חתם סופר/בבא בתרא/נא/א
< עמוד קודם · עמוד הבא > צור דיון על דף זה מפרשי הדף רשב"ם תוספות רמב"ן רשב"א שיטה מקובצת מהרש"ל חי' הלכות מהרש"א חתם סופר רש"ש |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
הא ראי' יש לימא לגלוי זוזי הא דבעי'. יש לעיין הא מתני' אין חזקה בנכסי אשתו מוקמי' לי' מ"ט ע"ב בכותב לה דו"ד אין לי בנכסייך ובפירותיהן וגם בפירי פירותיהם עד עולם כמו שהארכנו לעיל ומשמע מתוס' לעיל מ"ז ע"ב ד"ה מגורשת וכו' דמתני' לא מיירי אלא בהכי וכמ"ש בשיטה מקובצת בשם רבינו יונה וכן משמע ממ"ש תוס' לעיל נון ע"ב ד"ה כמאן וכו' דאין דוחק לאוקמא רק בכותב לה דו"ד וכו' וא"כ נימא בכי האי גוני מיירי נמי ולא לאשה בנכסי בעלה והא ראי' יש דהרי אית לה ממון מיוחד מפירות קרקעותיה שסילק הבעל עצמו מהן וצ"ע. ואולי י"ל הא דדחיק ומוקי לי' בכותב לה דו"ד דהיינו משום דהוה קשי' פשיטא דאין לאיש חזקה דפירי קאכיל ומוקי לי' בשסילק עצמו מפירותי'. ואפ"ה אין לו חזקה משום דאין אשה מעיזה למחות בבעלה. אך למסקנא דמייתי משנתינו דגיטין דנחת רוח עשיתי לבעלי א"כ גם זו פשיטא השתא משום נחת רוח חתמה עצמה על השטר מכ"ש שאינה מעיזה למחות אכילת פירות ואכתי קשה פשיטא וע"כ צ"ל כמ"ש רמב"ן שם דאה"נ ואין לו חזקה הוא פשיטא רק עיקרא אתי לאשמועי' הא ראי' יש לבעל בנכסי מלוג ולאפוקי מדס"ד דאמימר שניהם אינם יכולי' למכור. וכיון דאתי להכי שוב לא מיקמו' בדו"ד אין לי אלא בסתם ומשו"ה פריך הכא הא ראי' יש ומוקים לי' בשטר מתנה:
אלא דלפ"ז יש לעיין מאי פריך לעיל אדרב א"א צריכא למחות דלמא מתני' בדלא כ' לה דו"ד וכו' אין לו חזקה ודרב בדכ' לה ובנכסי מלוג כשם שאין שם טענה נחת רוח עשיתי לבעלי ה"נ יש לה העזה למחות באכילת פירות כשסילק עצמו ויש ליישב: דאמרי' מילי מעליותא וכו' קנתה ולא אמרי' לאגלוי זוזי וכו' בכולי' שמעתין משמע קנתה לגמרי ואין הבעל אוכל פירות עד לבסוף דמסיק הבעל אוכל פירות וצ"ל משום סתם הנותן מתנה לאשה נותן לה שלא יהי' לבעלה רשות לאכילת פירות דדוחק לומר שיתן לה מתנה שלא יהי' לה בה אלא שאם ימות הבעל בחיי' יהי' לה ונותן עיני' במיתת הבעל וגירושי' זה לא שכיח ורוב המתנות הם שתהנה האשה בפירות ויהי' לה הרוחה. אך לרב דס"ל סוף נדרי' שצריך שיאמר לה לא יהי' שלך אלא מה שאתה נותן לתוך פיך או לשום דבר פרטי זהו ודאי לא שכיח וא"כ אם אפ"ה קנתה ואין הבעל אוכל הוא דבר חידוש ומילי מעליותא אבל לשמואל דס"ל באומר לה כל מה שתרצה תעשה נמי אין הבעל אוכל פירות אין חידוש כל כך במה שקנתה ואין הבעל אוכל פירות דאמרי' מתנה נותן לה שאין לבעלה רשות בה ועיי' פלוגתא זו מבואר היטב בחלקת מחוקק סי' פ"ה סקכ"ו. משו"ה לרב הונא דס"ל כרב הוה מילי מעליותא ולר"נ תלמיד שמואל אין הדין חידוש כל כך אלא מסברא. ולכאורה י"ל לרב הונא מוכח כן ממתני' דדוחק לאוקמא מתני' בנכסי מלוג ולאפוקי מדאמימר לעיל מ"ט ע"ב אלא נימא בשאר נכסי' נמי ואי תיקשי נימא נחת רוח עשית לבעלי י"ל דמיירי ראי' יש דיהיב זוזי ותלוה וזבין זבינא זבינא כמו שהקשה רשב"ם שם ורמב"ן תי' דמיירי דלא יהיב זוזי ולא הוה תלוה וזבין ע"ש אבל מי מכרחני לכך נימא משנתינו ביהיב זוזי ותלוה וזבין זבינא זבינא ולא מצית למימר נחת רוח עשיתי לבעלי. והא דנדחק ש"ס ומוקי לי' בנכסי מלוג משום רב ביבי משמי' דר"נ דס"ל לעיל מ"ח ע"א לא הוה זביני' זבינא משו"ה נדחק בנכסי מלוג ולאפוקי מס"ד דאמימר ודלא כר"א דאמר שניהם אינם בדין יום או יומים וכל זה לר"נ אבל לר"ה דס"ל תלוה וזבין הוה זביני' זבינא מוקמי' מתני' בדיהיב זוזי וכיון דרישא ע"כ בדיהיב זוזי א"כ סיפא נמי ולא לאשה בנכסי בעלה בדיהבא זוזי ולא בשטר מתנה וא"כ מוכח מדראי' יש ש"מ לא אמרי' לאיגלוי זוזי בעי ומוכח דינו ממתני'. ולר"נ דס"ל תלוה וזבין לא הוה זביני' זבינא וע"כ מוקי רישא בנכסי מלוג וא"כ אפשר כולי' מתני' במתנה בלא זוזי וא"כ לא מוכח דלא אמרי' לאיגלוי זוזי מ"מ לר"נ הדין הוא מסברא דרוב מתני' של אשה הוא ע"מ שאין לבעלה רשות בה וק"ל: אעפ"י שאין בו ש"פ כ' תוס' תימה מאי רבותא הוא וכו' וביבמו' נ"ב ע"א ד"ה שאין וכו' דכתי' בי' נתינה אחרי תיבת וכו' ע"ש ט"ס הוא וצ"ל דכתי' בי' נתינה אחריתי והוא ממש לשון תוס' קידושי' ט' ע"א ד"ה אעפ"י וכו' ע"ש וכוונתם דכתי' שם בקרא דירמי' אחר ואקח את ספר המקנה. כתי' אח"כ ואתן את ספר המקנה לברוך ומדכתי' בי' לשון נתינה משמע שיהי' ש"פ. אך מה דמסיים תוס' משום דמוכר מקנה שדהו ללוקח קמ"ל דלא בעי עכ"ל דברי' אלו אין להן מובן. גם מ"ש מואתן את ספר המקנה ג"כ צ"ע הא ירמי' הי' הקונה ולא המוכר ולמה לי' לשון נתינה. ועיי' גיטין כ' ע"ב גבי זקן שהי' מלוה לכל בני הכפר ע"ש א"כ י"ל כיון דהמוכר בעי ליתן ספר המקנה והמנהג דלוקח יהיב אלא שמקנהו למוכר וה"א בפחות מש"פ לא שייך קנין ואין המוכר קונה הספר מהלוקח וממילא לא הוה ספר המקנה ולא קנה הלוקח הקרקע ע"י אותו השטר קמ"ל וצ"ע:
למה כ' בלשון מכר וכו' הקשו תוס' אפירשב"ם הא מתנה שיש בה אחריות אית בי' דינא דבר מיצרא. והנה המעיין בלשון רשב"ם יראה דס"ל דלשון מכר לא לחיוב אחריות ממש אלא כדי שיכול לפצותו ממערערי' כדין מוכר שדהו שלא באחריות דיכול לפצותו ולא מצי למימר לאו ב"ד דידי את בב"ק ח' ע"ש משום דלא ליהוי תרעומות עלי' וזה לא שייך במתנה ע"כ כ' לשון מכר אבל לא אחריות ממש וא"כ י"ל מתנה עיקר ולית בי' דינא דבר מיצרא וא"ש:
מיתבי לוה מן העבד ושחררו וכו' הרמב"ם ס"ל לחלק בין לוה שהמלוה להוצאה ניתנה והבעל מוחזק ובין מכר דלא מיקרי מוחזק והקשה לח"מ א"כ מאי פריך ש"ס מלוה אמכר ולכאורה י"ל דמדאמרי' אפי' גרשה אין לה עלי' כלום ש"מ דהבעל טוען ממעשי ידיך הם ושלי הם לגמרי וכ' ה"ה שבזה אין הבעל יכול לטעון ברי משו"ה כ' רמב"ם שאין לו עליה אלא חרם ולא היסת ע"ש והשתא נהי במלוה שהוא מוחזק מ"מ כיון שהוא שמא והיא ברי ור"ה הא ס"ל ברי ושמא ברי עדיף וא"כ עכ"פ תיקשי לר"ה דהרי ר"ה מודה בעיקר הדין לר"נ רק דאמר מאי מעליותא. ומ"מ איכא גוני דאיתי' לדר"נ כמ"ש תוס' ד"ה דלזוזי וכו' וא"כ שפיר הקשה. א"כ י"ל כיון דבשמעתין קנתה ולא אוכל פירות אע"ג דרמב"ם ס"ל כל סתם נכסי' שביד אשה הם בחזקת הבעל לאכילת פירות וצ"ל כמ"ש רמב"ן מדכ' שטר מקח מחל לה הפירות וזה פירוש לקמן במתנה בקש לתנו לה פי' המעות נתן לה במתנה כח הפירות שיש לו בהם והקנה לה הקרקע לחלוטין. ועל זה הקשה שפיר מלוה דכיון דכ' לה שטר הלואה ה"ל למימר שיפה כחה ונתן לה פירותי' במתנה ומשני שאני התם דאנן סהדי דלא שווי' נפשי' עבד לוה לאיש מלוה:
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |