חתם סופר/חולין/נה/א

חתם סופר חולין נה א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

לא שנו אלא ניטל אבל ניקב טרפה. והטעם משום דניקב כאיב טפי כפירש"י לקמן ד"ה ה"ה בהמה נמי אסורא וכו' ע"ש אלא שצ"ע מ"ט לא פי' רש"י כאן ונטר עד לקמן וי"ל משום דטחול דבוק על הכרס וא"כ י"ל בפשטות דכי נקוב ודבוק על הכרס סוף סוף יגיע המכה בכרס והוא מידי דמיטרף בי' אבל לקמן דמשני בהמה נמי אסורי אמתניתין דטחול וכליות וצ"ל בכליות שנחתך נמי בהמה אסורי והכי קיי"ל באמת דמכת חרב בכליות טרפה. והכליות אינם נוגעים בשום אבר דמיטרף בי' וא"כ צריך טעם מי גרע ניטל מנחתך ע"כ הוצרך לפרש דע"י הנקב מוסיף מכאוב והחולי רב בגופה:

ובהכי מתיישב מ"ש הטור בקולשי' אפי' נחתך כשר והקשו מאי אפי' הא נחתך לא גריע כל כך כניקב ותי' ש"ך בסומכי' הוה ניקב סברא טפי ובקולשי' הוה נחתך סברא טפי ע"ש וצריך ביאור והענין כי ידוע כי בסומכי' דבוק בכרס ולא בקולשי' ע"כ כשמטריפין בסומכי' הטעם משום הכרס יש לאסור בניקב שסופו לכאוב הכרס ולהתיר בנחתך כי מה שנחתך ונחסר אינו עוד להכאיב הכרס ומקום החתך מתרפא מהר. אבל אי הוה מטריפים גם בקולשי' מקום שאינו דבוק בכרס והוה טרפות מחמת עצמו שהניקב כאיב לה כ"ש החתך וע"כ כ' אפי' נחתך כשר כ"ש ניקב:

חותך מעובר שבמעי' וכו' פירש"י אותה תאכלו שלימה ולא חסרה וכו' וצ"ע למאי דמוקמי' ה"ה אפי' בהמה נמי אסורא בטחול וכליות א"כ אותה תאכלו למאי אתי מיהו למסקנא איכא למימר בחותך מטחול בקולשי' ובכליות שלא במקום חריץ אבל להס"ד קשי' ועכצ"ל בחותך מכבד שלא במקום חיותא וא"כ כיון דע"כ קרא בהכי מיירי מ"ט נקיט מתניתין טחול וכליות ושביק כבדא דבי' איירי קרא ואפי' למסקנא דבקולשי' לא מטרפא מ"מ מ"ט לא נקיט נמי כבדא ונקיט דוקא טחול וכליות בשלמא להאי שינויי דניקב לחוד ונחתך לחוד ומשמע למסקנא אפי' בנחתך בסומכי' כשר וכן פסק העיטור א"כ י"ל נקיט טחול דפסיקא לי' בכל מקום שנחתך כשר וכן כליות בכל מקום שנחתך כשר דחריץ דתותי מתני מילתא אחריתי היא משא"כ כבד לא פסיקא דאיכא דוכתא דמטרפינן בי' היינו חותך במקום חיותא ולזה נתכוון רש"י לקמן במשנה בהמה המקשה שכ' להכי נקיט טחול וכליות מידי דלא מיטרפא בי' הוא עכ"ל פי' לאפוקי כבד דמיטרפי' בי' במקום מרה וחיותא עכ"פ וס"ל כהעיטור הנ"ל דאפי' למסקנא דמפליגינן בין קולשי' לסומכי' מ"מ בנחתך מותר אפי' בסומכי' וא"ש. אבל להך לישנא ולהס"ד דאפי' בקולשי מיטרף אף בנחתך ובהמה נמי אסורא קשה מ"ט לא נקיט כבד ויש לדחוק ולומר דנקיט טחול וכליות דהוה דומיא דעובר שאינו מעורה בסימנים ומ"מ ניתר בשחיטה וקמ"ל עובר ניתר אפי' כשנחתך ממנו וטחול וכליות דוקא כשהבהמה שלימה אותה ולא חסירה אע"ג דבין כך ובין אינם מעורים בסימנים מ"מ בשלימותה ניתרים עמה ולא בחתיכים שאז אפי' הבהמה טרפה. אבל כבדא אינו ענין לעובר דכשהוא מחובר הרי היא מעורה בסימנים ודין הוא שתיתר בשחיטה משא"כ כשנחתכה שוב הוה כמונח בדיקולא משו"ה אינם נתרים עמה כצ"ל ודוחק וע"כ פסקו עיטור ורש"י הנ"ל כלישנא בתרי' נחתך לחוד ואפי' בסומכי' שרי' וא"ש בריווח ואשנויי דחיקא לא סמכינן:

אמרי במערבא והוא דמטיא לקותא למקום חריץ משמע דמערבא ס"ל כר"ל אע"ג מטרופאי דמערבא אין ראי' לסתם מערבא שהוא ר' ירמי' כדאיתא ספ"ק דסנהדרין מ"מ משמע מהכא דמערבא גופי' ס"ל כר"ל ומצאתי ראיתי בכתבי הגאון החסיד בעל מחצית השקל זצ"ל דהא במערבא משמי' דריב"ח אמר לעיל נון ע"ב הכרס החצונה הוא בשר החופה רוב הכרס וכ' תוס' לעיל מ"ג ע"א ד"ה הנך דאפקת וכו' דאותו מ"ד ס"ל ואלו טרפות דוקא וממעטינן דרכיש כ"ש דרב מתנה ולית לי י"ח טרפות ע"ש וקשה הא מערבא הכא אית להו דרכיש כ"ש דרב מתנה וא"כ ואלו טרפות לאו דוקא ואית לי' י"ח טרפות כיון דמתניתין לא פליג אמ"ד י"ח טרפות וא"כ ק' ק' תוס' הא חסר לי' בשר החופה וכו' ודוחק לומר דמערבא משמי' דריב"ח אמרה ולי' לא ס"ל. ולפע"ד נהי דלא מפיק דרכיש מכ"ש דרב מתנה מ"מ ס"ל אלו דוקא וממעט דרב עוירא וחסר לי' י"ח אלא ש"מ מתניתין לית לה י"ח טרפות אע"ג דרב עוירא עכ"פ בסומכי' טרפה זה אינו מחמת עצמו אלא מחמת הכרס שדבוק בו ובכלל כרס הוא אבל רב עוירא הוה מטריד אפי' בקולשי' מחמת הטחול עצמו זה לא ס"ל ואלו למעוטי הך אתי ולית לי י"ח טרפות:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף