ריטב"א/נדה/ט/א

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< עמוד קודם · עמוד הבא >
מעבר לתחתית הדף

לדף הבבלי
צורת הדף


עיון בפרויקט 'מפרשי האוצר' מבית 'אוצר החכמה' על דף זהלדף זה באתר "על התורה" לדף זה באתר "ספריא" מידע וקישורים רבים על דף זה ב'פורטל הדף היומי' לדף זה באתר "ויקיטקסט" לדף זה באתר "הכי גרסינן" לשינויי נוסחאות של התלמוד הבבלי, האתר כולל תמונות והעתקות של כל עדי הנוסח לתלמוד: קטעי גניזה, כתבי יד ודפוסים קדומים. האתר כולל גם סינופסיס ממוחשב לכל התלמוד במספר תצוגות המאפשרות להבליט ללומד שינויים שהוא מעוניין בהם. All content on the FGP portal is the property of The Friedberg Jewish Manuscript Society לדף זה באתר "שיתופתא" לדף זה באתר "תא שמע"



דפים מקושרים


צור דיון על דף זה
לדיון כללי על דף הגפ"ת הנוכחי


מפרשי הדף

רש"י
תוספות רי"ד
רמב"ן
רשב"א
תוספות הרא"ש
ריטב"א
מהרש"ל
מהר"ם
חי' הלכות מהרש"א
חי' אגדות מהרש"א
בית מאיר
חתם סופר
רש"ש

שינון הדף בר"ת


ריטב"א TriangleArrow-Left.png נדה TriangleArrow-Left.png ט TriangleArrow-Left.png א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


הנח מעת לעת דרבנן. פי' וכיון דטהרתה למפרע לא הדרה ומטמי' לה למפרע משום הא שאינו אלא סייג ואע"ג דאיגלאי דהוראה בטעות הוה.

ר"פ אמר מידי הוא טעמא וכו'. נראה דלאו משום דפליג אדרב פפי דהא טעמא תריצא הוא אלא דניחא ליה לאשמועינן האי טעמא דהוי קושטא דמילתא ונפקא לן מינה נמי שאפי' לא באת לישאל על טהרותיה עד עכשיו מטהרין לה משא"כ לדברי ר"פ.

או דילמא כיון דבסמוך להכי חזאי לא מטמי'. הק' בתו' ומאי קא מבעיא ליה דהא פשיטא דכל מדות חכמים כך הם במ' סאה אדם טובלו ובמ' סאה חסר קרטוב אינו יכול לטבול והנכון דכל מה שנאמר בזה לפי לשון הגמרא דאנן מספקא לן דדילמא הא דקתני משהוכר עוברה היינו משהתחיל העובר לעשות הכר שלו בכובד ראש ואברים דהיינו ודאי הגורם סלוק דמים כדאמרינן לעיל בהדיא אלא דחיישינן דילמא רבנן רצו לתלות הדבר ממש בהכרת העובר לפי שאין הקדמת כובד ראש שוה בכל הנשים רצו לתת לכלן גבול אחד כשיוכר עוברה ממש לעין והיינו דאהדר ליה דודאי ליכא בהא ספקא שאפילו יתלו הדבר בכובד ראש אין כובד ראש העושה סלוק דמים בא בכל הנשים אלא אחר הכרת העובר ממש והיינו דא"ל מידי הוא טעמא וכו' וזו אין ראשה כבד עליה ממש דבר של עיקר ומיהו מודה הוא שעושה צד כובד הראש קודם לכן שהרי לא נחלקו בטבע ובמציאות. וא"ת כיון דסלוק דמים אינו אלא מהכרת העובר ואילך כשבאתה מיד איך אנו מטהרין אותה למפרע מעת לעת אדרבה י"ל דאתמול חזאי קודם סלוק דמים וי"ל דכיון דאיכא נשים שמסתלק דמן בכובד ראש הקל יום א' קודם הכרת העובר ממש לא רצו חכמי' לחלוק בדבר כיון דמעת לעת דרבנן כנ"ל.

או דילמא כיון דדמיה מסולקין לא בעיא בדיקא איכא למידק מאי קמבעיא ליה דהא מתני' היא אעפ"י שאמרו דייה שעתא צריכה להיות בודקת חוץ מן הנדה והיושבת על דם טוהר אלמא אידך מעוברת ואידך צריכו' בדיקה וי"מ דההיא לכתחילה והכא מבעיא לן בדיעבד אם לא בדקה עצמה בשעת וסתה אם היא טמאה ותדע דההיא מתני' דמאבואה דפשטי' בגמרא בדיעבד היא וה"ק דמיה מסולקין ולא בעיא בדיקה בדיעבד וזה דעת הראב"ד ז"ל ולשון לא בעיא בדיקה ובעיא לא משמע הני ומתני' דמאבואה פשיט' לן דכיון דקתני שדמיה מסולקין ממנה שאפי' לכתחילה היא אלא דאיידי דקתני רישא טמאה נקט סיפא טמאה דמשמע דיעבד וי"מ דמתני' דלקמן בעסוקה בטהרות וכיון דבעיא בדיקה לטהרות אף לבעלה נמי בעינא וכדאיתא בסוף פרקין וכי קמבעיא לן בשאינה עסוקה בטהרות ולגבי בעלה איבעיא בדיק' כלל וגם זה אינו נכון חדא דכי בעי תלמודא לגבי בעלה לחוד בהדיא מפרש לה כהכי כדאי' סוף פירקין ועוד דכולה מתני' דאיירי עד השתא בעסוקה בטהרות הן וא"כ מאי דבעיא בגמרא גביהו דהא נמי איירי דאי לא הוה ליה לפרושי והנכון דאנן מספקא לן הא דקתני חוץ מנדה והיושבת על דם טוהר אי הוי דוקא דאפשר דלא הוי דוקא אלא דאצטרי' למתני נדה לאשמועינן דאין נדה קובעת וסת ואשמועינן יושבת על דם טוהר דמעין א' הוא כדאיתא בגמרא ותדע דהא ברישא קתני במה אמר דייה שעתא בראיה ראשונה ואיכא מ"ד בגמר' דלא קאי אלא אבתולה וזקנה וה"ה דאפשר באידך לאו דוקא ואין למדין מן הכללות אעפ"י שנאמר בהן חוץ ומש"ה לא פשטינן לה מהני.

טעמא דאיכא חרדה וכו'. אלמא וסתות דאורייתא וק"ל דאפי' מ"ד וסתות דרבנן מודה באם לא בדקה טמאה עד שתבדוק ותמצא טהור וא"כ דילמא הכא הכי דייקי' טעמא דאיכא חרדה דטהורה לגמרי בלא בדיקה הא ליכא חרדה טמאה עד שתבדוק ומ"ל דס"ל דוסתות דאורייתא וי"ל דאה"נ והכא ארישא דמתני' דהתם סמכינין דש"מ שאם הגיע וסתה ולא בדקה טמאה ואפי' בדקה אח"כ ומצאה טהורה והיינו כמ"ד וסתות דאורייתא ודכותה בתלמודא.

הכא נמי דמיה מסולקין ולא בעיא בדיקה. כבר פי' לעיל דלישנא משמע דלא בעיא בדיקא כלל ואפי' למ"ד וסתות דאורייתא וכ"ש למאי דק"ל וסתות דרבנן ואי ק"ל הא דאמ' בפסח שני אשתו נדה בעלה חייב יבמתו נדה בעל פטור והוינן בה יבמתו אמאי פטור מקרבן דטועה בדבר מצוה הוא אשתו נמי הא איכא מצות פריה ורביה ופרקינן במעוברת והא איכא מצות עונ' ופרקינן בסמוך לוסתה דעלמא אפי' מעוברת צריך לפרוש סמוך לוסתה וכ"ש דבעיא בדיקה לטהרות ומכאן היה מביא הראב"ד ראיה לפי' דסוגיין בדיעבד וליתא דהא כבר תרגמוה התוס' דהתם במעוברת קודם שהוכר עוברה א"נ דכי הדר אוקי' בסמוך לוסתה הדר מפירוקא קמא דאוקימ' במעוברת ומוקמינן לה באשה דעלמא וסמוך לוסתה.

לפיכך דר"מ ל"ל. פי' דאע"ג דהאי לפי' הוי לקולא פשי' דלפום טעמא דידיה א"א לחלק בין חומרא לקולא דא"כ סתרו אהדדי.

ועוד מזה טעון וכו'. הני הוו חדא ועוד דלא צריכי להדדי.

ואלא מאי מזה נושא. כלומר עושה כעין מזה שהוא נושא.

ה"מ אגבא דגברא אבל במנא צריכא שיעור מסתברא דאפי' בראשי גבעולין נמי בעינן שיהא בו שיעור ולא סגי שיהא שיעור בכלי שטובלין בו בלחוד והכי מוכח לישנא דלא ממעטין אלא גבי' דגברא.


< עמוד קודם · עמוד הבא >
מעבר לתחילת הדף
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.



שולי הגליון