חתם סופר/בבא קמא/ד/א

חתם סופר בבא קמא ד א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ונמצא זה מחייב את רבו מ"מ בכ"י. יל"ד מה היה לו שהוסיף על לשון המשנה דמס' ידים ועוד דה"ל למימר התם כדקתני טעמא עכנלע"ד דרש"י הי' קשה לו כנ"ל וגם ק' תוד"ה לאו כו' ועכס"ל דהש"ס בהס"ד היה ס"ל דטעמא דמס' ידים אינו עיקור ולא נאמר אלא לדחות הצדוקים בקש כדמצינו כך כמה פעמים דמה"ת ניחוש שידליק הגדיש כדי לחייב את רבו בתשלומין הלא עיני עבד אל אדוניו לצפות לישא חן וחסד לפניו שישחררנו ואז יתחייב העבד לשלם לרבו מה ששילם עבורו כשהזיק כמבואר במשנה דהעבד ואשה פגיעתן רעה שצריך שישלם לכשישתחרר וא"כ מי פתי יסור הנה אע"כ מדינא פטורין מלשלם ושפיר קאמר עבד ואמה יוכיח ובא ר' אשי ותירץ והוסיף על המשנה נמצא זה מחייב רבו מאה מנה בכ"י רוצה בזה כי אדרבא רבו יהיה מוכרח למהר להוציאו לחרות כדי שלא יוסיף לו היזק ק' מנה בכ"י ע"כ ימהר לשחררו בלי שיכתוב לו שטר על דמיו כלל וא"כ טעמא רבא איכא וק"ל:

כראי אדם שאין משלם את הכופר. הק' ריב"א מאי חומרא היא זו שאין משלם את הכופר משום דקים לי' בדרבה מיניה עכ"ל עב"מ צ"א א' דלרש"י ותו' שם כל הפטור משום קלב"מ חייב עכ"פ לשלם לי"ש ובכופר הרי פטור לגמרי מדכתי' עליו א"כ לק"מ ק' ריב"א וק"ל:

כראי השור שאין בו ד' דברים. עי' ס' הישר לר"ת (ד' וויען פ' ב') שם נאמר דלאו מקרא פריך דאין בשור חיוב ד' דברים דהא מסברא מיירי ואי לא נאמר קרא דנזיקין ובשלמא כופר איכא למימר דעכ"פ קטלא הוה כתיב דין שור שהמית אדם ואדם שהמית אדם אבל ד' דברים דבנזיקין מיירי וקיימי' השתא אלו לא כתיב קרא והוה ילפינן שור מאדם ואז היה ילפינן נמי לענין ד' דברים ודחיקא ליה לר"ת דסמיך אקרא איש בעמתו ולא שור בעמתו אלא הכי פירושו אדם יש בו כל ד' דברים משא"כ שור אין בו דעת לבייש אפי' יהיה כונתו להזיק מכל מקום אין בו דעת לבייש ואין סברא שיהיה שייך בו בושת אלו דבריו ז"ל ומדוקדק מאד בלשון הש"ס דאמר שור אין בו ד' דברים ולא אמר אינו חייב בד' דברים אע"כ ה"ק שאין כל ד' דברים שייכים בו רק ג' מהם שייכים בו ומחיובא לא מיירי אבל צל"ע א"כ הול"ל שאין בו ה' דברים נזק צער רש"ב כי חסר מהם בושת וק"ל:

ולטעמיך הא דתני קרנא. לפמ"ש נמוק"י דלהכי תנן מבעה ולא קתני להדיא אדם לרמז דקאי אבן חורין דשייך ביה אם תבעיון בעיו ולא אעבד א"כ קרנא דתני אדם י"ל דקאי אעבד וס"ל דרבו מחייב לשלם עבורו מה שהזיק כשהיה ישן דלא שייך שלא יקניטנו רבו וילך וידליק כו' כיון שהוא ישן וכיון דמיירי בעבד שייך שפיר שמירתו עליך והוה נזקי ממונו ולא נזקי גופו אך הואיל דמסקינן כיון דכייף ופשיט אורחי' היא והיינו כמ"ש תו' בשם ירושלמי שהשכיב עצמו אצל הכלים א"כ הדרא ק' אם יקניטנו רבו ישכיב עצמו אצל כלים כו' וע"כ לאו בעבד מיירי והדק"ל אדם שמירת גופו עליו הוא וא"ש המשך הש"ס וי"ל קצת בזה מה שרצו התו' במ"ש בד"ה ולטעמיך שנראה שפת יתר:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף