חתם סופר/בבא בתרא/נ/ב

חתם סופר בבא בתרא נ ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

וספק נפשו' להקל. יש לעיין הא כיון דמספקי' לי' א"כ ממילא אין בעל הגוף יכול למוכרו דדילמא קנין הפירות כקנין הגוף דמי ומספיקא מוקמי' בחזקתו הראשונה ואינו נמכר ומעתה כיון שאין לו רשות למוכרו אע"ג דהוא רק מטעם ספיקא מ"מ במה יקרא אדון פירותיו אינם שלו ולמוכרו אינו יכול א"כ אמאי יהי' בדין יום או יומים ועיי' לקמן נ"א ע"ב תוס' ד"ה במתנה וכו' מבואר לר"ת כל שאין ממכרו קיים אינו שלו וא"כ מ"ט יהי' בדין יום או יומים. ואולי משו"ה הוצרך לרשב"ם להוסיף נופך משום והצילו העדה ועדיין צ"ע:

והאמר רב אין מחזיקי' בנכסי א"א עיי' ב"ש סי' פ"ז סק"ד שכ' וק' לפ"ז למה לא מוקי שם א"א צריכה למחות מיירי שסילוק עצמו מירושתו וכו' ודבריו תמוהים דהא לרב קיימי' דס"ל לא מצי לסלק דס"ל הלכה כרשב"ג שם בפ' הכותב. אך מ"מ הקשה שפיר למ"ש ר"ן שם בשם רמב"ן דאעפ"י שאינו יכול לסלק מ"מ יכול לחייב ולשעבד עצמו להחזיר הירושה ליורשי' וכן פסק רמ"א סי' צ"ב סעי' ז' א"כ קשה דילמא מיירי בכי האי גוני אע"כ מוכח כמ"ש רשב"א דהבעל כאפטרופוס בנכסי אשתו ואפי' אין לו שום הנאה וריוח בהם וצ"ל דהך מילתא פשיטא להש"ס מסברא חיצונה שכל בעל כאפטרופיס בנכסי אשתו אך הא לא פשיטא דע"י כך לא צריכה למחות באחר המחזיק ולטעון סמכתי על זה המשגיח על נכסי. אך מדאמר רב אין מחזיקי' בנכסי א"א אפי' נימא דמיירי בבעל שלא סילוק עצמו מירושה מ"מ מוכח כל שיש שם משגיח על הנכסי' ה"ל כקדרי דבי שותפי ואין מחזיקי' אפי' סילוק עצמו גם מהירושה וחייב עצמו להחזיר ליורשי' מ"מ אפטרופיס על נכסי' הוה וקדרה דבי שותפי הוא ולא צריכה למחות כצ"ל לפע"ד:

שחפר בה בורו' שיחי' ומערו'. נראה שהוא שינויי דחיקא מאוד חדא דכל חזקה ומחאה דפירקין בפירו' מיירי ולא בחפירה ואיך סתם רב ואמר צריכה למחו'. ועוד כיון דעכ"פ מקלקל הקרקע אע"ג שאוכל גם הפירות ואין לה מצח למחות באכילת פירות מ"מ כיון שבמשך ימי אכילתו מקלקל הקרקע בחפירת בורות לא החזיק כדמחזקי אינשי ואינה צריכה למחות כמו שהסביר סמ"ע סי' קמ"א סק"ח במתק לשונו ע"ש וכבר נתעורר בזה בט"ז סי' קמ"ט סעי' ט' ויישב בדוחק. ע"כ האי שינויי דרבה שינויי דחיקא הוא. ואלו הוה ס"ל לרבה דינו של ר' יוסף אכלה מקצת בחיי הבעל וכו' בודאי הא יותר נוח לאוקמא כרב יוסף אלא רבה לא ס"ל הא דרב יוסף או משום דקשי' מ"ש מאריס וכמ"ש רשב"ם והאריך רמב"ן. ומשו"ה נדחק. ובזה הבנתי דברי רוב הפוסקי' דלא פסקו הא דרבה משום דרב גופי' אמר מסתברא קאמינא ומפרש סתמא דתלמודא כרב יוסף ודבריהם צע"ג הא התם בהלכתא כדיינו גולה דמחזיקי' בנכסי א"א דמיירי באחר מלשון מחזיקי'. וא"א לאוקמי בשיחין ומערות וע"כ הוה צ"ל מסתברא כרב יוסף ולעולם אימא לך הך מימרא דצריכה למחות בחופר מיירי ותדע דאל"כ תרתי דרב למה לי צריכא למחות והלכתא כדייני גולה אע"כ חדא כרבה וחדא כרב יוסף וא"כ תיקשי אהפוסקי' דלא כרבה אע"כ צ"ל כיון דהך דהלכתא כדייני גולה מוכח סברת ר' יוסף א"כ תו ע"כ א"א לאוקמא דרב כרבה דמה"ת למידחק בסברא הנ"ל ומחדש הך דינא דצריך למחות אלא נימא רב מתכוון לדר' יוסף ולענין הק' תרתי דר' יוסף למה לי די"ל אי הך דצריכא למחות ה"א בליכא עדי' דנחית בחיי בעל ומהימן במגו דלא נחתתי אלא אחר מיתתו וכמ"ש רמב"ן לדינא קמ"ל הא דהלכה כדייני גולה אפי' איכא סהדי שאכל בחיי בעל מ"מ מהימן וכפירשב"ם עיי' היטב בחי' רמב"ן ותבין:

אנא זבינתא מינך כי א"ל נמי אנת זבינתא לי' וכו' וברמב"ם איתא מתרוויהו זבין הלוקח. דש"ס לא בעי למימר הכי משום דאמימר דס"ל כר"א שניהם אינם בדין יום או יומים וס"ל ה"ה שניהם אינם יכולים למכור לעלמא וס"ל להרי"א ן' מיגא"ש מודה אמימר דלבעלה יכולה למכור ודלא כרשב"ם משו"ה קאמר ש"ס אנת זבינתא לי וכו' ולא קאמר מתרוויכו זבינתא דס"ל לרמב"ם כמ"ש רמב"ן דנהי דאמימר מדמה מכירה ליום או יומים אנן לא קיי"ל הכי אלא אע"ג דבדין יום או יומים קיי"ל כר"א מ"מ שניהם יכולי' למכור לעלמא ומיושב בזה ק' ריב"א שבתוס' ד"ה ר"א אומר וכו' ע"ש ומשו"ה כ' רמב"ם משניהם קנה הקרקע וק"ל:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף