חתם סופר/גיטין/כד/ב

חתם סופר גיטין כד ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

הא קמ"ל דאין ברירה. ענין ברירה לכאורה אחין שחלקו אמרי' איגלאי מילתא דקמי שמי' היה גלוי וידוע שחלק זה מעולם של זה הוא. וכן איזה שתצא בפתח תחלה אם תצא זו בפתח אמרי' קמי' שמיא גליא שזו היא שעתידה לצאת תחלה בפתח וכן כל כיוצא בזה. וכ' תוס' בתמורה ל' סוף ע"א בשם הרמ"ר דלא שייך ברירה אלא בדבר שלא נתברר עדיין ולא ניכר מעולם דאז שייך לומר כנ"ל הוברר שקמי' שמיא היה גלוי שכך הוא מעולם אבל דבר שכבר היה מבורר פ"א ונתערב לא שייך לומר שזה היוצא הוא של פלוני ועיין הבנת דבר זה בתוי"ט פ"ו דדמאי משנה ז' ורבים משתבשים ומחבילים בזאב שנכנס בין הטלאים ולא ידעו ולא יבינו כי בדבר הניכר בעצמותו שזאב דרס א' אעפ"י שאין אנו יודעים מי הוא אין שייך לומר הוברר שהנדרס יפרוש וכבר מחו להו אמוחא בטהרת הקודש בזבחים ע"ב ע"א ע"ש ואין להאריך במשבשים. והנה באומר לאיזה שארצה אגרש בו וכוונתו כתוב היום לאיזה שארצה לגרש מחר שייך שפיר ברירה שאם ירצה מחר לגרש הגדולה נאמר הוברר למפרע דקמי' שמיא גלי' מעולם שיתן בלבו מחר לגרש הגדולה. אך רש"י בזבחים פי' לאיזה שארצה אין ברירה דדלמא אתמול בשעת כתיבה היה דעתו לאחרת משמע אי יש ברירה אמרינן הוברר בשעה נתינה שלמפרע אתמול בשעת כתיבה היה דעתו על זו שנותן היום וזה א"א לדעת הרמ"ר הנ"ל שמוכרח לכאורה ואין דרך לינטות הימנו וא"כ כיון שכבר חשב בשעת כתיבה על מה שחשב איך נאמר על זה הוברר ואי נימא מסתמא נימא מה שמחשב היום היינו דעתו של אתמול א"כ אין כאן מקום לברירה אלא כמו וכבר בא חכם בעירובין ל"ו ע"ב וצ"ע:

בעדי מסירה ור"א היא פי' רמב"ן כאומר הלא מתני' בלא"ה ר"א דבעי כתיבה לשמה א"כ הרי מיירי מן הסתם בע"מ. אבל ה"ה לר"מ אי אירע דיש לה עדים ולעולם לא בעי מוכח מתוכו דלא כהתוס' דהוצרכנו לדחוק בהא דב"ב ב' יב"ש אין מגרשים אלא זה בפני זה דאתי' כר"א ובע"מ ואין מכירין האשה ע"ש בדוחק גדול. ולשיטת רש"י דלא בעי מוכח מתוכו לר"מ א"כ סוגי' דב"ב כר"מ אך התוס' מוכרחין לשיטתם משום דס"ל לעיל ד' ע"א ד"ה דקיי"ל וכו' דפשיטא להו דלר"מ נמי בעי' עדי מסירה בכל גט א"כ קשה שפיר מה צורך לומר בע"מ ור"א היא הא גם לר"מ ע"מ בכל גט אע"כ לר"מ אע"ג דאיכא ע"מ מ"מ כיון דהחתימה כרתי בעי' מוכח מתוכו. וכבר כתבתי לעיל דלרי"ף ורמב"ם ורוב ראשונים דלר"א עדי חתימה נמי כרתי בלא ע"מ וע"מ נמי בלא ע"ח א"כ ע"כ לית לי' כר"ת דלר"מ בעי ע"מ עם ע"ח דאין דבר שבערוה פחות משנים דא"כ לר"א נמי צריך ע"מ עם ע"ח וא"כ ע"ח נמי כרתי שהרי ע"מ לחודי' כרתי אע"כ ע"ח בלא ע"מ וה"ה לר"מ. ולפ"ז להרי"ף דלר"א ע"ח כרתי ולית לי' כר"ת אין הכרח לשיטת תוס' ולדוחקם בשמעתין אלא נימא לר"מ וה"ה לר"א בע"ח לא בעי מוכח מתוכו והא דאמר בע"מ ור"א היינו משום דלר"מ לא שכיח ע"מ ומשנתינו בלא"ה כר"א ועיין לעיל כ"ג ע"א תוס' ד"ה אימא וכו'. וכמ"ש לעיל בשם רמב"ן הארכתי בזה משום דלפי הנראה לא עמד בזה הרב ב"ש סי' ק"ל בסוף סק"ג ע"ש. ועיין לעיל ג' ריש ע"א לק"מ קושי' תוס' לשיטת רש"י דלא בעי' מוכח מתוכו וכבר כתבתי בזה לעיל שם ע"ש:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף