חתם סופר/מגילה/ט/א

חתם סופר מגילה ט א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

עד שיכתבנו אשורית. פשיטא לי' לאביי דבכתב איירי (אפי' אי לא גרסי בברי' כתב אשורית) משום דבלשון אשורית לא מצי איירי דמאי פסקא דהאיכא נמי כמה פרשיות דנכתבות דוקא תרגום ולא אשורית ודברי מהרש"א בתו' ד"ה עד צ"ע:

תפילין ומזוזות מ"ט משום דכתיב בהו והיו. לכאורה לא תלי' זה בהכי ואמתני' הו"מ להק' כן מיהו לפמ"ש לעיל בסמוך איכא למימר דעד השתא ה"א דמתני' שרי לכתוב ספרים אפי' בגופן שלהן אם הלשון והכתב מענין א' והשתא הא דהקפיד בתפילין עד שיכתבנו אשורית איכא למימר דאכתב לחוד קפיד ומשום דכתיב וכתבתם שתהא כתיבה תמה כדדרש בפ' הקומץ אבל אביי דמפרש הבריתא דמקפיד אכתב ולשון דאפי' בגופן שלנו פוסל מקרא שכ' תרגום כו' ומוקי לה בתפילין וע"כ לאו מוכתבתם נפקא דאין זה ענין ללשון אע"כ מוהי' בהוייתן יהו:

והיו בהוייתן יהו. רש"י פי' דהיינו והי' הדברים ובט"א הק' ע"ז דהאי קרא קאי אק"ש שלא יקרא למפרע אבל יוצא הוא בקריאת כל לשון וא"כ נהי נמי דילפי' מני' נמי כתיבת תפלין מ"מ היינו שלא יכתב הפרשיות למפרע אבל שיהי' בלה"ק מנ"ל ולולי דברי רש"י ז"ל הייתי אומר דוהי' הדברים קאי אק"ש לחוד ולא אתפלין כלל והכי משמעותי' דקרא דקאי אהדברים שקורא אך והי' דשמעתין היינו והי' לטטפת דקאי אתפלין ובודאי דליכא למילף מני' אלא או שלא יכתוב למפרע או שיהי' בלה"ק ולכאורה מוכח דקאי אכתיבה למפרע דאי אלה"ק מ"ט כתבו בפסוק השני גבי תפלין של ראש ולא גבי לאות על ידך אע"כ קאי אכתיבה למפרע ואי הוה כתב והי' גבי לאות על ידך ה"א דוקא הכי דמשתנה ענינא כגון ישראל שמע וכה"ג פסול למפרע אבל תיבת ולטטפת שפירושו טט בכתפי שתים פת באפריק' שתים א"כ ה"ל כאלו כתי' שתים שתים (עי' כה"ג מס' תמיד כ"ז א' ולאסופי שתים שתי' לחד לישני ע"ש) ומה לי כותב טט פת או פת טט ה"א דמותר לכתוב למפרע קמ"ל והי' לטטפת אפי' תיבה זה נמי יהא בהוייתו ומוכח דעיקור קרא אשלא יכתוב למפרע אך מ"מ מוכח שאסור לשנות הכתב דאלת"ה מ"ט הקפיד שלא יכתוב פת במקום טט הלא בלאה"נ יכול לשנות בכל לשון שירצה והרי אלו יכתוב במקום טט שהוא שתים בכתפי יכתוב תרי בארמי (או טאוס בלטיין) וכדומה הי' כשר ולמה יגרע לשון אפריקי שלא יכתוב פת במקום טט אע"כ שינה הלשון פסיל ומוכח הכל וא"ש ועי' בסמוך אי"ה:

מאי תרגום שכ' מקרא איכא. צ"ע אלמא לא האיכא לטוטפת דמפרש ר"ע בפ' הקומץ ל"ד ב' טט בכתפי שתים פת באפריקי שתים ואולי לא הי' קורא לזה תרגום כי סתם תרגום הוא לשון ארמית שבו תרגם אונקלס הגר את התורה אבל מ"מ ק' דהרי לר' ישמעאל דפליג התם אר"ע ע"כ מפרש טטפת כמ"ש תוס' התם ד"ה לטוטפ' שהוא לשון הבטה כמו דאמרי' שפיל ואזל בר אוזא ועיני' מטייפין וא"נ כמו טטפת וסרביטין במס' שבת פ' במה אשה שזהו תרגום בלי ספק והלא הבריתא מצי אתי' כר' ישמעאל ומאי קושי' וי"ל דבס' ט"א הק' דבק"ש נמי דרשי' לקמן פ"ב והי' בהוייתן שלא יקרא למפרע ואפ"ה נקרא בכל לשון כדלקמן והכי דרשי' מוהי' דבלה"ק דוקא הא בעי' נמי לשלא יכתבנה למפרע כדקי"ל באמת ומשני דבק"ש רחמנא כתב שמע ישראל בכל לשון שאתה שומע וזהו דוחק חדא דבתפלין נמי כתי' הך שמע גופא דקרינן בק"ש ועוד דנימא דשמע גילה לן דלא נדרוש בהוייתן אלא אלמפרע ולא אהלשון לכן נלע"ד דוהי' הדברים האלה מיני' דרשי' בהוייתן לק"ש שיהי' הדברים על לבבך בהוייתן ולא למפרע ואידך קרא והי' לטטפת איהו קאי אלמפרע דתפילין דלא יכתבנו אלא בהויותן ומדנטר עד הכא ולא כתב והי' ברישא דקרא בתפלין של יד ש"מ דאפי' טטפת לא יכתב בהיפך פת טט אע"ג דפת הוא שני' באפריקי וטט בכתפי וא"כ מאי איכפת אי אקדמי' להאי או להאי מ"מ אשמועי' שלא ישנה והשתא מוכח ממילא דאין וכתבת אלא בהאי לישנא ממש דאל"ה כיון דמותר לכתוב בכל לשון למה יגרע לשון אפריקי דלא ישנה לכתוב במקום טט פת ובמקום פת טט שהרי נכתב בכל לשון אע"כ דלא ומיישב ק' הט"א הנ"ל דממילא מוכח ומיושב נמי קושיתינו דמוכח ע"כ דאתי' בריתא כר"ע מדנפיק לבריתא מוהי' בהוייתן יהו (ולא מוכתבתם כמ"ש לעיל בסמוך) אע"כ דאצטריך למפרע ע"כ ס"ל כר"ע וא"כ קשה מאי תרגום איכא דהאי טטפת לשון אפריקי הוא ולא תרגום שסתמו לשון ארמית בכל מקום והיינו דסמיך הך קושיא דמאי תרגום איכא לבתר שאמר הך דוהי' בהוייתן וק"ל. והיינו נמי דדקדק השתא לפרש דבתורה איכא יגר שהדותא משום דבלא"ה נמי משכחת טובא ויבן את הצלע אר"ע בכרכי הים קורין לקלעיתא בנייתא אשר כריתי לי אר"ע בכ"ה קורין למכירה כירה צפנת פענח פי' רוב המפרשי' שהוא לשון מצרי אבל השתא בעי לאשכוחי לשון תרגום ארמית דוקא קאמר בתורה משכחת כה"ג ביגר שהדותא ולא זולת אבל בתפלין לא משכחת כלל ודוק:

בשלמא תורה איכא יגר שהדותא. י"ל דה"ק אי הומ"ל דתורה לאו יגר שהדותא קאמר אלא אשר כריתי לי שכן קורין בכרכי הים למכירה כירה א"כ ה"נ ה"א בתפלין נמי נימא תרגום שכתבו מקרא שכתב במקום טט פת שתים שתים אבל האמת שא"א לפרש תרגום שכתבו מקרא אלא בתרגום ארמית ששארי לשונות לא נקראו תרגום וע"כ תורה צ"ל יגר שהדותא דזולת זה לא ימצא ארמית בתורה א"כ ק' תפלין מאי איכא למימר הא טטפת לאו תרגום ארמית הוא. ובזה י"ל סדור לשון הש"ס תפלין מ"ט כו' בשלמא תורה כו' וה"פ בהקדים שכ' תו' מנחות למאן דפליג אר"ע ולא ס"ל טט בכתפי שתים איהו מפרש טטפת לשון הבטה כמו שפיל ואזיל בר אוזי ועיני' מטייפין ע"ש ל"ד ב' והשתא הומ"ל דבריתא בתפלין איירי וכמ"ד טטפת מלשון ועינ' מטייפין וה"ל לשון תרגום ארמית ולק"מ מש"ה הקדים המקשן ואמר תפלין מ"ט ע"כ משום דכתיב והי' פי' והי' לטטפת כמ"ש לעיל בדבור שלפני וק' דלמא אשלא יקרא למפרע לחוד ומנ"ל שיכתבנה בלה"ק וע"כ כנ"ל דממילא מוכח תרוי' וכמש"ל באריכות והיינו דוקא לר"ע דמפרש טט בכתפי ב' כו' ואין כאן לשון ארמי וק' שפיר בשלמא תורה כו' אלא תפלין כו' ועמ"ש בסמוך אי"ה:

יגר שהדותא. עמ"ש תו' ולע"ד הכרח לפרש"י דהי' ק' לו מ"ט נקט שהוא דוחק דמאי ארי' משום שהוא תרגום וכ' מקרא אפי' מקרא ומקרא כה"ג נמי פסול כגון אי הי' משקר וכותב בריאות יום שני ביום ראשון וכן בהפוך בודאי הי' פסול שהוא שקר מוחלט וה"נ משקר וכותב שיעקב קרא לו ולבן קרא לו גלעד וא"כ מאי ארי' תרגום שכ' מקרא טפי ה"ל להש"ס לומר אשר כריתי לי כנ"ל אע"כ משום ק' תוס' שאלו הי' חסר אותו התיבה אין בכך כלום ולא שייך בכה"ג מגרע גרע אלא ב דמשקר אז גרע משלא נכתב כלל. והתו' נראה דס"ל אכתי נימא כריתי לי ומשום דגרע והטעם דהנה צריכים להבין לענין מאי קאמר דס"ת פסול או כשר בכל לשון ודוחק לומר דלענין ס"ת שכותבין למלך או לכ"א מישראל דלמה לא יכשר בכל לשון שמבין ולשי' רש"י דר"פ הקורא למפרע דס"ל דקריאת התורה מן התורה א"ש דצריך ס"ת כשרה לזה אבל לתו' ורשב"א שם משמע אין שום קריאה בציבור דאורייתא ומשמע אפי' פ' זכור אינה מה"ת בציבור ושיהי' אותה הפרשה דוקא רק יזכור כך המעשה שהי' עמ"ש מג"א ססי' תרפ"ה א"כ למאי הלכתא אמר דנכתבי' בכל לשון או לא עכ"נ דמשמע מתו' ב"ק ג' ב' ד"ה כדמתרגם וגו' דלמאי דקי"ל דאין ס"ת כשר בשארי לשונות ה"ל שארי לשונות כמו דברים שבע"פ וקי"ל עפ"י הדברים האלה דברים שבע"פ אי אתה רשאי לכותבן וכן בהיפוך עי' גטין ס' ב' ע"ש והשתא לת"ק ה"ל שאר לשונות כמו דברים שבכתב ואי אתה רשאי לאומרם ע"פ ולרשב"ג ה"ל תורה שבע"פ ואי אתה רשאי לכותבן והשתא אי כותב במקום כריתי קניתי הרי מגרע שכותב דברים שבע"פ בתורה שבה נאסר לכתוב כן וה"ל לומר כריתי אע"כ לא הומ"ל הכי משום שסתם תרגום היינו ארמית וכמ"ש לעיל וא"ש וק"ל:

נושא בני אדם. פרש"י שלא יאמר וכי לא הי' לו סוס וכן הוא בע"ז ד' ב' ששאלו כן לבלעם מ"ט לא רכבת אסוסי':

ואל זאטוטי ב"י. ישוב ק' תו' כתבתי בח"ת פ' משפטים בקונטרס חכם חרשים משנת תקנח"ל:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף