חתם סופר/בבא בתרא/מה/א

חתם סופר בבא בתרא מה א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

אי דלית לי' ארעא אחריתי פי' שהוא יודע בעצמו לשכשיגיע זמן פריעת חובו אז לא יהי' כל קרקעותי' מספיקי' עד שלא יהי' לו ארעא אחריתי זולת זה העומד לפני בע"ח זה. מאי נפקא לי' מיני' כן פי' תוס' לקמן מ"ו ע"ב ד"ה לוקח ראשון וכו' והוכיחו כן מלעיל מ"ג ע"א דפריך הרי מעמידה בפני בע"ח ולא משני דאית לי' ארעא אחריתי אע"כ אפי' אית לי' כמה קרקעות חיישינן שמא כולם לא יספיקו לחובותיו:

ומיהו מבואר שם מ"ו ע"ב בסוגי' דוקא במוכר עצמו המעיד אמרי' שהוא נוגע על צד רחוקה ונפלאה. אבל ערב ומלוה ולוקח ראשון לקמן אינם נפסלי' משום חששא כלל. רק שהשדה העומד על אחריותם הוה כמעידי' על עצמם ואם רק אותו השדה עומד לאחריות שלהם שוב אין חוששי' לחשש שמא יהי' כך או כך. אלא דלהרשב"ם חייש שיהי' אחריות להבע"ח ואתי וטריף ולהתוס' לא הוה על דבר משום אחריות בע"ח אלא משום אחריות דנגזל ונמצא שאינו שלו ועד"ז אבאר כל הסוגי' דלקמן אי"ה:

קאמר ערב מעיד ללוה והא דאית לי' ארעא אחריתי בין שיהי' הארעא ביד הלוה עצמו בין שיהי' מכורה רק שיהי' מאוחר להך מלוה שהוא ערב כדי שימצא בע"ח מה לטרוף שוב קאמר רבותא מלוה מעיד ללוה והוא דאית לי' ארעא אחריתי דומי' דלעיל אפי' ביד אחר ויצטרך המלוה למיזל בדינא ודיינא עם הלוקח מ"מ מעיד דכל שאחריותו קיים שוב איננו בע"ד ומשום חששו' לא מקרי נוגע שוב קאמר לוקח ראשון מעיד ללוקח שני והא דאית לי' ארעא אחריתי בין אצל המוכר בני חורין או אצל הלוקח שלקח ממוכר זה מאוחר משדה של לוקח ראשון. והיינו דכתב רי"ף דאית לי' ארעא אחריתי למוכר לאו דוקא אצל המוכר אלא ה"ה גבי לוקח שני שלקח מהמוכר הלז ועומד לאחריותו של זה הלוקח והיינו נמי דכתב הרמב"ם והוא שיש להמוכר שדה בן חורין לאו דוקא שדה בן חורין אלא כל שמכרה המוכר אחר שמכר להראשון מקרי לגבי דידי' בן חורי'. והראב"ד כ' על זה א"א דוקא בשעשאו אפותקי נראה דס"ל להראב"ד דאי המערער טוען שגזלו א"כ שנחשד זה לגוזל שדות. א"כ הלקוחו' חוששין שיארע להם ג"כ כזה וכל שדותיו גזולי' ונפסלי' לעדו' וע"כ זה המערער אינו מערער אלא מטעם חוב וע"כ בא לערער ששדה זה של לוקח שני הוא אפותקי שלו דאל"ה כיון שבטריפת חובו בא ה"ל לגבות מארעא אחריתי בן חורי' דהמוכר אע"כ זה הוא אפותקי שלו. וכ"כ ש"ך אלא שלא ביאר כל צרכו. והנה בבא זו אין רבותא דמהני ארעא אחריתי דמ"ש מערב ומלוה. אלא הרבותא דלא יעיד בלא ארעא אחריתי דהוי חשש רחוק טפי מערב ומלוה. ומיושב ק' תוס' דלא קתני ג"כ לוקח מעיד למוכר והא דאית לי' ארעא אחריתי דלענין שיועיל ארעא אחריתי. היינו מלוה ללוה. ולענין דלא יעיד בלא ארעא אחריתי הוי ק"ו מלוקח ללוקח אבל מ"ש בקצה"ח ביושב ק' תוס' דלגבי מוכר עצמו לא יועיל ארעא אחריתי דמיני' דידי' גובה שבח ופירות ואין להם קצבה. וכבר דחה זה הגאון בנתיבת המשפט דכיון דלא גבי ממשעבדי והמוכר יכול להפקיע שיעבודו ע"י מכירה לאחרי' לא מיקרי בע"ד בשביל זה:

וכ' רשב"ם ה"ה בלוקח שני לראשון מעיד בדאי' לי' ארעא אחריתי למוכר והוא שהראשון מכר שלא באחריות והא דלא קאמר סתם ב' לקוחו' מעידי' זה לזה משום דלא שוה בדיניהו דראשון לשני בין באחריות בין שלא באחריות ושני לראשון דוקא בלא קיבל אחריות. ולהתוס' נמי דמשום חשש נגזל הוא י"ל משו"ה לא תני' ב' לקוחו' מעידי' זה לזה דלא שוו דלוקח ראשון מעיד לשני באית לי' ארעא אחריתא אפי' רק גבי לוקח השני הזה ולוקח שני לראשון דוקא כשארעא אחריתי' גבי המוכר ולא גבי לוקח שני וכ"כ שיטה מקובצת ומיושב ק' מהרש"א שם:

ובספר הישר לר"ת סי' תמ"ד הקשה ארשב"ם הא אם יקח המערער שדה של לוקח הראשון הוא יחזור ויגבה שדה בן חורין של מוכר ונמצא אין אחריותו של לוקח שני קיים דממ"נ אם יבוא בע"ח ויטרוף מלוקח שני אין לו על מה לחזור. ואם יטרוף אותו שדה שלקח לוקח ראשון מהמוכר א"כ שוב יחזור לוקח ראשון על השני מכח שדה שנלקח ממנו מהמערער ובשיטה מקובצת כ' דארעא אחריתי היינו אחר שכבר זכה הראשון מהמוכר נשאר אצל המוכר עוד ארעא לאחריותו של השני הזה: ואמר שם לעיל מיני' אריס מעיד דאית לי' פירא בארעא. ואינו מעיד בלית לי' פירא בארעא. ולכאורה ק' הא אפי' ירד שלא ברשות עכ"פ שדה עשוי' לאריסות וגם זה צריך לשלם לו ולפמ"ש תוס' לעיל מ"ב ע"ב סוף ד"ה שבח שאינו נוטל כאריס אלא כקבלן א"ש או י"ל דמיירי שנטעה אילנו' והשדה אינו עשוי' ליטע אלא לזרוע ומשו"ה אצל המערער ידו על התחתונה ומשו"ה אינו מעיד:

וקצת סמך לזה ממאי דפריך שם ש"ס אריס אין לו חזקה אמאי עד האידנא פלגא וכו' ולא אמר סתם עד האידנא כאריס והשתא כולה דהא סתם אריס הוא לשליש ורביע וי"ל דלכאורה קמ"ל טובא דה"א דק' ש"ס הוא רק משליש ורביע דהשתא ליכא למימר שהתנה עמו שהוא יאכל פירותי' כך וכך ואח"כ יאכלו הבעלי' בכפילא כך שנים זה א"א דאפי' יהי' בשדה אילן וכר' ישמעאל דמתני' ריש פירקין כנס תבואתו ומסק זיתיו כנס קייצו הרי אלו ג' שנים מ"מ יאכלו בעליו אחריו עוד ב' שנים נמצא נשכר לשלש שנים וזה אסור כמ"ש רמ"א בש"ע ח"מ סי' של"ג ובסמ"ע סקט"ו ודלא כש"ך שם סקי"ז ע"ש. וא"כ הומ"ל דמיירי באריס דאכיל פלגא ואכל הוא שנה א' ובעלי' שנה אחרת ובשדה אילן וכר' ישמעאל הנ"ל ומשו"ה אין לו חזקה הכי הוה ס"ד. משו"ה הקשה אפי' מפלגא נמי קשי' דאפי' הא נמי אין דרך להאכיל האריס כל הפירות דשמא יסלקנו בשנה האחרת כמ"ש סמ"ע סי' קמ"ט סעי' קטן מ"ג ע"ש. נמצא מיירי שמעתין מאריס לשדה אילן שפיר קאמר אח"כ דאינו מעיד כי לית לי' פירא בארעא משום שיטעון המערער שאינו עשוי' ליטע כנ"ל: מכריז רבא וכו' ואניס לי' וכו' ברמב"ם משמע דמפרש לי' בדיין עכומ"ז אפי' יהי' התובע ישראל ועדיו ישראלי' מ"מ מיקרי עכומ"ז אנס כיון שע"י מצרי מוציאי'. והיינו אנס לחמרא ולא לאוכפא שנראה שדקדק בדינו והוציא לאור משפט להוציא עושק החמור ולא האוכף אפ"ה אמרי' ימינם ימין שקר פי' אפי' ימין שלהם שנראה כאמת וצדק ג"כ שקר הוא שמראה כמצטדק ואינו אלא שקר:

דמפצי לי' ברשב"ם משמע דלא מפצי לי' בפרעון אלא שילך בדינא ודיינא ויביא ראיות להצדיקו אבל לא ישלם עבורו דאחוי טרפך ואשלם לך כמ"ש תוס':

אומן אין לו חזקה עפירשב"ם דקאי אמשנתינו. והיינו למאי דתני שמואל לעיל מ"ב ע"ב אבל למאי דתני לוי שותפי' וכ"ש אומן. אבל במתני' לא גרסי' אומן צ"ל דקאי רבה או אברייתא דלקמן מ"ז ע"א אומן אין לו חזקה ירד מאומנתו יש לו חזקה. או אדר' יוחנן לעיל שם אומן אין לו חזקה בן אומן יש לו חזקה. ואי אמת כן הוא לק"מ ק' רנב"י מה לי אומן מה לי אחר דהרי בלא"ה כ' בש"מ בשם י"מ דאה"נ דה"ה אחר ונקט אומן דאורחא דמילתא דאין נותני' לו בלא עדי' ודברי' דחוקי' הם ונדחק שם ע"ש אבל מ"מ בברייתא דלקמן י"ל אה"נ ה"ה אחר ונקט אומן משום דבעי' למיתנא סיפא ירד מאומנתו יש לו חזקה וכ' תוס' אותן כלים שישנם עדיין בידו מימי אומנתו ואין דרך להשהו' כ"כ בבית אומן וכן בן אומן מיירי בכי האי גוני כמ"ש תוס' וזה דוקא באומן אבל אחר שהופקד בידו בעדי' וראה אפי' שהוי בידו וביד בנו זמן רב אין לו חזקה כמ"ש הטור בשם העיטור סי' קל"ג משא"כ אומן שתחלת הפקדון לא ניתן לו אלא מצד אומנתו ואין דרך להשהות יותר מן הצורך כמ"ש ב"י בשם רי"ו בשם רשב"א סי' קל"ד. ומכ"ש כשירד מאומנתו או בנו וא"כ ה"נ לאו דוקא אומן אין לו חזקה בעדי' וראה ה"ה אחר ורק משום סיפא נקט אומן ולק"מ ק' רנב"י רק רנב"י גרס במשנתינו כדתני שמואל אומן אין לו חזקה והתם לא תנן לא בן אומן ולא ירד מאומנתו ושפיר הוה תיובתא מה לי אומן מה לי אחר. ומ"מ הרוחנו ק' תוס' דרבה לא גרס במתני' אומן אלא שותף כדתני אבוה דשמואל ולוי ולק"מ:

ועד"ז י"ל עוד עפ"י שיטת רשב"ם דמיירי באומן שאינו רגיל אצלו דאומן הרגיל בביתו הוה ככלים העשוי' להשאיל ולהשכיר. וצ"ל לרבה דסתם אומן הכי משמע מדלא קתני אומנו דאלת"ה מאי פסקא דרבה דקאמר לא שנו וכו' דלמא מיירי מאומן הרגיל אצלו דהוה ככלים העשוי' להשאיל ולהשכיר ובראה בלא עדי' מפקינין. אע"כ רבה ס"ל סתם אומן בהכי מיירי ובהכי מתיישב ק' מהר"מ מר"ב שבשיטה מקובצת אהרשב"ם דמאי פריך מראה טליתו ביד אומן דלמא מיירי מאומן הרגיל ולק"מ דאי נימא אומן סתם מתפרש אומן הרגיל א"כ מאי פסקינין דרבה דאמר לא שנו וכו' דלמא איירי באומן הרגיל אצלו אע"כ מדלא פירש אומנו מיירי באינו רגיל וא"כ קשה שפיר מראה עבדו וטליתו וכו'. אלא הא קשי' מאי מותיב רנב"י משנתינו הא נקט אומן דומי' דאריס ואריס הא מיירי באריס בתי אבות וה"נ אומן הרגיל בביתו. ורבה קאי אאומן דר' יוחנן דהוא בריתא בירושלמי לקמן מ"ז ע"א (וכן משמע קצת בראב"ד שבשיטה מקובצת די"ל דקאי אדר' יוחנן ע"ש) ושם בברייתא דירושלמי לא נאמר אריס א"כ סתם אומן הוה אינו רגיל ועלי' קאמר רבה לא שנו ולא ק' מ"ש אומן מאחר י"ל אה"נ אלא משום בן אומן נקיט אומן וכדלעיל. אך במשנתינו דתנן אריס והוא על כרחך באריס בתי אבו' וה"נ אומן הרגיל. ובראה בלי עדי' מפיק משא"כ אחר ולק"מ ק' רנב"י וי"ל במשנתינו א"א לחלק בין אומן לאומן דא"כ ליתני נמי שותף כמ"ש תוס' לעיל מ"ב ע"ב ד"ה אבל שותף וכו' ומה שסיימו תוס' ויש לחלק עכ"ל עיין שיטה מקובצת הסברא לחלק בין אריס בתי אבו' לשארי אריס וזה לא שייך באומן לחלק בין רגיל אצלו בין אינו רגיל אצלו וה"ל למיתני שותף אע"כ מתני' בסתם אומן מיירו דבעי' לרבה עדי' וראה. א"כ ה"ה אחר ושפיר פריך רנב"י אך רבה י"ל ס"ל כגירסא שלפנינו דתנן שותפי' במשנתינו ואפי' גרס אומן נמי לק"מ ק' רנב"י כי י"ל דתנן בשותף ולא מיירי בכל שותף ה"נ תנן אומן ומיירי רק באומן הרגיל ואי משום דתני סתם ולא תנן אומנו י"ל דסמיך עצמו דומי' דאריס דמיירי ע"כ באריס בתי אבו' וא"ש ועיין עוד ישוב לק' תוס' לקמן בסמוך אי"ה:

לא שנו אלא שמסרו בעדי' כו' נראה סתם משנתינו אין צריך לפרש דמיירי בראה את שלו ביד אומן דפשיטא דבהכי מיירי אומן אין לו חזקה כשרואה את שלו ביד אומן והוא מחזיק בו בחזקת שלו ולזה יש עדי' שהי' שלו אין לו חזקה ואי לא ראה שלו בידו של זה מאי קטעין ומאי קאמר. אע"כ סתמא בראה מיירי ואין צריך שום ביאור ופירוש לזה. אך אתא רבה וחידוש לן דבמסרו בעדי' מיירי וצ"ל סתם אומן הכי הוא כמ"ש י"מ שבש"מ שכתבתי לעיל או כמ"ש ראב"ד שם דומי' דשותף ואריס דמפורסם שהוא שותף ואריס בשדה זו וכן גזלן דר' יוחנן מיירי גזלן בשדה זו ה"נ איכא עדי' שהוא אומן בחפץ זה וא"כ כיון דע"כ מיירי שמסרו לו בעדי' שוב אין מבואר דמיירי בראה דאפשר בלא ראה ותו בעי' החזר לי חפצי שמסרתי לך בעדי'. ואהא קאמר אומן אין לו חזקה. והשתא אי ס"ד בראה מיירי הי' צריך לבאר דמיירי בראה. אע"כ בעדי' אפי' בלא ראה ועל זה מקשה אביי בלא ראה נמי יאומן במגו:

אי הכי אפי' בעדי' נמי וכו' מהאי לישנא ומלישנא דלקמן בראה מיהא תפיס לי' ס"ל לרי"ף ור"ת דאין שום מגו מועיל לאומן ליטעון לקוח רק בקציצה בלא עדי' ולא ראה מגו דלהד"ם אבל לוקח אפי' במגו דלהד"ם לא מהימן משום התקנה כמבואר ברי"ף וחי' רמב"ן ומלחמו' ה'. וצל"ע א"כ איך תני אבוה דשמואל ולוי שותף וכ"ש אומן איך אתיא במכ"ש הא אומן אין לו חזקה בלא עדי' ולא ראה מטעם התקנה ולא מן הדין ואיך אפשר ללמוד זה בק"ו משותף שאין לו חזקה מן הדין והיכי דאין עדי' שהוא יכול לכפור בשותפות מהימן במגו ואין כאן תקנה דלא שייך דלא שבקת חי ואיך שייך ק"ו וצ"ע לכאורה וע"כ צ"ל דרי"ף ור"ת לא אמרו אלא בחזקה בתפיסת יד דמטלטלי'. אבל אומן בעבד וקרקע דחזקתן ג' שנים ושייך בי' מחאה לא שייך לא שבקת חי כיון דאין חזקתו אלא ג' שנים אפי' צורך הוא ללמוד אומנת עם העבד ג' שנים מ"מ כיון דבר שטרא הוא איבעי' לי למחויי ואי לא מיחה איהו אפסיד אנפשי' כדמתרץ ש"ס לעיל ל"ה ע"ב במשכנתא דסורא. וכן נראה דהרי"ף גרס לקמן בברייתא ראה בגדו ביד אומן וטליתו ביד כובס ולא גרס עבדו דלא מיירי אלא מאומן דמטלטלי'. אלא דצ"ע מאי מותיב ר"נ ממתני' אומן אין לו חזקה ועלה כ' רי"ף מדאסיק בתיובתא אין מגו לאומן וק' הא משנתינו באומן דעבד איירי והתם ליכא תקנתא ואית לי' מגו עכ"פ בעדי' בלא ראה. וי"ל דלכאורה מסברא חיצו' איתי' לסברת אביי דלא יועיל לאומן שום מגו לטעון לקוח ורק לקציצה יועיל לו מגו דלהד"ם בלי עדי' ובלי ראה וכאשר הסביר הרמב"ן ורבא הרגיש זה ע"כ קאמר לסיועי דרבה פי' דברי רבה מוכרחי' מברייתא דדוחק לאוקמי כאביי בלי עדי' ובלי ראה. וע"כ בראה בלי עדי' ואית לי' מגו בקציצה וה"ה לקוח דבראה בלי עדי' או בהיפוך אין חלוק בין קציצה ללוקח רק בלא עדי' וגם לא ראה אז קיל קציצה. אבל אי מועיל בקציצה מגו בראה בלא עדי' ש"מ לא עבדי תקנתא לאומן ואיתא סייעתא לרבה זה הי' סברת רבא לסיועי לרבה. אבל זולת הסיועי הלז הי' מודה לאביי ואתי השתא רנב"י ואותיב ממתני' אפי' מיירי מתני' בעבד דלית בי' תקנתא דרבנן עכ"פ מוכח בראה בלא עדי' מפקינין מאומן מדינא אפי' בלא תקנה. וא"כ מעתה תו ע"כ ברייתא דקציצה לא מיתוקמא בראה בלא עדי' דא"כ מפקינין מאומן. וע"כ דחיק ומוקי כאביי בלא עדי' ובלא ראה ותו ליכא סייעתא לרבה בקציצה הא דמפקינין במגו מעלי' כי האי אבל בלוקח לא יועיל שום מגו לאומן מתקנה כי הסברא נוטה כך כיון דליכא סייעתא לרבה מעתה:

גם כי זה נראה קצת דוחק ויש הכרח לזה דאלת"ה תיקשי הילכתא אהילכתא דלא קיי"ל כרבה מדאיתותב מרנב"י כמ"ש הרי"ף ולפמ"ש תוס' בשמעתין כל אתקפת' הוא מכח ליחזי עדי' מאי קאמרי והנה לפי מאי דקיי"ל בשבועו' מ"ה ע"ב שכרו שלא בעדי' מתוך שיכול לומר לא שכרתיך וכו'. וע"ש בש"ס פריך מברייתא הא מדסיפא בראי' רישא בלא ראי' ומשני ראי' דלשלם קתני וכו' וכ' שם תוס' מ"ו ע"א ד"ה רישא וסיפא וכו' דסוגי' דהתם דשבועו' ס"ל עדי' לא ידעו ובפ' חזקת נמי הו"מ לשנויי הכי ע"ש. וא"כ למאי דקיי"ל דשכרו שלא בעדי' מהימן במגו ע"כ אית לן דעדי' לא בעי למידע וא"כ שפיר י"ל ההפרש בין אומן לאחר הוא במסרו לו בפני עדי' סתם וכמ"ש תוס' ולק"מ תיובתא דרנב"י וא"כ אמאי איתותב באמת בב"מ קי"ב נדחקו תוס' עוד בתי' אחר אבל העיקר הוא כמ"ש תוס' בשבועו' וא"כ ק' כנ"ל. וע"כ צ"ל דממ"נ איתותב דאי לא בעי עדי' למידע. וכסוגי' דשבועו' א"כ לית לי' סייעתא לרבה מברייתא דקציצה דאיכא למימר דמיירי בעדי' בלא ראה ולחזי עדי' מאי קאמרי לא קשי'. וכיון דלית לי' סייעתא ממילא דחינן מהילכתא מסברא מהתקנה. וע"כ לא סייע רבא אלא דס"ל דאמרי' ולחזי עדי' מאי קאמרי וא"כ תו איתותב ממתני' מאי לי אומן מה לי אחר. וא"ש דאיתותב ממ"נ ועל הדרך שכתבתי לעיל:

כל זה כתבתי לפי דברי תוס' בשבועו' ובשמעתין. אך הוא דוחק לומר פלוגתא בסברא אי עדי' ידעי או לא. ולולי דבריהם הייתי אומר התם בשבועו' מיירי בשכיר הקוצר שדהו או בונה ביתו ואין לו בידו חפץ של בעה"ב. והעדי' מעידי' שם לטובת השכיר שלא יאומן בעה"ב לומר לא שכרתיך מעולם. ותו לא איכפת לעדי' להשגיח על סך קציצת השכירות דלא שכיח שיחלקו בזה כמ"ש רמב"ן בשמעתין דשכר הפועלי' מידע ידיע ושפיר לא ידעו הקציצה כל זה התם בשכיר. אבל בשמעתין דמיירי דחפצו של בעה"ב בידו והבעה"ב מתירא מהאומן ומייחד לו עדי'. והשתא דהדר בי' רבה וס"ל אין צריך להחזיר לו בעדי' א"כ מה שיחד לו עדי' אינו להשמר מחשש כפירה דאכתי יטעון החזרתי. אך לא נחשד שיעכב כל החפצים אצלו אלא שיתבע שכר יותר מדאי ויהי' נאמן במגו וכמ"ש רשב"ם לקמן מ"ו ע"ב ד"ה לאו דאית לך וכו' ע"ש היטב. ומשו"ה מייחד לו עדי' שידעו הקציצה א"כ ק' ולחזי עדי' מאי קאמרי דהא כל עצמו לא באו אלא בשביל הקציצה וא"כ אין כאן סתירת הסוגיות כלל. וליתא נמי מ"ש תוס' דרבה הוה ס"ד דמוסר סתם לאומן סתמא כפירושו לתקנו ונותנו לו ובמסקנא דאמרי' לחזי עדי' מאי קאמרי ש"מ עדי' יודעי' ולהנ"ל אין זה ענין לכאן התם הובאו לידע הקציצה. והכא אפי' נימא שהובאו לכך לידע שהוא מוסרו לאומן ולא יכפור בו. מ"מ היא גופי' ידיעה הוא כל שמוסרו סתם ולא פירש למכור לו ממילא אינו יכול לכפור בו:

ומ"מ נלע"ד ליישב ק' תוס' עפ"י דרכם. ונאמר דהא דאמר רבה שמוסרו בעדי' אע"ג דסתמא קתני היינו או כמ"ש ש"מ בשם י"מ דסתם אומן מוסרי' לו בעדי'. שלא יכפור. או כמ"ש ראב"ד אומן דומי' דשותפי' ואריסי' וגזלן דמיירי בעדי'. ונפקא מיני' בין ב' התירוצים אי אמרי' סתם אומן נותני' לו בעדי' מיירי בעדי' סתם כדרך שנותני' לאומן בפני עדי' סתם וממילא מובן דלתקנו ניתן לו. וא"כ יש בין אומן לאחר כתי' תוס'. אך אי אמרי' כהראב"ד דומי' דשותף וכו' והתם יודעים העדי' ברור הדבר ה"נ מיירי באומן דהעדי' יודעי' הברור א"כ מה לי אומן מה לי אחר: והיות כן בהס"ד דהוה ס"ל צריך להחזיר לו בעדי' א"כ י"ל דרבה אסתם אומן קאי דמסתמא מוסרי' לו בעדי' שלא יכפור ומוסרי' לו סתם וסגי בכך והיינו ההפרש בין אומן לאחר אך כדהדר בי' רבה וס"ל אין צריך להחזיר לו בעדי' א"כ שוב אין תועלת למסור לו בעדי' דעדיין יאמר החזרתי ומשו"ה אתא רבא לסיועי לרבה ומוקי לברייתא בלא עדי' דהשתא סתם אומן בלא עדי' כיון דאין צריך להחזיר לו בעדי' אך לפ"ז איך סתם ותנן סתם אומן וצ"ל כהראב"ד דומי' דשותפי' ואריסי' וגזלן והתם עדי' מפורשים וא"כ קשה מה בין אומן לאחר:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף