חתם סופר/חולין/פד/ב

חתם סופר חולין פד ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

השוחט לחולה בשבת חייב לכסות פירש"י דכיון שניתנה שבת לדחות אצל שחיטה זו נידחות לכל מצותה של שחיטה זו עכ"ל ס"ל אפי' במלאכה דאורייתא כגון כתישה נמי ניתן לדחות וס"ל כבה"ג דלכן אין מברכין על הכיסוי עובר לעשייתן שהוא באמצע המצוה שהוא גמר מצות שחיטה וכ' רשב"א במשמרת הבית שהסביר הרמב"ן טעמו מדתלי בשחיטה ראוי' דוקא ש"מ שהיא גמרה של שחיטה ע"ש וס"ל נמי כדאיתא במנחות ס"פ ר' ישמעאל דמשו"ה מקריבין אברים ופדרים בשבת ולא ממתינים עד הלילה מוצאי שבת משום שכבר דחתה שחיטה את השבת שוב אמרינן חביבה מצוה בשעתה ומחללינן שבת בהקטרה ה"נ כיון שכבר דחתה שחיטה את השבת לצורך חולה דחינן גם בכיסוי שהוא גמר מצותה משום חביבה מצוה בשעתה. שוב מצאתי ס' זו בפלתי סי' כ"ח אדחיית י"ט ולא ממתינן עד הלילה ע"ש. ויש לעיין לפ"ז מאי פריך מר' יוסי דלמא ס"ל כר"מ דשחיטה שא"ר שמה שחיטה ולא תלי' כיסוי בשחיטה ור' עינא קאי להלכתא כר"ש וי"ל:

ולא תיקשי לרב עינא מי"ט שאסור לשחוט אם אין לו עפר מוכן ואמאי לא נימא כיון שניתן לדחות בשחיטה שוב מכסים ג"כ ושוחטים אפי' לכתחלה ומכסים אח"כ י"ל שאני י"ט שלא הותר אוכל נפש אלא מלישה ואילך ואסור לכתוש חטין אפי' לצורך אוכל נפש רק שחיטה הוה כמו מלישה ואילך והותר לשחוט. ואי נימא שא"א לשחוט בלי שיכתוש אח"כ גם השחיטה אסורה משא"כ לפקוח נפש דכל המלאכות הותרו א"כ אע"ג דהך כתישה דכיסוי לאו צורך לחולה הוא מ"מ כי דשחיטה הותרה ממילא הוה כיסוי גמרה של שחיטה:

וברא"ש פ' יה"כ מייתי בשם הראב"ד הא דהותר לשחוט לחולה ולא מאכילין אותו נבלה ותי' בחד שינוי דא"א שלא ימצא קטן א' בסוף העולם ודבריו סתומים ונ"ל הפי' קטן א' שנימול היום ונמצא ניתן שבת לדחות אצל חבורה דמילה ממילא קיל נמי חבורה דשחיטה כנ"ל פירושו. וא"כ לרב עינא דשוחט צריך לחלל שבת בכתישה לכסות וזה לא הותר במילה ולא ניתן לדחות א"כ הי' יותר טוב שיהיו נוחר או מעקר כדי לפטור מכיסוי:

לשמטוה לאמורא מיני כ' רשב"א בת"ה ובמשמרת הבית מדלא אמר רבא לא אמרן אלא דאיכא עפר מוכן אבל ליכא עפר מוכן לא. ולא לשמטוהו לאמורא אע"כ אפי' בעפר מוכן נמי לא דומיא דכוי דלא מטרחינן כלל משום שלא יבואו להתרת חלבו וה"נ משום שלא יזלזלו ויטעו דמשום פ"נ הותר אפי' כתישה וצ"ע. והנה בש"ע א"ח סי' תצ"ח פסק רמ"א בשחט כוי באמצע החצר מותר לכסות בעפר מוכן דלנקר חצרו הוא צריך ומג"א הקשה על זה ובס' חמד משה ישב על נכון פסק הש"ע ולא אסר אלא בבא לימלך אין מורים לו משום שלא יבואו להתיר חלבו. אבל ת"ח היודע הדין ישחוט באמצע החצר ויכסה. וא"כ מסתמא ה"ה בשוחט לחולה בשבת ישחט באמצע החצר ויכסה בעפר מוכן. וא"כ לכאורה הדרי קו' רשב"א לדוכתה לימא רבא לא אמרן אלא בשחט בקרן זויות אבל באמצע יכסה ולא לישמטיה לאמורא ע"כ נראה לי בוודאי כך היו כוונת רב עינא כי לא אמר אלא חייב לכסות וכיצד יעשה ישחוט באמצע החצר אך כיון דדרש כן ברבים ה"ל כבא לימלך דאין לדרוש כן בפני עם הארץ ע"כ אמר רבא לשמטוהו לאמורא מיני' שיטלו המתורגמן שלא ידרוש כן ברבים. ומייתי מברייתא דר' יוסי דמוכח דע"כ דינו של שוחט ברשות לחולה כדינו ואין להתיר אלא באמצעה של חצר ובמי שאינו בא לימלך וא"כ אין לו לדרוש כן ברבים:

ודע דגרסינן רבא ולא רבה עיין כן בתה"א דהא רבה שם בביצה ח' ע"ב לא אסיק אדעתי' הנך שינויי שם ע"ש היטב כי הקצרתי וק"ל:

מילה שוודאי דוחה שבת פירש"י מק"ו דצרעת והוא דלא כמסקנת ש"ס בפרא"ד דנפקא מביום וכן הקשו תוס' אפירש"י פ' במה מדליקין כ"ד ע"ב ע"ש. ובשמעתין נ"ל ליישב דהנה למסקנא למעיין שם משו"ה אידחי ק"ו דצרעת משום דבמילה ועבודה בשבת בעידנא דקא מיעקר לאו מקיים עשה. משא"כ בקציצת צרעת לצורך עבודה לא הוה בעידנא ע"ש אבל למאן דלית לי' סברת בעידנא לא צריך ביום ואפי' בשבת ואתי מק"ו הנ"ל ולכאורה משמעתין הך ברייתא לא ס"ל לחלק בין בעידנא לשלא בעידנא דא"כ מאי קאמר תקיעת שופר בגבולין תוכיח מה יוכיח הוא זה בשלמא מילה וכיסוי ודאו וספיקא שוין לענין בעידנא וילפינן ק"ו משא"כ תקיעת שופר ודאי בשבת אסור משום שמא יעבירנו לא יהיו בעידנא דמקיים עשה דתקיעה. משא"כ ספק דוחה י"ט דליכא משום יעבירנו אלא משום חכמה ואינו מלאכה וזה הוה בעידנא משו"ה ספיקא דוחה י"ט ומאי פירכא מתקיעת שופר בגבולין יוכיח. אע"כ לא ס"ל הך ברייתא הך סברא לחלק בין בעידנא ללא בעידנא. וא"כ לא בעינן ביום ואפי' בשבת דסגי בק"ו מצרעת וא"ש פירש"י:

והנה הריטב"א כ' דפירכא דר"א הקפר שנוהג בלילות כבימים הי' פירכא כל דהו ע"ש ונראה דרצה בזה כיון דקיי"ל דכוי אין מכסין דמו בי"ט כר' יוסי אע"ג דאיכא פירכא דר"א הקפר ע"כ כ' שהוא פירכא כל דהו משום דכל זה נשים בק"ו כמו שהקשו תוס' זה נ"ל כוונת הריטב"א אלא שצ"ע דש"ס חשיב לי' תשובה שר"א הקפר מצא תשובה וניקום אנן ונימא שהוא רק פירכא כ"ד מפני קו' תוס'. ע"כ נלע"ד דמה שאמר מילה אינו נוהג בלילה אין הכוונה בליל ח' דההוא לאו מטעם לילה הוא אלא אכתי לא מטא זמן חיובא כמו מל ביום ז'. אך העיקר הוא דס"ל כמ"ד פ' הערל דמילה שלא בזמנו אינו נימול בלילה דנפקא לי' מוי"ו וביום השמיני וס"ל לריטב"א כיון דלא נפקא אלא מיתור וי"ו והרי איכא מאן דפליג התם דלא דריש האי וי"ו מ"מ לכ"ע לא מיקרי חומרא הכתובה בקרא ונשים אותה בק"ו וליכא אלא פירכא כ"ד מיהו שמעתא אזלא למ"ד דמפיק מילה דוחה שבת מצרעת כנ"ל ואייתר ביום דלשבת לא צריך קרא דהא מק"ו דצרעת נפקא. ואתי' ביום ולא בלילה ולפניו לא אצטריך דמבן שמנת ימים נפקא וע"כ אמילה שלא בזמנה וה"ל חומרא הכתובה בקרא ולא נשים בק"ו לכן שפיר הוה פירכא לפום סוגיא דשמעתין אבל לדינא ליכא פירכא וקיי"ל כר' יוסי:

תקיעת שופר בגבולין תוכיח מהרמ"פ בהגהותיו הקשה מ"ט לא אמרו שופר בשבת משום חכמה ואינה מלאכה ומה צורך לשבות דשמא יעבירנו ותי' דלא העמידו חכמים דבריהם משום שבות דחכמה ואינו מלאכה דא"כ גם בי"ט ליתסר ולא רצו לעקור מצות שופר. אבל שמא יעבירנו שייך רק בשבת ולא בי"ט העמידו דבריהם בשבת משום שמא יעבירנו ובי"ט תוקעים. וצריך לומר לפ"ז דש"ס דשמעתין ס"ל ספיקא בי"ט ה"ל לגזור משום חכמה ואינו מלאכה ומקיים מצות שופר בשארי אינשי עיין מהרש"א:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף