חתם סופר/בבא בתרא/ה/ב

חתם סופר בבא בתרא ה ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

כי היכי דלא ליטרדן אין רחוק לומר דלפי' הראב"ד דר"ל מיירו ביומא דמושלים זמנו אפשר אביי ורבא לא פליגי אלא ס"ל דמהימן בהאי יומא פרעתי בתוך זמנו במגו פרעתיך היום והא דאמרו זימנן דמתרמי לי' זוזי וכו' כי היכי לא נימא חזקה דלא פרע בתוך הזמן ומגו במקום חזקה ל"א קמ"ל נהי דבתוך הזמן בלא מגו לא מהימן דרובא לא פרעי בגו זימני' אבל עכ"פ חזקה ליכא אי אית לי' מגו דפרע ביומא דמושלם מהימן דכיון דס"ל לאביי ורבא דאיכא עכ"פ דפרעו בגו זימני' א"כ ממילא ביומא דמושלם כ"ע פרעי (והיינו לסברת הראב"ד דלהתוס' משום מגו דהעזה לא שייך זה אך לסברת הראב"ד א"ש) ודכ"ע בלי מגו לא פרע בגו זימני' ומיושב קו' תוס' ד"ה כי היכי וכו':

תנן בחזקת שנתן וכו' הא דלא פריך בלא"ה מ"ש רישא ומ"ש סיפא. י"ל דהא אדם פורע בתוך זמנו וברישא חיובו ברור שהרי ב"ד כופין אותו לא חיש למקרה ופגע ומקדים לו מעות. אבל בסיפא אע"ג דתלה בדעת עצמו מ"מ למה לו להקדים מעות שמא יארע לו פגע ולא יסיים בנין כותלו ואליבא דר"נ לקמן ו"ו ע"א וכל זה מצאתי כן בתומי'. אבל השתא פריך מרישא לר"ל ומשני כל שפא ושפא זימני' הוא ומכיון דאסיק הך סברא שוב לא ס"ל לש"ס שיחלוק אדם אהך סברא ופריך לאביי אי תוך זמנו היינו בתוך בנין השורה שוב לא ס"ד לומר שירא משום פגע ומקרה שלא יסיים בנין שורה א' ובשגם שתלה בדעת עצמו כמ"ש מהרש"א ע"כ הקשה אמאי לא וכבר כתבתי לעיל דלמאי דמסיק מי יימר דמחייבו לי רבנן שוב חזר מכל השקלי' וטרי' וכמבואר לעיל בדברינו:

פשיטא פי' דמנה לי בידך והלה אמר פרעתיך משנה שלימה הוא. ולימא דאשמועי' דביומא דמושלם זמנו אדם פורע גם זה משנה שלימה שכיר בזמנו נשבע ונוטל כדפשיט מיני' ר' יוחנן בב"מ ק"ב ע"ב ואי לאשמועי' דאינו צריך לפורעו בעדים כיון דלא אוזפי' בעדי' מעיקרא כמ"ש תוס' ד"ה אילימא וכו' גם זה משנה שלימה בשבועות בסוגי' דהמלוה חברו בעדים ובעי למיפשט ממתני' דלמחר א"ל נתתי וכו' ע"ש:

כל שפא ושפא זימני' הוא במרדכי שלהי ב"מ סי' תתט"ו מייתי בשם ר"ת דכל שקבע לו זמן שוב אין ב"ד נותני' לו זמן אחר לפרעון ומייתי ראי' דכל שקבעו חכמי' זמן ידוע שוב אין נותני' לו זמן אחר משמעתין דאמר כל שפא זימני' הוא ולא הוזכר שם זמן אחר ומייתי לי' תומי' סי' ע"ח ופי' בו פי' רחוק מכוונת הלשון דקאמר ולא הוזכר שם זמן אחר ואיזה זמן הי' לו להזכיר. גם גוף דברי תומי' לא נ"ל מטעם שיבואר לקמן בדברינו אי"ה. והנלע"ד עפ"י מה דאר"נ לקמן ו"ו ע"ב האי כשורא דמטללתא וכו' וכ' ר"ת בתוס' דעד שלשי' יום הוה בחזקת שלא נתן ע"ש והנה הוה ס"ל לר"ת בלשון מקשן דשמעתין אי לימא בזמנו וכו' שאין לשון ש"ס מורה דקאי על זמן מושלם הבנין דה"ל למימר אילימא בגמר הבנין וכו' אלא באמצע הבנין ולא ה"ל לומר הלשון בזמן דע"כ לק"מ קו' ש"ס מאמצע בנין החומה דמה"ת ישלם באמצע הבנין ושמא לא יגמור בנין כותלו וכמ"ש תוס' וכדמוכח ממתני' דבכורו' אלא הוה ס"ל למקשן דאיכא זמן שקבעו חכמים אחר ככלות בנין הכותל אז יש זמן שלשי' יום כמו כשורי דמטללתא והי' פשוט דמתני' מיירו אחר גמר כל הבנין באופן שאין ספק אצלו שכבר בנה. ומן אז מתחיל הזמן שתקנו חכמים ואמר אילימא בזמנו שכבר כלה אותו הזמן שקבעו חכמי' פשיטא אע"כ בתוך אותו הזמן ש"מ אדם פורע בתוך זמנו. ולא דמי זה למ"ש רמב"ן בשמעתין דב"ד שהרחיבו זמן שלשי' יום אדם פורע בתוך אותו הזמן ההיא מילתא אחריתי הוא שכבר הגיע זמן פרעון ותבעו בב"ד וקבעו לו זמן שאם לא ימצא לו מעות ירדו לנכסיו. ובודאי אדם פורע בתוך אותו הזמן. אבל הכא מתחילה כך קבעו חכמים זמן לכל בונה כותלו כמו כשורי דמטללתא לקמן ואי אין אדם פורע בתוך זמנו ה"נ אינו פורע ופריך שפיר ומשני כל שפא זמני הוא וע"כ הפי' כיון שכל שפא זמנו הוא שוב ליכא זמן אחר דכל שזמנו קבוע קבוע וידוע לא קבעו חכמי' זמן אחר. ואה"נ אי הוה מוקמי' זמנו אחר כלות כל הכותל נמי לא הי' נותן לו זמן אחר אלא כבר כתבתי דבאמצע הכותל לא שייך שיפרע שמא לא יגמור אבל אחר גמר החומה נאמן כבר פרעתי בתוך בנין הכותל אצל כל שפא ושפא וא"ש פי' המרדכי:

ומזה יש להוכיח דר"ת לית לי' כפירשו של הש"ך דמפרש דהכא מודה ר"ל בטרדה כזו דלא ליטרדן וז"א דא"כ אכתי מנ"ל לר"ת דלמא אה"נ אחר כל שפא יש לו זמן שלשי' יום מגמר השפא ואחרי ככלות הכותל מתחיל זמן הפרעון עפ"י חשבון יום יום ביום כלות שלשי' של כל שפא וה"ל טרדה רבה ומשו"ה פורע מיד ככלות הכותל שהוא עדיין תוך זמן קביעות החכמי' כי היכי דלא לטרוד יום יום בפרעון אע"כ לית לי' לר"ת כסברת הש"ך:

מאן יימר לן דמחייבו לי רבנן יש לעיין מ"ט לא פריך ש"ס השתא ממתני' דמנה לי בידך וכו' דפשוט מיני' לקמן בסוף הסוגי' וי"ל בפשיטות דהו"מ לאוקמי בחוב כעין שוכר ומשכיר דחזקה דאין אדם פורע בתוך זמנו שמא לא יתחייב שיפול ביתו של משכיר בשלמא במשנתינו דכל שפא זימני' לא שייך לומר באמצע השורה יארע לו סיבה ופריך שפיר אבל ממתני' דשבועו' הומ"ל כנ"ל ומיהו לקמן פשוט שפיר דלא אמרי' מגו במקום חזקה דאפי' נוקים בחזקה דשוכר ומשכיר ולא מהימן במגו דפרע בזמנו מ"מ מוכח דמגו במקום חזקה לא אמרי' וק"ל:

עי"ל לפמ"ש רמב"ם ובש"ע סי' מ"א דבשטר שנאבד חיישי' שפרע בגו זימני' דלא כהראב"ד כ' פוסקי' ראי' מב"מ מר' יוחנן שאמר שטר שנמצא ביומו מהדרי' דלפרוע בת יומו לא חיישי' ופליגי ר"כ ור"א לר"כ אפי' אין חייב מודה ול"ר אסי דקיי"ל כוותי' דוקא בשחייב מודה ע"ש עכ"פ מוכח אי לאו משום פריעה בת יומו הוה חיישי' לפרעון אפי' תוך זמנו אלו דברי הפוסקי' ולפע"ד היינו למאן דס"ל אפי' בסתם הלואה אין אדם פורע בתוך זמנו. אבל לאינך פוסקי' לא מוכח מידי די"ל ר' יוחנן מיירי בשטר שאין בו זמן אע"כ כנ"ל. מ"מ מוכח מהנ"ל דלרב כהנא דלא חייש לפריעה בת יומא אפי' כשאין חייב מודה הוה זה חזקה טפי מחזקה דאין אדם פורע בתוך הזמן דהרי בשטר הנאבד בתוך זמנו חיישי' לפרעון ולבת יומא לא חיישי' אפי' אין חייב מודה והשתא לא הו"מ להקשות לאביי מהך מתני' דלמא מנה לי בידך שהלויתיך היום למחר אומר לו תנהו לי ואמר נתתיו לך היום נאמן. אין לך בידי שנתתיו לך אתמול ביום הלואה לא מהימן דפריעה בת יומא גרע מגו זימני' וס"ל לאביי ורבא כרב כהנא ולא הומ"ל מידי. אבל לקמן פשוט שפיר לפי מאי דקיי"ל כרב אסי דבשאין חייב מודה חיישי' אפי' לפריעה בת יומא:

והלכתא כר"ל אפי' מיתמי וכו' ערמב"ם וה"ה ולח"מ בענין פוגם שטרו בתוך זמנו והנה אם המלוה טוען פרעתני פלגא אחר זמנו והלוה טוען פרעתיך כולו תוך זמנו. פשוט דינו של הרמב"ם דחזקה א"א פורע ת"ז ונוטל בלא שבועה ואם הלוה אומר הן פרעתיך פלגא אחר זמנו ואך פלגא פרעתיך כבר תוך זמנו אפשר בהא אפי' אביי ורבא מודו דמה"ת יפרע פלגא בתוך זמנו ולא ניצל מטירדה דאידך פלגא. אך במודה המלוה שפרע פלגא בתוך זמנו בהא כ' ה"ה שחוכך להחמיר שאינו נוטל אלא בשבועה שהרי לדברי עצמו חזינין דהלוה חייש לטרדה ופרע בתוך זמנו א"כ מסתמא פרע הכל והלח"מ הקשו א"כ במס' שבועות דפריך וכי מה בין זה לפוגם שטרו לימא תוך זמנו א"ב וצ"ל בכוונת הלח"מ דאע"ג דר"פ איירו התם מ"מ הו"מ למימר א"ב בחוב כעין שוכר ומשכיר או קונטריסי' דבאומר השבע לי אין שומעי' לו תוך זמנו משא"כ פוגם דאפי' כתובה דג"כ אין חובה ברור מ"מ כ' רמב"ן בשמעתין דעבידי אינשי טפי למיפרע ולהניח כתובתה על השולחן כצ"ל כוונת ק' הלח"מ ואפ"ה נ"ל דלק"מ בשלמא לר"פ דאדם פורע בתוך זמנו רק משום שאין חובו ברור שמא יפול ביתו של משכיר או מקרה אחר אע"ג דחזינין דפרע פלגי' אין ראי' שפרע של כל השנה דילמא על מקרה דזמן מועט של חצי שנה לא חשיש ועל סך מועט המניהו שאם יארע מקרה בתוך חצי השנה יחזור לו מעותיו ואין מזה הכרח שהקדים לו שכירות של כל השנה ולא חייש למקרה דזמן רב ומי יודע מה יולד יום. ולהאמין לו סך מרובה כזה. ע"כ ס"ל דאפי' בפוגם כה"ג צריך לישבע ושפיר פריך וכי מה בין זה לפוגם. אבל ה"ה מיירו לדינא דאין אדם פורע תוך זמנו. מטעמי' המבוארי' לעיל וכיון דחזינין דביטול הטעמי' לפלגא בטלו לכולו:

לא יפרע אלא בשבועה כ' תוס' פלוגתת ר"פ ור"ה ברי' דר"י פי' דר"פ ס"ל כיון דמלוה להוצאה ניתנה אין ממונא של זה מבלע בנכסיו של זה כלל. ורק מצוה בעלמא לפרוע וע"ז המצוה נכסיהו ערבון בי' וכיון דיתמי לאו בני מיעבד מצוה נינהו פטורי'. ור"ה ברי' דר"י ס"ל דממונא של זה מבלע בנכסיו שלו ואין היורשים יורשין דלאו דדהו וצריכי' לשלם אלא שאין מקבלי' עדי' שלא בפניהם. והנה בעירוכי' כ"ב ע"ב ד"ה א"ר אשי כתבו דבהודה ומת מקבלי' עדי' דכיון דהדבר ברור ה"ל כנמצא שאינו שלו. וצ"ל הכא דלא הודה רק לקבל עדי' על גוף ההלואה והקביעות הזמן ושוב נידון מטעם חזקה לא פרע בגו זימני' זה לא הוה חוב ברור ואין מקבלי' על הקטני' כצ"ל. תו כ' תוס' דחיישי' לצררי תוך זמנו וכ' רבינו יונה שברא"ש דמשו"ה אמר ר"ה צררי ולא אמר חיישי' לפרעון ש"מ משום תוך זמנו נקיט הכי ע"ש וצ"ל דמשום תוך זמנו דחוב כעין שוכר ומשכיר וקונטריסי' קאמר והרי ר"פ ור"ה ברי' דר"י ס"ל כאביי ורבא אע"כ בחוב דשוכר ומשכיר קאמר וצ"ע אמ"ש תוס' לא הו"מ למימר תוך זמנו איכא ביניהו משום דאינהו ס"ל כאביי ורבא וזה צ"ע הא עכ"פ מצי למימר א"ב בחוב כעין שוכר ומשכיר:

והנה הרא"ש פליג על רבינו יונה וס"ל בצררי אפי' אביי ורבא מודה דלמה יתפוס צררי תוך זמנו וע"ש בעירוכי' כ"ב ע"ב קאמר רבה משום שובר ונדחקו תוס' מה איכא בין ר"ה לרבה ולהנ"ל י"ל דר"ה ס"ל כרבינו יונה ורבה כהרא"ש ולא חייש לצררי אלא לשובר וערמב"ם דמשמע דפסק כרבה דחייש לשובר ולא לצררי ע"ש:

מי אמרי' במקום חזקה מה לי לשקר פי' מגו להחזיק אי אמרי' במקום חזקה להוציא ממון או מגו להחזיק עדיף ועיי' שיטה מקובצת ומ"ש תוס' מפקדון דרמי בר חמא לקמן ע' ע"א חילקו תוס' בין שטר מלוה לשטר פקדון ע"ש ולק"מ. ומה שכ' תוס' דחזקה דשמעתין לא דמי כלל לחזקה דמחזיק לן באחי' היינו טעמא משום דתרי מיני חזקה אינן. דחזקה דאחין מדהוה לי' אחי' והיא בחזקת איסור יבמה לשוק נימא עדיין הוא בהך חזקה זו הוא מגזירת הכתוב דילפי' פ"ק דחולין מויצא כהן מן הבית והאי חזקה גריעי מרוב ואם בממו' לא אזלי' בתר רובא מכ"ש בתר חזקה כזו. ובחזקת הגוף דמפקי' ממונא הארכתי בביאור דבר במס' כתובו' בסוגי' דמומין. אך חזקה דשמעתין היא חזקת מנהג עולם דלא פרעו בגו זימני' ועדיף מרוב דהתם איקבע מיעוטא דזבני' לשחיטה והכי לא איקבע מיעוטא דפרעו בגו זימני' לכן מוצאי' ממון בחזקה זו ואמנם הקשה תוס' מחזקה יבם לא מוקי נפשי' טפי מתלתן יומין דהוה נמי חזקה כי האי. דמ"מ כ' הש"ך סי' פ"ב בכללא מגו דגם חזקי' אולי אין לדמות אהדדי ע"ש ועיי' היטב ש"ך סי' ק"ח סק"ז:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף