חתם סופר/בבא בתרא/ס/ב

חתם סופר בבא בתרא ס ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

כי פליגי להחזיר כתלי' למקומן ואיפכא איתמר מ"ש רשב"ם דלהכי אמר איפכא איתמר כי היכי דאתי' ר' יוחנן כהלכתא דמצר שהחזיקו בו רבי' אסור לקלקלו צ"ע הא ר"ל נמי ס"ל כר' יהודה אלא דמחלק בין איכא רווחא לליכא רווחא ועיי' לעיל כ"ו ע"ב תוס' ד"ה עד דאמרי לי' וכו' דלחד תי' גם ר' יוחנן מחלק בין רווחא די"ו אמות לפחות מי"ו אמות ועמהרש"ל ומהרש"א ודבריהם דחוקי' וכמעט אינם מובנים. והנה עיי' בפ"ק דשבת ז' ע"א אמר ר' יוחנן לא נצרכה אלא לקרן זויות הסמוכה לרה"ר פירש"י שנכנס בית לתוכו והניח מקרקעו לרה"ר עכ"ל ואמר התם אע"ג דזימנין דדחקו רבים ועיילי' לגבי מ"מ כיון דלא ניחא תשמשתי' ככרמלית דמי ע"ש ולפ"ז היינו טעמא דשמעתין דלמקומן לא יחזיר כתלי' וזיזין מוציא היינו משום דדחקי רבים ועיילי להתם צריך להניח להם דריסת רגלם. אבל להניח מקום לגמל ורוכבו אינו צריך כיון דלא ניחא תשמישתי' לא שכיחי גמל ורוכבו התם ובזה לא החזיקו רבי' והשתא מעיקרא הוה ס"ד דפליגי בהוצאת זיזין ולכ"ע אסור להחזיר כתלים למקומן ור"ל אפי' זיזי' אינו מחזיר ע"כ מחשיב לי' כרה"ר גמורה וצריך להניח מקום לגמל ורוכבו. ולמסקנא ס"ל דהוה כרה"י גמור כיון דאית להו רווחא אפי' כתלים מחזיר למקומן אבל לר' יוחנן לא מצי למימר דמיחשיב לי' רה"י גמור דהרי אמר להדי' במס' שבת הנ"ל דכיון דדחקי רבים ועיילי להתם ה"ל להיות אפי' כרה"ר אלא כיון דלא ניחא תשמישתי' ה"ל כרמלית מיהת אבל רה"י לא ס"ד וע"כ הוצרך לומר ואיפוך:

וראיתי למוז"ה מהרשש"ך ז"ל שכ' במאי דאמר אסברא לך ואינו מגיה אלא הכי קאמר ר' יוחנן עצה טובה אם כנס יוציא מיד זיזין כדי שלא יהי' חזקה לבני רה"ר ויהי' אסור להחזיר כתלי' למקומן ור"ל סבר אינו צריך להוציא ואפ"ה אין בני רה"ר יכולי' למחות להוציא כתלי' למקומן אלו דבריו ז"ל ואין להם מובן לכאורה כיון דלכ"ע יכול להוציא זיזין א"כ בהוצאתם אינו מבטל חזקתם של בני רה"ר וצריך לומר דלא בזיזין הבולטין למעלת מקומת איש ולמטה מגמל ורוכבו מיירי אלא שיוציא זיזין למטה מקומת איש וזה מבטל חזקתן של בני רה"ר וק"ל:

רבו פירושי' בישראל שלא לאכול בשר וכו' וצ"ע מה עלה על דעת הפירושי' בחורבן בית שני להתאבל יותר ממה שתקנו נביאי' בחורבן בית ראשון לצום ד' צומות ולמסקנא נמי תיקשי דאסרו לסוד ביתו אלא א"כ משייר אמה וכן בסעידה ותכשיטי' מה שלא מצינו כן בבית ראשון גם ליישב לשון שכבר נגזרה גזרה מה לשון גזרה וכבר עמד על זה מהרש"א ח"א ע"ש ורשב"ם מייתי על זה שישו אתה משוש כל המתאבלי' עלי' ומאי שייטי' הכא עכנלע"ד דחורבן בית ראשון שנתגלה קצו ע' שנים ונתיאשו מלשוב עד סוף הזמן ובין הזמן ההוא לא הי' מקום להתאבל אלא ביום שארעו בו מאורעו' לישראל היינו ד' צומו' אך בית שני שלא נתגלה קיצו וכל יומא ויומא זמני' הוא וכל יום שלא נבנה בו כאלו נחרב בו ותוחלת ממושכה מחלת לב והוא גזרה קשה מאוד כליון עינים ודאבן נפש ר"ל ראוי' להתאבל בכל יום ושעה וזאת הגזרה נרמזת בפסוק ששו אתה משוש כל המתאבל עלי' והל"ל ששו אתה משוש כל אשר התאבלו לשעבר או ה"ל למימר לע"ל ישישו אתה משוש כל המתאבלי' עתה עליה אבל השתא דקאמר בשניהם לשון הוה שישו אתה משוש כל המתאבלי' זהו קשה אע"כ רמז האי גזירה שכל יום ויום הוא בין אבילות ובין ששון והאבילות והששון שניהם הווים ע"כ אמר שלא להתאבל כלל א"א שכבר נגזרה גזירה שישו אתה משוש: ואמנם הגאון מהר"מ אלמושנינו זצ"ל כ' ששו אתה משוש בלשון דבשעת האיבול הוא שעת השמחה דאילמלא דעתידה להבנות וזכרון ירושלי' עולה לטובה למעלה לא הי' אבל מתעורר בנפשותינו והי' נשכח כמת מלב וא"כ בשעת האיבול שישו אתה והיינו כל המתאבל על ירושלי' זוכר ורואה עתה בשמחתה באיבול הזה. וכיוצא בזה שמעתי בשם הגאון החסיד מחצית השקל זצ"ל זכור תזכור ותשוח עלי נפשי זאת אשיב אל לבי על כן אוחיל. פי' ע"י שאתה ה' זכור תזכור את ירושלי' לטובה עי"ז תשוח עלי נפשי בהתעורר אבל וזאת אשיב אל לבי ע"כ אוחיל כי בנה יבנה בב"א ודפח"ח שפתיים יושק: סד אדם את ביתו בסיד וכו' במס' יומא ס"ו ע"ב שאלו את ר"א מהו לסוד את ביתו והשיב להם מהו לסוד את קברו לא שהפליגן בדברי' אלא שלא אמר דבר שלא שמע מפי רבו מעולם ועמהרש"א ח"א בשמעתין כבר כתבתי במקום אחר במ"ש האוכל בשר ושותה יין בסעודה המפסקת בעט"ב עליו נאמר ותהי עונותם על עצמותם. משום דאפי' בלי התאבלות על צרות ישראל וגלות השכינה מ"מ עפ"י טבע מדת הקנאה שבנפש האדם אינו מניחו לשמוח בזכרו האומות יושבים שלוים ושקטים והוא יושב בעוני וחוסר כל וצריך לומר זה האדם מתוך גנותו שאינו מתאבל על ירושלי' אתה בא לידי שבחו שאין בו מדת הקנאה כלל. ואחז"ל כתי' ורקב עצמות קנאה מי שיש לו קנאה עצמותיו מרקיבין מי שאין לו קנאה אין עצמותיו מרקיבין נמצא עצמותיו של זה קיימין לעד ע"כ יאמר עליו ותהי עונותם על עצמותם קיים לעד והארכתי שם. והנה כן הוא הסד ביתו בזה"ז אין רקב בעצמותיו ובפ"ק דמ"ק מציינן בסיד על הקברות במקום עצמות שאין בהם רקבון ולא בבשר שמתעכל ע"ש והיינו מהו לסוד ביתו א"ל זה שסד ביתו אין רקב בעצמותיו מהו לסוד קברו ולבנו' עלי' ציונן על עצמותיו שאין שולט בהם רקבון:

זוכה ורואה בשמחתה כתבתי במקום אחר דמכלל הן אתה שומע לאו מי שאינו מתאבל אינו זוכה ורואה בשמחתה פי' אינו זוכה אבל מ"מ רואה בשמחה ויצעק מכאב לב ודבר זה מבואר במס' שבת ס"פ מי שהחשיך אף הם נראי' כמשמשי' וכו' ע"ש:

ומיום שפשטה מלכות וכו' דין הוא שנגזר על עצמנו שלא לישא נשי' במרדכי דיבמו' ס"ל כפשוטו וכ' משו"ה אין כופי' עתה על קיום פ"ו ולא למי ששהה עשר שני' לגרש משום דבלא"ה ראוי הי' לגזור שלא לישא נשי' וכו' ומייתי לי' ב"ש בא"ע סי' א' ע"ש. ובדרוש אמרתי דכוונת חז"ל הי' כי הקב"ה נשבע בשמו הגדול שלא לכלות זרע ישראל בשום אופן ואלו הי' מלכות גוזר להשמיד ולהרוג ולאבד את כל היהודי' ע"כ הי' הקב"ה גבור ומושיע ית"ש אלא שגוזרי' גזירות וישראל קיימי' והקב"ה מסתיר פנים ע"כ ראוי' שאנחנו ניקום ונגזור כלי' על זרע אברהם ע"י ביטול פ"ו וע"כ יקום ה' ויושיע. אמנם איכא למיחש שהרשעי' שאינם שומעי' לקול חכמי' יזידו וישאו נשים ויולידו וכיון שיתקיים זרע ישראל בשום אופן בעולם לא יהי' הכרח להגאל. ויתמעטו הצדיקי' ויתרבו זרע רשעי ישראל. וזה הי' נ"ל טענת מרים עם עמרם גזירתך קשה משל פרעה כי עמרם גרש אשתו וסבר כל ישראל יגרשו נשותיהם ונמצא זרעו של אאע"ה כלה מאליו וימהר ישועה ויחיש פדות. אבל נכזבה תוחלתו. כי עמדו הצדיקי' וגרשו נשותיהם והרשעי' לא גרשו ע"כ אמרה מרים גזירתך קשה משל פרעה:

לישוע הבן נ"ל ע"ד שקורין לסדר נזיקין סדר ישועות ה"נ קורין ליום המילה יום ישוע הבן כי מזיקי' אותו שהרי משו"ה אין אומרי' שהשמחה במעונו משום דאיכא צערא לינוקא ע"כ הוה כעין היזק הבן קורי' לו ישוע הבן:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >

מעבר לתחילת הדף