חתם סופר/חולין/כח/ב

חתם סופר חולין כח ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

אמר ר"ח לא אמר רב יהודה אלא בעוף עמ"ש לעיל במתני' ועיי' טור בשם בה"ג ועיינתי בפנים בה"ג ונ"ל משמעות דבריו דהלכה כר"י בעוף וריב"ל שדר הזהרו בוורידין כר"י היינו אפי' בבהמה לזריזות וחומרא מפני שלפעמים יבוא לצלותה ג"כ שלימה. ונ"ל הא דהחמירו כ"כ דהרי רבנן לא חיישו לי' כלל ואתא ר"י והחמיר בסתם עוף משום שרגיל לצלותו כולו כא' ושדר ריב"ל להזהר אפי' בבהמה אע"ג דדם שבשלו הוא ואינו עובר עליו מ"מ נהי מעיקור הדין אין לחוש מ"מ כיון דאיסור דם הוא מטעם שעירים אשר ירקדו שם כמבואר. ומטעם קדושה כי הדם הוא בנפש יכפר ואינו ראוי להדיוט. וכל דבר שהי' בו ניצוץ קדושה או ההיפך אינו יוצא מידי ענינו לגמרי לעולם ע"כ אעפ"י אחר שבשלו אינו ראוי לא לזריקת פנים ולא לשעירים מ"מ ענינו הראשון לא בטל ממנו לגמרי ע"כ כל בעל נפש ירחק ממנו. והיינו דשלח ריב"ל ג' ענינים שנים מקרא וא' תרגום ושברי לוחות מונחים בארון וזהירת וורידין דהתרגום הוא קליפת נוגה שנאחזה בתורה ע"י שבירת הלוחות בעו"ה ואעפ"י שחזר ונתן לוחות שניות ונסתלקה הקליפה מ"מ לגמרי לא נסתלקה לכן צריך לתקנה לבטלה חד בתרי בשנים מקרא כי הקליפה לא נסתלקה לגמרי. וההיפך בשברי לוחות אעפ"י שהאותיות פרחו למעלה בשעת שבירתן מ"מ לא בטלו קדושתן לגמרי וע"כ מונחים בארון הקודש וא"כ הזהרו בוורידין כר' יהודה מטעם הנ"ל:

אתמר רב אמר מע"מ כרוב לאו הכא בשחיטה דוקא פליגי אלא בכל התורה כולה כמ"ש רשב"א ושחוט רובא ושייר רובא הוא לאו דוקא ופריך מתנור שחלקו לשנים. דסברא הוא כיון דבכל התורה והמצות פלגא חשיב כשלם א"כ תו לא מקרי נתוץ בדאיכא פלגא אך תי' ש"ס לחלק בין תרי רובא בחד מנא לשחיטה וכל התורה לא אוכל להסביר עד יבוא מורה ויורני:

<מהדורה תנינא> ושט אין לו בדיקה בחוץ אלא בפנים דעת רש"י דדרוסה ניכר אחר שחיטה ולא חיישי' שמא במקום דרוסה קשחיט, ומשו"ה קאמר לקמן נפקא מני' לספק דרוסה ולא לספק נקובה וכק' תוס', משום דא"כ לא הוה נפקא מני' אלא בעוף ולא בבהמה וכן מבואר לקמן פ"ג ברש"י להדי' וע"ש בתו', ומיושב קו' א' של תוס'. ועל קו' הב' דניקב זה בלא זה תי' ר' יונה ז"ל דניקב במקום ידוע יש לו בדיקה גם מבחוץ כיון דאין העינים משוטטי', וכוונתו היכי דמסמס קועי' דמא דצריך לבדוק לכל הפחות היקף הושט ברוחב חוט השערה כדי לשחוט ובזה אין לו בדיקה, אבל ישב לו קוץ שאין צריך אלא נגד תחיבת הקוץ שהוא כחודו של מחט לזה יש לו בדיקה. ויען ראיתי משתבשי' בדבריו ע"כ בארתיו. ומ"ש עוד תוס' מר"מ היכי אכיל בשרא, לא קשי' להו מעיקור דברי ר' אשי שם דאמר דאזלי' בתר רובא ילפי' משחיטה עצמה, דלמא במקום נקב שחיט ה"ל להקשות דלמא בדקי' לי' דז"א דעכ"פ איכא למיחש לדרוסה במקום שחיטה וכמ"ש מהרש"א דהרי להתוס' גם בדרוס' חיישי' שמא במקום טפה שחיט, ואין לומר דלמא דעביד שמירה לבהמה מיום שנתעברה אמה, שלא תתיחד עם הדורסי', זה א"א דהא קרא כתיב כי יצוד ציד חיה או עוף ושפך את דמו, ומיירי בהווה שצד מינים אלו מהיער ומי שמר את אלו ועוד מצינו כמה פעמי' בקרא שאכלו בהמות ממה שלקחו במלחמה ושחטו מיד ואכלו ואי' שמירה לאלו. ומיהו לזה י"ל דמותר אפי' כתלי דחזירי אבל על ר"מ הקשו שפיר דהא כ' שם תו' דר"מ לאו מדאורייתא חייש למיעוטא, אלא מחומרא. וא"כ שפיר י"ל דהחמיר ולא אכל מבהמה כ"א אותה שנשתמרה מדרוסה, ולניקב ע"י קוץ וחולי ליכא למיחש דהא אפשר למבדקה וק"ל.

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף