חתם סופר/גיטין/ז/א

חתם סופר גיטין ז א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

בני אדם העומדים עלי פירש"י לחרף ולגדף. לכאורה היה נראה שכ"כ מפני שהאמת כן היה שהרי גניבא צדיק ות"ח היה ולא נמצא עליו אלא שהי' פלגאה לקמן ל"א ע"ב ופירש"י ד"ה פלגאה וכו' ועיין לקמן ס"ה ע"ב גניבא נפיק בקולר הוה וכו'. וא"כ לא עמדו עליו אלא לחרפו ואפ"ה אי לאו דיכול להציל עצמו ע"י השכמת בהמ"ד היה רשאי למסרו למלכות דיש בוטה כמדקרת חרב אבל מדפירש"י אקרא בעוד רשע לנגדי מריבני ומקניטני מוכח דפשיטא לי' לרש"י דאלו הי' מצערי' בממון וזיוף מותר למסרו ואינו צריך להשכים ולהשכים כי הבא להרגך השכם להרגו וכן פסק הרמב"ם פ"ט מחובל ומזיק הל' י"א בסופו וכן המיצר ומצער הצבור מותר למוסרו ביד גוי להכותו וכו' אבל מפני צער יחיד אסור למוסרו וכו' משמע מיצרו מצער בעלמא אבל מפסידו מותר למוסרו שלא יפסדנו עוד כמ"ש רמ"א סי' שפ"ח סעיף ט' וכ"כ ש"ך שם ס"ק נ"ט וס"ק ס'. אך מאי דפשיטא לרמב"ם דבמצער ציבור מותר למוסרו נושאי כליו לא הראו מקום מאין לו דין זה. וצ"ל דמשמע מסוגיין דאי לאו דהוה לי' הצלה ע"י השכם והערב היה מותר למוסרו וזה שייך ביחיד לעצמו אבל בציבור קדירא דבי שותפא מי יעריב וישכים בעד כולם ע"כ מותר למוסרו. וע' פנ"י בשקלא וטריא דשמעתין דבריו דברי א"ח המה ונלמד ממנו אפי' להשכים ולהעריב למסור דינו לשמים נמי אינו נכון אפי' אין לו דין למטה כל זמן דמצי למיקם בהו ולא יבלום פיו בשעת מריבה אא"כ לא מצי למיקם בהו אז מותר להשכים ולהעריב עליהם ואי הם גורמים לו דמחמת צערו יש לו ביטול תורה ותפלה מותר בכל כי א"א להשכים ולהעריב וזה שאמר דהע"ה החשיתי מטוב שלא יכולתי להשכים ולהעריב ע"כ דברתי בלשוני זהו היוצא לנו מדברי פנ"י ז"ל:

שלח לי' דום לה' ולא שרטוט היה נראה קצת ראי' לי"מ שכ' רמב"ן לעיל בדר' אביתר דוקא כשכותב קרא כפשטי' צריך שרטוט אבל אם כותבו לפרשו מותר בלי שרטוט והכא כ' ופירש השכם וכו' והוא יפילם לאפוקי מ"ש תוס' אע"פ שהפיל אלא והוא יפילם וכו' משו"ה לא בעי שרטוט. אך רמב"ן דחה דיעה זו בשתי ידים ע"כ הנכון כמ"ש מהר"ם שי"ף ז"ל שלא כ' השם ככתבו אלא דום לה' ולא ככתבו א"כ הי' מותר לכתוב ב' תיבות והתחולל לו ואמת נכון הדבר:

והוא יפילם לפניך ע' תוס' בש"ס בזבחים. ויראה דדרשו ב' דרשות מב' למדי"ן והתחולל לו כמו שדרשו מב' למדי"ן לא יחלל זרעו א' לו וא' ולזרעו ה"נ א' שידום נגד מריביו ונקום נקמתו מהם. והב' שלא יתרעם על הש"י שעשאוהו מטרה לחוץ מריביו כי מה לו שסופם ליפול ובין כך הוא שרוי בצער. בכל זה ידום אע"פ שהי"ת הפיל לו חללים היינו צער ההוא שהוא כמו הפלת חללים כי יש בוטה כמדקרות חרב ומלבין פנים אזיל סומקא ואתא חיורא ובכל זאת ידום ויסבול. ובדרוש אמרתי מה שאמר שהע"ה אל תשית לבך לכל הדברים אשר לא תשמע עבדך מקללך כי ידע לבבך כי פעמים רבות אתה קללת אחרים. רצונו כשעבדו מקללו ומפשפש במעשיו לא ימצא שום דמיון שקילל הוא את הגדול שהיה הוא נגדו מדרגת עבד נגד רבו א"כ יתרעם מ"ט יקללנו עבדו ואמר שהע"ה דום ולא תתרעם כי מחסדי הש"י הוא כי פעמים הרבה אין מספר קללת אחרים קטנים ממך והיית צריך לסבול בזיונות הרבה מגדולים ממך להתם חטא ולכלות פשעים ההמה ע"כ מטובו ית"ש שלח עבדך לקללך פ"א וזה שקול נגד כמה פעמים שקלל אחרים ומשסבלת העונש בפ"א טוב לך:

שלחו לי' למר עוקבא זמרא מנ"ל דאסור היינו ששלחו לי' אשותה בשיר ובירושלמי פ"ג דמגלה דמייתי תוס' לעיל דקאי ודמיך בזמרא לא שלחו לי' אלא הוא שלח להו להוכיח אותם על ככה והתם היה מהפך הקרא ולא שרטט והכא שרטט וכתב קרא כפשוטו. נ"ל בהקדי' דט"ס כ' לעיל בתוס' וכן הוא בירושלמי דשלח לר"ג ישראל אל תשמח בעמים אל גיל והוא מוכרח דלא להוי ג' תיבות אל גיל בעמים בלי שרטוט. והוא דקרא בשיר לא ישתו יין לא מיירי מאיסור שיר כלל דהא פשיטא דישראל בגלות לא יקבעו עצמם לשורר שירות וערבה כל שמחה בעו"ה אך כשהגוים משוררים אוסר הקרא באותו שיר נמי לא ישתו יין אע"ג דהשיר לא נעשה לצורך ישראל מ"מ יין לא ישתו בהם והיינו נמי הך קרא אל תשמח ישראל בשתיית יין המשמח אל גיל וזמרה בעמים אז אל תשמח ישראל בשתיית יין. ומוסב בעמים אל הגיל שהגיל שייך להם וישראל אל ישמח ביינו. אך לריש גלותא כ' בהיפך ומשמעתו ישראל אל תשמח בעמים. כשישראל מעורב בעו"ה בין העמים בשלותם אל תשמח אל שום גיל של עצמו אפי' בלא יין ואז בעמים מוסב על ישראל כשישראל בעמים אל ישמחו אל גיל של עצמם:

שוכן עדי עד עושה לו דין. ובתר הכי אמר שוכן סנה וכו' י"ל משום דזה שיש לו קנאה על מריבת חברו ושותק אינו מצטער אלא הוא צדיק וסובל דאי לא הוה מצי למיקם בהו הי' משכים ומעריב עליהם אלא הוא סבלן ודומם ובולם פיו בשעת מריבה ואחז"ל ס"פ כסוי הדם אין העולם מתקיים אלא על הבולם פיו בשעת מריבה שנאמר תולה ארץ על בלימה. נמצא לולי הוא לא נתקיים עולם וגורם הוא שהקב"ה שוכן עדי עד דאם אין עולם על מי ימלוך ואנה ישכון הש"י ע"כ שוכן עדי עד יעשה לו דין. אך זה שיש לו צעקת לגימא בודאי א"א שלא יצטער במה שזה פסיק חיותי' מזוני' ופרנסתו וכיון שנצטער הצדיק כביכול עמו אנכי בצרה ע"כ שוכן סנה ששוכן בסנה כשהי' ישראל בגלות מצרים משום עמו אנכי בצרה ע"כ שוכן סנה עושה לו דין:

חסדא שמך וחסדאין מילך. ערבים עלינו דברי מהרש"א ח"א ועליהם דברי פנ"י מצוה לעיין עליהם ולצרפם זע"ז. והוספתי קצת נופך דהכהנים הם מסטרא דחסד ומלכות הוא מדת הדין וכשיש מלכות בית דוד למטה אין דין למעלה ואמר קרא הסר המצנפת בגדי כהונה ואז אין כהונתם עליהם ובטול החסד ר"ל והרם העטרה מדה"ד הרם למעלה ויש דין למעלה ח"ו ואמנם ר"ח שהיה כהן לא ניחא לפרש בשאין בגדי כהונה בטל מהם מדתם מדת החסד לא כן אע"פ שאין בגדיהם עליהם כהונתם וחסדם קיים ע"כ נסיב הקרא לפרש בדרך אחר. וא"ל ר"ה חסדא שמך חסדי כהן וחסדאין מילך:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף