חנוכת התורה/פרשת בראשית

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

חנוכת התורה פרשת בראשית

חנוכת התורה - פרשת בראשית

א

במסכת ראש השנה (כא:) ביקש קהלת להיות כמשה יצא בת קול ואמר כתוב יושר דברי אמת לא קם עוד נביא כמשה. ותמוה.

ויש לפרש דהנה איתא במדרש בראשית ברא אלהים הדא הוא דכתיב ראש דברך אמת. והכוונה כך הוא שהיה קשה להמדרש למה לא אמר בראשונה ברא אלהים אלא אמר בראשית כדי לרמז בראש דבריו אמת דהסופי תיבות בראשית" ברא" אלהים" הם אמת. והנה הסופי תיבות ברא" אלהים" את" הם גם כן אמת. והסדר הזה הוא ביושר. נמצא דרומז לנו מלת אמת ביושר ובהיפך. והנפקותא בזה על דרך שאמרו חכמינו ז"ל בראשית ולא אמר בראשונה. רק בשביל משה שנקרא ראשית נברא העולם. והנה כל זה אם הרמז של אמת הוא ביושר דהיינו ברא" אלהים" את". ואז הקושיא במקומה עומדת למה לא אמר בראשונה. ואין לומר בשביל שרצה לרמז תיבת אמת דהא אף אם היה נכתב בראשונה היה גם כן נרמז אמת כנזכר לעיל. אלא על כרחך צריך לומר דבשביל משה שנקרא ראשית נברא העולם. אך אי אמרינן שהרמז של אמת הוא מבראשית" ברא" אלהים" ולא ביושר אז אין מוכח שנברא בשביל משה. דהא יש לומר דזה שלא אמר בראשונה כדי לרמז אמת. וזהו שאמר ביקש קהלת להיות כמשה. ואין לומר איך יוכל לדמות אליו שהרי מעלתו גדולה כל כך אשר כל העולם כולו לא נברא אלא בשבילו אלא שאפשר לומר זה שאמר בראשית אין הכוונה בזה להראות גדולת משה אלא לרמז לנו מלת אמת כנזכר לעיל. לזה יצא בת קול ואמר כתוב יושר דברי אמת. מלת אמת רומז לנו ביושר דהיינו ברא" אלהים" את". ואז מוכח מבראשית אשר לא קם עוד כמשה שכל העולם לא נברא אלא בשביל משה:

ב

במדרש רבה פרשת בא. שאל אבנימס הגרדי את רבותינו ארץ האיך נבראת תחילה. אמרו לו לך אצל יוסף הבנאי. הלך ומצאו וכו' אמר לו האיך נבראת הארץ תחלה. אמר לו נטל הקדוש ברוך הוא עפר מתחת כסא הכבוד וזרקו על המים ונעשית ארץ. וצרורות קטנות שהיו בעפר נעשו הרים וגבעות עד כאן דברי המדרש. ויש לדקדק במדרש הזה הלא הגרדי לא שאל רק על הארץ האיך נבראת והוא השיב ללא שאלו במה שהשיב צרורות קטנות שהיו בעפר נעשו הרים וכו' הרים וגבעות מאן דכר שמי'. ועוד קשה למה אמר היאך נבראת הארץ תחילה מה דייק בתיבת תחילה והוא אך למותר ואין לו ענין להשאלה. וכדי להבין דברי חכמים וחידותם נקדים מאי דאיתא בגמרא במסכת עבודה זרה דבשביל התורה מתקיימים שמים וארץ שנאמר אם לא בריתי וגו'. ואיתא גם כן במדרש ויהי ערב ויהי בוקר יום הששי בששה בסיון היה כל הבריאה תלויה אם לא יקבלו את התורה יחזיר הקב"ה את העולם לתוהו ובוהו. לפי זה יובן דאבנימס הגרדי היה יודע שעל מנת כן ברא הקב"ה את השמים והארץ כדי שיקבלו ישראל את התורה. משום הכי שאל אותו שתי שאלות. א' היאך נבראת הארץ כפשוטו. ב' וגם תחילה ר"ל כיון דכל הבריאה היה על תנאי אם כן למה ברא אותם תחילה שמא לא יקבלו התורה ואז מוכרחין השמים והארץ לחזור לתהו. אם כן למה ברא אותם תחילה מהראוי היה שיקבלו התורה ואחר כך היה לו לברוא הארץ. וזה הוא שהשיב לו יוסף הבנאי שני תירוצים על שתי שאלותיו. דהנה איתא במסכת שבת דהקב"ה כפה עליהם ההר כגיגית ואמר להם אם תקבלו התורה מוטב ואם לאו פה תהא קבורתכם וכו'. אם כן זה הוא שהשיב לו מתחילה השיבו מהיכן נברא הארץ דלקח עפר מתחת כסא הכבוד וזרקו על פני המים. ודקשה לך למה ברא אותם מתחילה כנזכר לעיל תשובתו בצדו צרורות קטנות שהיה בהם נעשו הרים וגבעות. וכיון שכן יקבלו את התורה בעל כרחם דאם לאו יכפה עליהם ההרים כנזכר לעיל. והשתא מיושב כל הדקדוקים:

ג

איתא בגמרא כל המתגאה כאלו עובד עבודה זרה. ויש לדקדק למה ממשיל גסות הרוח לעובד עבודה זרה דוקא. ויש לפרש על פי דברי המדרש וכן הוא ברש"י ז"ל כאן על הפסוק נעשה אדם וגו' דמשום הכי כתיב בלשון רבים מלמד שנתייעץ הקב"ה עם המלאכים ומכאן יש ללמוד שהגדול בל יתגאה את עצמו ויטול עצה מן הקטן ממנו. נמצא לפי זה דמי שהוא מתגאה אם כן מה עושה עם פירוש הפסוק נעשה אדם וגו' דלדידיה יש חס ושלום לטעות לשתי רשויות. והשתא אתי שפיר כל המתגאה כאלו עובד עבודה זרה:

ד

במדרש רבה על הפסוק והנה טוב מאוד זה המות וכו' והנה טוב מאד זה השינה וכו' והנה טוב מאד זה מלאך החיים וכו' הנה טוב זה מלכות שמים וכו'. ויש לבאר על פי מה דאיתא במדרש תנחומא (פ' בראשית) הן האדם וכו' אין הן אלא מיתה שנאמר הן קרבו ימיך למות עד כאן. והמשמעות של והנה והן אחת הוא כדאיתא במדרש רבה דברים (פי"א) אמר משה בדבר שקילסתיך (בהן לה' אלקיך השמים) בו קנסת עלי מיתה שנאמר הן קרבו וכו' אמר ליה וכו' מדה טובה הוא שאמרתי לך הן שנאמר הנה אנכי שולח מלאך הן צדיק בארץ ישולם עד כאן. מעתה יש לומר דהמדרש דרש כל זה מהנה וכו' אין הנה אלא מיתה וכו'. והנה זה השינה דהא כתיב והנה שאול שוכב ישן. הנה זה מלאך החיים וכו' שנאמר הנה אנכי שולח מלאך. הנה זו מלכות שמים שנאמר הן לה' אלקיך השמים:

ה

במדרש על הפסוק האשה אשר נתתה עמדי היא נתנה לי מן העץ ואוכל ודרשו חכמינו ז"ל ואוכל עוד להבא. ונוכל לפרש דהנה איתא במפורשים דאחרי אשר לא הורשה לו לאכול מהעץ הדעת הוה ליה כאילן של הקדש. והנה איתא בגמרא הזיד במעילה רבי אומר במיתה לכך נקנסה עליו מיתה. והנה איתא במסכת מעילה נתנו לחבירו הוא מעל וחבירו לא מעל מפני שהנותן הוציאו מרשות הקדש וכו'. לכן השיב אדם הראשון האשה אשר נתת עמדי היא נתנה לי מן העץ והיא מעלה מעל ולא אני. לכן ואוכל עוד באופן זה אם תתן לי עוד דהא אצלי ליכא שום איסור:

ו

בפסוק ויבא קין מפרי האדמה מנחה לה' והבל הביא גם הוא מבכורות צאנו ומחלבהן וגו'. וצריכין ליתן טעם למה הביא קין דוקא מפרי האדמה הקצרה ידו מלהביא גם הוא פר אחד או איל אחד. ויש לבאר על פי מה דאיתא במסכת מנחות דף ה' מן הבקר להוציא את הטריפה שאסורה לקרבן ופריך הגמרא והלא דין הוא מה בעל מום שמותר להדיוט אסור לגבוה טריפה שאסורה להדיוט אינו דין שאסורה לגבוה וכו' עיין שם. והנה ידוע דלאדם הראשון לא הותר לו בשר באכילה דכתיב לכם יהיה לאכלה ולכל חית הארץ ולא חית הארץ לכם. אם כן יש לומר דמטעם זה לא הביא קין מנחה מן הבהמה דהא היתה אסורה להדיוט וכל שאסור להדיוט קל וחומר שאסור לגבוה כנזכר לעיל. והנה שם בגמרא דחה הקל וחומר הנזכר לעיל וקאמר דחלב יוכיח דאסור להדיוט ומותר לגבוה עיין שם. ולזה אמר הכתוב והבל הביא גם הוא מבכורות צאנו ומחלבהן רצה לומר שמחלב הביא לעצמו ראיה לסתור הקל וחומר הנזכר לעיל דאף דאסור להדיוט אפי' הכי מותר לגבוה משום הכי הביא בהמה למנחה:

השמטות
(שייך לפרשת בראשית)

רכג

במסכת סנהדרין דף נ"ט ע"ב אמר רב יהודה אמר רב אדם הראשון לא הותר לו בשר לאכילה דכתיב לכם יהיה לאכלה ולכל חית הארץ ולא חית הארץ לכם וכו'. מיתבי היה ר' יהודה בן תימא אומר אדם הראשון מיסב בגן עדן היה והיו מלאכי השרת צולין לו בשר ומסננין לו יין הציץ בו הנחש וראה בכבודו ונתקנא בו וכו'. והנה לכאורה יש להקשות דהנה איתא שם בגמרא דף נ"ו ע"ב אכל תאכל ולא אבר מן החי וכתבו שם התוס' והא דאמר לקמן דלא הותר לאדם הראשון בשר לאכילה היינו להמית ולאכול אבל מתה מאלי' שריא וכו' עיין שם אם כן לפי זה לכאורה לא מקשי הגמרא מידי מהא דמלאכי השרת צלאו לו בשר דשמא היה בשר מבהמה שמתה מאליה. אך יש לתרץ בטוב טעם ודעת על פי מה שיש עוד להקשות על המקשן דפריך מיתבי וכו' למה לו להאריך בלשונו ולהביא הא דהציץ בו הנחש וראה בכבודו ונתקנא בו הלא גם בלא זה פריך שפיר מהא דצלאו לו בשר. אמנם חדא יהי' מתורצת עם חברתה. והענין כך הוא דגם המקשן ידע מסברא זו דבשר ממתה מאליה לא נאסר לאדם הראשון כסברת התוס' הנ"ל. אך דבשר המתה מאליה לא היה כי אם לאחר החטא של אדם הראשון ושל כל בהמות וחיות ועופות שאכלו גם כן מעץ הדעת. אבל קודם החטא לא הי' מיתה כלל בעולם אף בבהמות וחיות כדאיתא במדרש ילקוט ספר איוב רבנן אמרי כיון שאכלה חוה מפרי האילן האכילה את הבהמות ואת החיות ואת העופות כולם שמעו לה חוץ מעוף אחד ושמו חול דכתיב וכחול ארבה ימים וכו' עיין שם. נמצא משמע מזה דאילו לא אכלו בהמות וחיות ועופות מעץ הדעת היו חיים וקיימים לעולם וקודם החטא לא היה גם בהם מיתה. והשתא אתי שפיר דבלא זה דקאמר הציץ בו הנחש וכו' לא היה יכול להקשות מהא דצלאו לו בשר דהייתי אומר דזה היה לאחר החטא משו"ה צלאו לו בשר ממתה מאליה. לכן הביא המקשן הא דקאמר הציץ בו הנחש וראה בכבודו ונתקנא בו. א"כ הרי מפורש בהדיא דבשעה שצלאו לו מלאכי השרת בשר היה קודם החטא כי מתוך קנאתו של הנחש הסית את חוה כדי שיהרוג לאדם הראשון אם כן באותו שעה שצלאו לו בשר לא היה כלל מיתה בבהמות וע"כ היה בשר שחוטה אם כן פריך שפיר מיתבי וכו' והשתא גם דברי התוס' עולים שפיר:

רכד

בפסוק ויעש ה' לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם. איתא בדברי חכמינו זכרונם לברכה אמר רבא מכאן שיחידים היו בעולם. וזה תמוהא. ויש לפרש על פי מה דאיתא לא יהיה כלי גבר על אשה וגו' הוא הדין לשניהם בגדים שוים גם כן אסור. והנה בכאן קשה דכתיב וילבישם דמשמע דלשניהם היה בגדים שוים הא איכא איסור דלא ילבש גבר שמלת אשה. וצריך לומר דהנה מבואר ברמב"ם הטעם של לא ילבש דאם יהיה מלבושי האנשים והנשים שוים יתערבו אלו עם אלו תמיד ומלאה הארץ זימה ע"ש. לפי זה שפיר מתרץ רבא מכאן שיחידים היו בעולם דלא היה בעולם בנ"א כלל וליכא חשש זימה ובכה"ג ליכא איסור לאו:

· מעבר לתחילת הדף