חתם סופר/בבא בתרא/ב/א

חתם סופר בבא בתרא ב א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

בעזה"י מה שחנינו הי"ת בחי' ב"ב בלימוד הישיבה פ"ק פ"ב נגהי ליום ד' ט' כסליו פק"ח לפ"ק. ה' אלוקי שמע קולי ביום אקרא יערה ממרום רוח לאיש נדכה ושחוח ולחברים מסובלים אלופים. הערב נא תורתך בפיות בני רעיתך מדבש ונופת צופים. וחנינו דעה ובינה לדין בכותל גינה ובקעה וחצר המשותפים. הנה בתורתך נשתעשעו והמשכילים כזוהר הרקיע יזהירו וכספירים מעולופים:

השותפים שרצו לעשות מחיצה בחצר עי' תו"ח שנתעורר למ"ש תוס' ר"פ האשה ניקנת דמתחיל בה"ה הידיעה דקאי אאשה דכתוב באוריתא וה"נ מתחיל בה"ה ונדחיק ופשוט דקאי אשותפים דקרא בפ' דברים ושפטתם צדק בין איש ובין גירו ודרש בספרי ומייתי רש"י בחומש דגרו היינו דיורים ושכני' ואהא קאי השותפים וכ' תוס' דכולי' נזיקין חדא מסכת הוא ר"ל ג' בבא כפי' רש"י פ"ק דע"ז [דף ז'] ונקרא מסכת נזיקין דמתחיל ד' אבות נזיקין ונחלק לג' שערים ב"ק ב"מ ב"ב וכן מסכת כלים נחלק לג' בבי ב"ק ב"מ ב"ב עי' בתוספתא דכלים ועי' רשב"ם לקמן קנ"ז ע"ב ד"ה מודעא בתראי וכו' משמע דאיכא ששים מסכתת וכ"כ בתשבי בתיבת גאון ובפיוט מוסף יום שני דשבועות וברמב"ם בהקדמתו (לסדר זרעי') מיחשב כולהו לחדא מסכת ואיכא ס"א מסכתת אך מייתו התם איכא דסברי סנהדרין ומכות לחדא מסכת ולדדהו הוי ס' מסכתת והתימה על הסמ"ג דמחשב ס"ג מסכתת היינו תלתא בבי תלתא מסכתת וק' א"כ גם כלים הוי תלתא בבי ומהרש"א בשמעתין ס"ל כולהו סדר נזיקין חדא מסכת ודעה זו איתא בהרי"א ן' מיגא"ש ריש מס' שבועות וא"כ בצרי להו טובא ועי' תוי"ט בהקדמת עוקצין. טבול יום ידים חדא ע"ש:

שרצו לעשות מחיצה בחצר בש"ס מייתו עלה מחיצת הכרם לכאורה משום דמסיק משו"ה לא תנן אותו דה"א מסיפס בעלמא והיינו משום דמחיצה ה"א כמחיצת הכרם דסגי אפי' בפרוץ מרובה על העומד וצה"פ כמבואר פ"ק דעירובין משו"ה קמ"ל בונין את הכותל אע"ג שרצו רק במחיצה מ"מ כופין לבנות כותל שלימה ומיהו ללישנא בתרא נאיד מגודא משום דא"כ בונין אותו מבעי' לי' ולא דחי לי' דה"א מסיפס בעלמא א"כ להך לישנא לא ניחא לי' למימר דמחיצה פרוצה קאמר ואפ"ה מייתו בריתא דמחיצת הכרם וצ"ל כמ"ש הרמב"ן דהך בריתא חביבא לי' לתלמודא משום דנשמע מינה דנין דינא דגרמי ע"ש ונ"ל לפרש כיון דללישנא דאגודא וכן לס"ד דלישנא בתרא ואימא אגודא ס"ל היזק ראי' לאו שמי' היזק ואפ"ה כיון שהם רוצים בגודא ומקפידי' על היזק ראי' שוב כופין לעשות כותל כדינא ולכאורה לא הי' לנו להכניס כלל מקפידתם דהוא כנפש רעה כיון דלא שמי' היזק ואלו אקפידים ומה לנו ולהם כדאמרי' הני דבי' אלישב דקפדי אמאן דעבר אמצרי דדהו לקמן כ"ט ע"א משו"ה מייתו הך בריתא כיון דקיי"ל דנין דינא דגרמי א"כ למאן דקפיד אהיזק ראי' לא גרע מגרמי לכל הפחות ומזדקינן להו:

בונין את הכותל באמצע ולקמן בגינה תנן מקום שנהגו לגדור ולא לבנות הכותל תנן ש"מ יש הפרש בין מחיצת חצר לגינה ולרמב"ם ניחא דבגינה לא בעי אלא עשרה טפחים ולא ד"א וז"א אלא גדר גבוה י"ט כמבואר בעלמא משא"כ בחצר בעי כותל גבוה ד"א. מיהו החולקי' על הרמב"ם ובעי בגינה נמי ד"א צ"ל משום בגינה מקום שאין שם מנהג לכ"ע בונין בהוצא ודפנא גדר בעלמא משא"כ בחצר נהי דהכל כמנהג המדינה לאתוי באתרא דנהגו בהוצא ודפנא אותו מנהג עוקר ההלכה דתנן כותל מ"מ היכי דליכא מנהגא צריך עכ"פ לבנות כותל שהוא לבינים הכותל הפחותה שבמתני' ולא הוצא ודפנא שהוא גדר בעלמא וזהו דעת רבנו יונה ודלא כמ"ש הרמ"א בש"ע סי' קנ"ז וי"ל קו' סמ"ע ס"ק י"ג ע"ש וק"ל. ולפ"ז כדפריך בונין אותו מבעי' לי' הומל"ש ה"א דסגי גבוה עשרה כמו גדר דגינה ולרבנו יונה ה"א היכי דליכא מנהגא לא יבנה לבינים אלא הוצא ודפנא קמ"ל כותל אלא שכ"ז בכלל תי' הש"ס ה"א מסיפס בעלמא ומיושב קו' תוס' ד"ה ה"א במסיפס בעלמא וק"ל:

ודע דנסתפקתי בעיר חדשה שאין בו מנהג ובחצר שאין בו דין חלוקה וקנה זה מזה מרצונם לחלוק וכפו זא"ז לעשות כותל הפחותה שבמתני' כדעת ר' יונה או כרמ"א הנ"ל ועמדה הכותל כך כמה שנים ובין כך נתיישבה העיר ונהגו בגזית ושוב נפלה כותל השותפי' וכופי' זא"ז לחזור ולבנותה מהו מי מצי למימר לא נתרצו הראשוני' לחלוק חצר שאין בו דין חלוקה אלא על דעת לבינים ולא על דעת גזית ובפרט למעט מקום החצר שאינו ד"א ימעטנו עוד בעובי כותל גזית אלא יחזור ויבנה לבינים או דילמא נימא בשעה שקנו זה מזה הי' בכל זה שהתחייבו לבנות לעתיד כל ימות עולם לפי שינוי המנהג או נימא באופן שלישי כיון שבנין הראשון שבעיר הי' עפ"י ב"ד בפחות שבנינים שוב כל השותפי' שבעיר כל ימי עולם בונין כן ולא אזלי שוב אחר מנהג שאר הבונין אע"ג דכ' רמ"ה דנהי בעלמא אין הולכין בממון אחר הרוב מ"מ הכא הולכין אחר רוב בניני' שבעיר י"ל היינו כשנזקקי' למנהג אבל הכא שהתחילו הב"ד לבנו' עפ"י דין שוב כל שותפי' יבנו' כן לעולם וזה נ"ל באמת מסברא אך אין לי ראי' על זה:

מיהו הא פשיטא דללישנא דגודא בחצר שיש בו ד"ח והיזק ראי' לא שמי' היזק ונתרצו לגודא ונפלו אז פשיטא דצריך לבנו' כמנהג בגזית ולא מצי למימר מתחילה לא נתרציתי לעשות אלא גודא של לבינים דכיון שהורגלו לעשות מידי דצינעא שוב הוה כבית ויש בו היזק ראי' כמ"ש תוס' ד"ה נפל' וכו' ועתה בונין בכפי' לא מרצונם כי קא מבעי' לי' באין בו דין חלוקה שיכול לומר עתה לא אחלוק כלל ואין כאן מקום תשמיש לא בצינעא ולא בפרהסי' כיון שאין בו דין חלוקה ואדעתא דהכי לא נתרציתי לחלוק כלל:

גויל וגזית וכו' פליגי בטעמא דמילתא הרא"ש והי"מ שבני' והרא"ה מכללם דהרא"ה וסייעתו ס"ל דטעין לא בעינא למיזל בדינא ודיינא בכל שעה שתפול הכותל הגרוע ע"כ על כרחך תבנה עמי במקום שנהגו והרא"ש ס"ל דאין לזה טענה דיש אלקי' שופטי' בארץ אלא כיון שצריך זה ליתן חלק מקום וצרכי בנין יטעון אינו רוצה לעשות מעות אנפרות לבנות בכל שנה ושנה ולפ"ז אם זה ירצה לסלק היזק ראי' בלי סיוע חצי מקום והוצאות של זה ורוצה לבנות על חלקו ועל הוצאותיו הוצא ודפנא באופן שזה לא ניזק ממנו אינו יכול שוב זה לכופו לבנות כמנהג המדינה והקשה ט"ז א"כ כשנפל הכותל לימא כולה שלי שלא רצית לבנות עמי גזית ובניתי הוצא ודפנא על שלך ובניתי אני גזית על שלי ע"ש והנה הק' אינו ק' כ"כ דטענה גרעה הוא דמה"ת יבנה הוא גזית על שלו כיון שחברו כבר סילוק היזק ראי' בהוצא ודפנא על חלקו של עצמו ומ"מ למדנו מזה סברא וטעם לשיטת הרי"ף וסיעתו החולקי' על תוס' סוף ד"ה לפיכך וס"ל דאי אית לי' מגו לקוח או החזרתי נאמן לטעון אני בניתי משלי ולא הוה מגו במקום עדים דלא כדעת התוס' דס"ל להרי"ף כיון דעכ"פ איכא אפשרות רחוק כהט"ז שוב לא הוה אנן סהדי ולא הוה מגו במקום עדי':

הכל כמנהג המדינה כ' תוס' ומיהו אם נהגו לעשות פחות מששה בגויל וכו' והרא"ש פליג ועי' מהרש"א ולולי דמסתפינא הייתי כמכריע דזה יטען הלא נסתלק היזק ראי' אפי' בהוצא ודפנא רק מפני המנהג לזה סגי בגזית פחות משיעורא כמנהג מדינה ולא יכול זה לכופו לעשות גויל וגזית ששה. ולעומת זה יאמר אידך לא אעשה מעותי אנפרות לבנות גזית דלא קאי כמדת גזית ואבנה לבינים דקאי כמדת לבינים ולא יכול זה לכופותו לעשות גזית פחות מכשיעור דלא קאי כמדת גזית ולא יכול זה לכפותו לעשות גזית כשיעור יותר ממה שנהגו במדינה ויבנה לבנים:

לפיכך אם נפל הכותל וכו' הקשו תוס' בלא לפיכך נמי דינא הכי דאפי' שהו יותר מאשר נהגו להשהו' ואית לי' מגו דלקוח אפ"ה הוי מגו במקום עדי' ונ"ל מ"מ איצטריך סברא דשותפי' לא קפדי משום אידך שינוי דקדים ופנינהו [ב"מ קי"ו ע"ב] ואם זה ראה ושתק הי' לנו לומר דה"ל הודאה דאיהו בנאו ועכצ"ל דשותפי' לא קפדי בכך לפנות חפצי השותפי' לגבולו של א' מהם ולהיות שומר עליהם עד עת חלוקה ובזה ניחא דברי הרא"ש שכ' דפנינהו לרשותי' שלא בעדי' מבואר דס"ל מגו לא מהני וא"כ ה"ה שהו יותר מקפידת השותפי' אפ"ה לא מהימן דהוה מגו במקום עדי' וכמ"ש תוס' ושוב כ' דשותפי' לא קפדי אהדדי ואפי' נשתהו ברשותו משמע דוקא כשיעור קפידא ולא יותר וכבר הקשה כן בב"י סי' קנ"ז וע"ש בהג"ה הטור החדשי' אות י"ב ולהנ"ל י"ל קצת דעכ"פ צריך לזה דשותפי' לא קפדי משום שינוי דפנינהו אך סיום דברי הרא"ש ואפי' נשתהו ברשותו הוא ללא צורך ואולי ט"ס הוא:

אמנם הרי"ף וסיעתו ס"ל דמהימן במגו ומיירי דוקא שלא נשתהו יותר משיעור הראוי ולפ"ז י"ל קו' תוס' כמ"ש הרמ"ה דאי לא לפיכך אי הוה טען אני בניתי לעצמי ואידך טעין תרווי' בנינהו הו"ל כשנים אוחזין זה אומר כולה שלי וזה אומר חצ"ש דזה נוטל ג"ח וזה נוטל רביע לכן הוצרך לומר לפיכך ע"ש וצ"ל דמה שכל א' תפוס בחצר הוה כתפוס בכרכשתא ומקום הכותל הוה כבי מיצעי ערפ"ק דב"מ [דף ז' ע"ב] וצ"ל דבבקעה פריך שפיר ולא ליעבד לא זה ולא זה פי' ואם יטעון זה אני בניתי יטעון הוא אדרבא אני בניתי כולה וממילא יחלוקו כנ"ל ומיהו עיי' לקמן ל"ד ע"ב תוס' ד"ה ההוא ארבא וכו' תמצא לחלק בין ב' אוחזין לדהכא וק"ל:

אומר לו גדור כ' תוס' ואם לא התרו בו לגדור אינו חייב באחריותו משמע עכ"פ קידש אלא שאינו חייב באחריותו והטעם מבואר דהרי ידע דין כלאים ורצה בקיומו אלא שסבר שאין עליו לגדור משו"ה אינו חייב באחריותו אבל עכ"פ הי' לומר את חברו שיגדור הוא וא"כ רצה הוא בקיומו וקידש. אמנם בחי' רמב"ן כ' להדיא בלא התראה ולא קידש כלל אך רמב"ן גרס אומרי' לו גדור בלשון רבים משמע דאב"ד קאי שמתרי' בו ומודיעם לו איסור כלאים ובהא ודאי אי לא התרו בו ויכול לומר שלא ידע איסור כלאים ולא שייך רוצה בקיומו ולא קידש:

חזרה ונפרצה וכו' פר"ת לומר שאין מצרפי' ובב"ק כ' תוס' בשמו דאע"ג בכלאים לא אמרינן קמא קמא בטיל כיון שגדול כך בלי הפסק זא"ז מ"מ כשגדר בנתים הוה הפסק ולא מצטרף ואמנם ברמב"ן בשמעתין אייתו ראשוני' דס"ל בהיפוך דמשו"ה נקיט ב"פ לומר שמצטרפי' ולא בטיל קמא קמא ע"ש ולולי שאיני כדי הייתי מסביר להכריע עפ"י דעת רמב"ן בשמעתין ובר"ן פ' בתרא דע"ז בשמו דאין היתר בהיתר בטיל דדוקא באיסור דרכו להתבטל ואע"ג כלאים בטיל במאתים זה לא הוה היתר בהיתר ממ"ש דקפיד רחמנא על תערובתן ושוב חכך רמב"ן בזה ע"ש והנלע"ד אם בשנפרצה בראשונה נתיאש מלגודרה והוסיף באיסור עד ק"צ ושוב חזר בו וגדרו טרם שהוסיף מאתים הרי נתבטל קמא והפסיק בעשית גדר אם אח"כ פני' חדשות בא לכאן ואין הראשון מצטרף אך אם כנפרצה ראשונה לא נתיאש ועסיק והלך בעשיית גדר ובין כך הוסיף מאתים פחות עשרה ושוב גדרה ווהוסיף רק עשרה ה"ז מצטרף למה שהוסיף בראשונה שההוספה הראשונה הי' בהיתר כיון שעסק בגדר והיתר בהיתר אינו מתבטל וכח הגפן שבתבואה עומד בעינא וכן כח התבואה שבגפן וע"כ כשנתוסף עוד עשרה הו"ל מאתים ואסור כנלע"ד:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף