חנוכת התורה/פרשת בהעלותך

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

חנוכת התורה פרשת בהעלותך

חנוכת התורה - פרשת בהעלותך

קכה

ברש"י (במדבר ח ג) ויעש כן אהרן אל מול פני המנורה העלה נרותיה וגו'. פירש רש"י להגיד שבחו שלא שינה עד כאן. וצריך ביאור וכי סלקא דעתך שלא יעשה אהרן מה שצוה לו הקב"ה על ידי משה. ויש לפרש על פי מה דאיתא במסכת מגילה (כא:) דהקורא בתורה לא יפחות מעשרה פסוקים ואמרינן שם דכשקורין שלשה גברי אם הראשון קרא ד' פסוקים הרי זה משובח וכן שני שקרא ד' הרי זה משובח וכו' ואמצעי שקרא ד' משובח דתניא אל מול פני המנורה יאירו מלמד שמצדד כלפי נר האמצעי ומכאן שהאמצעי משובח וכו' עיין שם. והנה אהרן היה כהן וגבי כהן אמרינן דהוא ראשון לכל דבר אם כן סוברים דהראשון הוא משובח. וזה כוונת רש"י ז"ל להגיד שבחו של אהרן שלא שינה דסלקא דעתך דהוא ימנע את עצמו מלעשות שיאירו כל הנרות כלפי נר האמצעי דהא הוי תרתי דסתרי. ואף על פי כן לא מנע את עצמו והוא בעצמו עשה זאת:

או יאמר בהקדם דברי הילקוט בתהלים (רמז תריח) על הפסוק על כן לא יקומו וזה לשונו אמר הקב"ה לרשעים אני אמרתי כן. ואתם לא אמרתם כן. על כן לא יקומו רשעים במשפט עיין שם. והדברים נפלאים בעיני כל רואים. ויש לפרש דאיתא במדרש על הפסוק ויאמר אלהים יהי אור בכל העשיות נאמר בהם ויהי כן וכאן לא נאמר ויהי כן מפני הרשעים שלא זכו בהאור ההוא של מעלה וגנזו לצדיקים לעתיד לבא עיין שם. לפי זה מבואר והכי פירושו אני אמרתי ויהי כן דהיינו אף ביום הראשון רק ואתם לא אמרתם כלומר אתם גרמתם שלא נכתב ויהי כן לכן וכו'.

לפי זה אתי שפיר דברי רש"י ז"ל הנזכר לעיל. דהנה איתא בספרי מקובלים דאהרן בכוונת המנורה משך האור הגנוז לבית המקדש. וזה שפירש רש"י ויעש כ"ן אהרן להגיד שבחו שלא שינה כלומר בטוב כוונתו האיר במקדש האור הגנוז נמצא שלא שינה הכ"ן דהוי כאלו נאמר גם במאורות ויהי כן כמו בשאר הימים וזהו ויעש כן דייקא שלא שינה:

קכו

ברש"י (במדבר י לה) בפסוק ויהי בנסוע וגו'. עשה לו סימנים מלפניו ומלאחריו לומר שאין זה מקומו ולמה נכתב כאן כדי להפסיק בין פורעניות לפורעניות וכו' כדאיתא בגמרא במסכת שבת (קטו:). עד כאן. והנה באמת צריכים לתת טעם למהי הפסיק בין ב' פורעניות ומה בכך באם המה סמוכות. ותו נצרך לעשות מטעמים למה הפסיק דוקא עם פרשה זו ויהי בנסוע וגו' ובנוחה יאמר וגו'. ויש לבאר על פי מה דאיתא במדרש רע ירוע כי ערב זר רעה אחר רעה תבא למקבלי גרים שקשה גרים לישראל כספחת. והטעם כתבו התוס' במסכת קידושין (דף ע: ד"ה קשים גרים הנמשך לדף עא.) לפי שאין הקב"ה משרה שכינתו אלא על משפחות המיוחסות בישראל וגר זה שמערב את עצמו עם ישראל גורם לשכינה שתסתלק מישראל.

אמנם במדרש בפ"ז איתא להיפך וזה לשון המדרש תנו רבנן ובנוחה יאמר שובה ה' רבבות אלפי ישראל אין השכינה שורה אלא על שני אלפים ושני רבבות הרי שהיו ישראל כאן חסר אחד ובא גר זה והשלים נמצא גורם לשכינה שתשרה בישראל עד כאן. אם כן לפי זה מוכח מהאי קרא דבנוחה יאמר דראוי לקבל גרים דאדרבא הם גורמים שישרה שכינתו בישראל. והנה בפרשה שלמעלה הימנה כתיב ויאמר משה לחבב וגו' ויאמר אליו לא אלך כי אם אל ארצי ואל מולדתי אלך ויאמר אל נא תעזוב אותנו וגו'. אם כן לא הניח את יתרו לשוב אל ארצו. והנה בתר הכי כתיב ויסעו מהר ה' וגו'. אם כן אי לא היה מפסיק בין ויסעו וגו' למתאוננים והיו סמוכין תרי פורעניות שבאו על ישראל אהדדי. הוה אמינא דמשום הכי היו השתי פורעניות על ישראל מחמת שקבלו את יתרו להתגייר ולא הניחו אותו לפרוש מהם ורע ירוע וגו' רעה אחר רעה על מקבלי גרים דגורמים שיסתלק השכינה מישראל כנזכר לעיל. ואם כן יהיה נשמע מכאן דין דאין ראוי לקבל גרים. לכך הפסיק הכתוב בפרשת ויהי בנסוע וגו' ובנוחה יאמר וגו' דמכאן ומוכח דראוי לקבל גרים דגר גורם שישרה את שכינתו בישראל ושפיר ראוי לקרב וגרים ולאו מהאי טעמא באו שתי הפורעניות:

קכז

במדרש וברש"י (במדבר יא כח) אלדד ומידד מתנבאים במחנה מה היו מתנבאים משה מת יהושע מכניס. ויש לבאר על דרך רמז כי גבי משה כתיב כי מן המים משיתהו. והנה אם היה נכתב ממים משיתהו היו הראשי תיבות של ממי"ם כסדרן "משה "מת "יהושע "מכניס. אך עתה הנו"ן והה"א מפסיקים. וזה שאמר מתנבאים במ"ח נ"ה רצה לומר שהיו מוחים נ"ה והשתא הראשי תיבות כסדרן משה מת יהושע מכניס:

קכח

בפסוק (במדבר יב ג) והאיש משה עניו מאד וגו'. לכאורה הפסוק הזה אין לו שום שייכות וחיבור לכאן. עיין במפרשים מה שפירשו כל אחד לדרכו.

ויש לבאר דאיתא במדרש למה האל"ף דויקרא זעירא חד אמר משום דהיה עניו. וחד אמר משום שלקח אשה כושית עיין שם. וזה הוא שיעור הפסוקים ותדבר מרים ואהרן במשה כי הם סברו כהמאן דאמר משום דלקח כושית משום הכי דברו עליו סרה. אבל האמת הוא כאידך מאן דאמר משום דהיה עניו כמדובר משום הכי נסמכו אלו שני הפסוקים להדדי ותדבר מרים ואהרן במשה והאיש משה עניו מאד וגו' להורות פלוגתייהו:

או יאמר על פי מה דאיתא בזהר הקדוש פרשת חקת וזה לשונו ויאמר אל תקרב הלום וגו' וכי מאי נטל הכא אלא איתמר דפקיד ליה על אתתא לאיתפרשה מינה ולאזדווגא באתתא וכו' ואיהו שכינתא וכו' עיין שם. ולפי זה יש לפרש דברי המדרש בפרשת נשא על הפסוק ויהי ביום כלות משה כלת משה כתיב דהיה ככלה הנכנסת לחופה דשכינתא היא ב"ז ורק במשה מחמת ענוותנותו לא רצה לכתוב בהדיא כלת רק כתב כלות מלא מיותר וא"ו. והנה כאן כתיב ענו מאד תיבת ענו חסר יו"ד דמחמת ענוותנותו לא רצה לכתוב עניו בהדיא. והשתא מבואר דהנה מרים ואהרן דברו במשה על שפירש מאשה כמובא במדרש. לכן אמר הפסוק דהצדק אתו דהרי ואיש משה ענו מאד והוא חסור יו"ד משום הכי שם גבי כלות משה כתיב גם כן מיותר וא"ו אבל באמת משמעות הקרא כלת כתיב דהיה כיום חופתו כנזכר לעיל בשם הזהר הקדוש אם כן שפיר עשה משה שפירש מאשתו:

· מעבר לתחילת הדף