חתם סופר/חולין/קל/ב

חתם סופר חולין קל ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

אי אגואי קאי מעייל חולין לעזרה. צ"ע איך אפשר לעייל לגואי כל חזה ושוק של כל ישראל זובחי זבח בריחוק מקום והלא משו"ה הותר לנו בשר תאוה משום כי ירחק ממך המקום דאל"ה היו צריך להקריב הכל שלמים וא"כ איך יאכלו הכהנים חזה ושוק בפנים אפי' אי היו מותר לעייל חולין לעזרה וצ"ל דהוצרך לזה לאידך מ"ד לעיל י"ז ע"א דלא דריש כי ירחק בשר תאוה אלא לבשר נחירה ע"ש ודוחק דמ"מ איך ס"ד להעלות כל חזה ושוק לירושלים דרכי' דרכי נועם כתיב:

קא מעייל חולין לעזרה עמ"ש תוס' מהא דיאכלו עמה חולין ותרומה שתהיו נאכלת על השובע ורש"י פי' שם שאכלו חוץ לעזרה ושוב נכנסים לאכול שירי מנחה על השובע שמע מיני' ס"ל לרש"י כהרמב"ם אפי' אין עושין כעין הקרבה מ"מ אסור להכניס חולין לעזרה. וכ"כ מ"ל פ"ב מהל' שחיטה. וא"כ קשי' הא דלתת לתוכן תבלין של חולין מיהו י"ל דתבלין של תרומה ומע"ש שאינן חולין גמורים מותר להכניס בעזרה דלא גרע מקדשי בד"ה בב"ב פ"א ע"ב והתוס' דלא נחתו לכך משום דס"ל דליכא תרומה ומע"ש אלא בדגן תירוש ויצהר אבל רמב"ם ס"ל מעשר כל הפירות דאורייתא שייך שפיר תבלין של תרומה ומעשר שני. כמדומה לי ראיתי כן בס' אחד:

המזיק מתנות כהונה או שאכלן וכו' דין אוכל תרומה בשגגה דכתיב בקרא דמשלם אינו ענין לכאן דהתם התשלומין עצמו נעשים תרומה וצריך לשלם דוקא פירות והוא לו לכפרה ע"כ אפי' בעה"ב שאכל תרומת עצמו שלא בא ליד כהן צריך לשלם קודש שאכל אבל תרומה במזיד לא מצינו בקרא אלא במתניתין ומצי איירי תרומה ביד כהן ומיירי מיני' ש"ס לקמן בעה"ב שאכל טבלו:

בעה"ב שהי' עובר ממקום למקום וכו' נ"ל טעם פלוגתתן דלכ"ע עני הוא באותו שעה ומותר ליטול אך ר"א ס"ל עכ"פ אינינו עני אלא לשעה והוא צריך להלואה ולא למתנה ע"כ לא יטול אלא בתורת הלואה לא לשם מתנה וע"כ ישלם אח"כ ורבנן ס"ל כיון שהותר ליטול הותר כי היכי דמי שיש לו מאתיים זוז חסר דינר אעפ"י שיש לו די פרנסתו עד יום אחרון בשנה שאז יחסר לו דינר מ"מ מותר ליקח עתה לקט שכחה ופאה כמה וכמה כיון שהותר לצורך דינר הותר לגמרי ה"נ דכוותי' ור"א ס"ל הני מילי בכמות. אבל באיכות לא דלהלואה נצרך ולא למתנה אבל מודה ר"א שאם הוא עני באמת אפי' יתעשר אחר שעה כגון שאביו גוסס ומניח לו ריבואות מותר ליטול כמבואר במשנה וש"ס עירוכין י"ז ע"ב וי"ח ע"א. וראיתי בפלתי ססי' ס"א דברים שאינם ראוים לו ע"ש:

ולכשיחזור ישלם. ראיתי בירושלמי לפנ' זאת המשנה למי משלים לעניי אותה העיר הדא אמרה שהוא מדה"ד. ופ' המפרש דשייך למתני' דהכא לכשיחזור ישלם לעניי אותה העיר דוקא שמהם לקט. והדא אמרת שמשלם ממדת הדין דאי ממדת חסידות יכול לשלם לכל עני שירצה ע"ש ונ"ל דיצא להירושלמי כן מלשון לכשיחזור ישלם ולא אמר לכשיבא לביתו או לכשיהיו לו אלא לכשיחזור לאותה העיר שלקח ממנה ישלם לעניי העיר. ולפ"ז י"ל הא דקאמר תנא תני ישלם ואת אמרת מידת חסידות לישנא קיטא נקיט ורוצה לומר תנא תני לכשיחזור דוקא ולא לאיזה עני שירצה ועוד יותר נראה דמלשון ישלם גופי' מוכיח הירושלמי דאי יתן לשארי עניים שלא הפסידם לא שייך לשון תשלומין אלא למי שחיסר מהם ומשלם עתה חסרונם וא"כ א"ש תנא תני ישלם מוכח דצריך דוקא לאותן עניים עצמן ואת אמרת מידת חסידות וק"ל:

דברי ר"א כ' תוס' ללישנא קמא נמי קשי' דגילה רחמנא זה גבי מתנות כהונה וה"ה למתנת עניים וצ"ל מ"מ א"ש מ"ש תוס' לקמן ד"ה יש בו ט"ה וכו' דאי ס"ד כשאין בו ט"ה יכול לתבוע ולהוציא מיד בעה"ב א"כ לא פריך ש"ס מידי דכיון דבעיקר הדין יש חילוק דבמתנת כהונה אין יכול לתבוע מפני שט"ה לבעלים גילה רחמנא עוד קולא אחרת "זה" לומר אפי' לי"ש אין צריך להחזיר אבל במתנת עניים שאין בהן ט"ה לבעלים ויכול לתובעו אהא לא גלי רחמנא זה אע"כ כל המתנות ה"ל מתנות שאין לו תובעים:

ומדברי תוס' הללו מוכח דפשיטא להו דמעשר עני דמתניתין היינו מעשר עני שבגרן שאין בו ט"ה דומיא דלקט שכחה ופאה דאלת"ה לא הוכיחו תוס' מידי דילמא מקשה ממעשר עני המתחלק בתוך הבית דיש בו ט"ה. ובזה נדחו דברי פלתי שהקשה אפר"ח ע"ש סק"ד. וראיתי בס' לחם שמים על משניות דהוכיח דרמב"ם ס"ל כהר"ן דפטור אפי' לי"ש דמדכ' דלוקה אם לא נתן לקט שכחה ופאה והפסידן בביטלו ולא ביטלו ואי ס"ד איתי' בתשלומין הא לאו שניתק לתשלומין משלם ואינו לוקה. אך כ' היינו בעה"ב עצמו. אבל קיים מצותו כבר זכו בו העניים ושוב בא אחר ונטלו בודאי חייב ולא מייתי מסוגיא זו כלל כאלו היתה בהעלם עין ממנו. ואם כי סברתו נכונה אך א"כ לא פריך ש"ס מידי מבעה"ב העובר ממקום למקום דע"כ לא קאמר ר"ח אלא כשלא הוציאם בעה"ב מידו אבל כשכבר הוציאם מידו אפי' לא אתו ליד זוכה חייב לשלם וצריך לומר דפריך ממעשר עני המתחלק בתוך הבית שהבעה"ב עצמו נתנו לזה העובר ממקום למקום וא"כ יש מקום לדברי פלתי הנ"ל אך תיקשי אהתוס' ד"ה יש בו ט"ה וכו' הנ"ל וצ"ע:

וחכ"א עני הי' באותה שעה. והרא"ש בפי' המשנה מפרש דנפקא מיני' שהוא עני שאינו צריך לעשר וכ"כ בס' קול הרמ"ז משמי' דנפשי' וצ"ע א"כ מאי פריך דלמא רבנן פוטרים אפי' עשיר אלא קמ"ל שיש לו דין עני שאינו צריך לעשר. ועוד צלע"ג מה בין עני לעשיר לענין מעשר דלקט שכחה ופאה פטורים ממעשר אפי' ביד עשיר כמבואר במשנת פאה בעה"ב המחליף עם עניים אז הבעה"ב אוכל בלתי מעשר כי הוא מלקט והעני חייב לעשר מה שניתן לו מבעה"ב. גם דברי פסקי תוס' צ"ע וכן פי' המשנה לרמב"ם תרוויהו כתבו דלמסקנא נמי העני חייב לי"ש ממדת חסידות לשלם ולא משמע כן בש"ס. גם שיטת ר"ח בתוס' צ"ע כיון דעיקר הק' דחכמים לא יחלוקו על מידת חסידות א"כ מאי משני מדת חסידות שנו כאן אכתי תיקשו א"כ אפי' עני נמי וכבר הרגיש מהרש"א ונדחק. עכנלע"ד דהרא"ש לא קאי אהלקט שנוטל עתה שזה בודאי פטור מלעשר אפי' עשיר. אך לכששילם מביתו ממדת חסידות אז יש חילוק שהעשיר שאכל באיסור צריך לעשר ולשלם תבואה מעושרת. והעני שאכל בדין אלא ממדת חסידת הוא בעיניו כאלו רק לוה וחוזר ומשלם הלואתו סגי לשלם כישלוה תבואה שאינה מעושרת ומניחה במקום לקט ויבואו עניים וילקטו ופטור ממעשר. והא"ש דפריך הא עשיר חייב דאין לומר עשיר נמי פטור ונפקא מיני' לענין מעשר ז"א דלקט עולם פטור ממעשר ומסיק מידת חסידות שנו כאן בין לעני ובין לעשיר שניהם ישלמו ממדת חסידות אלא שעני אין צריך לעשר תשלומיו משא"כ עשיר ודברים אלו חסרים בדברי ר"ח שבתוס' ונתבארו בפסקי תוס' וכן דעת הרא"ש ורמב"ם הנ"ל וא"ש הכל בעה"י. יתר פי' דברי ר"ח עיין תשובת רמ"א סיק"ז פירושו השני הוא אמת דהכי קאמר ר"ח מדפליגו רבנן אדר"א ש"מ ר"א תשלומין ממש קאמר מדינא ואתשלומין גמורים מדינא דקאמר ר"א קאי רבנן דעשיר ישלם אותם ולא מיירי מלי"ש כלל. כי רבנן קאי אדר"א ועשיר לרבנן כמו שמחייב ר"א עני וכ' רמ"א שזהו נכון. ופי' קמא שהעתיקו פלתי הוא ע"ד חדוד ע"ש ומאי דנפקא לן לדינא במעשר כספים בזה"ז יבואר לקמן איזה דיבורים אח"ז ע"ש היטב:

מנין לבעה"ב שאכל פירותיו טבלין וכו' עתוס' פי' דקרא אמר שלא יחללו קדשי ב"י אשר עתידין להרים משמע שאינם קודש לה' עד אחר שהורמו ואמר אותן שעתידין להתקדש אחר שהורמו אותן לא יתחללו אף קודם שהורמו וא"כ מחלל הטבל חייב מיתה שהרי הכתוב קראו חילול וילפינן חילול חילול מתרומה אך עכ"פ מוכח שאינינו קודש לה' עד אחר שהורם ולא מצינו תשלומין בתורה אלא איש כי יאכל קודש בשגגה ולא נקרא קודש עד אחר הרמה כנלע"ד לפרש:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף