חנוכת התורה/פרשת יתרו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

חנוכת התורה פרשת יתרו

חנוכת התורה - פרשת יתרו

עז

בפסוק (שמות יח א) וישמע יתרו וגו' את כל אשר עשה אלהים למשה וגו' כי הוציא ה' את ישראל וגו'. יש לדקדק למה גבי משה כתיב אלהים וגבי יציאה ממצרים כתיב ה'.

ויש לומר על פי מה דאיתא במדרש ובגמרא דבסנה מדת הדין עשה רושם שניטלה הכהונה ממשה וניתנה לאהרן דכתיב וירא ה' כי סר לראות ויקרא אליו אלהים וגו'.

והנה איתא כאן בילקוט על הפסוק אחר שלוחיה לאחר שפטרה הימנו בגט נאמר כאן שילוח ונאמר להלן שילוח וכו' עיין שם. לפי זה יש לומר דשיעור הפסוק כך הוא: וישמע יתרו וגו' את כל אשר עשה אלהים, דהיינו מדת הדין למשה שלקח ממנו הכהונה כנזכר לעיל, אם כן מותר לו להחזיר גרושתו. לפיכך, ויקח את צפורה אשת משה אחר שלוחיה, דעד השתא היה כהן והיה אסור בה:

עח

בפסוק (יט טו) היו נכונים לשלשת ימים וגו'. ויש לדקדק דהול"ל ליום השלישי.

ויש לפרש דהנה איתא ברבינו בחיי בשם מדרש דמשה העמיד החמה חמשה פעמים: בים. ובנסיעה מרעמסס. ובמלחמת עמלק. ובמתן תורה. ובמלחמת ארנון.

והנה איתא במסכת עבודה זרה דף כ"ה דהעמדת החמה היה משך שלשה ימים. ואיתא במדרש פרשת בא החדש הזה לכם וגו' הדא הוא דכתיב יפרח בימיו צדיק ורוב שלום עד בלי ירח וכו'. וקשה מה ענין זה לזה.

ואיתא שם עוד במדרש החדש שלשים יום ומלכות שלכם שלשים דורות וכו' דמלכי ישראל היו כימי החודש עיין שם. וחשיב שם מתחלה ט"ו צדיקים וי"ז רשעים עיין שם. וקשה אם כן הוי ל"ב. אבל לפי הנזכר לעיל ניחא דהעמדת החמה היה משך שלשה ימים ביום אחד הרי מכוון ל"ב ימים דהא בחודש הזה שיצאו ממצרים היה בהשלשים יום משך זמן כמו ל"ב ימים. וזה הוא כוונת המדרש החודש הזה לכם הדא הוא דכתיב יפרח בימיו צדיק וגו' בלי ירח דלא היה ממשלת הלבנה רק לילה כיום יאיר. וזה הוא גם כן כווונת הפסוק ויסעו מרעמסס סכותה ק"כ מיל ביום אחד. דהא אותו היום היה ארוך כמו שלשה ימים ומהלך אדם בינוני עשרה פרסאות ביום אחד ובשלשה ימים שלשים פרסאות וכל פרסה הוא ד' מיל אם כן הוו ק"כ מיל.

והנה במתן תורה אמרינן דעל כל דיבור חזרו לאחוריהם י"ב מיל אם כן בעשרה דברות היו חוזרים ק"כ מיל. ולזה היה צריך זמן שלשה ימים כנזכר לעיל משום הכי העמיד החמה ביום מתן תורה משך זמן שלשה ימים. וזה הוא שאמר הכתוב היו נכונים לשלשת ימים כלומר ליום אחד שיהיה ארוך כשלשה ימים:

עט

איתא במדרש רבה בפרשת ויחי וזה לשונו: בשעה שבא הקדוש ברוך הוא ליתן את התורה על הר סיני היו ההרים רצים ומדיינים אלו עם אלו וכו' תבור בא מבית אולם וכרמל מאספמיא זה אומר אני נקרא וכו' אמר הקב"ה למה תרצדון הרים וגו' למה אתם רצים ומדיינים כולכם הרים אבל כולכם גבנונים על כולכם נעשה עכו"ם על ראשיכם וכו' עיין שם.

ויש לפרש על פי מה דאיתא אלהיהם על ההרים ולא ההרים אלהיהם שהמחובר לא נאסר בנעבד. והנה כאן הואיל ונתלשו כמבואר דהיו נתלשו ממקומם אם כן שוב אי אפשר ליתן התורה עליהם דהא נעשו תלוש ונעבד אסור בתלוש. וזה הוא הפירוש אף על פי שכולכם הרים כלומר ומחובר לא נאסר בנעבד מכל מקום השתא כולכם גבנונים דהרי עתה נעשו תלוש:

פ

בפסוק (כ א-ב) וידבר אלהים את כל הדברים האלה לאמר אנכי ה' וגו'. יש לפרש על פי מה דאיתא במדרש דהקב"ה נראה להם בפנים זועפות בפנים מסבירות שוחקת בינונית ואמר להם אף על פי שאתם רואים כמה מראות מכל מקום אנכי ה'.

וזה הוא הפירוש בפסוק את כל הדברים האלה ומכל מקום אנכי ה' וגו':

פא

במסכת שבת פרק רבי עקיבא (קה.) אנכי נוטריקון אנא נפשי כתבית יהבית וכו'. וקשה למה דריש מלת אנכי בנוטריקון.

ויש לפרש דהנה איתא במסכת סוטה ובמסכת גיטין (ס.) פלוגתא אם התורה חתומה ניתנה או מגילה ניתנה ופריך הגמרא למאן דאמר חתומה ניתנה הא הילני המלכה כתבה פרשת סוטה על טבלא של כסף וכו' ומשני דהא דכתבה פרשת סוטה בנוטריקון כתבה וכו' עיין שם.

אם כן יובן הדבר דגם כאן קשה היאך כתב פרשת אנכי על הלוחות שהוא רק פרשה אחת מן הפרשיות של התורה הא למאן דאמר חתומה ניתנה אסור לעשות כן.

לכך מתרץ הגמרא זאת אנכי נוטריקון אנא נפשי וכו' רצה לומר דדעתו היה לכתוב הנוטריקון הנזכר לעיל ובכהאי גוונא מותר לדברי הכל כתירוץ של הגמרא גבי הילני המלכה:

פב

בזוהר הקדוש על הפסוק לא תשתחוה להם ולא תעבדם וגו' שאל ראב"א לר"א כתיב וראית בשביה אשת יפת תאר ולקחת לך לאשה מה טעמא דיפת תאר דהתורה התירה וכו' עיין שם. ולכאורה תמוה היאך תלוי שאלה זו בפסוק לא תשתחוה להם.

ויש לפרש דהנה איתא עוד שם בזוהר הקדוש דלא תשתחוה להם ולא תעבדם קאי אדלעיל לא תעשה לך פסל וכל תמונה אשר בשמים ממעל ולא תשתחוה להם רצה לומר למלאכים נמי לא תשתחוה עיין שם. והנה על זה קשה היאך השתחוה אברהם להמלאכים ועל כרחך צריכים לתרץ דכערביים נדמו לו. ואיתא בגמרא אבל אתה משתחוה לאדם כמותך.

והנה המפרשים הקשו היאך הזמין אותם לביתו הא אסור להזמין ערביים לביתו ותירצו דדעת אברהם היה לגייר אותם. אך אכתי קשה הא איתא במדרש דאברהם היה מגייר בעל כרחן דרצה שישלמו לו ביוקר מה שפירנס אותם. וגר בעל כרחו לא הוי גר. אלא על כרחך צריך לומר דמן הדין יפת תואר מוכח דגר בעל כרחו נמי הוי גר והשתא מיושב הכל:

פג

במסכת קידושין (דף ל"א.) מאי דכתיב יודוך כל מלכי הארץ כי שמעו אמרי פיך וגו' מאמר פיך לא נאמר אלא אמרי פיך כשאמר הקב"ה אנכי ולא יהיה לך אמרו העכו"ם לכבוד עצמו הוא דורש כיון שאמר כבד את אביך וגו' הודו לדברות הראשונות עד כאן.

ותמוה מה ראו על ככה יותר ממצות כיבוד אב ואם.

ויש לפרש על פי מה דאיתא בילקוט בפרשת ואתחנן וזה לשונו שם מהו דכתיב אנכי ה' אלהיך את מוצא דכל עשרת הדברות אמר הקב"ה כנגד העשרה בני אדם שפקרו בהם. אנכי כנגד מיכה שעשה פסל. לא יהיה לך כנגד ירבעם. לא תשא כנגד מקלל וכו'. כבד כנגד אבשלום וכו' עיין שם.

והנה איתא בפרק קמא דברכות (י.) למה נסמך פרשת אבשלום לפרשת גוג ומגוג לומר לך אם יאמר לך אדם כלום יש עבד שמורד ברבו אמור לו כלום יש בן שמורד באביו אלא הוה הכא נמי הוה וכו' עיין שם.

אם כן לפי זה נוכל להבין דברי הגמרא הנזכר לעיל דבשעה שאמר הקב"ה אנכי ה' אלהיך דהיינו בשביל ירבעם ומיכה שימרדו בהקב"ה על כן היה מזהיר את ישראל על זה. אם כן היה קשה להם וכי אפשר לומר שימרדו בהקב"ה דכלום יש עבד שמורד ברבו אלא ודאי שאין זה סברא שימרדו בו והא דאמר אנכי ולא יהיה לך לכבוד עצמו הוא דורש ואמר שינהגו בו כבוד. אבל אחר כך כשאמר הקב"ה כבד את אביך וגו' דבזה בא להזהיר על אבשלום שלא ימרוד באביו כנזכר לעיל וכאן אי אפשר לומר דלכבוד עצמו הוא דורש קשה היאך אפשר שבן ימרוד באביו אלא דבאמת הוה הכא נמי הוה באשר שבודאי ימרדו מיכה וירבעם בהקב"ה. וכיון ששמעו כך מיד הודו לדברות הראשונות שגם אנכי ולא יהיה לך לא לכבוד עצמו אמר כן אלא כנגד מיכה וירבעם:

פד

איתא במדרש כל מה שישראל אוכלים בעולם הזה אינם אוכלים אלא בשביל שכר האמונה. ותמוה מפני מה דוקא בעבור זאת.

ויש לפרש דהנה באמת קשה אמאי שכר מצוה בהאי עלמא ליכא הא כתיב ביומו תתן שכרו. וצריך לומר דהא קיימא לן דאם שכר את הפועל על ידי שליח אינו עובר משום בל תלין דהבעל הבית יכול לומר אני לא שכרתיך והשליח אומר הא לא עבדת אצלי.

והנה התורה ניתנה לנו על ידי שליח זה משה רבינו עליו השלום משום הכי אינו עובר משום בל תלין.

והנה איתא בגמרא ובמדרש דשני דברות הראשונות אנכי ולא יהיה לך מפי הגבורה שמענו. אם כן לפי זה אתי שפיר דכל מה שישראל אוכלים בעולם הזה הוא מכח שכר אמונה. דהא מצות אמונה שמענו מפי הקדוש ברוך הוא בעצמו ולא על ידי שליח אם כן מחויב ליתן השכר תיכף ביומו:

---

---

שולי הגליון

---

---

· מעבר לתחילת הדף