חתם סופר/חולין/כד/א

חתם סופר חולין כד א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

כשר בכהנים וכו'. כ' רמב"ם בפי' משנה דפסול שנים אינו נוהג לדורות אך פסול קול ופסול בלוים ולכאורה צ"ע למה נקטה ברייתא שנים ולא קול ואפשר ס"ל לברייתא עיקור שירה בכלי ולא נפסל בקול ואנן קיי"ל עיקור שירה בפה ונפסל בקול עיי' ערוכין י"א ע"א ומלשון רמב"ם בפי' המשנה הנ"ל משמע שכ' שיפסיד הקול משמע מרוב זקנה דאלו המופסד בתחלת ברייתו הוה מום אפי' בכהנים וכ"כ מהרש"א ח"א פ"ק דסוטה גבי קולו כיער ע"ש ולפ"ז זהו בכלל פסול שנים:

והרמב"ן בשרש ג' מס' המצות ס"ל דודאי ולא יעבוד עוד היא מצוה הנוהגת לדורות אך במדבר שהי' רוב עבודה בכתף כל שהגיע לחמשים ואינו ראוי לעבודת משא נפסל נמי לשיר. משא"כ בשילה ובית עולים שלא הי' מצוי עבודת משא רק לעתים רחוקות למלחמה או שהסיעו הארון מנוב לגבעון ולבהמ"ק וכדומה נהי שהי' מצות עשה בכתף ישאו ולאו לא יעבוד עוד שלא ישא מי שהוא למעלה מחמשים מ"מ לשיר לא נפסל בזה. והיינו יכול אף בשילה ובית עולמים יהי' נפסל לעבודת עבודה שהיא שיר בשביל עבודת משא אבל לעולם גוף המצוה נוהגת לדורות וא"כ אתי' ברייתא כפשוטה דלוים פסולים בשנים למשא לעולם:

עוד פליגי לרמב"ם נעתקה המצוה מלוים וניתנה לכהנים. ולרמב"ן לעולם היא בבני קהת אלא גם הכהנים הם בני קהת וכשרים. ולפ"ז כשר בכהנים ר"ל עבודה המיוחדת לכהנים פסול בעבודה המיוחדת ללוים היינו משא גם הכהן פסול לה בשנים. ופסול בעבודה המיוחדת לכהנים כשר בעבודה המיוחדת ללוים שכהן בעל מום כשר למשא ועיי' בס' מעיין חכמה ואין להאריך כאן יותר:

טהור בכלי עץ וכו' הכא לא שייך למיפרך ויהי' גולמי כלי מתכות מטמא מק"ו מה כלי עץ שפשוטיהן טהורין גולמי' טמאים כלי מתכות לא כ"ש דז"א דכל שאינו כלי אינו טמא לא הכא ולא הכא אך כלי עץ דלא יקירי ואין דמיהם יקרים נגמר כליים מיד ומתכות אחר שיפוי ושיבוץ וכרכר וכדומה ואה"נ אם בזמן מן הזמנים או מקום מן המקומות איכא כלי עץ יקרים נמי דינם ככלי מתכות בזה והוא פשוט:

<מהדורה תנינא> כשר בכהנים פסול בלויים וכו' עיי' פי' המשנה להרמב"ם דמפרש למתני' בקול דפסול בלויי' וכשר בכהנים כי היכי דתיתי מתני' גם בשילה ובית עולמי', וזהו לשיטתו בס' המצות בשרש ג' דלאו דלא יעבוד עוד בטל לגמרי משעברו הירדן, אך הרמב"ן שם ס"ל דכיון דמשא הארון לא בטל לעולם לישא למלחמות דמשו"ה מינה הרמב"ם לאו דלא יסורו בדי הארון א"כ הוא מצוה הנוהגת לדורות עולם ולא מיבעי' לפי הפשט שהיה נוהגת בלוים, אלא אפי' להרמב"ם שם דמשעברו הירדן ניטל המצוה מהלוי' וניתן לכהנים שישאו הארון א"כ מזה הטעם יפסלו הכהנים בשנים לישא הארון, וכהנים ולוים דשמעתין ר"ל עבודת כהנים ועבודת לוים. ולעולם נפסלו בשנים אותם שנשאו הארון, אלא שבמדבר היה פסולים גם לשיר אותן שנפסלו למשא משום שהיה המשא תדירה, משא"כ בשילה וב"ע לא נפסלו לשיר ואהא קאי בשמעתין אלו תוכן דבריו שם. וא"כ לא צריכים לדחוקי דשפיר אמר פסול בלוי' דהיינו בעבודת הלוי' שהוא משא הארון כשר בכהני' בעבודת' ומיירי אפי' בבית עולמי' כנ"ל:

ומסתייעא הרמב"ן מקרא דד"ה גבי דהע"ה במנותו הלוים מבן שלשים ומעלה ושוב מצינו שנמנו מבן עשרי' ומעלה אע"כ אלו למשא אלו לשיר, ובס' מרגניתא טב.א כ' על דברי הרמב"ן דמ"ש דאפי' אי איתא כהרמב"ם דהמצוה לישא הארון ניתנה לכהנים. שיהיה מעתה הכהנים פסולים בשנים. דז"א דמקרא מלא דבר הכתוב זאת אשר ללוים ולא לכהנים, כי אין פסול השנים טעם משום אפיסת כח לשאת משא כ"א גז"ה הוא בלי טעם בלוים ולא בכהנים וכ' אלת"ה מאי שייך ללמוד ק"ו שיהיה כהנים פסולים בשנים. הואיל והטעם לא שייך גבי', דאין לה' משא וכן למאי אצטריך קרא למעוטי שילה וב"ע מה"ת לרבות כיון דלית בהו שום משא והנה בדברנו כבר נדחו רוב דבריו, ומ"ש מקראי דד"ה כ' מרגניתא טבא, דודאי משום משא הארון לא נפסלו בשנים כי לא היה צריך לזה כח כי נשא את נושאיו, ומשו"ה נמי לדורות שהכהנים נושאים הארון בשעת המלחמה לא נפסלו בשנים. אך הלוים שנשאו המזבחות ושולחן ומנורה לזה נפסלו בשנים ומשו"ה מנה אותם דהע"ה מבן שלשים קודם בנין המקדש שאז עדיין טלטלו הכלי' הנ"ל, ואח"כ מנה אותם מבן עשרים שישמשו במקדש שאין להם שוב משא בכתף אלו דבריו, וזה סותר למ"ש לעיל שפסול השנים לא היה מטעם אפיסת כח רק מגז"ה גם ע"כ צריך לדחוק כמו הרמב"ן בפי' יכול אף בשילה וב"ע כן שהרי לפי דבריו היה להם משא כל ימי שילה ונוב עד בואם לירושלים. וע"כ צריך להודות לרמב"ן דלענין שירה קאמר דבמדבר נפסלו בשנים משא"כ בשילה מפני שלא היה עבודת משא תדירה, גם מ"ש שהארון נשא נושאיו האמת כן הוא אך התורה לא סמכי דיני' על הנס, ועיין עוד בדברינו בסוגיא אי"ה.

ומה כהני' שאין השני' פוסלי' וכו' וי"ל מה לכהני' שכן רבה בהם הכתוב מצו' יתירו' דכה"ג פריך בכמה דוכתי וי"ל דנילף מזר בבמה שמומי' פוסלי' בו כמבואר שלהי זבחי' ע"ש:

ומה לוים שאין המומי' פוסלי' וכו', א"ל מה ללוים שכן נפסלי' בקול דזה אין מבואר בקרא להדי' וכיון שכן נוכל להכניס הפירכא בק"ו כמ"ש תו' פ"ק דקדושי' ע"ש:

והנה הרא"מ פ' בהעלותך ס"ל דבפחות מבן למ"ד אין כאן פסול רק שאינו מחויב לעבוד בפחות מבן שלשים ודלא כרמב"ן דס"ל דפסולים קודם שלשים כמו אחר חמשים ע"ש. וצל"ע להרמב"ן איך ס"ד שיהיה כהנים נפסלים בשנים, הא ודאי קודם שלשים לא נפסלו מדאצטריך לקמן איש מזרעך ולא קטן, דאין לומר דאצטריך למעוטי בן שלשים שלא הבי' ב' שערות ולא הבי' עדיין סימן סריס כמבואר ספ"ה דנדה מ"ז ע"ב, דז"א דא"כ פסול משום מום דסריס מום הוא דלא גרע מאיטר דכ' הר"ן רפג"ה דפסול משום מום דה"ל חולשה באבר ומכ"ש סריס מיהו הרמב"ן פליג שם עיי' חי' רשב"א שם וא"כ מדאצטריך איש ש"מ דלא נפסלו קודם שלשים וא"כ איך בעי למילף פסול שנים בכהנים בק"ו איכא למיפרך מה ללוים שכן נפסלו בפחות משלשים דין הוא שיפסלו ביותר מחמשי' משא"כ כהנים, ותו קשי' להס"ד דגם לוים נפסלו במומי' א"כ למה לי איש איש על עבודתו למעט קטן בלוי' כמ"ש הרמב"ם, תיפוק לי' דבפחות משלשי' בלאה"נ פסול, ובן שלשי' שלא הבי' שערות ה"ל מום. אע"כ כהרא"מ דפחות משלשי' אין כאן פסול אלא אם ירצה שלא לעבוד הרשות בידו משא"כ משלשי' ואילך:

ואין לומר דלמא לעולם כהרמב"ן והא דכתיב איש למעט קטן היינו בשילה וב"ע דאין פסול שני', ז"א דא"כ כי קאמר יכול אפי' בשילה וב"ע כן ה"ל למימר דא"כ איש למה לי כיון דגם בשילה וב"ע כן, ואין לומר נמי דנילף ק"ו שני' ממומי' ומה מומי' שאינם פוסלים בלוי' פוסלי' בכהני שני' שפוסלי' בלוי' למעלה מחמישי' מכש"כ שיפסלו בכהני' למעלה מחמישי' דהשתא ליכא למיפרך מה ללוים שכן פסולי' למטה משלשי' דלאו כהני' מלוים ילפי' אלא שנים ממומי' וכמ"ש כן תוס' לעיל גבי פרה ועגלה דז"א דמה למומי' שכן פסולי' בשילה וב"ע משא"כ שנים.

ובזה אמרתי ליישב המשך הש"ס דאח"כ אמר יכול בשילה וב"ע כן דבל"ז לא היה שום הו"א שיהיה בשילה וב"ע כן כמ"ש תו' ד"ה יכול וכו', אבל השתא דאצטריך קרא שלא יהיה כהנים נפסלים בשנים וקשה נימא מה ללוים שכן פסולי' קודם שלשי' משא"כ כהני' מדאצטריך איש למעוטי קטן, וא"כ למה לי אשר ללוים ולא אשר לכהנים. ומדוחק ק' זו ה"א דהק"ו הוא שנים ממומים ולא כהנים מלוים וא"כ מזה נולד הטעות לאמר גם בשילה וב"ע כן דאלת"ה הא איכא למיפרך מה למומי' שפסולי' גם בשילה, אע"כ ה"א גם שנים פסולי' לדורות קמ"ל קרא עבודת משא לא אמרתי אלא בשעה שהמשא בכתף ואינו נוהג בשילה וב"ע, והק"ו הוא כהנים מלוים ומוכח באמת כהרא"ם. ומעתה קשו קראי אהדדי, כתיב מבן כ"ה שני' וכתיב מבן שלשי' בשלמא בל"ז הייתי אומר מבן כ"ה רשאי לעבוד, ומבן שלשים מחוייב לעבוד ועד בן כ"ה פסול, אבל עכשיו שמוכח שאין כאן פסול כלל מדאצטריך איש א"כ קשו קראי אהדדי וק"ל:

והנה רש"י בחומש ס"ל דלוי אינו פסול בשני' אלא למשא אבל לשיר כשר והרמב"ן פליג ומייתי ספרי דס"ל כן דכל הפסול למשא פסול נמי לשיר, ונ"ל דספרי הוה ר"ש דדרש טעמא דקרא וא"כ אייתר עבודת משא לומר לא אמרתי אלא בזמן שהמשא בכתף דבלאה"נ ידעי' שהטעם משום אסיפת כח לשאת משא. וע"כ אייתר קרא למדרש דכל הראוי למשא ראוי לעבודת עבודה וכל הפסול למשא פסול לעבודת עבודה שהוא השיר וכמ"ש רמב"ן, אך אנן ס"ל כר' יהודה דלא דריש טעמא דקרא ואצטריך עבודת משא להשמיענו הטעם דפסול משום משא שלא יהיה נוהג כן בשילה וב"ע ולא דרשינן לפסלו לשיר, ועיין כה"ג ממש ב"מ קט"ו ע"א:

וי"ל כמו פירש"י פ' שמות והנה נער בוכה קולו כנער והקשה רמב"ן דבסוטה אמר כן ר' יהודה והקשה לו ר' נחמי' א"כ עשית למשה רבנו בעל מום ואיך כ' רש"י הדיעה הדחוי' בש"ס ולפי הנ"ל י"ל דס"ל לרש"י לפי מה שפי' ז"ל שם בסוטה עשיתו בעל מום דלוי נפסל בקול ע"ש והי' קשה לרש"י מה בכך שנפסל בקול עכ"פ יכשר לשארי עבודות, וע"כ ס"ל לר"נ כספרי דהפסול למשא פסול לשיר ומכ"ש בהיפוך דשיר עיקור טפי ממשא כמ"ש רמב"ן ומשו"ה הקשה לר' יהודה, אך אנן לא קיי"ל הכי אלא אעפ"י שנפסל לשיר מ"מ כשר למשא ומשו"ה לא חש לי' רש"י, אבל הא אין לומר דמרע"ה נפסל למשא בלא"ה משום שהיה בן פ' שנים דא"כ מכ"ש דתקשי לרמב"ן דלדידי' ממילא פסול לשיר ומאי קאמר ר"נ עשיתו בעל מום הא בלא"ה היה פסול משום שנים, ועוד היכי הוה ס"ד למיפסל כהנים בשנים הא הוה אהרן בן פ"ג שנים כשנעשה כהן הגדול, אע"כ הוראת שעה היתה בצדיקים הללו שלא להקפיד על שנתם כי קווי ה' יחליפו כח ומרע"ה לא כהתה עינו ולא נס ליחו, אבל על מומי הגוף הקפיד הש"ס א"כ עשיתו למרע"ה בעל מום. מיהו י"ל בפשיטות לשיטת רש"י י"ל דהיא גופי' קאי קשי' לר"נ כיון דהיה בן פ' ולא הי' ראוי למשא אם תאמר שהיה גם בעל מום בקול לא היה ראוי לשום עבודה, ולולי דמסתפינא היינו אומר דנהי דאין קול פוסל בכהנים מ"מ בסנהדרי' דכ' כלך יפה רעיתי ומום אין בך פוסל שום מום אפי' מומי לוים דהיינו עובי קלא והיינו דא"ל ר"ח לר"ש ברבי אילמלא לוי אתה פסול אתה מן הדוכן דעבי קלך איקפד וא"ל לאבו', ולכאורה מאי אכפת לי' בזה הרי לא היה לוי' אע"כ לפוסלו מנשיא' קאמר, והיינו נמי דאמר ר' נחמי' עשיתו למרע"ה בעל מום והוא הי' מופלא שבסנהדרין וזה דלא כפירש"י בסוטה הנ"ל דלענין דוכן קאמר לי':

והנה נחזור להנ"ל דלשיטת רש"י קשה איך בעי למילף כהנים מלוים שיפסלו בשנים נימא דיו לבא מן הדין מה לוים לא נפסלו אלא למשא אף כהנים לא יפסלו אלא לישא והרי לא הי' לכהנים שום משא ואפי' להרמב"ם דמשעברו הירדן היה המצוה לכהני' מ"מ הא אימעט שילה ובית עולמים. וי"ל זה, אבל לפי הנ"ל י"ל דלמ"ד היכי דמיפרך ק"ו ל"א דיו לק"מ ואידך מ"ד מצי סבר כספרי הנ"ל דדרש טעמא דקרא ונפסלו לעיקור עבודתם שהוא השיר כל שלא הי' ראוי למשא, והוה ילפי' כהני' מהם דכל שעברו עליו חמשי' שנה יפסול גם לעיקור עבודתו שהוא ההקרבה וק"ל:

בכ"ד מקומות נקראו כהני' לוי' פירש"י על שם וילוו עליך וישרתוך ודוחק כי זה בלווי' ממש שיהיה נלווי' וטפלים להכהנים. אבל כהנים למי יהיה נלווים, אמנם בב"ר פ' ויצא איתא ע"כ קרא שמו לוי עתיד זה ללות את ישראל לאביהם שבשמים. ופי' היפ"ת שעתידים כהני' לצאת מהם המדביקים את ישראל להי"ת כדכתיב יורו משפטיך ליעקב ישימו קטורה באפיך ע"ש. וא"כ אין מן התימה אם יקראו הכהני' לוי' כי עיקור זה השם לוי משום כהני' נקרא כן ועפירש"י בחומש שהקב"ה ליוו בכ"ד מתנות כהונה א"ש נמי:

ועפי"ז ישבתי סדור המדרש שאח"ז אמר כל מקום שנאמר, על כן היה מרובה באוכלסין טפי משאר שבטים חוץ משבט לוי שהארון הי' מכלה בהם. והקשה היפ"ת מ"ט היפך לפרש תחלה סיפי' דקרא טעם קריאת שם לוי ואח"כ רישי' דקרא, על כן, ע"ש, והנה הרמב"ן יהיב טעם פשוט יותר שלא נתרבו הלוי' כל כך משום שלא היה בגזירת כאשר יענו אותו שהרי לא נשתעבדו במצרים. משו"ה לא היה בברכת כן ירבה וכן יפרוץ שלא בטבע. אלא נתרבו בטבע, ונראה דמדרש מיאן בזה דהרי כל מקום דכתיב על כן היה מרובה באוכלסי' והשתא אי אמרת הטעם משום שהארון היה מכלה בהם א"כ מ"מ נתקיים ברכת על כן משילה ואילך שבטל מהם עבודה בכתף ונתרבו, משא"כ לטעמו של הרמב"ן לעולם לא נתרבו ומ"ט כתיב ע"כ. והרמב"ן לטעמי' אזל דס"ל מעולם לא בטלו מהם משא בכתף וא"כ אפי' להמדרש לא נתרבו אלא משפחת כהנים שלא נשאו הארון להרמב"ן כמבואר מדברינו לעיל וכי משום משפחת כהנים לחוד יאמר על כן קרא שמו לוי, וע"כ אין זה מוסכם להלכה הך דרשה דעל כן משו"ה פי' כפשוטו משום שלא היה בעבודת פרך לא נתרבו, והנה לפי הנ"ל דעיקור שם לוי הוא ע"ש הכהני' שעתידי' ללות את ישראל לאביהם שבשמים אין כאן תימא אם יאמר על כן משום הכהני' שנתרבו, וזה הוא המשך המדרש דס"ל נמי כהרמב"ן דלעולם הי' עליהם משא בכתף ולא נילף המצוה מהלוי' כלל, ולא הו"מ למימר כל מקום שנאמר ע"כ היה מרובה באוכלסי' שהרי שבט לוי לא היה מרובי' אבל אחר שאמר שנקרא לוי משום שעתיד ללות את ישראל לאביה' שבשמי' א"כ עיקור שמם ע"ש הכהנים יפה אמר כ"מ שנאמר ע"כ מרובה באוכלסין חוץ משבט לוי ולא מטעמו של רמב"ן אלא משום שהארון היה מכלה בהם וא"כ עדיין נתקיים הרבוי אצל הכהני' שעיקור שם לוי על שמם נקרא ושייך שפיר ע"כ קרא שמו לוי וק"ל:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף