חתם סופר/חולין/קי/ב

חתם סופר חולין קי ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

אי הויתי באתרי' דר"י אחוינא לך חורפאי. אע"ג דמקבלנו דתלמיד אינו עולה לתכלית מדרגתו עד שנפטר מלפני רבו וא"כ אדרבא שלא בפני ר"י חריף טפי. צ"ל היינו בשאין דעתו לחזור ללמוד עוד לפני רבו ונפטר לנהוג ישיבה לעצמו אז הקב"ה מגלה לו סתרי מצפוניו. אבל כשדעתו לחזור נהפוך הוא דבאתרי' דרבי' ידיו רב לו. ורמו בר תמרי רמז לו שדעתו לחזור ע"כ מותר חוץ לתחום למיכל כחלי דאי לא הוה דעתו לחזור אפי' אינו רוצה לקבוע בסורא ממש מ"מ בסורא וכל פרותהא נהגו לאיסור והי' אסור אפי' חוץ לתחום סורא שסוף סוף נקבע דירתו באחת מערי סורא ע"כ רמז לו שדעתו לחזור ומותר חוץ לתחום וק"ל:

ונ"ל במעלי דיומי דכפורי נקיט כחלי ולא כבדא וכליתא משום דכחלא התירה תורה נגד יצה"ר כמ"ש המקובלים לתת מקום לס"ם ע"ד לא תחסום שור בדישו. ע"כ דוקא בעיה"כ אכיל כחלא דכל אכילת עיה"כ כ' של"ה הוה לתת מקום לס"ם כענין שעיר המשתלח לעשותו סניגור:

כבדא מה אתון בי'. בבכורות נ"ה ע"א דכרותא דדמא כבדא פירש"י עיקר הדם הוה הכבד ואמרינן שם כבד שנימוחה מטמא ברביעית פירש"י כבד של מת מטמא באהל כרביעית דם המת והכי פסק הרמב"ם וא"כ יש לחקור מנ"ל דשריא דלמא הוא בכלל כל דם לא תאכלו והרי אפי' חלב שקלינן וטרינן מנ"ל דשרי' הואיל ודם נעכר ונעשה חלב. מכ"ש דה"ל למידק מנ"ל דכבד שרי'. ולהפוסקים דם שקרש ושבשלו מותר מן התורה ולית בי' איסור כלל רק מדרבנן א"כ י"ל כבד שקרש מעיקרא אפי' איסור דרבנן לית בי' מיהו להפוסקים דס"ל דתלי' בפלוגתא דזעירא ורבא במנחות כ"א ע"א והארכתי בזה לעיל במשנתינו הלב קרעו ע"ש וא"כ למ"ד דם קרוש חייבים עליו הואיל וכנגדו ראוי בחטאת החצונית ע"ש א"כ מנ"ל למשרי כבדא. ומצאתי בלבוש עט"ז שכ' מדכתיב על הארץ תשפכנו כמים משמע מלשון תשפכנו למעוטי כבד דמעיקרא אינו נשפך אע"ג דדם שתחלתו צלול אעפ"י שנקרש אחר כך אינו חוזר להיות מותר כיון שנאסר מתחלת ברייתו אבל כבד שמתחלה אינו נשפך לא נאסר אפי' כשנימוחה. וצ"ל דילפינן לי' מלשון תשפכנו אבל תיבת כמים איצטריך למילי אחריני לעיל ל"ב ע"ב ור"פ כיסוי הדם ע"ש והכא מתשפכנו כפיק ונכון הוא:

ונ"ל נפקא מיני' דלמאי דאמרינן דכל דם קרוש שרי' א"כ אין כאן חידוש בכבד וי"ל דם איברים של כבד אסור כשאר כל דם האיברים וחמיר מיני' דאפי' מליחה אינה מועלת לו ואסור מן התורה ככל דם האיברים. אבל אי דם קרוש בעלמא אסור מן התורה ושאני הכא דגלי קרא תשפכנו א"כ י"ל כסברת ר"ת מן התורה אפי' דם האיברים שלו מותר ולא בעי מליחה אפשר ובירושלמי פ"י דתרומות זעירי לא אכל כבדא מיומוי ופי' המפרש בשליקא ע"ש וי"ל זעירא לשיטתו דבמנחות כ"א ע"א הנ"ל איהו הוא דמתיר דם שבשלו ושקרש וא"כ כאן חידוש בכבדא וחמירא כבדא משאר דם האיברים דאפי' במליחה לא סגי לי' ע"כ החמיר:

וראיתי שם בירושלמי מיבעי' לי' לר' ירמי' כבדא ששלקו בחלבא אי שרי' ע"ש ונלע"ד דלא מספקא לי' אי הוא בכלל בב"ח והוא ממועט במאי דאמרינן לקמן קי"ג ע"ב לא תבשל גדי ולא דם דז"א דאין ספק דבכלל גדי הוא ויי"ח פסח בכזית כבד מגדי של פסח. והמבשל כבד בחלב לוקה והאוכל מהחלב לוקה ולא קאמיבעי' לי' אלא באוכל מהכבד דלמא לא בולעי' מהחלב דטרידא למיפלט דמא לא בלעי אפי' חלב או דלמא חלב בלעה ועמ"ש הר"ן בשמעתין אהא דאמרינן כבדא דאיסורא ומשום שמנוניתא ע"ש. וראיתי במהרמשי"ף לקמן קי"ג גבי גדי ולא דם דפשיטא לי' דהמבשל כבד בחלב לוקה. ובסוף המסכתא בליקוטיו מספקא לי' ע"ש ולפע"ד אין כאן ספק:

הכבד אוסרת וכו' במתניתין דתרומות מיירי מקולי תרומה דרבנן שהקילו שאינו אוסרת בטעם אלא המתבשל עם הבשר שמושך טעם התרומה אל עצמו ביותר ועלה קאי ר"י בן נורי ואמר יש במיני בשר שאוסר התרומה ואינו נאסר מן התרומה והוא הכבד שאוסר התרומה בפליטת דמו ואינו נאסר לזרים מן התרומה משום שאינה בולעת ע"ש בפי' הרמב"ם ותראה כן ולפ"ז כדדחי אביי בכבדא דאיסורא ומשום שמנונותא הכי פירושו התרומה משום שמנונותא דאיסורא והיא אינה נאסרת מן התרומה למוכרה לנכרים כשאר טריפות כי לא בלעה מהתרומה כצ"ל:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף