חק יעקב/אורח חיים/תמט

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

חק יעקבTriangleArrow-Left.png אורח חיים TriangleArrow-Left.png תמט

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


טור ומפרשיו

ארבעה טורים
··
בית יוסף
ב"ח


שו"ע ומפרשיו

שולחן ערוך
··
אליה רבה
חק יעקב
כף החיים
מגן אברהם
מחצית השקל
משנה ברורה
באר הגולה
ביאור הגר"א
דגול מרבבה
ט"ז


חיי אדם


לדף זה באתר "על התורה" לסימן זה באתר "תא שמע" לדף זה באתר "שיתופתא"


דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


(א) חנות של ישראל. הרי"ף והרמב"ם והרא"ש ושאר פוסקים השמיטו לגמרי דינים אלו וכ' הראב"ד בתמים דעים סי' רמ"ה בהשגותיו על בעל המאור שלכך השמיט דין זה לפי שיש גירסות מחולפות ונקטינן לאיסורא עכ"ל ובאמת מסתבר למימר איפכא מדהשמיטו הפוסקים אלו ולא אשמועינן איסור ש"מ דס"ל דיש להתיר מספיקא כדין כל ספק דרבנן לכן לא חשו לכתבו כיון שהוא מותר משא"כ אם יהיה נדנוד איסור הוי להו להזכיר ולהזהיר על האיסור ובב"ח משמע דאף בספק שעבר עליו פסח יש לאסור באכילה ולהתיר בהנאה וכ"פ במ"א וכ' שכן משמעות התוספות ורש"י בעירובין דף ס"ד יע"ש ולעד"נ כמ"ש ומדברי תוספות ורש"י שם אין ראיה כלל ואדרבא נראה מדבריהם להיפך כי המ"א נראה שהבין כוונת התוס' כמו שאמר ברצוף אהבה סי' ל"א לישב דבריהם ובאמת דבריו דחוקים מאוד בכוונת התוס' בזה גם מהרש"א שם לא יצא ידי חובת ביאור דברי התוס' ולע"ד כוונת התוספות ברור ופשוט לישב סוגיא דש"ס בהא דמצא חמץ אחר פסח שהתיר בהנאה ואסור באכילה ש"מ דהולכין אחר רוב עוברי דרכים עכו"ם דאל"כ אלא שיהא ספק אם הוא של ישראל או של עכו"ם א"כ אף באכילה היה לו להתיר ואין לומר כיון דאין לו היתר אלא מצד שיש להסתפק שמא הוא של עכו"ם א"כ שפיר אסור באכילה כיון שהוא פת של עכו"ם כמ"ש תוס' שם ולעולם אין הולכין אחר עוברי דרכים על זה כתבו תוס' דמ"מ היה לו להתיר אף באכילה כיון שיש להסתפק ששל ישראל הוא ונעשה אחר פסח אלא דודאי הולכין אחר רוב עוברי דרכים נמצא מוכח להדיא מכוונת התוספות דבספק חמץ שעבר עליו פסח יש להתיר אף באכילה. ואין סתירה ממ"ש תוספת שם בדבור שאחר זה ולמדנו וכו' דאי ס"ל חמץ של עכו"ם אחר פסח אסור בהנאה היה לו לאסור מספק דשמא בפסח נעשה עכ"ל. אין זה סתירה כלל למ"ש תחלה דכוונת התוספות כך הוא. דאי תימא דחמץ של עכו"ם אחר פסח אסור א"כ מטעם קנס לא שייך כלל גבייהו ועל כרחיך הייתי צ"ל דס"ל כרבי יהודה דאף לאחר פסח עובר בלאו דחמץ שעבר עליו פסח דאורייתא כדאיתא בפ' כל שעה ודלא כר' אחא בר יעקב וא"כ יהיה ספק דאוריי' ולחומרא אבל לפי האמת דקיימא לן חמץ שעבר עליו פסח דרבנן אזלינן לקולא בספיקא וכן נראה דעת מהרש"א שם בחדושי תוספות דיש להקל בספק אף באכילה אף שמדחיק שם מאוד בכוונת ישוב דברי תוספות בזה וגם ברצוף אהבה נטה מקבלתינו וכלל בידינו דספיקא דרבנן לקולא וכפי מ"ש הכל ניחא וכן משמע קצת בסוגיא דש"ס דחולין דף ד' לפי מה דס"ד דש"ס התם גבי חמצן של עוברי עבירה דיש להקל בספק זה כמו בכל ספיקא דרבנן וע"ש בתוס'. נמצא זכינו לדין מסוגיא זו בנמצא חמץ בדרך מיד אחר פסח אם רוב עוברי דרכים ישראל אסור ואם מחצה על מחצה וכ"ש ברוב עכו"ם מותר אף באכילה למי שאינו נזהר מפתן וכן כל ספק חמץ שעבר עליו פסח כנ"ל עיקר ודוק:


< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.



שולי הגליון