חתם סופר/בבא בתרא/מח/ב

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< עמוד קודם · עמוד הבא >
מעבר לתחתית הדף


לדף הבבלי
צורת הדף


לדף זה באתר "על התורה" לדף זה באתר "ספריא" עיון בפרויקט 'מפרשי האוצר' מבית 'אוצר החכמה' על דף זהמידע וקישורים רבים על דף זה ב'פורטל הדף היומי' שיעורים על עמוד זה באתר "קול הלשון"
לדף זה באתר "ויקיטקסט" לדף זה באתר "הכי גרסינן" לשינויי נוסחאות של התלמוד הבבלי, האתר כולל תמונות והעתקות של כל עדי הנוסח לתלמוד: קטעי גניזה, כתבי יד ודפוסים קדומים. האתר כולל גם סינופסיס ממוחשב לכל התלמוד במספר תצוגות המאפשרות להבליט ללומד שינויים שהוא מעוניין בהם. All content on the FGP portal is the property of The Friedberg Jewish Manuscript Society לדף זה באתר "שיתופתא" לדף זה באתר "תא שמע"



דפים מקושרים


צור דיון על דף זה
לדיון כללי על דף הגפ"ת הנוכחי


מפרשי הדף

רבנו גרשום
רשב"ם
תוספות
רשב"א
מהרש"ל
חי' הלכות מהרש"א
חתם סופר
רש"ש
חידושי הרי"מ
גליוני הש"ס
אילת השחר

שינון הדף בר"ת


חתם סופר TriangleArrow-Left.png בבא בתרא TriangleArrow-Left.png מח TriangleArrow-Left.png ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

הוא עשה שלא כהוגן וכו' ברשב"ם משמע דבשמעתין נמי מטעם ע"ד רבנן מקדש אתאינן עלה כמ"ש בד"ה מר בר רב אשי וכו' ובמקום אחר מפרש וכו' ע"ש ודלא כהתוס' וצ"ל דקשי' לי' לרשב"ם אי ס"ד משום דשלא כהוגן דאניס וקדיש עשו עמו שלא כהוגן להפקיר כספו א"כ מכ"ש דה"ל להפקיר גבי תלוה וזבין דעשה שלא כהוגן ועבר על לא תחמוד ג"כ והפקר ב"ד בין אדם לחבירו קיל טפי מלהפקיר כסף קידושי' ולמיעבד אח"כ כל בעילותיו בעילות זנות אע"כ הך שלא כהוגן אינו כדי להפקיע קדושיו. לולי שקידש על דעת רבנן וכאלו התנה ע"מ שירצו חכמי ישראל מה תאמר זה העשה שלא כהוגן לקדש באונס יאמר שאינינו מקדש על דעת חכמים ובלא תנאי קידש א"כ בזה עשה שלא כהוגן בענין ומטבע קידושי' שתיקנו חכמי' שתיקנו חכמי' שיקדש ע"ד חכמי' ואיהו לא עביד הכי אפקעינהו רבנן לקדושי' מיני' ועיי' בס' ת"ח בשמעתין ובפני יהושע פ"ק דכתובו':

באשה ודאי לא הוי קידושי' לדעת כמה פוסקי' תלוה וקדיש היינו בין כפיי' הבעל לקדש אשה ובין בהיפוך וכמ"ש לעיל כבר באריכו' ודמר מר בר רב אשי באשה ודאי לא הוי קידושי' לאו דוקא אלא באישו' לא הוי קידושי' ולאפוקי בזביני' דהוי זבינא ונ"ל דלרבותא נקיט אשה לא מיבעי כשכפו האיש שהוא יקדש ע"ד משה וישראל ולא נתרצה רבנן. אך כשהאיש אנס וכפה האשה והאי גברא אלמא לא יקדש ע"ד רבנן ה"א דקדושי' קידושי' קמ"ל דכיון שעשה שלא כהוגן אפקעינהו לקידושי' מיני':

ועיין במרדכי בקידושי' ר"פ האומר דברי מהר"מ מר"ב ואבאר כוונתו שם דמשמע לי' קצת דגריס ביבמו' ק"י גבי בי כורסי. כל המקדש וכו'. וכוונתו כך דכשעבר על חרם דר"ג לא אמרי' הוא עשה שלא כהוגן שהרי כל חייבי לאוין קידושי' תופסי' ולא אפקעינהו לקדושי' (פי' בקידש בביאה דקיי"ל קידש ולא בעל לא לקה ולא עשה שלא כהוגן וצ"ל קידש בביאה חייבי לאוין לא אפקעינהו לקידושי' מיני') והיינו טעמא בשלמא ההיא דבי כורסי' לא פעל עול כל כך רק חציפו' בעלמא. וחזקה קידש אדעתא דרבנן. וכיון שלא רצה חכמי' במעשה חציפתו אפקעיני' לקידושי' מיני' ע"י תנאי שהתנה כדת משה וישראל. משא"כ חייבי לאווין שעובר להדי' על ד"ת ממילא לא יקדש על דעת רבנן. אין כח בידינו להפקיע קדושיו כיון שלא קידש על דעתינו וה"ה חרם דר"ג דחמיר יותר מחוצפא דבי כורסי' ובשמעתין צ"ל נמי דלא תחמוד בלא דמי משמע לי'. ומוקמי' אחזקתי' דקידש אדעת רבנן. משא"כ בעביד איסורא רבא חזקה שלא קידש על דעת רבנן. ואין כח להפקיע קידושיו ע"ש. ותראה ברור כוונתו כך ועיי' בהב"י בא"ע סס"י כ"ח ובהג"ה רמ"א שם בש"ע ובתשו' דמהרי"ק דמייתי דמשמע שלא פי' כן בכוונת מהר"מ מר"ב הנ"ל וצ"ע:

אלא דיש לעיי' תינח דקדיש בביאה דקשה לאפקועי ולעשות בעילותיו זנות לולי דקדיש אדעתא דרבנן ולכן בחייבי לאווין וכדומה אין כח לאפקועי'. אך הא עובדא דמהר"מ מר"ב קדיש בכסף הוה ובכל התורה הפקר ב"ד הפקר. וא"כ אמאי לא יפקירו כספו אפי' לא קדיש על דעתם. וצ"ל דנהי דהפקר ב"ד ילפי' מקרא פ' השולח היינו ממון בעלמא אבל הכא אטו קידוש אשה בכסף ממון בעלמא הוא וכי קונה דבר בכסף אלא גז"ה כמו מקדש בשטר שאין בו ש"פ רק כ' בו הרי את מקודשת לי הרי זו מקודשת מגז"ה וה"נ קדיש בכסף ומאן לימא לן דיועיל הפקר חכמי' בכך לולי שקידש ע"ד חכמי' כצ"ל:

ונ"ל שזה הי' דעת אית דמפרשי דמייתי רשב"ם דקידושי כסף דרבנן הם והם רבותיו של רש"י כמ"ש רש"י פ"ק דכתובו' וחלילה שיסברו גז"ש דרבנן הוא ורמב"ם לא אמר אלא קידושי כסף מדברי סופרי' דכל דנפקא מי"ג מדות קרי לי' דברי סופרי' אבל סוקלי' עלי' כי הוא דאורייתא ממש בלי פקפוק כלל. אך ס"ל דאין ראוי להמציא הפקר ב"ד בקידושי' אלו הי' כסף מפורש בתורה. אך הא לא ילפי אלא מגז"ש דשדה עפרון. א"כ דן מינה ומינה מה שדה עפרון יכולת ביד חכמי' להפקיר כספו ושדהו ה"נ לא הי' קידושי כסף אלים מקנין כסף בשדה עפרון וע"כ אמר תינח קדיש בכספא וא"ש:

ונ"ל דגם הרשב"א הבין בכוונתם דדאורייתא הוא קידושי כסף וכמ"ש לעיל. דאלת"ה דבריו תמוהים במ"ש וגם לכל דבר איתקש הויות אהדדי והוא תמוה הא להנך מפורשי' ס"ל קידושי כסף אינו הוי' כלל מן התורה ומאי שייך איתקש הויות אהדדי וצ"ע. אע"כ גם רשב"ם הבין כן דכסף בגז"ש הוא דאורייתא. אך דן מינה ומינה מעפרון וא"כ קשה שוב איתקשי הויות להדדי וגם בביאה נימא הכי ומאי פריך בביאה מאי איכא למימר וקו' גדולה הוא דהרי א"נ נימא שקידש ע"ד רבנן והתנה אם לא ירצו חכמי' לא יהי' קידושי'. מ"מ הא דמועיל תנאי בביאה אע"ג דליתי ע"י שליח. היינו מהיקשא דהויות להדדי כמבואר בכתובו' ע"ד ע"א ובפירש"י שם ד"ה דאיתקש הויות וכו' ועיי' בפ"י שם וא"כ קשה מאי פריך קדיש בביאה מאי איכא למימר הא איתקש הויות להדדי. וצ"ע על רבותיו של רש"י. אם לא נאמר דס"ל נהי בגז"ש אמרי' דן מינה ומינה ומשו"ה פשיטא דיכולי' להפקיר כסף קידושי' כמו שדה עפרון. ומ"מ בהקישא אמרי' דן מינה ואוקי באתרי' דן מינה דמועיל תנאי בביאה ואוקי באתרי' דלא שייך הפקר בביאה הכי הוה ס"ל למקשן ומחלוקת ישנה הוא במהרש"א ומהרש"ל פ' כיצד הרגל ובעל בה"ז בזבחי' והאריך מאוד בס' באר יעקב בסוף כללי סוגיו' שלו לחלק בין גז"ש להקישא בהנ"ל ע"ש. אך מ"ש רש"י שם עוד בשם רבותיו דשווי' רבנן לבעילתו ב"ז היינו משום דרב מנגיד וכו' אין לו ענין לפי הנ"ל ועדיין צ"ע:

ואולי י"ל עפ"י מ"ש ט"ז דכל מה שהותר בתורה בפירוש לא יכלו חכמי' לאסור והק' עלי' מריבית דכתי' ולעכומ"ז תשיך וחכמי' אסרו שלא ילמד ממעשיו ובמקום אחר תרצתי שלא יכלו חז"ל לאסור משום גדר ריבית גזירה אטו ריבית ישראל זה לא יכלו. אבל כשהגיע ללא תלמוד לעשות כתועבת העכומ"ז ונמנו לעשות גדרי' שלא יבוא ישראל ללמוד ממעשיו בכלל זה שלא ילוה לו בריבית זה יכולים לאסור ואחר הנחה זו י"ל דקשה איך יפקיע קידושי' בתלוה וקדיש ולרמב"ם אפי' סיבב ופתה בדברי' בעלמא הוי תלוה כמ"ש ספ"א מגזילה וסמ"ע רסי' ר"ה והלא פסוק כי יפתה מיירי בפיתוי לשם קידושי' כמבואר במס' קידושי' מ"ו ע"א וכשנתרצה אב מקודשת בביאה של פיתוי זו ובבוגרת מקודשת מיד ואיך אח"כ יפקיע רבנן קידושיו מיהו קידש בכספא א"ש דהפקירו כספו אבל בביאה מא"ל. ועל זה תי' ש"ס בלאו הכי נמי משום גדר פריצת וזנית אתי גדר בכל מקדש בביאה אפי' ע"י שידוכי בלא פיתוי ללקותו דרב מנגיד וכשפרץ יותר וקידש בביאה ע"י פיתוי הפקיע קידושיו לא משום שעשה שלא כהוגן של פיתוי אלא משום דקידש בביאה וזה יכלו חכמי' כנ"ל וא"ש:

ואפקעינהו רבנן וכו' לפי' התוס' דלא תלה בדעת חכמי' ואפ"ה אפקעינהו היינו למסקנא דקיי"ל יש כח ביד חכמי' לעקור דבר מן התורה. אבל להס"ד דיבמו' צ' ע"ב אה"נ דעובדא דשמעתין ודיבמו' ק"י דבי כורסי' הוה קידושי'. ולא מצי למיפרך התם מיני' דמימרא דאמוראי נינהו ונאמרה במסקנא. רק פריך התם מתנאה רבי ורשב"ג דבטלו אינו מבוטל ודחי התם משום דאדעתא דרבנן מקדש:

טאבי תלה פאפי אכינרא וכו' הר"ן בפ"ב דכתובו' כ' דטעמא דר"נ דאין נאמני' מודעא משום דעולה הוא דלאו באונס נפשו' מיירי אלא באונס ממון ומשום הצלת ממונו לא הי' להם לחתום שקר ורב אשי ס"ל דניתן לכתוב להצלת ממון כצ"ל בכוונת הר"ן ע"ש ולפ"ז הא דפריך הכא מר"נ אדתלא לפאפי צ"ל דתלוהו וזבין ותלא לפאפי אינינו לייסר ביסורי' ולהכותו דמה לי קטלי כולי ומה לי קטלי פלגא ונגידא קשה ממיתה. אלא אונס ממון מתלי לשון סביב וגלגל שהי' מסבב ומגלגל עמו בדברי' ועניני' עד שהביאוהו לידי כך וכן משמע להדי' בלשון רמב"ם ספ"א מגזילה הלכה ט' והפציר עליו בריעים וכו' ע"ש. וכ' שם ה"ה שהוא בכלל תלוהו וזבין ע"ש:

ועיין עוד מ"ש ר"ן שם דניתן לכתוב להצילו מאונסי ק' לרשב"ם איך יאומן בלא מגו מי עדיף מעדי' שאמרו אנוסי' היינו מחמת נפשו' דבלא מגו הוי חוזרי' ומגידי' ע"ש. וי"ל דפני יהושע שם מתקשה בזה הרבה מ"ט דאמרו אנוסי' מחמת נפשו' מ"ט הוי חוזרי' ומגידי' ומה הי' להם לעשות וכי יהרגו ולא יחתמו וכיון שכדין עשו אפי' בלא מגו להימני'. ושם ביארתי לפע"ד אה"נ אי מיד אחר שיצאו מן הסכנה הי' באי' למקום המשפט והי' אפרסמא כך וכך אירע לנו ועשינו וחתמנו בשקר הי' נאמני'. אך הם שתקו ולא גילו דבר עד דנפיק שטרא בבי דינא וכמעט שנתקיים מ"ש בשטר באו לעקרו ה"ל חוזר ומגיד וזה מבואר בלשון רש"י דמתני' דכתו' שם י"ח ע"ב העדי' שאמרו וכו' שהי' מעידי' על חתימתם לקיים את השטר עכ"ל ובשיטה מקובצת נתקשה באריכו' לשון זה ולהנ"ל קמ"ל דמיירי כולי' מתני' שהמתינו העדי' עד שיצא השטר לקיים בב"ד ולא הקדימו עצמן ומשו"ה איתרע טענתיהו ומשו"ה צריכי מגו אבל הכא שפיר ה"ל ניתן לכתוב:

Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >
מעבר לתחילת הדף