חתם סופר/בבא מציעא/סה/א

חתם סופר בבא מציעא סה א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

ניחא לי' כי היכי דלא נסתר' עבד'. פי' הערוך לשון סתירה וקלקול רצה בזה דלפרש"י ליכא הנאה גמור' לבעלים ודי בזה דלא מיחסרא בעלים בכחשא דעבדא דנגד הכחש ניחא לי' שלא ירגיל בעצל' וה"ל זה נהנה וזה לא חסר ונהי דפטור מ"מ לאו משנת חסידים היא זו ליהנות משל חברו שלא מדעתו עי' לקמן קי"ז ב' וא"כ ק' על ריב"ח היכי עביד הכי לכן פי' הערוך שמתקלקל העבד לגמרי וה"ל זה נהנה וזה נהנה כנ"ל:

מיהו מ"מ טעמא בעי האיך יסתר ויתקלקל העבד לגמרי ע"כ נראה דהיינו דאמר בתחלה עבדא דנהום כרסי' לא שוי' דמיד סמיך עצמו אהך דניחא לי' דלא נסתר' עבדא אלא דלא תיקשי מ"מ לכתחלה אין לך ליהנות בזה נהנה ולא חסר ע"כ הקדים לומר דע"י שירגיל בעצלה לבסוף ירגיל עצמו לרקד בי כובי ויהיה כדרי עבדא דנהום כרסי' לא שוי' וה"ל זה נהנה וזה נהנה ושפיר דמי וניחא השתא דלא נימא דריב"ח היה מתהפך בהתנצלות של שקר ח"ו והא"ש דתיכף סמיך אדרב דניאל ב"ק ולא חזר כלל מדבריו הראשונים: ואל תשיבני דזה נהנה וזה לא חסר לא שייך אלא בקרקע דאינה נגזלת אבל דבר המטלטל נעשה עליו שואל שלא מדעת גזלן אפי' זה לא חסר כדמוכח לעיל מ"א א' גבי טלטלה להביא עלי' גוזלת ע"ש י"ל הא רב ס"ל עבדי כמקרקעי דמי כמבואר שם בב"ק ובזה ישבתי המשך תו' ואין להאריך ותן לחכם:

כי מפקינן מיני'. פרש"י דקי"ל כר"א ר"ק יוצאה בדיינין ואע"ג שכתבתי לעיל בדעת רשיז"ל דבתובעו יוצאה בדיינין לכ"ע וא"כ לא היה צריך לזה י"ל דהתם היינו משום דכל מה דאמר רחמנא ל"ת אי עביד לא מהני והכא לאביי קיימי' דס"ל בתמורה דמהני ע"כ הוצרך לומר משום דר"ק יוצאה בדיינין:

גלימא מפקי'. עי' ברא"ש שמכאן הוכי' דמקח שנעשה באיסור קיים ואע"ג דבעלמ' אי עביד ל"מ מ"מ יש לחלק בין מקח שנעשה באיסור כמ"ש והאריכו בסמ"ע וט"ז וש"ך בח"מ סי' ר"ח ע"ש מילתא בטעמא והק' בש"ג תי"ל ממתני' טבח ומכר בשבת הרי שהמכר קיים בשבת וכ' הש"ך אי מהתם ה"א משום שאיסור מכירה דרבנן הוא נהי דלא מהני כמבואר בכתו' דגם בדרבנן אמרי' לא מהני מ"מ אינו יכול לבטל תשלומי דו"ה דאורי' ע"ש ודבריו תמוהים אס"ד דהמכר בטל מדרבנן מיהת א"כ הרי לא מכר כלל ואיך יתחייב דו"ה מן התורה אבל הל"ל כך דמהתם ה"א באי' דרבנן יש לחלק בין כשהמקח באיסור עצמו או שהאיסור בא לו ממק"א אבל בדאורי' ה"א אין לחלק ע"כ הוצרך להביא מר"ק דשמעתין. ועי' סמ"ע שם שהקשה סתירת רמ"א דבח"מ סי' ר"ח פסק בנשבע שלא למכור ועבר ומכר מקחו קיים ובי"ד סי' ר"ל פסק בנשבע שלא למכור חפץ פלוני ועבר ומכרו מקחו בטל. והנלע"ד דמ"ש רמ"א דמקחו קיים היינו מטעם שכ' רא"ש בת' מביאו ש"ך סי' ר"ל שלא אמרו אי עביד לא מהני באיסור שיכול לבטלו ע"ש וכוונתו כיון שיכול להתיר שבועתו ולא יהי' איסור למפרע א"כ המקח חל בשעת מעשה ושוב לא נעקר אפי' לא יתיר שבועתו ועי' שעי"ד סי' רל"ח סעי' כ' פסק בנשבע על הככר אפי' אכלו כלו נשאלי' עלי' שהרי מחוסר מלקות וקרבן ובת' שער אפרים סי' ע"ב מוכיח מתו' דגטין סוגי' דנודרת דבזה"ז דליכא קרבן ומלקות אין נשאלין עלי' דאין ההיתר מועיל להצילו מעונש שמים ונראה הא דלא הגי' הרמ"א דבזה"ז אינו מועיל ההיתר משום דמה הפסד יש אם יתירו לו נדרו ומהיות טוב אל תי' רע אבל לדינא ס"ל כהנ"ל דאין ההיתר מועיל ע"כ בח"מ מיירי רמ"א מנשבע סתם שלא למכור ועבר ומכר א"כ עדיין נשארו עוד הרבה דברי' שאסו' למכור מפני שבועתו וממילא יש לו התרה וה"ל אי' שיכול לבטלו ומש"ה חל המקח משא"כ בי"ד סי' ר"ל מיירי להדי' שלא נשבע אלא על חפץ א' ידוע ועבר ומכרו א"כ כבר עבר לי' ולא יהי' לו עוד היתר וה"ל איסור שאינו יכול לבטל והמקח בטל וממילא לא עבר שבועתו ויכול להתיר נדרו ואין כאן סתירה וק"ל:

מרבין על השכר. מקשי' מכאן על הר"א מטוך בהגמ"י הביאו הרב"י סי' ק"ס והב"ח סי' קס"א מפרש כוונתו שמוכיח ממתני' פ"ק דמכות דבשכר שכיר לא שייך ריבית ע"ש א"כ פשיטא ש ולע"ד כשת"ל טעמא היינו משום שהתורה כ' וחי אחיך עמך ולא תהי' לו כנושה לנגוש אותו לפרוע ואם לאו ישלם לך יום יום ריבית שכר המתנה זה אסרה תורה וא"כ תינח בחוב דעלמא משא"כ בשכיר נהפוך הוא התורה הזהירה שלא לעכב הפרעון לא תלין פעולת שכיר ואליו הוא נושא את נפשו וא"כ אם השכיר משהה שכרו ברצונו נגד ריבית ש"ד והבן זה וא"כ לא אמרה תורה אלא בשכיר אדם ולא בשכירות הבית:

שכירות אינה משתלמת אלא בסוף כו'. הק' בגי"ת אכתי הוה ריבית גבי משכיר שמשום שמקדים לו מעות משכיר בפחות וה"ל כמו לא ישכור ממנו בפחות במתני' דלעיל ולע"ד דלא יכנס בגדר לוה אלא מי שצריך עכשיו לאותו דבר בהחלט ומשלם אגר נטר אבל זה המשכיר נותן הברירה ביד השוכר אם תרצה לשלם עכשיו בכך וכך או אם תרצה בכל חדש תתן כו"כ אם אינו צריך למעותיו של זה בהחלט אינו נכנס בגדר לוה:

כשכיר שנה בשנה. הק' תו' בבכור נמי נימא שלא יאכל אלא בשנה שני' ותי' הא כתיב ביום השמיני תתנו לי והק' מוז"ה במהרשש"ך ז"ל ז"ל אכתי דלמא ר"ה שלו תשרי והזהיר שלא יאכלנו עד אחר תשרי ואצטריך ביום השמיני לנולד קודם ר"ה סמוך לו ע"ש וק' גדולה היא והתם בבכורות תי' תו' דהכא מעניני דקרא והכא מעניני דקרא ולא הבנתי זה ואולי כוונתם אי הוה כתי' שנה בשנה תאכלנו היינו יכולים לומר בכור של שנה זו תאכלנו בשנה שני' משא"כ השתא דכתי' תאכלנו קודם שנה בשנה א"כ גם בשנה ראשונה תאכלנו אבל א"ש מי שהוא שכיר שנה זו ישולם שכירתו בשנה שניה:

ומ"מ לא הועיל לו כלום למ"ד התם דהא דמנינן משנה שלו ולא בשל עולם נפ"ל מכבש בן שנתו דקדשים ושנה בשנה דבכור לומר שנאכל לב' ימים יום א' מסוף שנה זו ויום א' מתחלת שנה שני' לזה הדק"ל נימא דבשנה ראשונה לא יאכלנו עד ביום אחרון דוקא כדי שיתקיים תאכלנו שנה בשנה והוה שפיר מענינ' דקרא וי"ל דלהך מ"ד סגי בתי' תו' דשמעתין דא"א לומר כן דהא כתי' ביום השמיני תתנו לי והשתא אין לומר כק' הנ"ל דלמא ר"ה שלו תשרי ולא שנתו ממש ז"א דלהך מ"ד ילפי' משנתו דכבש דכתי' בקדשי' דמנינן משנתו שלו וק"ל:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף