא בדיקה משמע אפי' לכתחלה לא. כמו גבי מעוברת. והנלע"ד בזה דצריך להבין לפמ"ש מג"א סימן תל"ז סק"ד דכל היכא דשני חזקות מתנגדות זה לזה אזי היכא דאפשר לברורי מבררי' ע"ש והוא מהש"ס דפסחים ד' ע"א דקאמר מאי נפקא מיניה לשייליה ע"ש בר"ן. וא"כ ה"נ חזקה אורח בזמנו בא וחרדה מסלקת מתנגדים אהדדי והיכא דאפשר לברורי מבררין ואמאי לא בעי בדיקה לכתחלה. ואין לומר שאני הכא דאוקי חזקה להדי חזקה ואוקי אשה בחזקת טהרה ואפילו בדיקה לא בעי. ז"א דחזקת טהרה דאשה לא שמיה חזקה לענין זה לפטרה מבדיקה לכתחלה כיון דמגופה קחזי' ועלולה לראות וע"כ פ"א תראה ואם לא בשעת וסתה מתי תראה והלא משום כך מטמאים אפילו בדיעבד מעל"ע משום דעלולה לראות מגופה ואיך נסמוך ע"ז לכתחלה. בשלמא במעוברת איכא למימר אדרבא עלולה אשה מגופה להתעבר ולהיות מסולקת בדמים וכיון דגם זה מגופה הוא א"כ אוקמינן חזקה להדי חזקה ואשה בחזקת טהורה עומדת אבל במחבא שאינו מגופה קשה כנ"ל. וע"כ צ"ל דר' יוחנן דאמר בשמעתין דגבי מחבא לא בעי בדיקה לכתחלה ס"ל דלעולם לא בעינן לברורי אפי' היכא דמתנגדים ב' חזקות אהדדי. דלא כמסתמא תלמודא דפסחים הנ"ל. וא"כ אנן דקיי"ל כסתמא דפסחים הנ"ל דהיכא דאיכא לברורי מבררין א"כ יש לחלק בין מחבא למעוברת כנ"ל:

דיין שעתן כל עשרים וארבע חדש וכו' לכאורה משמע דבמציאות פליגי אי דם נעכר או לא. דאין לומר גם חכמים מודים שחלב הוה מדם אלא דאין כל הדם מסתלק עי"ז דא"כ מ"ט לא מוקי קרא מי יתן טהור וגו' נמי כר"מ. אע"כ לדידהו לא נעשה חלב מדם כלל. וכן משמע בבכורות ו' ע"ב גבי חלב מנ"ל דשרי' ע"ש וק"ל. ומזה נ"ל ראיה למ"ש ש"ך ביו"ד סימן קפ"ד דבשנת העיבור נותנין לה כ"ה חדש כמו דפסק רמ"א בא"ע בשיעור הנקה. והפלתי פליג דנהי דזמן הנקה בשנת העיבור כ"ה חדש מ"מ הכא דאיברי' מתפרקין הרי הם חוזרים לעולם אחר כ"ד חדש עי"ש. ולפע"ד מוכח כהש"ך דאל"כ אמאי פליגי במציאות נחזי אנן. בשלמא הא לא קשיא נחזי אנן ע"י שתניק אשה בנה ד' וה' שנים ונראה אם תהיה מסולקת בדמים. ז"א דאי באינה ישראלית כיון דאכלה שקצים ורמשים חביל גופה ואין מהם ראיה לישראלית דלא אכלה. א"נ בהיפוך דישראלית דייגי במצות כדאמרינן בעלמא. ואי ע"י אשה ישראלית גם ז"א כיון דאין דרך להניק הבן יותר מב' שנים רק בחולה וכדומה א"כ זהו מעוטא דלא שכיח וא"א לקבוע חזקה אלא אי אתי מכח רובא וא"א לברר זה. אבל אי ס"ד דזמן הנקה בשנת עיבור הם כ"ה חדשים ופירוק איברים הוא רק כ"ד חדש א"כ קשה הא עיבור השנה מידי דשכיחי טובא הוא ואיכא לברורי באותו החדש ע"י כמה וכמה נשים ונחזי אנן אע"כ צ"ל כהש"ך:

אמנם לבי אומר לי דלא יחלוקו רבנן דהולד ניזון מחלב שהוא במקום הדם. והענין הואיל ואיבריה מתפרקין אין נפשה וכחה חוזרת עליה לבשל הלחות להפכם לדם אלא נעשה מהם חלב. ומשו"ה לא מוקמי מי יתן טהור מטמא על חלב אשה משום דאין הדם נעכר דמעולם לא היה עדיין דם אלא שלא נתבשל כל צרכו ולא נעשה דם אלא חלב. ונ"ל דס"ל דלכל הפחות אין איבריה חוזרי' לפחות מכ"ד חדש ואפילו צדקניות שאינן בפתקה של חוה מ"מ ע"י הלידה אינן חוזרים עד כ"ד חדש. ומ"מ רוב הנשים אין איבריה חוזרי' עד אחר ג' וד' שנים אלא משום דלא תתן תורת כל א' בידה שיערו בפחות שבנשים עד כ"ד חדש. ואם כדברינו כן הוא ה"ל דבר שא"א להתברר כלל וק"ל:

מי יתן טהור מטמא לא אחד. והרמז "לא אחד" גמטרי' "דם". ודע כי דם נעכר ונעשה חלב הכוונה מדה"ד נעשה מדת החסד. כמ"ש מג"א בטעם שאוכלין חלב בשבועות כי ע"י תורה דם נעכר ונעשה חלב בספירת נקיי' שבין פסח לשבועות. וכשתכתוב טמא במלואותו טי"ת מ"ם אל"ף עולה תר"י הוסיף עליו א' עולה תרי"א גמטרי' תורה שעל ידה נעכר דם ונעשה חלב. וזהו מי יתן טהור היא התורה מטמא לא אחד שתוסיף א' על טמא עולה למספר תורה. ודע כי יש עוד מדה"ר והוא כלול מחסד ודין. חלב ודם והוא בחי' כח"ל. ודע ג"כ כי ההפוכי' האלו נעשה עיקור ע"י שופר או שבת או מילה או שלשתן ביחד לכן בזמן שאין מקדש אין תוקעין בשבת כי לאותו תיקון שבכחנו לעשות בלא מקדש סגי בחדא או שופר או שבת. והנה כל זה מרומז בקרא תקעו בחדש שופר בכסא ליום חגנו כי חק לישראל הוא משפט לאלהי יעקב. הנה פשוטו קאי על שופר. והנה ג' תיבות "תקעו" "בחדש" "שופר" ר"ת "שבת". "בכסא" "ליום "חגנו" ר"ת "חלב". "כי" "חק" "לישראל" ר"ת "כחל". "הוא" "משפט" "לאלהי" "יעקב" ר"ת "מילה". זהו מה שחנני הי"ת בענין זה. ואחרון חביב מה ששמעתי מאמ"ו הגאון מהו' פנחס בעל הפלאה נ"י. כי נו"ן שערי טומאה יש גמטרי' טמא. והשער הנון הגם היותו יותר מטומא מ"מ הוא הגורם עיקור טהרה כי לגודל טומאתו כל המשתקע בתוכו ר"ל אין תקומה למפלתו. ואין הקב"ה רוצה ההשחתת עולמו ע"כ הקב"ה מוציא האדם משם בחזק יד שלא בבחירתו של אדם כמו שאירע לנו במצרים. וע"כ תיבת טמא נחלק לשני מספרים מ"ט בפ"ע וא' בפ"ע לומר זה השער הא' היותר קשה מכולן מ"מ הוא גורם יותר טהרה מכולם. וזהו מי יתן טהור מטמא לא אחד זה השער האחד המרומז באלף של טמא. עוד לאלוה מילין לצד עילאה מה שנ"ל כי מקום הנקרא מ"י היתר נדרים הפורח באויר שם יותן טהור מטמא אבל לא בבחי' הנקראת אח"ד אמא תתאה אדרבא שם עץ הדעת טוב ורע בעירוב והרמז טהור טמא גמטרי' רע ע"ד עושה שלום ובורא ר"ע וחז"ל עשו ממנו ובורא את הכל והמ"י:

ורבנן אר"י זה ש"ז שהוא טמא ואדם הנוצר ממנו טהור ור"מ ס"ל דמסברא מוקמי' קרא בדבר הטמא מעצמותו כמו דם נדה שגם הגוים מרחיקי' אותו. כמ"ש רמב"ן בחומש גבי רחל כי דרך נשים לי ואפ"ה נעשה ממנו חלב אבל ש"ז אינו טמא אלא ע"פ גזירת הקב"ה והוא האוסר והוא המתיר ית"ש:

ונוגע טמא ע' מ"ש תוספות ותי' השני צל"ע גדול דמאי ק"ו אמרי רבנן על הטמא טהור על טהור לא כ"ש. הא על זה הק"ו קשה קושית התוס' הא על הטמא נמי טמא עד הערב עכ"פ. דהשתא בתירוץ השני לית להו מ"ש בתירוץ הראשון דזה בא לו טהרה על ידי הזאה. ותו קשיא לי טובא דא"כ מאי קאמרי לר"ע ק"ו כו' א"כ לדידהו מי ניחא דמזה על הטהור טהור ונוגע טמא. ולר"ע דעל הטהור טמא לא קשה מנוגע מידי. ולדידהו קשה מנוגע. ותי' א' של תוס' נמי דחוק. ע"כ נראה לי מזה ראיה ברורה לפסק הרמב"ם פי"א מהל' פרה סוף ה' ב' שפסק כספרי דכשלא הזה בשביעי אזי טובל בכל עת שירצה ומזין עליו אח"כ בכל זמן שיזדמן אחר טבילה וטהור מיד והוא דלא כש"ס דקידושין דף ס"ב ע"ב דקאמר דז' לאפוקי תשיעי ע"ש. והא"ש דהתם סוגיא אזלא לר"מ ואיהו ס"ל מי יתן טהור מטמא קאי אחלב מדם לכן מצי סבר דז' למעוטי ח' אבל הש"ס דשמעתין אזלא לר' יוסי ור"ש וסתם ספרי ר"ש ולדידיה הא ס"ל דמי יתן טהור קאי אמי נדה וקשה קו' תוס' הא מזין עליו נמי טמא וע"כ צ"ל לטעמיה דסתם ספרי אזיל דכשהוא מרוחק מניה מזין אחר טבילה וטהור מיד. גם י"ל ר' יוסי דשמעתין נמי לטעמי' אזיל דס"ל פ"ק דיומא טבילה בזמנה מצוה מיהו לא ילפינן הזאה מטבילה ור"מ ס"ל ילפינן ופירש"י דיליף הזאה מטבילה והיינו מדכתיב וחטאו ביום השביעי ע"ש והנה ר' יוסי ע"כ מפיק ליה טבילה בזמנה מצוה מקרא אחר והיינו מלעת ערב ירחץ במים כמ"ש רש"י פ' כל כתבי ושם לא הוזכר הזאה ואם כן לר' יוסי אייתר וחטאו ביום השביעי וע"כ לדרשא דספרי כמ"ש כ"מ שם הנ"ל דוחטאו מ"מ אפילו מרוחק מיום ג' דלא כש"ס דקידושין הנ"ל וא"ש:

מאי מזה נוגע הקשו תוס' ביומא נימא אידי ואידי נוגע והא כשיעור והא בפחות מכשיעור ותירוצם דחוק. לפע"ד ליישב לפמ"ש הרמב"ם פט"ו מהל' פרה דהנוגע במי נדה כשיעור הזאה טעון כיבוס בגדים וכ' הכ"מ שהוא ע"פ תוספתא משום שא"א ליגע במים בלא היסט כי המים מתנועעים בנגיעה בעלמא. ולפע"ד היינו דוקא באית בהו עכ"פ כשיעור הזאה אבל בפחות מזה הו"ל כ"ש ואפשר ליגע מבלי [שינוע] (שיזוע) נמצא לפ"ז ממילא נגיעה בכשיעור היינו נושא דהיסט מטעם משא הוא וא"ש וק"ל:

היכי דמי סמוך לזקנתה כו' וכמה עונה כו' לפי סדר המשנה היה לו לשאול תחלה כמה עונה ואח"כ היכי דמי סמוך לזקנתה וי"ל קצת דהוי סד"א דכל אשה בעונה שלה משערינן אבל השתא דאמר כל שחברותיה קורין לה אמא והיינו בדעלמא משערינן וכמ"ש תוס' בשם ירושלמי א"כ מסתמא עונה דקתני במתני' נמי בדעלמא משערינן ע"כ שאל כמה סתם עונה. וזהו כדעת הש"ך סי' קפ"ט דס"ל אפילו עונה שלה מופלג הרבה מ"מ בדעלמא משערינן ודלא כמהרש"א לקמן דף י' ע"ב וע' מ"ש שם אי"ה:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף