חתם סופר/חולין/כב/א

חתם סופר חולין כב א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

תורים גדולים ולא קטנים הנה יש מינים שהגדולים והקטנים שם א' להם ולא נבדלו אלא בתיבת בן כגון בני אתונו דאתון משמע גדולה וקטנה ובני אתון משמע בקטנות וכן גמלים ובניהם וכן בן הבקר ומזה המין המה היונים לכן צריך לומר בן יונה. אבל יש מינים שגדוליהם נפרדים בשמם מקטניהם כגון פר בן ג' ועגל בן שנה פרה בת ג' עגלה בת שתים כבש בתוך שנתו ואיל בן י"ג חדש. ולא יוצדק לומר בן פר כי פר קטן עגל שמו. וכן לא יוצדק לומר בן איל כי הקטן כבש שמו וס"ל דתור הוא מהמין שהקטן שבאותו המין יש לו בלה"ק שם בפ"ע אלא שלא נמצא בתורה כיון שלא הוצרך ע"כ נעלם ממנו שמו אבל הגדול נקרא תור ולא יוצדק לומר בן תור בשום אופן וקצת משמע כן מלשון הקרא גבי אאע"ה ותור וגוזל ופי' רמב"ן כי גוזל איננו שם מיוחד לעוף ידוע כי מצינו נשר על גוזליו ירחף רק הוא שם מיוחד לקטני העופות וא"ל השי"ת שיקח תור ועוד גוזל מקטני העופות איזה שירצה ע"ש וא"כ ע"כ תור לשון קבוע לגדול ההפך מגוזל. וכיון דלרש"י תור הוא מבואר לבעלי הלשון שהוא גדול שבמין ההוא א"כ הא דפריך שיכול והלא דין הוא היינו לעכב מנ"ל דלמצוה הרי פשטי' דקרא תור הוא גדול רק פריך דלמא מק"ו נימא דבדיעבד עכ"פ גם קטן כשר וכן נימא נמי דהמקשן ידע בני יונה קטנים רק הקשה לעיכובא מנ"ל וא"כ מאי דמשני לא לשתמיט ר"ל כיון דכתיב כמה פעמים בני יונה שינה עליו הכתוב לעכב זהו שיטת רש"י ז"ל:

אמנם תוס' ד"ה ומה תורים וכו' הקשו על פירש"י היכי בעו למדרש ק"ו לאפוקי קרא ממשמעותי' וראיתי למהרמ"ל ומגיני שלמה שדחו ק' זו בגילי דחיטתא דהרי זה ככל ק"ו בש"ס ותהא פרה כשרה בעריפה ועגלה בשחיטה וכדומה. ואני תמה מאוד ולא זכיתי להבין דברי גדולים. וכי עלה על דעת מעולם. להחליף מין בחברו ונימא ק"ו מה פרה כשרה לעפר מי חטאת כ"ש שתהא עגלה כשרה לשרוף במקום פרה אדומה ומה עגלה כשר לעריפת נחל איתן מכ"ש שנערוף שם פרה אדומה. או נימא במקום עגל לחטאת נדון ק"ו ליקח פר לחטאת זה לא עלה על דעת מעולם להחליף מין בחברו אלא להכשיר ענין הנעשה בזה אותו ענין נעשה ונכשיר גם בזה אבל המינים לא יתחלפו וכיון דלרש"י תור שם הוא לגדולי מיניהם כמו פר למין בקר והקטנים שבהם יש לו שם אחר כמו עגל ה"נ כן וק' תו' עצומה לא ידעתי לה פתר:

פרט לתחלת הציהוב שבזה ושבזה שפסול כ' בת"ח לא שיהי' ס"ד שיהי' תחלת הציהוב כשר בשני המינים שזה א"א בשום פנים אלא בא' מהם יהי' כשר. וצל"ע קצת למ"ש תוס' די"מ בבמה מיירי האיבעי' א"כ קרא מן להוציא תחלת הציהוב לאשמעינן דברי' היא ונפקא מיני' כגון באיבעי' דידן כפירש"י ד"ה אא"ב וכו' ע"ש וק' הלא קרא באהל מועד נאמר ולא בבמה ודוחק לומר דעכ"פ אשמעינן דין למקריב בבמה. וקצת י"ל מה שהקשו תוס' כיון דממ"נ האחד פסול האיך יכול להקריבם אשר מפני זה נדחקו דבבמה איירי' היינו איבעי' הש"ס דקאי אעולה דכלו למזבח וא"א להקריב שניהם דא' מהם אינו ראוי. אבל מ"מ איכא נפקותא בחטאת עוף וקבע חטאתו או בתור או בבן יונה והביא תחלת הציהוב שבזה ובזה וחטאת עוף באה על הספק כיון שאין למזבח אלא דמו ואינו נאכל לכהנים עיי' לקמן כ"ח ע"א תוס' ד"ה רבי בסופו וא"כ קרא אע"ג דכתיב גבי עולת נדבה מ"מ נפקא מיני' לחטאת עוף אפי' באהל מועד ועולת עוף מיהת בבמה:

והביא תחלת הציהוב שבזה ושבזה הקשו תוס' ממ"נ הא' פסול וכו' ותירצו כיון שהביאן ליד כהן יצא ידי נדרו ע"ש ולכאורה כן צריכין לומר לקמן כ"ג ע"ב גבי שיאור וע"ש פירש"י ד"ה לא צריכא וכו' וכסבור שיכול להקריב עם מצה של חברו עכ"ש ובדבור של אח"ז מיפק גברא ידי נדרו נפיק ויפדו ויפלו דמיהם לנדבה ע"ש וצ"ע לכאורה שם הא איהו נדר קדושת הגוף לחמי תודה ואיך יצא בקדושת דמים. וצ"ל כיון שמסר לכהן יי"ח ושוב כיון שאין כהן יכול להקריבו ממילא נפדה. אבל משנה למלך פי"ד ממע"ק ה"ה תמה על זה מי שמע כזאת שיי"ח במסירה ליד כהן הלא חייב באחריות עד שירצה מזבח אפי' הקריבו כהן שלא לשמה שכשר הקרבן ולא עלה לבעלים לשם חובה. והניח בצ"ע. והנה לפי דמיונו של משנה למלך שדמה זה לחייב באחריות קרבנו עד שירצה מזבח אבל י"ל מ"מ נפקא מיני' כשהגיע זמן בל תאחר ולא מצא לא תורים ולא בני יונה אלא תחלת הציהוב שבזה ובזה ומוסרם שניהם לכהן ויי"ח חיוב בל תאחר ואח"כ אחר איזה ימים שיגדל התור ויגיע לכלל גדלות יקריב הכהן הא למה זה דומה למי שמסר בהמתו לכהן להקריבה הרי נפוק ידי בל תאחר ושוב נפל בה מום. נהי דחייב באחריותה להקריב אחרת אבל בל תאחר מזמן נדר הראשון כבר נפיק. וה"נ במסירתו ליד כהן יי"ח איסור בל תאחר. ושוב מה שאין הכהן יכול להקריב והוא חייב באחריות הוה כמי שנפל בו מום וצריך להקריב קרבן אחר הרי יקריב התור לאחר שתגדיל ותגיע לשיעור הציהוב. אך כל זה לפי דמיון משנה למלך לחיוב אחריות. אך ז"א דהא מעיקרא לא הי' ראוי כלל ולא הוה כמוסר בהמה תמה ושוב נפל בה מום או נשחט שלא לשמה דמעיקרא ראוי הי' ונפטר מבל תאחר אבל הכא לא נפטר כלל שידע שספק היא וא"א לעמוד עליו ועיי' לקמן כ"ג ע"ב גבי שיאור נשמר רש"י קצת מזה בד"ה לא צריכא וכו' שסיים וכסבור שיכלו להקריב עם המצה עכ"ל משמע שעכ"פ הוא לא ידע שא"א לעמוד על השיאור ויי"ח בל תאחר. אבל בשמעתין הרי קמן שמסר לכהן ב' תחלת הציהוב שביונה ושבתור ש"מ איהו גופי' ידע מהספק ושא"א להקריבם היום איך יפטר מבל תאחר וצ"ע:

<מהדורה תנינא> כשר בתורי' פסול בבני יונה, דקדקתי בפירש"י בסוגי' זו ולא מצאתי שום משמעו' שיהי' ס"ל לרש"י דסתם תורים משמע גדולים ולא קטנים. דאבני יונה כ' דמשמעותו קטני' דוקא והיינו מלשון בני, אבל אתורים לא פי' כן ומהתו' והרא"ם ומהרש"א מבואר דפשיטא להו בכוונת רש"י דתורים גדולי' דוקא משמע ולא ידעתי מנ"ל.

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף