חשק שלמה/מכות/יא/ב
במשנה. ואינו יוצא לא לעדות מצוה וכו'. ונ"ב לשון התוספתא בפ"ב דמכילתין אפי' הוא נזיר אינו יוצא משם לעולם אלא מגלח כל שערו ומשלח תחת הדוד ע"כ ולכאורה הדברים מתמיהים דכיון דאינו יוצא משם לעולם היאך משלח תחת הדוד הא שלמים נפסלין ביוצא ודוחק לומר דמיירי בזמן דקדשים קלים נאכלין בכל ערי ישראל כגון בנוב וגבעון דזה דוחק ואולי דמביאין השערות לירושלים ושם משלחין אותם תחת הדוד וס"ל להתוספתא דאף אם גילח במדינה ג"כ משלח תחת הדוד וכדעת ר"מ בנזיר דף מ"ה ע"ב:
ואפי' שר צבא ישראל וכו' אינו יוצא משם לעולם. ונ"ב עי' בתפארת ישראל על המשניות שכתב דפשוט כיון דתנן דאינו יוצא אפי' להצלת נפשות כ"ש דאינו יוצא לעשות קרבן פסח או לעלות לרגל ואמנם הקשה דלמה באמת אינו דוחה מצות הפסח למ"ע דוישב בה עד מות הכהן הלא קי"ל דמ"ע החמור דוחה לעשה הקל והיותר תימה במאי דתנן דאינו יוצא להצלת נפשות הלא אין לך דבר שעומד בפני פיקוח נפש והאריך בזה.
ואכן לענ"ד לולא דמסתפינא הייתי אומר דאין ר"ל דאסור לו לצאת לעדות מצוה או להצלת נפשות אלא הכוונה דאף דצריך לצאת לעדות מצוה או להצלת נפשות מ"מ אינו נפטר מזה מגלות אלא תיכף משגומר המצוה חוזר לגלות לערי מקלט וכן מדוייק בלשון המשנה דמסיים דאין יוצא משם לעולם ולכאורה תיבת לעולם אינו מדוייק כאן דהא באמת במיתת כה"ג יוצא ומאי לעולם אלא ר"ל דאינו יוצא משם בכל הנך דברים באופן דתהיה היציאה לעולם וכן משמע יותר ברמב"ם בפ"ז מהל' רוצח הלכה ח' מהא דהוצרך לסיים דאין יוצא משם לעולם עד מות הכהן הגדול ע"ש ודו"ק ואכן מלשון התוספתא שהבאתי לעיל לא משמע כן ועדיין צ"ע: