חתם סופר/חולין/נא/ב

חתם סופר חולין נא ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

כגון שיצא דרך דופן פירש"י ע"י סם וכו' עיין מהרש"א נ"ל דרש"י רצה לפרש ב' שינויי דרך דופן דתינוק ודעגל בחד גווני. דאי ס"ד דרך דופן דעגל הוה בגווני אחריני א"כ ה"ל לשנויי בשהפריס אע"כ לא בעי לתרוצי באופן אחר מה שתי' בתינוק. ויוצא דופן דתינוק א"א לומר שחתכו בטן האם בחי' להוציא התינוק דהס מלהזכיר ליגע בהאם אפי' גוססת להוציא הולד ובנהרגה האם ע"י סייף ושוב הוציאו הולד זה א"א בבהמה בי"ט דממ"נ אי נשחטה האם הותר העגל בשחיטת אמן והריגה בלא שחוטה אסור בי"ט אם לא ע"י מציאת רחוק ע"י סיבה ולא משכחת אלא שמתה האשה או הבהמה ואח"כ חתכו בטנה וא"כ מתו ע"י מלאך המות ואז הולד מיית ברישא ולא משכחת אלא ע"י סם. ומיהו התוס' דס"ל בעלמא ביושבת על המשבר ונעקר הולד אז אפי' מתה ע"י מלאך המות האם מיית ברישא וא"כ משכחת לי' שפיר בלא סם אך רש"י לטעמי' פליג בהא אהתוס' ספ"ק דעירוכין י"ז ע"א פירש"י ד"ה ומקרעין וכו' ע"ש והאריך בזה מג"א סי' של"א וק"ל:

ועוד דהא סיפא דהך משנה דמטמאה בזיבה תנן נוחל ומנחיל וכ' תוס' הא דלא תנן עובר ביושבת על המשבר משום דלא פסיקא לי' ואי ס"ד רישא דמטמא בזיבה מיירי ביושבת על המשבר א"כ תהדר ק' לדוכתא אפי' עובר נוחל ע"ש וע"כ מוקי לי' בלא יושבת על המשבר וע"י סם ודברי תשובת רמ"א סוף סי' מ' תמוהים בזה:

מודה ר"ש לענין קדשים כ' תוס' לא הוה צריך וכו' עיין ל"ח ע"א ד"ה כי יולד וכו' ויש לפקפק דלשון לידה משמע לידה ולא דרך דופן אלא כיון דמרבינן מכי תלד לרבות דופן הוצרך שוב ללמד מפטר רחם למעוטי יוצא דופן בקדשים ושוב הדרין לכללין יולד במשמעותי' אינינו יוצא דופן ואחר הנחה זו צ"ל ק' תוס' לפי מאי דס"ל להטור דגלגולת ומוח אין בו משום ריסוק איברים דוקא נגד חלל הגוף צריך בדוקה ולא מוח ודלא כרמב"ם. והנה לענין פטר רחם דבכור קיי"ל הוציא רוב ראשו אפי' החזירו אח"כ כבר נפטר רחמה בזה והבא אחריו אינו קדוש בבכורה ועיי' לקמן ס"ח ע"א תוס' ד"ה סיפא וכו' ולפי הנחה הנ"ל אי לאו דכתיב בקדשים כי יולד פרט ליוצא דופן אי הוציא ראשו והחזירו ושוב יצא רובו דרך דופן הוה קדוש בבכורה ע"י יציאת ראשו דרך רחם והא שיצא רובו דרך דופן לא איכפת לן אבל השתא דכתיב בקשים כי יולד נהי דהבא אחריו אינו קדוש בבכורה מ"מ גם הוא אינו קדוש דיצא רובן דרך דופן ואצטריך דר"ש וק"ל:

<span id="(ויען) סוגיא דצריך לבדקן במס' ביצה ל"ג שייך כאן ע"כ ציויתי להעתיק חי' דשם:" class="citation">(ויען) סוגיא דצריך לבדקן במס' ביצה ל"ג שייך כאן ע"כ ציויתי להעתיק חי' דשם:

בעזה"י מה שחנני הי"ת במס' ביצה ל"ג ע"ב אין מלבנים רעפים פק"ק פ"ב יום עש"ק א"ח דשבועות תקצא"ל:

<span id="</b" class="citation"></b>

שצריך לבדוק פירש"י משום טרחא שלא לצורך. ולפי פי' משום הבערה שלא לצורך משום לטעמי' ס"ל מתוך שהותרה הבערה לצורך הותרה נמי אפי' שלא לצורך כלל. וצ"ל הכא משום דטרח שלא לצורך והיא איסור דאורייתא למ"ש רמב"ן בפ' אמור דכל שבותים כאלו דאורייתא נינהו וכבר הארכתי בזה במקום אחר אלא שצל"ע א"כ לרש"י איך משכחת מתוך שלא לצורך כלל נהי מלאכה ליכא טורח שלא לצורך איכא ויש לחלק בין אוכל נפש עצמו כגון שמבשל או שוחט זה אינו בכלל טורח ועובדא דחול. אבל הבערה ללבן רעפים שאינו באוכל נפש עצמו אי עביד בחנם כגון שיבקעו ה"ל טורח שלא לצורך:

ולפ"ז לקמן בעוף הנדרס דלא שייך משום טורח שלא לצורך ומ"מ בעי לאסור אע"ג דאמרינן מתוך אפי' שלא לצורך כלל התם היינו טעמא דע"כ לא שרי אלא שלא לצורך כלל ומ"מ חזי בי"ט לו אי הוה צריך לי' אבל אי שוחט לנכרים או לאחר חייב מלקות כמ"ש ר"ן לעיל דף י"ב בדעת רש"י וא"כ השוחט בהמה טרפה בי"ט לוקה שהרי שוחט לגוי להדי' וה"נ השוחט ס' טרפה הוה שוחט ס' לגוי ס' לישראל ואסור אי חיישינן. בוודאי השוחט בהמה כשרה ס' צריך לה ס' אינו צריך לה כלל. אפי' להתוס' דבעי צורך קצת אע"ג דהכא הוה ספיקא אי איכא צורך קצת או לא מ"מ שרי משום דהאי להוציא נפשי' מספיקא אולי יצטרך לו הוא גופי' הוה צורך קצת אבל הכא שוחט ס' טרפה לגוי ס' כשרה לישראל הוה ככל ספק איסורי' ושפיר קמיבעי' לי' אי חיישינן שתטרוף. ולא נעלמו ממני דברי צל"ח בזה ומשו"ה הארכתי בזה:

מפני שצריך לחסמן פשטי' משמע היינו נמי בחדשים דוקא ולפ"ז ע"כ לית לי' חששא דבדקן דאל"כ מ"ט נקטי מתניתין ברעפים דאיכא איסור דאורייתא דחסום ולא נקטו איסור בדיקה כגון עוף הנדרס וכדומה אפי' לא שייך ודאי דאורייתא אע"כ מ"ד צריך לחסמן לא ס"ל צריך לבדקן כלל. אך הרמב"ם ס"ל בישנים נמי שייך חסום וכ' ה"ה דצריך לחסמן לאו דוקא אלא מפני שמחסמן וא"כ כל הך מ"ד נמי ס"ל איסור בדיקה אלא לא בעי לאוקמי משנתינו ברעפים חדשים דוקא וסתם מיירי משנתינו בכל רעפים אפי' ישנים. ונ"ל דחדשים הוה דבר שמתכוון וחסמן דאל"ה יבקעו וכששוב יצלה הבשר יבקעו ויפול הבשר לתוך אש ואפר ומתכוון לעשות כלי. אך בישנים אינו מתכוון לכך דבלאה"נ יכול לצלות הבשר אלא פסיק רישא הוה דע"כ ממילא מתחסמן ואמנם לא איכפת לי' בזה והוה מלאכה שאצ"ל ולר"ש פטור ולפמ"ש תוס' לעיל ה' ע"א ד"ה ואינו וכו' מותר משום שמחת י"ט אע"ג דהתוס' כ"כ לב"ש כמ"ש מהרש"א שם מ"מ לבסוף מסקינן מוחלפת השיטה וב"ה מתיר כמ"ש תוס' ט' ע"ב ד"ה אמר אמר ר' יוחנן ע"ש לשיטת ר"ת נמצא ע"כ צריך לאוקמי' ברעפים חדשים אבל לר' יהודא דמלאכה שאצ"ל חייב הה"נ ברעפים ישנים וא"כ ריש לקיש דאמר לקמן בקדרה חדשה עסקינן ע"כ מלאכה שאצ"ל פטור ס"ל דאל"ה אפי' ישנים נמי ואפ"ה ס"ל טעם רעפים משום חסום ש"מ פשיטא לי' דאיבעי' לקולא דליכא למיחש לבדקן. ואמנם ר' ירמי' שפיר קאמר אין צריך לחסמן תנינא ואפי' בישנים וכר' יהודא ולעולם לבדקן בעוף הנדרס נמי אפשר דחיישינן ורק משנתינו ואפי' בישנים והרמב"ם דס"ל בעלמא מלאכה שאצ"ל חייב מחייב אפי' בישנים ומ"מ איבעי' דצרך לבדקן איפשטא מפשיטותי' דריש לקיש עיין וק"ל כי הקצרתי. ובירושלמי אית תנא תני מלבנין ואית תנא אין מלבנין הא בבדוקי' הא באין בדוקי' ע"ש ולפי הנ"ל תרווייהו בבדוקי' היינו ישנים והא כמ"ד משאצ"ל חייב והא כמ"ד פטור אלא ניחא לי' לאוקמי' בתרי טעמא לכחד תנא וכר' יוחנן בב"מ סוגיא דחביות ע"ש:

מהו לשוחטו בי"ט כ' פ"י דלא וה"מ למיפשט מבהמה ממוכנית התם משום הפסד ממונו התירו ע"ש וצריך אני להוסיף הא מקלקל בחבורה קיי"ל פטור ורק בשוחט טרפה תיקן להוציא מידי אבמה"ח לב"נ או להוציא מטומאות נבלה עיין פסחים ע"ו ע"א ובתוס' שם והכא במסוכנת שחושש שלא תמות כרגע וכפסע בינה לבין המות א"כ בלאה"נ כמעט רגע לא הי' בה איסור אמה"ח. ואין כאן תיקון. וכן לענין טומאת נבלות ממ"נ אי לא תפרכס הלא אכתי תיטמאה והרי קלקול בחתיכות העור בחנם. ואי תפרכס הרי יאכל ממנה ע"כ משום הפסד ממונו התירו משא"כ בס' טרפה אי תשכח טרפה הרי תיקן להוציא מידי אמה"ח ומידי טומאה ואיכא איסור דאורייתא. והקשה פ"י מ"ט לא מיבעי' לי' בכל ס' טרפות ותי' התם אתחזק ויצאה מרוב בהמות כשרות לא מיבעי לי' ומסברא אסור אבל הכא שכבר איתרע הריעותא למעליותא שהרי חי מעל"ע בהא מספקא לי' ופשוט לי' מרוב רעפים שאינם נבקעים. ונכון הוא ובדברים אלו י"ל בפשיטות קו' מוה"ג בתשובת חו"י מדפסק בש"ע א"ח סס"י של"א כרבי דמי שלא מל מעולם לא ימול בשבת משום שצריך לבדקן והא"ש התם לא אתחזק המוהל כלל ולית לי' מידי למעליותא כלל. ונ"ל לדבריו ז"ל נמי ה"ה עמדה דצריכה בדיקה נמי דומה לשהתה מעל"ע משו"ה התם בחולין משני הש"ס בהפריס ע"ג קרקע ואיתרע ריעותא למעליותא ומותר אפי' בי"ט וגם מהתם איפשטא איבעי' דהכא:

והנה הר"ן כ' שם בס"ד דר"נ דהוה ריסוק בית הרחם מיעוט המצוי וניחוש כדחיישינן לריאה קמ"ל. והוא לשיטתו ס"ל כן פ"ק דחולין דריאה משום מיעוט המצוי ע"ש וכן פירש"י בחולין נון ע"ב ד"ה מאי וכו' אך רוב הפוסקים לא ס"ל הכי אלא למיעוט המצוי לא חיישינן רק מטעם אחר בדקינן ע"ש רשב"א בשם רבינו יונה והכי קיי"ל ע"כ ס"ל להתוס' שם בחולין אי ליכא ריעותא לא אצטריך ר"נ לאשמיענן אלא באיכא ריעותא דאינו עומד. והא"ש דמייתי ש"ס הכא מתניתין דעוף הנדרס ולא שאל על מתניתין דבהמה נפלה ועמדה צריכה בדיקה משום בהמה י"ל כיון דאיכא נמי מיעוט המצוי בריאה ומיעוט המצוי בנפילה אע"ג דעמדה ע"כ לא מיבעי' לי' אלא בעוף דלא חיישינן לריאה כלל. ומ"מ התם בחולין דמיירי בעגל הנולד לא שכיחי סרכות דמטרפות הו"ל כעוף הנדרס ומשו"ה דחי בהשפריס ע"ג קרקע ומותר לשוחטו בי"ט:

ואמנם בזמנינו דמחמרים כמה חומרות ואפי' בגדיים וטלאים נמי מצרכים בדיקה א"כ הוה אפי' על בן יומו מיעוט המצוי וכיון דגם ריסיק בית הרחם הוה מיעוט המצוי הו"ל תרי מיעוטא המצויים ואסור לשוחטו בי"ט וצדקו דברי הרא"ש הקצרתי מאוד וק"ל:

בדיקה ודאי בעי. שיטת רש"י ורוב הפוסקים הבדיקה הוא משום חשש טרפות כי לריסוק איברים אין שום בדיקה אלא כך הוא הל"מ שזמנה מעל"ע או עמדה להך מ"ד ותו יצאה מחשש ריסוק ומ"מ אכתי איכא למיחש לטרפות ע"י חבט הנפילה ומשו"ה צריך בדיקה. אך דעת רמב"ם וראב"ד דהבדיקה היא אם נתרסקו איברי' אך בתוך מעל"ע לא אתגלי בהתתי' ואחר מעל"ע או אם עמדה הרי היא קצת בריאה ואי נתרסק אבר ניכר הוא אלא דלרמב"ם חיישינן אפי' באבר דלא מיטרפה בי' כגון טחול וכליות ולראב"ד מספקא לי' דלמא דוקא באבר דמיטרפה בי' אם נתרסק אפי' לא ניטל ולא ניקב ולא אירע בו שום חסרון רק שנשתנה מחמת ריסוק טרפה:

ולכאורה י"ל דבהא פליגי אמוראי אבדקה דלקמן נ"ו ע"ב דאר"א בן אנטיגנוס א' זו וא' זו צריכה בדיקה דר' יהודה א"ר הוה ס"ל כרמב"ם בדיקה להוציא מידי ריסוק אברים וי"ל כיון שהלכה או לאינך מ"ד אפי' רק ננערה ופשטה רגלה כך היא הל"מ דתו לא ניחוש לריסוק כי כל דיני נפילה הל"מ כפירש"י במתניתין אך ר"ח בר אשי ס"ל דהבדיקה מטעם טרפות ואין ראי' מהילוך דאפי' טרפה נמי יכולה להלוך כראוי. מיהו הר"ן כ' כל שהלכה כראוי ואין כאן רעיתא בפנינו כגון דמשגרת כרעא בתרייתא לא חיישינן לטרפה תו ע"ש:

והנה נפקותא לדינא לשיטת רמב"ן אפי' בדק בתוך מעל"ע לא יועיל דלא אגלי בהתתי'. ולרש"י וסייעתו כיון שלא מצא טרפה תו ממתין מעל"מ ומכשירה וזה נראה ב"ק נ' ע"ב דר"נ אמר אי הוה ממתין מעל"ע לא הוה מפסיד לתורא וק' דלמא אכתי הי' טרפה ע"י בדיקה וכ"כ שיטה מקובצת שם אלא י"ל מיירי שכבר בדקה בתוך מעל"ע ולא מצא בו שום טרפות וכשיטת רש"י דלא כרמב"ן:

והנה לפי הגירסא דזבחים דמייתי תוס' ר"ל ס"ל עמדה צריכא מעל"ע הלכה צריכא בדיקה כ' האחרונים משום דלא בעי למימר שיהיו כל כך מופלגים זה מזה דעמדה מועיל דלא בעי מעל"ע והלכה יהיו' צריך בדיקה. ונראה תוס' מיאנו בזה דס"ל דמה ענין זה לזה דעמידה ומעל"ע הוא משום ריסוק ובדיקה הוא משום טרפות. וא"כ אעפ"י שעמדה אינה צריכא מעל"ע ויצאה מספק ריסוק מ"מ הלכה תצטרך בדיקה משום טרפות כדס"ל לר"ח בר אשי באמת משו"ה מחקו תוס' הגירסא אלא י"ל סוגיא דזבחים אתי' כרמב"ם דטעם בדיקה נמי משום ריסוק וא"כ תועלת עמידה וההליכה הכל מטעם א' משום ריסוק שפיר י"ל דא"א להפליג כל כך זה מזה אם הועילה העמידה לגלות בהתתי' שיכול לבדוק בתוך מעל"ע ראוי' היו שתועיל ההליכה שלא יצטרך בדיקה כלל נמצא סוגיא דב"ק ודזבחים פליגו בפלוגתת רש"י ורמב"ם הנ"ל:

והנה דעת הב"ח דוקא עמדה מאלי' ואח"כ הלכה לא בעינן בדיקה אבל העמידוהו אחרים תו לא יועיל הילוך שלה כיון שההעמדה הראשונה הי' ע"י אחרים. והקשה ש"ך א"כ מ"ט כולהו כר"ל לא אמרו משום דהלכה אינה צריכא בדיקה עכ"ע לוקמא שנתערבה בנפילה שהעמידוהו ושוב אין לה חזקה בהליכה אע"כ דלא כב"ח. ונ"ל עכ"פ סברת הב"ח נכונה דהרי כ' הר"ן שאין הליכה מוצא מידי ספק טרפה שהרי אפי' נשברה השדרה יכולה להלוך אלא כיון שהולכת הילוך יפה מה"ת ניחוש הואיל ואין כאן ריעותא בפנינו וא"כ ס"ל להב"ח כיון שאינה עומדת מעצמה הרי יש ריעותא לפנינו שוב אין ההילוך מוציא מידי ספק טרפה אבל יודה הב"ח דלטעם משום ריסוק אברים בדקינן לי' בוודאי ההליכה מוציא מידי ספק אפי' העמידוהו אחרים וא"כ לק"מ מש"ס זבחים דסוגיא דהתם אזלא בשיטה דהבדיקה היא משום ריסוק להב"ח קאי לשיטת הסוברים הבדיקה משום טרפה:

והנה ש"ך בי"ד סי' ק"י סקס"ו כ' דלר"ת דס"ל ס"ס אפי' א' בגופו וא' בתערובות מהני. צ"ל דהיכי דאפשר לברר לא מהני ס"ס דאלת"ה מאי בכך דאיתערב בנפילה הא הוה ס"ס א' באלף אע"כ כיון דאפשר לברר ע"י בדיקה אחר מעל"ע לא מהני ס"ס ע"ש פי' כוונת דבריו דאע"ג דלגבוה א"א בבדיקה משום הקריבהו נא לפחתך מ"מ כיון דלהדיוט אינו נאכל בלא בדיקה משום דאיכא לברורי א"א להקריבו דאין לך מאוס יותר מזה דהדיוט לא יאכלנו להמזבח ירצנו ופשוט. ונראה דברי ש"ך יוצדקו לשיטת רש"י דכיון דעבר מעל"ע תו לית כאן חשש נפילה ורק משום ס' טרפה וה"ל ס"ס אבל לשיטת רמב"ם לק"מ כיון דמשנפלה הרי הוא כודאי טרפה הל"מ כל מעל"ע ואתחזקה באיסור נפילה אע"ג דלאחר מעל"ע מועיל בדיקה מ"מ הוה אתחזק איסורא ומשו"ה לא יועיל ס"ס ובזה מיושב ק' הפר"ח אהפוסקים דמייתי ר"ן דגבי מחי' אבי' פסקי לא מהני הלכה וצריכא בדיקה והקשה פר"ח א"כ בזבחים לוקמי' דאיערב בהמה דמחי' בי' פסקי ולהנ"ל ניחא דה"ל ס"ס דלא אתחזק איסורא ולא בעי אפי' לברורי ושרי' לגמרי וק"ל:

בשלהי כפלי. וצ"ל דהוה פשיטא לי' לשמואל מסברא או מקבלה בחסרון חולי' בשלהי כפלי נמי מטהרי ב"ה ואמר עלה וכן לטרפה דאל"ה מנ"ל לשמואל דמטהרי בחולי' דשלהי כפלי דלמא בעינן דוקא חסרון חולי' גדולה ובהא איירי פלוגתיהו ולא שייך לומר וכן לטרפה דהא אפי' נעקרה צלע טרפה אע"כ קבלה היתה בידו כך ובזה י"ל דפריך ולתני מקולי ב"ש וחומרי ב"ה פי' בעלמא הוה סד"א דאינהו לא פליגי בטרפה אלא שמואל מכללי' איתמר וכן לטרפה ולק"מ ולחשבי' בהדי' קולי ב"ש. אבל השתא דמוקי בשלהי כפלי והוה ק' לי' מנ"ל לשמואל דגם בשלהי כפלי פליגי ב"ש וב"ה ע"כ ברייתא מצא דתני' בה בהדיא הך שלהי כפלי א"כ ולחשבי' מקולי ב"ש וכו' ומשני אפ"ה כי אתשיל לענין טומאה אתשיל וכו':

בבהמה מן הזאב ולמעלה פי' תוס' מדקדוק לשון ולמעלה שהזאב עם למעלה ממנו שוים וכ' הר"ן מהנץ ולמעלה נמי כך. יתפרש הנץ שוה עם העופחות שלמעלה ממנו חוץ מן הגי שהרי להדיא קתני נץ בדקה וגז בגסה אבל זאב שוה עם הארי וצ"ע מנ"ל להש"ס הא דלמא זאב ולמעלה חוץ מארי כמו נץ ולמעלה חוץ מן הגז וקמ"ל דזאב דורס בדקה דרברבי מיני' כמו החיות שלמעלה מהזאב כמו שהנץ דורס עופות דקים דרברבי מיני' כמו שדורסים העופות שלמעלה ממנו עד הגז, וצ"ל כמ"ש הרא"ש דפשיטא להו לחז"ל דליכא שום דורס כ"א זאב וארי ואין שום דורס ביני לביני אפי' דוב שכול ונמר עז מ"מ אינינו דורס. אלא שהקשה הרא"ש א"כ מ"ט איבעי' להו בשאר עופות טמאים יש להם דרוסה או לא מה"ת יבעי להו בעופותא טפי ותי' בעופות יודעים שהטמאים דורסים פי' עושים מעשה דרוסה מכים בצפורן ומספקא להו אי מטילים ארס או לא. ולפ"ז דברי ר"ן נכונים דבזאב ע"כ ולמעלה לומר ששוה עם הארי דהא ליכא שום דורס ביני וביני אבל בנץ הפי' ולמעלה עד הגז הוא שוה עם עופות הדורסים ביני לנץ ולגז. והנה מ"ש הר"ן דשאר עופות ידעו חז"ל שהם דורסים הוא בנוי עפ"י פי' רמב"ן שכ' רשב"א ור"ן לקמן במתניתין כל עוף הדורס טמא היינו שמכה בידו והא דאיבעי לן בשמעתין אי יש יש להן דרוסה פי' אי יש להן ארס אבל רש"י פי' לקמן כל עוף הדורס שתופס המאכל בצפרניו ואוכלו והא דאיבעי לן שארי עופות טמאים יש להם דרוסה הוא כפשוטו אם דורסים כלל או לא וא"כ אי ס"ד דבחיות פשיטא להו דליכא דורס בין ארי לזאב ק' ק' הראש מ"ש חיות מעופות אע"כ לא פשיטא להו וכמ"ד דשארי חיות נמי דורסים עיין בהרא"ש וא"כ א"א לפרש דדיוקא דש"ס מדנקט מזאב ולמעלה משמע שהשוה אותו לארי ז"א דהא מן הנץ ולמעלה ע"כ לא השוה לגז ה"נ זאב לא שוה לארי אלא לביני וביני אע"כ האי ולמעלה לאו דיוקא הוא ע"כ רש"י לשיטתו לא הוה מצי לפרש כפי' תוס' ע"כ פירש"י דהא קמ"ל דזאב בגסה נמי דריס אמתניתין קאי ונ"ל הכי פירושו דבמתניתין ה"א זאב בגסה נמי ופליג אדר' יהודה וממעט חתול מגסה אבל בדקה דריס ואתי רב למימר זאב גופי' בדכוותי' ולא ברברבי מיני' וממעט חתול מדקה דכוותי' אבל באימרי זוטרי דריס דהוה פחות מייני' וכהילכתא. נמצא לפ"ז ללישנא קמא נמי בין רב בין מתניתין ממעטינן חתול אלא ממתניתין ה"א דזאב דריס גסה אפי' רברבי מיני' וממעטינן חתול מגסה אבל דקה דריס כל דקה ואתא רב לאשמעינן דזאב דריס בדכוותי' וחתול בדזוטר. וללישנא בתרא לעולם למעוטי חתול רב ממעט חתול מן הכל בין מרברבי בין מזוטרי ולפ"ז הלכה כלישנא קמא דר' יהודה פליג וכן פירש"י במתניתין:

והנה בזבחים ע"ד ע"ב כולהו כר' ינאי לא אמרי דמידע ידיעי וצ"ל ר' ינאי ס"ל לא ידיעי והוא דוחק דפליגי במציאות אבל י"ל לפמ"ש תוס' שם ולקמן נ"ג ע"ב בשמעתין דדרוסת חתול ונקיבת קוץ מיחלף ולא ידיע וצריך להסביר מ"ש לעולם ציפורן דבעל חי משוך וקוץ עגול אך י"ל כוונת תוס' דריסת חתול בבר אוזא שהוא עוף גס ומכ"ש באימרי זוטרי דריסתו מיעוטא ודקה וא"א להבחין בו אי משוך או עגול אבל בעוף הדק שדריסתו עצום מאוד בודאי יש להכיר בין קני' לשונרא. וכן י"ל ר' ינאי סבר דריסת הזאב בגסה נמי דריס אך אינו ניכר כל כך ולא ידיע בין קוץ לזאב דעיקר דריסתו בדקה אבל בגסה נהי דדריס אבל אין להבחין בו אי משוך אי עגול. ולא מוקי ר' ינאי מתניתין אלא בבהמה גסה ולא בכל הבהמות אבל אינהו סברו זאב בגסה לא דריס רק בדקה וארי בגסה והתם מידע ידיע שפיר:

ובס' טהרת הקודש שם הקשה לימא דאיערב דריסת מדעת עם דריסה שלא מדעת והו"מ להקשות דנתערב ב' דרוסות חד קטעי לידי' וחד לא קטעי לידי'. ולהנ"ל ניחא כל דריסה בלא ארס אינו ניקב כל כך כמו שמסייע שריפת הארס וא"כ ניכר היטב בין זה לזה:

ועמ"ש תוס' לקמן נ"ג ע"ב סוף ד"ה ספק שונרא וכו' דלמא אפשר לברר עכ"ל צ"ע מאי דלמא כיון דכלב וחתול מתחלפים א"כ ע"כ כלב וקני' שוים הם א"כ בודאי אפשר לברר:

הא דא"ל אף לחולדה יש דרוסה בעופות וכו' היינו למסקנא דקיי"ל הכי אבל אין הכרח די"ל אי אין דרוסה לחתול באימרי זוטרי י"ל יש דרוסה לחתול בעופות רברבי ויש דרוסה לחולדה בעופות זוטרי ואין דרוסה לשניהם באימרי זוטרי אלא הש"ס אומר האמת. אך לחד פי' שכ' שהי' יודעים שרב הי' יושב ועוסק בהלכות אלו א"כ ידעי בעלי ש"ס שכך הי' עוסק באימרי זוטרי ואמר יש דרוסה לחתול:

ארי שנכנס בין השורים ונמצא צפורן וכו' עיין לעיל מ"ג ע"ב תוס' סוף ד"ה קסבר וכו' התם נמי דמי לתלות יותר בדריסת ארי כמו בספק דרוסה בעלמא עכ"ל משמע דס"ל דהכי מיירי בשניהם שותקים או מקרקרים דאי דל צפורן מהכא הי' שרי אפי' לשמואל אך מחמת הצפורן הוה לשמואל ספק דשכיחא טפי ע"י דרוסה כמו איהו שתיק ואינהו מקרקרין וכמ"ש רשב"א וטור ומ"ש מהר"מ שיף דבתוס' דשמעתין משמע דהצפורן הוא ספק שקול היינו אי לא הוה תלינן בארי חולי אלא בכותל ממש אז הוה שקול אך אחר דהוכיחו תוס' דפשיטא לש"ס דליכא צפורן בכותל בשום אופן רק ע"י ארי חולי נמצא עכ"פ בא הצפורן מהארי אך לא ידענו אי מארי בריא או חולי זה הוה ספיקא דשכיח כמו איהו שתיק ואינהו מקרקרין וק"ל:

אוקי מלתא אחזקי' יל"ד דהול"ל ה"ל ספק דרוסה ואוקי מלתא אחזקה ע"כ נלע"ד לשיטת רש"י דס"ל רוב אריות דורסים בפועל דלא כהתוס' ס"ל מ"מ ס' דרוסה להקל דחזקת כשרות דבהמה דאתי ג"כ מכח רובא כיון דרוב בהמות כשרות א"כ ידעינן דכשרה נולדה ואוקמא אחזקה קמייתא שעדיין כשרה הוא ולא נדרסה וס"ל דהאי רוב בהמות כשרות עדיף מרוב אריות דורסים דהאי הוה רובא דתלי במעשה אבל הארי הזה אין לו חזקה שהוא בעצמו דורס דמעולם עדיין לא דרס רק שרוב אריות דרכן בכך משא"כ רוב בהמות כשרות יש חזקה לבהמה זו שנולדה כשר כך הוא עדיין בכשרותה משו"ה אין חוששין לס' דרוסה משא"כ מקום ציפורן בגבה הרי יצאה הבהמה מחזקתה ונשתנה ממה שהיתה משנולדה עד עתה שהרי נולד לה מקום ציפורן בגבה וממילא חוששין לדרוסה שהרי רוב אריות דורסין. אבל ציפורן גופי' בגבו כיון דאיכא למימר הכי ואיכא למימר הכי דל ציפורן מהכא ונשאר ככל ס' דריסה דע"י דאוקמי הבהמה אחזקה נעשה ס' ואין חוששין לס' דרוסה ואי לאו אוקמי' אחזקה הי' רוב אריות מתנגד אבל השתא אין כאן רובא המתנגד כנ"ל:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף