חשק שלמה/מכות/יב/א
בגמ' שתי טעיות טעה יואב באותו שעה. ונ"ב מה שקשה ע"ז מקרא דמלכים א' א' פסוק נ' גבי אדוניהו עי' רמב"ם בפ"ה מהל' רוצח הלכה י"ג ותמצא ישוב ע"ז. ועי' בס' זית רענן על המכילתא בפ' משפטים להגאון בעל מג"א ז"ל ובשו"ת מקום שמואל (סי' כ') ובספר ערוך לנר כאן שהאריכו בזה הרבה ואמנם מד' התוס' דסנהדרין (דף מ"ט ד"ה מ"ט) מוכח להדיא דחולקין על הרמב"ם ז"ל בזה ודו"ק.
ומה שהקשה בס' זית רענן שם דאמאי לא חשיב נמי עוד טעות דאינו קולט רק שוגג והוא היה מזיד כבר קדמו בזה בשו"ת הרשב"א והובא בספר ערוך לנר שם ובחידושי הארכתי בזה הרבה בעז"ה:
ורצח גואל הדם וכו' מצוה בגואל הדם וכו'. ונ"ב נסתפקתי ברוצח שיצא חוץ לגבול עיר מקלטו במזיד קודם שמת הכה"ג ותיכף מת הכה"ג לאחר שיצא אם יש לו דם או לא [בזמן הבית אבל האידנא אינו נוהג דינים אלו כלל רק דינא דמלכותא דינא] אי נימא כיון דיצא באיסור והותר דמו לגואל הדם תו לא מהני ליה מיתת הכה"ג דמיתת הכה"ג לא מהני רק כשהוא יושב בערי מקלט אבל לא כשיצא ממנו ולא דמי לנגמר דינו בלא כה"ג ואח"כ מת כה"ג דאינו צריך לגלות כלל דשאני התם דלא עבד איסורא כלל או דילמא דאין חילוק.
ולכאורה יש להביא ראיה למ"ד בגיטין כ"ח דלזמן מרובה חיישינן למיתה היאך יכול גואל הדם להרוג את הרוצח אם יצא חוץ לגבול עיר מקלטו והא צריך לחוש דשמא מת הכה"ג ודוחק לומר דהכתוב מיירי דגואל הדם שמע דהיום היה חי הכה"ג ולמיתה דלאלתר בודאי לא חיישינן [וכמש"כ התוס' שם] דזה דחוק ושוב ראיתי בתוספתא דיבמות פ"ט דאיתא שם לא יצא הרוצח מחוץ לגבול עיר מקלטו בחזקת שכה"ג קיים עכ"ל ולפי פשטיות דברי התוספתא אינו מובן דפשיטא דהיאך נחוש למיתה לקולא שיהיה מותר ליצא לכתחילה וע"כ דה"ק דגואל הדם מותר להורגו וא"צ לחוש דשמא מת הכה"ג וא"כ שמעינן לכאורה דהא אם ידעינן שמת הכה"ג בודאי מהני ליה מיתת הכה"ג אף שיצא באיסור.
ומיהו לאחר העיון אינו ראיה כלל מהתם די"ל דה"ק דא"צ לחוש דשמא מת הכה"ג כבר קודם שיצא דמעמידין אותו על חזקת חיים ודו"ק ובחידושי הארכתי בזה בעז"ה: