חתם סופר/בבא בתרא/נב/א

חתם סופר בבא בתרא נב א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מאי סגולה ר"ח אמר ס"ת נ"ל דוקא ס"ת ממש אבל לא שארי ספרי' דמצד הסברא דיקלא עדיף שהקרן קיים כשיגדל הנער הרי קרנו לפניו ואם אינו רוצה בדקל ימכרנו ויקח לו בתים ומה שירצה אבל ספרי' שאינם נמכרי' אלא ע"י עילוי בקודש ולא ימצא ג"כ קונים בריוח. ודקל עדיף אבל ס"ת ממש י"ל כיון שעכ"פ כל א' מישראל חייב לכתוב לו ס"ת וא"כ כשיגדל הקטן הרי לו ס"ת שלו זהו נ"ל. ולפ"ז תלי' בפלוגתת ט"ז ונה"כ סי' ש"ג גבי פדיון בכור שיכול לומר אני רוצה לעשות המצוה בעצמי ומה לכם לכתוב ס"ת בעבורי בקטנותי ולמכור ס"ת זה לקנו' אחר אפי' אי מונח וכתב אצל הסופר הוה איבעי' דלא איפשטא ר"פ בני העיר ע"כ ס"ל לאידך דקל עדיף ובהא פליגי והנה הרמב"ם פסק כתרווי' ס"ת או דקל אבל הטור לא מייתי אלא דקל ולא ס"ת והיינו כנ"ל ואע"ג דאחז"ל הגיה' בו אות א' מעלה עליו הכתוב כאלו כותבו מ"מ לכתוב כלו טפי עדיף וק"ל:

בן שחלק ואשה שנתגרשה עיי' לעיל מ"ז ע"ב תוס' ד"ה מגורשת ומ"ש עליו ר' יונה שבשיטה מקובצת כרשב"ם שם דלא כהתוס' ע"ש:

אמר רב עליו להבי' ראי'. שיטת רשב"ם ותוס' ורוב הראשוני' דהעיקר דכתיבת שטר על שמו עושה אותו מוחזק בנכסי' אך מ"מ כיון שנמצא בתפוסה איתרע קצת חזקתו אשר ע"כ אם אינו יכול להבי' ראי' איתרע שטרו לגמרי דמסתמא כל אדם יכול לברר מאין בא לו ממונו לכן ביתומי' דלא ידעי במילי דאבוהון ולא מצי מייתי ראי' אוקמי' אחזקת בעל השטר כדינו. ור"פ הוה ס"ל דגם כלים העשוי' להשאיל ולהשכיר נמי דומה לזה די"ל לומר שהם מ"מ בחזקת מקום שנמצאו והא דמהדרי' לבעלי' הראשוני' משום ריעותא דלא מייתי ראי' ואפ"ה מוציאי' גם מיתומי' וזה הי' סברת ר"פ שהקשה ואין הדמיון עולה יפה וקיי"ל דלא כרב פפא. אמנם הראב"י שבהגה' מיי' פ"ט מנחלו' פסק דלא כמודה לי אבא. ולטעמי' אזיל שכ' שם שהוא מפרש עלי' להבי' ראי' שאותה הקרקע הי' מאותו ממון שנפל לו מבית אבי אמו פי' אע"ג דאית לי' ראי' שנפל לו מבית אבי אמו מ"מ אין ראי' שזו הקרקע הוא מאותו הממון ויטול שיעור ממונו מתפיסת הבית אם הניחום לתוך התפוסה אבל זו הקרקע או ההלואה אינו שלו עד שיברר. והדבר ידוע שזה קשה לברר וא"א לומר אם אינו מברר הוא ריעותא וכשאין היתומי' יכולי' לברר ליכא ריעותא דמאי ריעותא היא זו שאינו יכול לברר שזה הי' אותו הממון עצמו. אע"כ ס"ל לרב דעיקר הוא שהכל בחזקת התפוסה עד שיביא ראי' ודאמר שמואל מודה לי אבא משום דס"ל לשמואל טענינן ליתמי מה דלא מצי אבוהון למיטען ושפיר הקשה ר"פ ולית הלכתא כי הך מודה לי אבא:

ולכאורה י"ל דבהא פליגי רבה ס"ל ראי' בעדי' כפשוטו. אבל לא צריך ראי' שזה השטר נעשה על ממון זה ורב ששת ס"ל ראי' בקיום השטר לא שיתקיים בהנפק אלא שיהי' קיומו של שטר מאותו הממון כראב"י ומייתי ראי' דהלכה כרבה אליבא דרב מדתני' וכן האשה וכו' מאי וכן כו' דשביחא לה מילתא וכו' והשתא אי אמרת בשלמא דסגי בראי' שיש לה ממון שפיר הוה סד"א אשה לא צריכא ראי' דודאי לא תגנוב משל יתומי' דשביחא לה שהרויחה ליתומי' ממון הרבה אך אי אמרת אפי' יש לה עדי' שנפל לה ממון משל בית אבי' ואפי' הממון בתפוסה ונוטלתו ויוצאה מ"מ אותה הקרקע אינה שלה. א"כ מאי מועיל דשביחא לה דטרחא קמי' יתמי' הלא בריבוי ממון יתומי' אין מעלה ומוריד רק בגוף הקרקע אע"כ מוכח כרבה ראי' בעדי' בעלמא ודלא כראב"י: והא רבא אפיק וכו' כדשלח לי' רבה בר אבוה וכו' יל"ד מה צורך לאתויי הך כדשלח לי' ר"ה בר אבין ה"ל למימר בקיצור והא רבא אפיק ואמאי לא טענינן ליתמי. אלא מזה ראי' למ"ש בתשו' רשב"א דמייתי ב"י בא"ע סס"י פ"ו דוקא בשארי אחים טוענים שמא אבל כשטוענים ברי מוציאי' אפי' מיתמי והשתא לק"מ ק' ר"פ שאני בדרבא דהתם טוען מרא קמא ברי שהשאיל הכלי לאבוהון דיתמי. אך ק' ר"פ היא כך עכ"פ הא רבא גופי' לא המציא זה הדין אך יליף לי' מהא דשלח ר"ה בר אבין. ומאי ראי' דלמא התם נמי עיקור ריעותא הוא כיון שהמוחזק לפנינו ולא יכול לברר איתרע חזקתו משא"כ מיתמי דלא איתרע לא מפקינן אפי' בטענת ברי ומנ"ל לרבא להוכיח כן מדשלח ר"ה בר אבין. אע"כ אין זו סברא וה"ה הכא כך הי' ק' ר"פ ומוכח דינו של רשב"א:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף