חתם סופר/בבא בתרא/נא/ב

חתם סופר בבא בתרא נא ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

כאן במעות טמונים דעת רמב"ם ורמב"ן דלעולם המעות בחזקת גוף לאשה ופירות לבעל דרוב מתנו' כך הם ודלא כמ"ש לעיל וכמ"ש הש"ך סי' ס"ב דכ' דרוב מתנו' הם שיהי' פרי לבעל והוא באמת נגד הסברא והא דנאמנת האשה כלל שניתן לה מתנה היינו משום דקול יש למתנה ונהי דאפי' אין לזו קול אין הכרח שלא ניתן לה מ"מ. אבל עכ"פ לא היתה מעיזה פניה לומר ניתן לי במתנה כיון שהוא נגד הקול כ"כ רמב"ן בפי' הירושלמי וכ"כ ה"ה שוב כ' ה"ה במ"ש רמב"ם דאם אמרה אתה נתת לי במתנה מהימנת משום שאינה מעיזה לומר אתה בעצמך נתת לי כמו גרשתני ומבואר דבאמרה לבעלה בפני נתת לשליח לגירושי' אע"ג דהוה העזה מ"מ לא הוה מהימנת וגרשתני מהימנת דהוה העזה טפי לומר אתה גרשתני אלא בגיטין ס"ד ע"א בעי למימר דשוב ממילא מהימנת בפני נתת לו לגירושי' במגו דאתה בעצמך גרשתני. וה"נ אלו אמרה בפניך ניתן לי מתנה מאחר ע"מ שלא תאכל פירות לא הוה העזה כל כך אבל אתה נתת לי הוה העזה גדולה והקשה הר"מ בר' נתן בס' התרומו' שער וי"ו תאומן במגו דאתה נתת לי ותי' דהוה מגו לגרוע משום דאתה נתת לי יורשה ואחרי' נתנו לי אינו יורשה. והקשה גי' תרומה תיפוק לי' דהוה מגו דהעזה לומר אתה נתת לי ועיי' בית שמואל סי' פ"ה סק"ט מבאר ק' זו ע"ש ולק"מ דאחרי' נתנו לי נמי העזה כיון שאין קול למתנה ומעיזה ואמרה ניתן לי א"כ ה"נ היתה יכולה להעיז לומר אתה נתת לי ומ"ש ש"ך שהוא נגד החזקה נמי לק"מ דאין כל החזקות שוים כמ"ש הוא בעצמו סי' פ"ב ובפרט שכתבתי לעיל שלפע"ד חזקה גרוע הוא זה דרוב המתנו' הם שהיא תאכל פירות ומסתיין שנאמר שהבעל יאכל פירות אבל לבטל מגו עי"ז זה לא שמענו ע"כ הוצרך לתרץ שהבעל אינו יורשה ודלא כרשב"ם ד"ה יחזיר לבעלה וכו' ע"ש:

כאן במעו' שאינם טמוני' כ' נימוק"י שהמעו' ידועי' לבעל היינו שניתן לה ע"מ שאין לבעלה רשות בה פי' ומשו"ה כל זמן שהם בידה לא הוציאם מידה אעפ"י שהי' ידועי' לו מפני שידע או שהאמין לה שהוא כך ומ"מ כשקנתה הקרקע ממנו הוא אוכל פירו' והטעם ביאור ר' יהונתן שבשיטה מקובצת מדלא הותנתה לבאר כן בשטר מכירה ש"מ מחלתה לו הממון לאכילת פירו' משא"כ כשנתן לה במתנה לא היתה יכולה להעיז לתבוע שיבאר כן בשטר ע"ש ולפי"ז לעיל גבי מתנה ביקש ליתנו לה שכ' תוס' דהמעו' תקף הוא והקרקע הוא במתנה לא שייך זה דהרי עכ"פ נתנה לו מעו' והי' לה מצח לתבוע מ"ט אית לה פירות:

קבל מן האשה יחזור לאשה עיי' תוס' ודעת הש"ך סי' ס"ב דבאמרה שהממון שלה נאמנת מטעם כל מה שהוא ביד האדם הוא שלו ממש ואין לבעל פירו' עד שיוציאם מידה ויטעון ברי שהם שלו ממעשי ידיה דלא כב"ש סי' פ"א סוף סקכ"ז אך כשטוענת של אחרי' הם א"כ אזלי לי' חזקה מה שביד אדם הוא שלו לא מהימני' אלא מטעם מגו דהיתה נותנת לאותו פלוני ומשו"ה בשעת מיתה אם אומרה שהיא של פלוני לא מהימנת דאין לה מגו דיהבה לאותו פלוני אך כשאומרת אז שהוא שלה ומצוה ליתנו במתנה לאותו פלוני מהימנת בלא מגו דהרי מה שביד אדם הוא שלו ואי תימא כשאומרת שהוא של פלוני נהימנו' במגו דאי בעי אמרה שלי היא י"ל דבשאמרה שלי היא שניתן לה מ"מ שאין לבעלה רשות שהיא שכיח אך אם מתה יורשה כמ"ש רשב"ם ד"ה יחזור לרבה וכו' ולא משכחת אלא דנותן לה ע"מ שלא יהי' יורשה ג"כ וזה לא שכיח נהי אי אמרה כן בשעת מיתה מהימנא ובהכי מיירי הא דאי עמידא לך עשה כפירושה אבל מ"מ אי אמרה של פלוני הם לא מהימנת במגו דלא שכיח כנלפע"ד וכל זה כשהמעו' בידה אך כשתקף הבעל וטוען ברי אין מוציאים אותם מידו ודוקא בטמונים והטעם משום דחזקה והמגו הנ"ל אלים ואפי' תקף הבעל לא מהני אלא בצירוף ריעותא שהטמינה שההטמנה מרעא כחה. נמצאת אומר רמב"ם ותוס' חומרא של זה וקולא של זה לרמב"ם לא מיקרי תקופא אלא כשהלותה לו להוצאה ואז מהני אפי' מעות גלוים ולהתוס' בהיפוך אפי' קנתה שדה מיקרי תקופה אך באיכא צירוף ריעותא דהטמנה אבל בגלוים אפי' תקופא דהלואה לא הוי תקופא ועוד פליגי בלא תקף לרמב"ם מ"מ בעל אוכל פירות ולתוס' כשהוא בידה הוא ממש שלה וכשהוא בידו הוא ממש שלו ובלבד שיטעון ברי כ"כ רשב"א:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף