חתם סופר/חולין/קלא/א

חתם סופר חולין קלא א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

וקסבר האי תנא מתנות שלא הורמו כמי שהורמו דמי לפ"ז ברישא הו"מ למיתני בעה"ב שאכל תרומת פירותיו אלא משום דאי בעי מיתשיל עלה והדרי' לטיבלא א"כ היינו אכל טבלין שלו ועיין ט"ז י"ד סי' שכ"ג:

דקא משתרשי לי' מ"ש תוס' דהי' מתענה צ"ע קצת אי שייך כן בבעה"ב העובר ממקום למקום וצריך ליטול וכו' דמייתי ש"ס לעיל. והנה שיטת הר"ן והוא ג"כ שיטת רמב"ם וכן נראה מרש"י דכל שדעתו לגזול השבט ולהפקיע המצוה אז אם הוא עדיין בעין מכין אותו עד שתצא נפשו לקיים מ"ע וכדמשני לקמן בסמוך שאני התם דאיתנהו בעיניהו. והיכי שכבר אכלן פטור אפי' לי"ש ליכא ואפי' רק צבעון ונשתנו שוב אינו מועיל תשלומין ועמ"ש תוס' לקמן קל"ז ריש ע"ב ואין חילוק בין משתרשי או לא משתרשי רק הכל תלוי אם הוא בעינא או כבר אכלן. אך אם רוצה לקיים מ"ע שלו אלא שהמלך אנסו אז יש חלוק אי משתרשי לי' חייב ומה לי הן ומה לי דמיהן ואי לא משתרשי כגון שאנסו באנפרות פטור. אלא שלפ"ז מאי דמשני משתרשי לי' אינו אלא לחלק בין אנפרות לגבאו בחובו אבל אינו ענין לק' ש"ס מגזל ואכלן ועיקר תי' חסר מן הספר וצ"ע. תשעה נכסי כהן לפמ"ש במורה נבוכים ומביאו רמב"ן בפ' שופטים גם מתנות הם ראשי' כי הלחיים ראשי הבהמה דרך הילוכה והזרוע ראשית האיברים המשתרגים מן הגוף והקיבה ראשי בני מעים. א"כ י"ל קחשיב הכא ט' ראשית כי קרן וחומש נמי אאוכל תרומה בשגגה קאי וא"כ כל הנחשבים כאן כולן ראשית הן:

שאני התם דאיתנהו בעיני' נלע"ד ע"ד דמעשר כספים שנוהגים להפריש מריוח נכסיו אי אכלן או הזיקו אפי ליתניהו בעיני' חייב לשלם בשלמא לקט וכו' ומתנות ומעשר פירות דהני הוה מתנות ולא אחריני ומה שאכל אכל. והרי להר"ן וסייעתו אפי' לי"ש אינו צריך לשלם ואפי' עשה בהם שינוי וצבעם פטור דלאו אינהו נינהו אבל מה שהפריש מריוח נכסיו לאו אהנהו זוזי דוקא חל חיוב מעשר אלא עשירית ריוח נכסיו ואי לא יתן היום יתן למחר וליומא אחרא ואי לא הני זוזי יתן אחרים תחתיהם א"כ לעולם הוה בעיניהו. ולפ"ז י"ל נמי בעה"ב העובר ממקום למקום ונטל מקופת מעשר כספים מודו רבנן לר"א כשיחזור ישלם דא"כ לא פליגו אלא במתנת עניים דכשאכלן באיסור פטור מדינא א"כ כשאכלן בהיתר פטור לגמרי משא"כ במעשר כספים וכדומה באכלן באיסור ישלם מדינא י"ל אפשר אפי' באכלן בהיתר ישלם והדין הראשון פשוט בעיני בלי ספק. והדין השני בבעה"ב העובר ממקום למקום אני אומר באולי לכך נתכוון בספר האגודה פ' הזרוע שכ' וז"ל בעה"ב העובר ממקום למקום והוצרך ליקח מעשר יקח ולכשיחזור לביתו ישלם עכ"ל ונתעורר עליו המגי' דלא מייתי רבנן כלל ובמס' פאה מייתי האגודה משנה כצורתה ורבנן פליגו ומשמע שם שדעתו לפסוק כרבנן במקום ר"א וכדמשמע גם בשמעתין דפריך בפשיטות מר"א ליקום וליפרוך. ולהנ"ל ניחא דבמס' פאה מייתי משנה כצורתה בלקט שכחה ופאה ומעשר עני בהא הלכה כרבנן. אך בחולין מייתי דבר הנהוג בינינו בעה"ב העובר ממקום וצריך ליקח מעשר פי' מעשר כספים בהא כ"ע מודים לכשיחזור לביתו ישלם ונפקא לי' ממאי דמשני ש"ס שאני התם דאיתנהו בעיניהו וכספים כאיתנהו בעיניהו דמי. ואין רחוק דגם פסקי תוס' נתכוונו למתנות דזה"ז לא ללקט שכחה ופאה ומעשר עני וסברא זו כ' במשנה למלך בראשית הגז וכ"כ ר"ן בפ' ראשית הגז:

ההוא ליואה דהוה חטף מתנתא פירש"י מיד תינוקות וכן פי' לקמן קל"ג ע"א האי כהנא דחטף מתנתא ע"ש נראה משום דאי שלחו הבעלים ביד גדול לכהן א"כ כבר זכה לו וה"ל כאלו בא ליד כהן וחטפו ממנו וה"ל גזלן גמור וא"נ חטפו מיד הבעלים עצמם ועדיין לא זכה הכהן מ"מ הרי גזל טובת הנאה של בעלים. אע"כ מיירי שהבעלים כבר מסרוהו ליד קטן להוליכו לכהן ואין זכין לקטן ולא זכה לכהן האחר והחוטף מידו לא הוה כגוזל הכהן וגם לא כגוזל טובת הנאה של בעלים כיון שכבר מסרה לקטן ועוד ביד קטן אבידה מדעת היא כדאיתא בב"ב פ"ז ע"ב ומטעם הקטן עצמו אין בו אלא גזל דרבנן ובט"ה לא גזרו כנ"ל דעת רש"י ז"ל:

אמנם במאי דגזל את השבט מזה לא מיירי רש"י ולא ש"ס והקשו תוס' בב"מ וי"ו ע"ב סוף הדבור וז"ל ומפרק הזרוע דאמר בן לוי דחטף מתנתא פריצותא היא משמע דאינו חייב לשלם אין ראי' דשמא מיירי כשאכלו וכו' עכ"ל וכוונתם משמעתין דלא חייבי לשלם אלא רב חשבוהו לפריץ לא מסתייע דלא שקלינן מיני' וכו' משמע חוצפא להביא מרב על זה תי' תוס' דאה"נ מכאן ואילך לא היו מניחו לחטוף ומה שכבר חטף כבר אכל והמזיק מתנות כהונה פטור. וזה נראה פשוט דלא כמ"ש פר"ח דאדלקמן קאי קל"ג ע"א האי כהנא דחטיף מתנתא. ובאו תוס' להביא ראי' דאין צריך לשלם אלא כפי טובת הנאה שכ' תוס' לעיל מזה. ודבריו תמוהים איך תירצו זה שכבר אכלו והוה גזל הנאכל כבר והתפאר אביי מריש הוה חטף וגזל טובת הנאה של בעלים ואפי' לא יהיו ט"ה ממון מ"מ לאו משנת חסידים היא זה אם לא כפירש"י שחטפו מיד קטן והוה אבידה מדעת כמ"ש לעיל. אבל הפי' בתו' כפשוטו כמ"ש דאתקפו מספק. גם דברי פלתי אינם לפי כבודו. ומה שהי' קשה בעיני הגאונים שיסברו התוס' שהלוי יחטוף מספק נהי שאינו עם מ"מ גם כהן אינינו ומהיכי תיתי שיטול מתנות וכ"כ הש"ך בפשיטות. ודלא כהב"ח. ומה אעשה וכ"כ להדיא בהלכות גדולות הל' בכורות דבן לוי לא יהבינן לי' מספק ולא שקלינן מיני' מספק וכן משמע מפשטות ק' תוס' הנ"ל וכן מפירש"י שבת נ"ו ע"א ד"ה מתנות וכו' דמייתי כנה"ג ופר"ח דמסתמא בני שמואל לא גזלו מה שאין להם שום טענה בו אלא שתפסו מספק או שהחליטו לוי לא איקרו עם ונותנים לו מתנות ועכ"פ מוכח שאין הדבר רחוק מסברא כל כך כמו שרחקוהו הגאונים הנ"ל:

והנה מסברא נמי י"ל לפי מאי דאמרינן סוף פרקין זרוע נגד היד ויקח רומח בידו וכו' ע"ש נמצא זכה כל המשפחה ע"י פנחס. וא"כ תלי' בפלוגתא דתנאי למ"ד סוף זבחים לא נתכהן פנחס עד שהרגו זמרי אבל בשעת מעשה לוי הי'. א"כ זכה לכל שבט לוי בהנהו מתנות. והיינו ספיקא דתנאי בשמעתין אי עם הקהל יכפר כולל לוים או לא ולא גילו לנו ספיקתם ופלוגתתם. והא"ש דלמ"ד לא נתכהן פנחס עד שהרגו לזמרי נמצא ע"כ זכו לכל שבט לוי במתנות הללו ואיך כתיב בקרא מאת העם אע"כ לוי לא איקרו עם א"כ ועל כל עם הקהל יכפר אין לוי בכלל. ואידך ס"ל פנחס כהן היו מעולם ולא זוכה במתנות אלא לכהנים ולא ללוים ולוי בכלל עם דקרא וה"ה בקרא דעם הקהל יכפר וזה נכון בעזה"י:

ואמינא אנא מאי דכתיב בקרא וזה יהי' משפט הכהנים ולא כתיבי משפט בני לוי עמ"ש אני עני לעיל דמאי דאמרינן דחולין פטורין מחזה ושוק משום דא"א לעייל לגואי. זהו אי אמרינן דן מינה ומינה אבל למ"ד אוקי באתרא איצטריך דרשא וזה יהי' משפט הכהנים ולא חזה ושוק ע"ש א"כ נקט כהנים לרבותא אפי' להכהנים לא יתנו אלא זה היינו זרוע לחיים וקיבה ולא חזה ושוק וכש"כ ללוים. ושוב כתיב עם למעט לוים מחיוב זרוע וה"ה שיתנו להם ומכש"כ לכהנים. והא דכתיב בתרי' ונתן לכהן ולא כתיב לבני לוי י"ל לר' ישמעאל לקמן קל"ד ע"א ס"ל כהן ולא כהנת ואי הוה כתיב לוי ה"א אפי' לוי' כמ"ש הרא"ש שם דלוי אפי' לוי' משמע דהתם ליכא סתום מן המפורש ע"כ כתיב כהן ולא כהנת. נמצינו למדין מאן דס"ל לא נתכהן פנחס עד שהרגו לזמרי וס"ל נמי דן מינה ואוקי באתרא ואיצטריך וזה למעוטי חולין מחזה ושוק וס"ל נמי כהן ולא כהנת ילמוד סתום מן המפורש מאן דס"ל ג' שיטות הללו ס"ל דלוי נוטל מתנות אך לא לוי נקבה וא"כ אי חטף לוי מתנות תלי' בתקף מספק אי מוציאין מידו או לא:

והנה הטור פסק בעלמא תפיסה אחר הספק מוציאין ואמנם הכא כהן שחטף מלוי אין מוציאין וכ' ב"ח הטעם משום דהוה ספיקא דפלוגתא ומה שדחה ש"ך ממשכיר בית כבר כתבתי בחידושי התם הלכתא כשמואל בדיני דמספקא לי' לא בפלוגתא דתנאי אלא בלישנא דהאי גברא אי לשון ראשון שלו עיקר או לשון אחרון ואשר ע"כ בא בסוף החדש אמרינן אודי' אודי' לי' ע"ש ולק"מ ק' ש"ך. אך התוס' ע"כ לא ס"ל כהב"ח דא"כ לא הוה מקשה מידי להביא ראי' מלוי דחטף מתנתא. דהא ספק פלוגתא הוא ומשו"ה אין מוציאין. אך מ"ש ש"ך בשם משמרת הבית לרשב"א א"ש גם להתוס'. דע"כ לא כ' מ"ה אלא בשהכהן וודאי והמתנות וודאי ורק הספק בהלוי'. אבל לוי החוטף שהוא בעצמו ספק גרע מספיקא של בכור ומעשר והבן זה ושפיר הקשו תוס':

ודע דאין להקשות בתוקפו כהן מלוי נימא צדק משלך ותן לו כדלקמן קל"ד ע"א די"ל דזה לא נאמר אלא בבעלים המחויבים בוודאי ליתן מתנות וכל ספק אשר יולד במתנות נאמר לו הקב"ה צוה לך צדק משלך ותן לו אבל אם הספק בבעלים אם עליו עבר ציוי השי"ת צדק משלך או לא א"כ לא יתן לו. וכן בלוי החוטף מישראל שהספק אם הלוי הוא אותו העני שצוני ה' להצדיקו. ולא שייך צדק משלך אלא כשאין ספק בבעלים הנותנים ולא בהמקבלים אלא בהמתנות. ועוד במתנות גופי' נמי צריך שיהיו ספק שקול אבל אם חזקה מסייעו לבעה"ב ומכ"ש רוב לא אמרינן צדק משלך כמבואר בש"ס שם וע"כ בספק בכור דרוב בהמות אינם בכורים כמ"ש הראשונים לא אמרינן צדק משלך ויבואר לקמן במקומו בעזה"י:

יש בו טובת הנאה לבעלים וכו' מ"ש תוס' והר"ן להכריח דאפי' באין בו ט"ה מ"מ אין לו תובעים מדפריך לעיל מבעה"ב העובר ממקום למקום אין זה הכרח כל כך די"ל עיקר קושיתו ממעשר שני סתם אפי' המתחלק בתוך הבית שיש בו ט"ה ואין לו תובעים. ומשני מדת חסידות ר"ל לשלם לצאת י"ש והדר פריך תנא תני ישלם פי' כולל לקט ומעשר עני ומדישלם דלקט ודמעשר עני דגרן מוציאין בדיינים ה"נ ישלם דמעשר עני דבית ומיושב בזה ק' תוס' ד"ה תנא וכו', כי תירוצו של ר"ח דחיק טפי עיין וק"ל:

לא תפאר בירושלמי מפיק לי' מנוטריקון תפא"ר ר"ת תקיפו פאת ראשכם מה להלן פאה אף כאן פאה. ומה שהקשו תוס' נילף פרט בזית למכרם ק' זו הקשה בירושלמי, ותירצו ע"ש וכבר נתעורר בזה בס' פאת השלחן שחיבר הגאון בעל תקלין חדתין מצפת שיש בידי כתיבת ידו:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף