חתם סופר/גיטין/מח/ב

חתם סופר גיטין מח ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

אמר אביי נקטינן בעל בנכסי אשתו וכו'. כ' רשב"א דאין הודאתו מועיל להפסיד הפירות משום דיש לה חלק משום ריוח ביתא נ"ל רשב"א לא אמר כן אלא לדינא אבל לאביי ס"ל התם משום שמא תכסיף ובפירות שהם עתה בקרקע של שנה זו לא שייך תכסוף ומועיל הודאתו:

מיגו דנחית אפירא וכו'. הריטב"א הביאו ב"י ח"מ סי' קע"ו דאיתתא כמאן דליתי במתא דמי והא דלא צריך הרשאה משום דאפי' בעל כרחה יכול לדון דידו כידה ע"ש וצ"ל לישנא קיטא נקיט דהרי ר"פ הכותב פירש"י ידו כידה וה"ל כשותף וא"כ הרי שותף דליכא במתא וכ"ש בשמוחה אין שותפו יכול לדין בנכסיו. אע"כ הריטב"א כהילכתא נקיט דקי"ל כרבא ידו עדיפא מידה והוה טפי משותף דעלמא. ולא תיקשי לאביי דס"ל ידו רק כידה ולא עדיפא וכיון דאיתתא כמאן דליתא במתא דמי' אמאי אין צריך הרשאה. י"ל אפשר ס"ל כמ"ד ס"פ מי שהי' נשוי אפי' ליתא במתא יכול השותף לדון וריטב"א כתב להלכתא דקיי"ל ליתא במתא אין שותף יכול לדין עכצ"ל משום ידו עדיפא מידה. והש"ך ח"מ סי' קכ"ב ס"ק ל"ב הקשה א"כ אפי' ליכא פירי בארעא הא ידו עדיפא מידה. ולפע"ד אי ליכא פירא בארעא ואין לו בגוף אלא מתקנת אושא וכבר כתבנו שם שתקנת אושא הי' כעין תנאי אם תמות היא קודם הרי הוא לוקח למפרע ואם ימות הוא קודם איגלאי מלתא למפרע שלא הי"ל בעולם זכי' בשדה ומ"מ יפה כחו שמכירתה בחייו אינו כלום ומ"מ אם מכרה ואירע שמת הוא הרי המקח קיים למפרע נמצא אי ליכא פירא בארעא ונהי ידו עדיפא מטעם תקנת אושא מ"מ המוחזק בקרקע יאמר לו לאו בע"ד דידי את דלמא תמות אתה קודם ולא היה לך בגוף אחיזה מעולם אבל בדאיכא פירי בארעא שאז הוה כשותף בקרקע לא מטעם תנאי של תקנת אושא אלא מטעם שכתב רמב"ם אם אין קרקע אין פירי והקרקע משועבד לפירו' ולא מצא המחזיק לומר לאו בע"ד דידי את רק האשה היה יכולה למחות כשאר שותף דעלמא ועל זה קאמר הריטב"א ידו עדיפא מידה ואינה יכולה למחות. מיהו רשב"א ור"ן מחולקין על הריטב"א עיין בשמעתין:

ברוך המאיר לארץ ומזריח אשר עד כה עזרנו בהשולח יערב לפניו שיחותינו כניחוח. בפרק חמישי השכם וצלוח:

הניזקין. עיין תוס' וצ"ע בתוס' יו"ט משנה א' פ"ה דעדיות ד"ה ב"ה אומרים וכו' ע"ש א"כ ה"ל למיתני נמי הך תיקון העולם:

מיטב שדהו ומיטב כרמו ישלם וכו'. כתב תוס' דלאביי בתרתי פליגי. פליגי בדניזק ומזיק כברייתא לקמן ופליגי במשוייר. וכתב בשיטה מקובצת ב"ק נ"ט ע"א דס"ל לאביי אי ס"ד בדניזק לחוד פליגי כיון דר' ישמעאל מודה דישלם האי דמשלם והיינו מזיק לא הוה אלימי הך דנאמר שדה למטה וכו' לאפוקי קרא ממשמעותי' דבניזק נמי שיימינן דהאי נאמר שדה למטה לאו גז"ש הוא אלא כמו ילמוד סתום מן המפורש ולא אלים לאפקא קרא ממשמעותי' דבמזיק איירי האי דמשלם אע"כ פליגי נמי במשוייר ומיירי נמי קרא מיטב שדהו דניזק היינו המשוייר ועתיד ליגדל. ושמין דבניזק נמי מיירי לענין שומת תשלומין מוקמינן נמי לענין שומא עדיות בדניזק זהו סברת אביי ע"ש. ואומר אני עדיין צריכין אנו לדברי פנ"י דתינח אביי הוכיח דר' ישמעאל בתרתי פליג ולפ"ז א"ש נמי לשון דאר"ע לא בא הכתוב אלא לגבות פי' לא בא הכתוב למשוייר אלא רק לגבות לניזקין א"כ ממילא אין לנו לפרש קרא אלא בדמזיק וא"ש. אך אר' ישמעאל גופא תיקשי מנ"ל דקרא בתרתי איירי ואנו אין לנו בזה אלא דברי פנ"י מדפתח בחדא וביער בשדה אחר ומסיים בתרתי מיטב שדהו ומיטב כרמו אע"כ תרתי מיטב קאמר מיטב היינו המשוייר ישולם במיטב עידיות שלו. ונראה לע"ד הכא בהס"ד ידע חד קרא דמיטב אמשוייר קאי ואידך הוה ס"ד כרב אידי בר אבין ודחי הממע"ה ומסיק בדשמין בניזק ומזיק פליגי והתם בב"ק כבר ידע ברייתא דלקמן דחד מיטב דקרא קאי אשומת ניזק ומזיק ואידך קרא אמרינן דא"א כרב אידי בר אבין דהא הממע"ה אע"כ אנידן במשוייר. ונראה דלפ"ז דבשמעתין כבר ידע הא דניזק במשוייר א"ש טפי דפריך אכל שמינה משלם שמינה היינו במשוייר אכל כחושה ישלם שמינה וגם במשוייר תרתי לא נעביד לי':

אמר רבא אילו ידעינן דכחושה אכל וכו' הממע"ה. הנה בב"ק מ"ו ע"ב אמרינן סברא הוא מאן דכאיב לי' כאיבא אזיל לבי אסי' וכתב שיטה מקובצת אפי' ברי ושמא ורובא וכי האי גוני מ"מ סברא הוא דהמוציא מחברו עליו הראי' והפי' הא בקרא לא כתיב אלא יגש אליהם ולא כתיב מה יגש אלא יברר דבריו עפ"י דין ולמאן דס"ל מגו להוציא אמרינן יגש מגו אליהם ולמאן דס"ל ברי עדיף יגש ברי נגד שמא של חברו ומאן דס"ל הולכין בממון אחר הרוב יגש ויברר רובא שלו. ולמאן דלית כל הני דלא מועיל מגו להוציא ולא רובא ולא ברי על כרחך יגש עדים עליהם והקרא אינו אומר אלא המוציא יברר טענות תביעותיו במה שיצדיק עצמו להוציא מחברו ולזה לא צריך קרא דסברא הוא לכל חד כדאית לי' ודלא כפני יהושע דשמעתין ועיין תומים סימן כ"ד. והנה רבא פריך בשמעתין כיון דסברא הוא הממע"ה א"כ מנ"ל לר' ישמעאל דמיטב שדהו אתי נגד הסברא הי' לו לפרש כר"ע כצ"ל קושי' הש"ס. ורש"י הוסיף לרוחא דמילתא דאפי' בנזקין אינו סברא כ"כ דשפיר קנסי' לי'. אכתי אית לן השתא למימר דקרא מי בעל דברים יגש ראי' כפשוטא ובנזקין דאפי' בדדהו הממע"ה ומיטב כרמו כר"ע. אמנם למסקנא דמיטב כרמו אשומת ניזק ומזיק קאי וכדכתיב ישלם האי דמשלם. שוב פריך התם בפשיטות סברא הוא מאן דכאיב לי' כאיבא אפי' בנזקין אזיל לבי אסי' וע"כ מי בעל דברים לנזקקין לתובע תחלה אתי. אך צלע"ג הא קיי"ל ר"פ כל הנשבעין הנחבל והנגזל נשבע ונוטל וכן כל הניזקין אפילו ניזקי ממונו כגון אש וכדומה לעולם שכנגדו נשבע ונוטל ועי' ש"ע חו"מ סי' צ' וסי' שפ"ט ונהי דמדרבנן הוא וקנסא וגם צריך לישבע מ"מ חזינן שאין זה כל כך מסברא מאן דכאיב לי' כאיבא. וא"כ נימא קרא מי בעל דברים אניזקין קאי שיגש ראי' דה"א שכנגדו מהימן וכדתיקון רבנן באמת ומאי פריך פשיטא. והרי כדמסיק לנזקקין לתובע תחלה פי' תוס' התם אנחבל קאי קרא א"כ נימא אהממע"ה ואנחבל וניזקין קאי. ויש ליישב אה"נ אלא לפי זה הוה כמפורש בקרא להדי' דנחבל הממע"ה ולא הוה שוב כח ביד חכמים לתקן הנחבל והנגזל נשבע ונוטל כיון דמפורש בהדיא דהממע"ה ולפ"ז כדמשני ש"ס קרא לנזקקין תובע תחלה ר"ל אפשר לפרש קרא הכי נהי דלא צריך קרא להכי דההיא נפקא לן מקרא דדברי קבלה אשרו חמוץ במס' סנהדרין פרק אד"מ דף ל"ה מ"מ אפשר לפרש קרא דתורה נמי בהכי וממילא הו"מ חכמים לתקן נשבע ונוטל בנחבל. ולעולם קרא להממע"ה בניזקין אתי' ומיושב גם כן רש"י דשמעתין. והנה כתב תוס' שם בב"ק מ"ו ע"ב דנזקקין לתובע תחלה אחבלות קאי כדאמרינן בב"ק צ"א אין נותנים זמן לחבלות ע"ש צ"א ע"א לא איירי מכה"ג כלל אלא אמדוהו ע"ש אבל שלא ליתן לו זמן לטענותיו או לפרעון מעותיו לא איתא התם אלא תוס' מייתי ראי' בעלמא כי היכי דמחמרינן התם ואין נותנים לו זמן ואומדין אותו מיד ה"נ אין נותנים לו זמן לטענותיו ולפרעון וא"כ יפה כתב בגליון ש"ס בעין משפט שם ב"ק מ"ו ע"ב דהרמב"ם מייתי הך דנזקקין לתובע תחלה בס"פ ב' מחובל ומזיק הלכה כ' ודלא כתומים סי' כ"ד ע"ש. והא דלא מייתי רמב"ם הך דנהרדעא אי זילי נכסים נזקקין לנתבע י"ל דס"ל הך דסנהדרין ל"ה ע"א ילפינן מאשרו חמוץ ולא חומץ פליגי אנהרדעאי ואינהי ס"ל דקרא אהלנת דין קאי ופסק רמב"ם דלא כנהרדעאי ועיין פנ"י כאן וב"ק מ"ו ע"ב והנלע"ד כתבתי:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף