חתם סופר/חולין/צט/ב

חתם סופר חולין צט ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

לא במאה. שיטת רש"י דלא עלה על דעת הש"ס דיהי' סיפא במאה עם האיסור דמסתמא ביטול מאה למר כביטול ס' וכמו דבס' לבר מהאיסור כן במאה לבר מהאיסור. ועוד פשיטא לי' לש"ס דרישא מב"מ דתרומה נמי סגי לי' בק"א עם האיסור דומיא דממנו מקדשו וא"כ רישא וסיפא תרוויהו במאה וק' א"כ מה בין מינו לשאינו מינו ומסיק אפ"ה בתרומה בעינן א' יותר ק"ב עם התרומה:

ולהסביר הטעם נלע"ד עיין פירש"י שבת קמ"ח ע"א שכתב וז"ל ומדמע עד צ"ט כנגדו ואם יש חולין יותר ממאה כנגדו עולה עכ"ל והרגיש מהרש"א התחיל בצ"ט ומסיים ביותר מק' ונ"ל דס"ל לרש"י בודאי אינו מקדש אלא עד צ"ט כדכתיב מקדשו ממנו אך כיון דצריך להרים א' וליתן לכהן כמורם דמי וכיון דביבש אין בילה דיינין כאלו כל המורם הוא חולין ונשאר רק צ"ט חולין נגד תרומה ובעינן א' יותר ועיין ס' כזו ברא"ש דפרקין סי' ל"ז ע"ש:

שאני שאור דחמוצו קשה לשיטת תוס' משמע דס"ל כהראב"ד דדבר המעמיד בטל ולהרא"ן מיגאש ורוב הפוסקים דס"ל דחשיב מעמד כמו בעינא מן התורה ממש צ"ל היינו דמשני ש"ס חמוצו קשה וה"ל דבר המעמיד ולא בטיל אלא לפ"ז שייך שפיר מאי דמייתי עלה מציר ועיין לקמן מ"ש הראשונים קט"ז ע"ב סוגיא דקיבה. ועמג"א סי' תמ"ב סק"ט:

כל גרב וכו' נראה דתוס' מפרשין כפי' המשניות להרמב"ם דלא מיירי בציר שנתערב בציר אלא ארישא קאי שנתערב דג טמא עם טהורים ופלטו ציר בתוך כלי א' ועתי"ט שם ולחנם נדחק מהרש"א שהקשה הרי גם בציר טמא יש מים ולק"מ. והאר"י מב"מ לא בטיל כ' תוס' לישני הא דידי' הא דרבי' פי' כיון דשמעתין אליבא דאביי ואביי הא משני התם הא דידי' הא דרבי' ומשני תוס' דכיון דאיכא הכא שינוי' אחרינא תי' כן והא דלא משני התם אביי ג"כ כרבא משום דלא בעי לאוקמא בטומאה דרבנן אבל מודה אביי בדרבנן לית לי' לר"י מב"מ לא בטיל. והתם בזבחים כ' תוס' דאנן קיי"ל כשינויי דרבא התם ולא קיי"ל כשינוי' הא דידי' הא דרבי'. וביבמות פ"ב ע"א ס"ל לרב שימי דלר"י אפי' בדרבנן מב"מ לא בטיל צ"ל דמשני הכא הא דידי' הא דרבי' והתם ביבמות נמי דרבי' הוא. מיהו בריטב"א כ' דבכל איסורים דדבריהם לר"י מב"מ לא בטיל רק בזיעה בעלמא שהוא איסור דרבנן וגם קיל כמו שאמרו מיא דביעא בעלמא ע"ש שהסביר בטוב:

ועיין בתוס' ע"ז מ' ע"א פשיטא להו דציר דגים נמי דאורייתא ולדידהו צ"ל דהכא משני הכי דלא אר"י אלא דומיא דדם הפר והשעיר אלא זיעה בעלמא שנתערב אע"ג שאסור מדאורייתא לא דמי לדם הפר ומב"מ בטיל קרוב למ"ש לעיל בשם הר"ן גבי טע"כ דבקדשים אסור ע"ש:

שאני ציר דזיעה בעלמא הוא מה שהקשו תוס' ציר טרפה מנ"ל כבר כתבו הראשונים דאין לחלק בין האיסור אלא בין הטבעים וכיון שגילתה תורה דציר בשר יש בו לאסור ה"ה טרפה ונבלה וכן גילתה גבי שרצים אבל ציר דגים יש להם טבע אחר ולא אתי מיני' ופשוט הוא:

מתניתין דלא כהאי תנא וכו' הנה ר"ש לקמן ק"א ע"א דס"ל אינו נוהג בטמאה בודאי קאי אהגיד גופי' דעץ הוא ואינו בכלל אכילת טמאה או מוקדשים ומשו"ה אינו נוהג אבל קנוקנות אינו אלא מדרבנן ומהם לא איירי ר"ש אך תנא דמשנתינו ור"י בנו של ריב"ב דקאי אשיעורא ואנ"ט ברוטב ע"כ קאי נמי אקונקנות יהי' דאורייתא או דרבנן וקנוקנות יש להם טעם ואינם עץ אלא פליגי ת"ק סבר יש בהם בנותן טעם שיכולים להפליט טעם עד ס' לאסור בפליטתן. וריב"ב ס"ל נהי דיש להם טעם קלוש אבל אינו בנ"ט לאחרינא ולא בעי שיעורא כלל ולפ"ז למאי דקיי"ל נמי אין בגידין בנ"ט אי ס"ל קנוקנות דאורייתא אפשר נוהג במוקדשים ובטמאה וי"ל נמי כשהותרה נבלה היא וחלבה וגידה הותרה ויש לעיין בזה. וכבר כתבתי לעיל דאפשר למ"ד כל איסורין במאה ורק גיד דקליש טעמי' משערין כבשר בלפת שהוא ס' אפשר אתי' שפיר משנתינו כר"י בנו של ריב"ב דאיהו קאי אנ"ט דעלמא שהוא מאה ומשנתינו שיערה בס':

וליבטל ברובא ברי' שאני כ' תוס' ואפי' באלף לא בטיל וכן חה"ל כוונתם כיון דעביד צריכותא אתרוויהו וחהל"ה לכ"ע באלף לא בטיל א"כ ה"ה ברי' ולאפוקי ממ"ד בטל בתתק"ס ועיין תי"ט פ"י דתרומות בשם מהרש"ל ביש"ש דהיינו י"ו פעמים ס' ופי' כיון דלת"ק התם משערין ציר בא' מי"ו ע"ש ונ"ל פירושו וכוונתו כיון דשיעור הקטן שבכל נותני טעם הוא י"ו והשיעור היותר גדול שבנ"ט הוא שישים החמירו בברי' שיהי' שישים פעמים ששה עשר שהוא תתק"ס. ומצינו בתורה שטומאת שרץ וכל הטומאת מתבטלים ומתטהרים בתתק"ס לוגים מים דהיינו מ' סאה דוק ותשכח:

שוב כ' תוס' ודבר שאינו לא ברי' ולא חה"ל בטל ברוב ואפי' איסור דרבנן ליכא פי' לאפוקי מרמב"ם וראב"ד וכן שיטת רש"י כמ"ש רשב"א בתה"א דמב"מ אפי' יבש ביבש בעי ס' וליבטל ברובא היינו ברבי' וכדינו בס' כ' תוס' דליתא אלא ברובא בעלמא סגי. והנה מרבא דזבחים אמר רבנן באינו מינו ברובא ובטעמא ובחזותא אין ראי' דהתם אקדשים קאמר דטעמא דאורייתא דטע"כ בקדשים לכ"ע דאורייתא ובמוקדשים במינו אוקמוה אדאורייתא מב"מ ברובא ושפיר קאמר התם ברובא אבל בחולין ס"ל דלא הוה אלא מדרבנן. מיהו לרש"י ס' דאורייתא אפי' במב"מ מזרוע בשלה ואפשר אפי' ביבש ביבש ועיין פירש"י בב"מ נ"ג ע"א ד"ה ועולין בק"א וכו' משא"כ במעשר דבטיל ברוב ולא בעי אחד ומאה עכ"ל משמע אבל ס' בעי וכ"כ ש"מ שם ע"ש ולרש"י בלאה"נ צ"ל כן דהא לרש"י אין חילוק בין מינו לשאינו מינו לענין ק"א אלא כל שגושו מעורב בעינן ק"א אפי' אינו מינו כמבואר לעיל גבי גריסין שנתבשלו עם העדשים ובאינו מינו בודאי לכ"ע בעינן ס' וע"כ רוב היינו רבי' ובששים עיין וק"ל:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף