חתם סופר/ביצה/כא/א

חתם סופר ביצה כא א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

שאני שבות דשבת משבות די"ט. צ"ל ללישנא קמא שהניח בקושי' ס"ל כדלעיל ריש מכילתין י"ט דקיל אתי לזלזולי בי' ולישנא ואי בעית אימא לא ס"ל הכי א"כ שבת חמיר:

עורבא פרח יל"ד דנקיט לשון מגונה ולא אמר יונה פרח עיין ריש פסחי' ג' ע"ב כגדי מסנקן וכו' ע"ש וי"ל עפ"י מה דאמרי' בעירובי' כ"ב ע"א שחורות כעורב במי אתה מוצא דברי תורה במי שמשחיר פניו עליהם כעורב או נעשה אכזרי כעורב על בניו ע"ש והנה הכא י"ט הי' ודרש חצי היום כפירש"י ועכשיו אחר שהי' יגע מהדרשא רצה לעסוק בשמחת י"ט באשישות ותפוחים ובא ר' אוי' ושאיל לי'. א"ל עורבא פרח פי' כבר פרח ועבר זמן עורבא היינו חצי היום שעשיתי עצמי כעורב ועתה רוצה אני לסעוד סעודת י"ט ועיי' כי האי גוני בשבת קי"ט ריש ע"ב ופירש"י ד"ה במטותא וכו'. וא"כ במאי דא"ל עורבא פרח רמז לי' אני היום סמכוני באשישות:

והנה רב אוי' הי' סובר דלא אמרי' משולחן גבוה קא זכי והא דשתי לחם אינן נאפות בי"ט שאני שתי לחם שאין להם שום חסרון בגופם אחר אפייתם ואפ"ה אסורי' להדיוט עד אחר שחיטת הכבשי' ניכר צורך גבוה משא"כ נו"נ שאע"ג שאינו נאכל עד אחר זריקה והקטרה כיון שהחסרון בגופם ה"ל כמו מליחה ובישול להדיוט וסברא זו כ' תוס' במסקנא בפסחי' מ"ז ע"א סוף ד"ה ואי אמרת וכו' ע"ש. וכיון דהוה פשיטא לי לרב אוי' סבר דחלק ההדיוט לאו משולחן גבוה הוא א"כ הא דאסור לשוחטם בי"ט למ"ד נו"נ אין קריבי' בי"ט היינו משום דכח גבוה מעורב בו אע"ג דא"א לכזית בשר בלא שחיטה להדיוט. מ"מ מיקרי השחיטה לצורך גבוה ג"כ ואסורה וא"כ מה בין זה לחציה של עכו"ם דהרי כח נכרי מעורב בו ואיך ישחטנה ואמנם ר"ה ס"ל דכח אחר מעורב בו אינו אוסר לשחוט ומשו"ה בהמה חצי' של עכו"ם מותר לשחוט ונו"נ היינו טעמא משום דגם חלק הדיוט משולחן גבוה קזכו ואין בינם לבין שתי הלחם ולא כלום דהכל שולחן גבוה מיקרי ומ"ד נו"נ קריבי' בי"ט ס"ל לגבוה נמי שרי ולא מטעם הדיוט מתיר לי' והא דאמר רבא לעיל זורק להתיר בשר לאכילה מפירש"י משמע דלאו מטעם צורך הדיוט הוא אלא מטעם אומרי' חטא בי"ט שתזכה בי"ט משא"כ הקטרת אימורי' בחול ולא אמרי' חטא בזריקה בי"ט כדי שתזכה בחול בהקטרת אימורי' כדאי' להדי' במנחו' מ"ח ע"א מיהו מלשון תוס' ד"ה מאי ביניהו וכו' שכתבו דהוי צורך אוכל נפש ושמחת י"ט וכו' עכ"ל משמע משום צורך הדיוט מתיר לי' רבא וצ"ע קצת דהא משולחן גבוה קזכו וי"ל הני מילי בשחיטה דאחר שחיטה מחוסר זריקה הוה שחיטה צורך גבוה משא"כ זריקה דאחר זריקה מוכן מיד לאכילת אדם הוה המלאכה לצורך הדיוט ושמחת י"ט כן יש להבין מלשון תוס' פסחי' מ"ז ד"ה ואי אמרת הנ"ל:

וע"ד דרוש י"ל שגם זה מרומז באומרו עורבא פרח שכתבתי שכוונתו שדרש חצי היום ועתה רוצה לקיים חצי' לכם. דהנה יש להוכיח הך סברא דאפי' מ"ד נו"נ קריבי' בי"ט ס"ל משולחן גבוה קזכו ודלא כר' אוי' סבא דהרי כתי' הוא לבדו ולא מילה שלא בזמנה והוא דרשא קדמוניות בשום ברייתא אע"ג דרבא הוא דמייתי לה בשבת כ"ד ע"ב ופסחים פ"ג ע"ב מ"מ קדמוני' הוא כמבואר ברש"י חולין פ"ד ע"ב ד"ה אין ספיקא וכו' ע"ש והנה תוס' בפסחי' פ"ד ע"א ד"ה ולא מילה וכו' כ' בתחלה בשם ר"ח דה"א ק"ו מאוכל נפש ודחה פי' זה דאוכל נפש מצוה עוברת היא ע"כ פירש"י כמ"ד נו"נ קריבי' וק"ו מנו"נ דלא נכרתו עליה י"ג בריתו' ע"ש וא"כ מוכח דאפי' למ"ד נו"נ קריבי' ס"ל משולחן גבוה קזכו וצורך גבוה הוא ואפ"ה דוחה י"ט והוה ילפי' מילה מיני' דאי ס"ד צורך הדיוט ומשו"ה הותר משום שמחת י"ט דהדיוט א"כ אכתי איכא הך דחוי' קמייתא דשמחת הדיוט מצוה עוברת הוא משא"כ מילה אע"כ ס"ל כהני' משולחן גבוה קזכו ואפ"ה הותר והוה אתי' מילה ק"ו מיני'. וא"כ אנן דקיי"ל נו"נ אין קריבי' בי"ט ס"ל צורך גבוה אסור. אבל כל היכי דכח הדיוט מעורב בו מותר דא"א לכזית בשר בלא שחיטה וכרב הונא. אך כל זה הוא מכח מה דאמר ר"ה עורבא פרח שרמז לו כיון שפסק חצי היום בדרשא צורך מצוה הוא לעסוק חצי היום בשמחת בי"ט דקיי"ל כר' יהושע חציו לה' וחציו לכם. דהשתא שמחת י"ט מצוה עוברת הוא ומוכח ע"כ דלבדו ולא מילה שלא בזמנו הוא מטעם דאתי' מק"ו מנו"נ דאין לומר דנו"נ גופי' משום צורך הדיוט דא"כ ה"ל מצוה עוברת אבל אי נימא הלכה כר"א או כלו לה' או כלו לכם אין צורך הדיוט מצוה עוברת כלל דאפשר דקיימה בכלו לה'. ולהדי' אמרי' בפסחי' במתני' ר"פ אלו דברים אר"א לר' יהושע מה ראי' רשות למצוה. ואמרי' התם בש"ס ס"ח ע"ב ר' יהושע לטעמי' ס"ל שמחת י"ט נמי מצוה אבל ר"א ס"ל רשות משום דמצי למיעבד כלו לה' ע"ש וא"כ במה שרמז לו דקיי"ל שמחת י"ט מצוה עוברת הוא ממילא מוכח דכהנים משולחן גבוה קזכו ועיי' חולין ק"כ ע"א מסקי' נמי כהני' משולחן גבוה קזכו ובזה ישבתי נמי הך דר"ה ורב אוי' סבא בחולין קכ"ד ע"ב דאיתא נמי כי האי שמעתתא ע"ש ואין כאן מקום להאריך בזה:

וטעמא מאי פירש"י סוגי' דש"ס היא כ' מהרש"א משום דלרש"י ר"ה פליג אר"ח ולית לי' הך דא"א לכזית בשר בלא שחיטה אלא אפי' הוה אפשר למיפלגינהו נמי שרי. אבל בודאי אידך דכהני' משולחן גבוה קזכו גם ר"ה קאמר לי' רק הך דא"א לכזית בשר בלא שחיטה הוא הוספת שיטת הש"ס ופשוט:

אסור לאפותה בי"ט לרבותא קאמר איסור האפי' כשנעשה העיסה בהיתר מעי"ט או בי"ט טרם נשתתף עם העכו"ם אפ"ה אסור לאפותה ולא נימא הפת נאפה יפה בזמן שהתנור מלא. וטעמא פירשו תוס' משום דהך צורך כל דהו שהפת נאפה יפה אינו מועיל באופה בהדי' לצורך חול או לכלבי' ונכרי' אלא באופה סתם אע"ג שאינו צריך היום לו. וממילא ישאר לחול מ"מ סתמא אפה ואפשר שום מציאות שיצטרך הוא לו היום או ע"י אורחי' אע"ג דלר"ח קיימי' דלית לי' הואיל. מ"מ הכא לא מטעם הואיל אתאינן עלה אלא הותר מטעם צורך עצמו שהפת נאפה יפה ובלבד שלא יהא האופה להדי' לצורך חול וכלבי' ונכרי' דא"כ אסור לרב חסדא מן התורה דלית הואיל ולרבה נמי מדרבנן מיהת אסור דהואיל אי מיקלעו אורחי' אינינו מתיר רק מסלק איסור דאורייתא דלא לקו אבל איסורא מיהת איכא. אך הכא מיירו שאינו אופה בהדי' לצורך חול דהותר מטעם דצורך קצת מיהא הוה שיהא פתו נאפה יפה ושלא תאמר הא ע"כ מי"ט לחול הוא ע"כ כ' תוס' האיכא שום מציאות שיצטרך לו היום. ולפ"ז מה דתני' לעיל י"ז ע"א אין אופין מי"ט לחברו באמת אמרו וכו' לא שיאמר להדי' שאופה לצורך מחר דאפי' למאן דאית לי' הואיל איסורא דרבנן איכא וכנ"ל. ולפ"ז מ"ש תוס' ועוד דלמא מיקלע לי' אורחי' וכן מ"ש מג"א סי' תק"ו סקט"ו א"כ אי מיקלעי וכו' לאו שינוי אחריני הוא אלא הכל חד שינוי הוא לומר דצריך לו היום או שהוא יצטרך או יבואו אורחים ועיין בר"ן בשמעתין ותמצא כדברי בביאור:

בזמן שהרועים אוכלי' ממנו לדעת ר"ל בירושלמי פ"ק דחלה. אין הרועי' אוכלי' ממנו היינו שעשאו מעורב כל הך בסובין ומורסן שא"א לרועי' לאכול מהם ולפ"ז יוצדק גי' רמב"ן נעשית ביו"ט ואינה נעשית בי"ט דגם הלישה והעשיה אסורא. אבל אי הי' ראוי לרועי' רק שמחשבתו לכלבים נעשית ונאפת ביום טוב והיינו כרב הונא דכל חדא חזי' ליה וכשיטת רש"י דפליג על ר"ח. אך ר' יוחנן ס"ל דמיירי בעיסה יפה ורק מחשבתו לכלבים ולא לרועים אסרה אפיה בי"ט אע"ג דכל חדא חזי' ליה וכרב חסדא ולפ"ז שפי' הגי' נאפי' בי"ט. ואינו נאפי' דאפשר בשעת לישה הי' מחשבתו לרועים ועכשיו בשעת אפיה נמלך לאפותו לכלבים:

ונ"ל דמתני' אפשר לומר מדרבנן בעלמא קאמר ומשו"ה פריך לקמן והא קחזי לכלבים משום דמשום איסורא דרבנן לא ה"ל לומר יצא שכרכם בהפסדיכם דאפשר משום הפסד ממון שרו ליה רבנן כמו ר"פ מי שהחשיך ע"כ הוצרך לאתוי תנא דבדאורייתא פליגי ולחנם נתחבט בו מהרש"א ז"ל:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף