חכמת אדם/קיג

חכמת אדם ‏ קיג

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

דין כתמים ודם שנמצא על בדיקה מאשה (סי' ק"צ)

א מה"ת אין האשה טמאה נדה אא"כ הרגישה שיצא מגופה שנאמר זוב יהיה בבשרה וקבלו חז"ל דר"ל שתרגיש בבשרה והרגשה זו אינן שוות יש שמרגשת שנפתח המקור ויש שמרגשת שזב ממנה דבר לח ויש שמרגשת שנזדעזעו איבריה ובאיזה ענין שתרגיש טמאה מדאורייתא: ז ולא עוד אלא שאפילו אם לא הרגישה זיבת דם רק שהרגישה שנפתח מקורה להוציא דם אם לא בדקה א"ע אח"ז תיכף או אפילו בדקה ולא מצאה כלום טמאה שאני אומר טפת דם כחרדל יצא ממנה ונאבד שבודאי בחנם לא תפתח המקור ואע"ג שיש לה חזקת טהרה מ"מ רוב דמים שבמקור טמאין לפיכך אם בדקה עצמה תיכף ומצאה מראה כשרה כגין ליחה לבינה או ירוקה או כמראה געל טהורה שגם דברים אלו באים מן המקור ולא מחזקינן איסור שאינו לפנינו כיון שיש לפנינו דבר טהור לתלות בו (סי' ק"צ) אבל בהרגשה שנזדעזעו איבריה אם בדקה ולא מצאה כלום טהורה שתלינן ההרגשה בשאר מקרים כן נ"ל:

ב ודוקא בסתם נשים אבל מעוברת ומניקה כיון שהן בחזקת מסולקת בדמים אפילו הרגישה שנפתח מקורה ולא מצאה כלום טהורה דתלינן מה שנפתח מקורה היה להוציא ליחה לבנה או ירוקה שגם אלו באים מן המקור דכיון דהן בחזקת מסולקת בדמים יותר מסתבר לתלות בהם ממה שנאמר שיוצא דם (מנ"י וס"ט רסי' ק"צ):

ג וכן אשה שהיתה מתעטשת בחוזק וכח וע"י כח גדול של העיטוש ניתז ממנה למטה מי רגלים לפי דעתה ולא בדקה עצמה ואח"כ מצאה בכתונת כתם קטן פחות מכגריס תלינן במצוי שהיה מ"ר דכן דרך נשים לפעמים (דדוקא עיטוש פעמים הרבה הוא ווסת כדלעיל כלל קי"ב משא"כ עיטוש איזה פעמים) (ס"ט שם בשם שב"י) ונ"ל דה"ה נשים שרגיל בהם ליחה לבנה ומוחזקות בזה אפילו הרגישה זיבת דבר לח ולא בדקה טהורה כיון שמוחזקת בכך ורגילה בכך תלינן במצוי (ועי' בשער רוב וחזקה סי' כ"א):

ד וכל זה מה"ת אבל חכמים גזרו שאפי' לא הרגישה כלום אלא שמצאה בין על בשרה במקום שיכול דם המקור ליפול שם כדלקמן או אפילו על בגדיה אפי' לא הרגישה כלום טמאה (שם) ויתבאר לקמן ואפילו בדקה עצמה ומצאה טהורה יש עלי' כל דיני נדה כדלקמן ודוקא בבגד האשה גזרו על הכתמים אבל אם נמצא כתם בבגד האיש ואפילו על חלוקו לאחר התשמיש אין לו דין כתם כלל אם לא שקינח עצמו בו דאז האשה טמאה כדלקמן כלל קי"א:

ה תינוקת שלא הגיע זמנה לראות דהיינו שהיא פחותה מי"ב שנים אפי' הביאה ב' שערות וכן אפילו היתה יתירה מי"ב שנים אם בדקוה ולא הביאה שתי שערות (דאם לא בדקוה אמרינן חזקה כיון שהגיע לכלל שנים הביאה ב' שערות) בין שהיא בתולה בין שהיא בעולה (ש"ך ומנ"י דלא כרש"ל) ואפילו אם ראתה כבר ב"פ לא גזרו עליה לטמא כתמיה בין שנמצא על סדינים ובין שנמצא על גופה (ש"ך ס"קג) אבל אחר שראתה ג"פ אפילו ביום א' כגון שראתה ופסקה וחזרה וראתה עד ג"פ חוששת לכתם ואם אח"כ פסקה מלראות שיעור ג' עונות שהם צ' ימים חוזרת לקדמותה וכתמה טהור עד שתחזור ותראה ג' פעמים (שם):

ו כיון שכתמים דרבנן ולכן הקילו לומר דכל מקום שיכולה לתלות שכתם זה אינו מגופה אלא מעלמא תולה בו ולכן לא גזרו על הכתם אא"כ יש בו כגריס ועוד (והנהוג בינינו שהוא בערך כמו דיטקע פרייסעש החדשה) ואם אין בו כזה השיעור אנו תולין לומר דם כנה הוא אעפ"י שלא הרגה כינה אבל כשיש בו כזה השיעור אין תולין בכנה דאין דרך דם כינה להיות יותר מכזה השיעור ואין חילוק אם הוא מרובע או ארוך או עגול ובמקום שמצוי הרמש פשפש (שקורין בל"א וואנץ) אפילו אינה יודעת אם הרגה ולא הריחה ריחה או אפי' במקום שאינו מצוי רק שיודעת שהרגה פשפש או הריחה ריחה תולה בו עד כתורמוס והוא גדול כמו מטבע שקורין באשכנז חצי פאץ וכן אם עברה בשוק של טבחים או שנתעסקה בכתמים או שישבה בצד המתעסקים בכתמים תולה בהן אפילו מצאה כתם גדול ועיין עוד לקמן בכמה דברים שיכולה לתלות ודוקא כשכל הגריס הוא מחובר במקום אחד אבל אם אין בו כשיעור זה במקום א' אעפ"י שיש שם טיפין הרבה סמוכין זה לזה עד שאם נצרפם יש בהם יותר מכגריס טהורה שאלו תולין כל טפה בכינה עד שיש בו כגריס ועוד במקום א' (סעיף ה' סעיף ח'):

ז כתם הנמצא על בשרה לבד במקום שחוששין להם ג"כ אינו טמא אא"כ יש בו כשיעור ומ"מ חמור בזה מנמצא על חלוקה דאפילו לא היה כשיעור במקום א' אלא טיפין טיפין אם יש בין כולם להצטרף עד כשיעור טמא אפילו אם אורך הכתם לרוחב יריכה או שהיה נראה כאלו הוא ממטה למעלה או עגול או שהיו טיפין טיפין הואיל והוא כנגד בית התורפה טמאה ואין אומרים אלו נטף מן הגוף לא היה כזה (סעיף ט' ובש"ך ס"ק י'):

ח כתם שנמצא על דבר שאינו מקבל טומאה לא גזרו כיצד בדקה קרקע עולם (ע' בס"ט ד' ברלין ד' צ"ו ע"ב) או בה"כס שאינו מקבל טומאה כגון של בנין אוכל דבר שאינו מקבל טומאה או שנמצא דם על כלי חרס מגבו (רמב"ם פ"ט מהל' איסורי ביאה הל' ז' דכ"ח אין לו טומאה מגבו) או אפילו מין שהוא מקבל טומאה אלא ששיעורו גורם לו כגון מטלית שאין בו ג' על ג' בכל אלו טהורה ואם מקבל טומאת נגעים אעפ"י שאין מקבל טומאת מדרס טמאה סוף ח' (ש"ך ס"ק ט"ז) ונייר הוא דבר המקבל טומאה וע' בב"א דלא כס"ט:

ט וכן לא גזרו בכתם שנמצא על בגד צבוע ולפיכך עצה טובה שתלבש אשה ותציע על מטתה בגדי צבעונין כדי להצילה מכתמים ואין חילוק בין אם הוא צבוע אדום או שאר צבעונין (סעיף י'):

י כתם שנמצא על בגד מנומר בגוונים לבנים וגם שאר צבעים כמו גראטקעס (ובל"א איין ווערפיל) ולא היה כשיעור על לבן א' אע"ג שכשנצטרף עמה מה שעל הצבע יש בו כשיעור אינו מצטרף אבל אם עבר הכתם בלבן השני ובב' הלבינים יש בהם כשיעור כתם אעפ"י שהצבע הוא באמצע כיון שעכ"פ הכתם עובר גם על הצבוע מחבר הלבינים לחשוב כאחד וטמא אבל אם אינו עובר גם על הצבוע אין ב' הלבינים מצטרפין (ס"ט ס"ק כ"א בשם תשובת מעיל צדקה) ואם שתיו צבוע וערבו לבן או להיפך הכל הולך אחר הנראה (כדאיתא בנגעים פרק י"א ועורות הצבועות בידי שמים מטמאין בנגעים וה"ה בכתמים ובידי אדם אינן מטמאין אבל בבגדים בין חילוק בין צבועין בי"א או בי"ש:

יא לא בכל מקום שימצא שם כתם טמאה אלא במקום שאפשר שבא מן המקור כיצד נמצא על עקבה טמאה אם ישבה כדרך הישמעאלים שמשימים רגליהם תחת עגבותיהם (ט"ז סק"י) דשמא נגעה באותו מקום וכן אם נמצא על כל אורך יריכה ושוקה ופרסותיה מבפנים והם המקומות הנדבקים זה בזה בעת שתעמוד ותדבק רגל ברגל ושוק בשוק וכן אם נמצא על ראש גודלה מרגליה וכ"ש על רגליה ממש שכנגד הרגל לפעמים דמתרמי בשעת הליכה תחת אותו מקום וניטף עליו ומ"מ אם יש עוד צד להקל או שאין בו כגריס במקים א' יש להקל דבשאר גב הרגל שהוא לצד חוץ וכ"ש בנמצא בשאר ראשי ד' אצבעות דטהורה (סעיף י"א ב"ח ט"ז ש"ך מנ"י):

יב וכן אם נמצא על ידה אפילו על קשרי אצבעותיה מבחוץ אפילו לא בדקה א"ע מקודם מפני שהידים עסקניות הן ושמא נגעו באותו מקום. ומ"מ אם אמרה ברי לי שלא נגעתי באותן המקומות שאפשר ליפול שם דם מן המקור נאמנת ול"א דהוי מילתא דלא רמיא עלה וטהורה (ס"ט ס"ק כ"ו) ומ"מ יש להקל דאע"ג דבשאר הגוף אפילו אין כגריס במקום א' אלא ע"י צירוף טמאה כדלעיל סי' ז' מ"מ בידים יש להקל דבעינן כגריס במקום אחד (ס"ט ס"ק כ"ה) ועוד נ"ל דאם מצאה על גב ידה למעלה מן קשרי האצבעות במקים שיש עוד צד להקל יש לצרף ולומר דדוקא עד קשרי אצבעות טמא אבל שאר גב היד כיון דאפי' ע"י שחין הרבה א"א לה ליגע באותו מקום אינו מטמא כלל בכתמים ומכ"ש כשלא בדקה סמוך לזו או אפילו בדקה אלא שנטלה ידיה דיש לסמוך על הפוסקים דס"ל דדוקא כשבדקה ולא נטלה ידיה אזי חיישינן בידים אבל בסתם ידים ל"ג כלל בידים (סעיף י"ב וע' כ"ז בס"ט) ופשיטא במקים שא"א ליגע באותו יד באותו מקום אם לא שתגביה ידה ולפנים כגין שהבגד סתום לגמרי באותו צד והיא אומרת שבודאי לא הגביה בגדיה נ"ל דיש להקל. ועיין עוד לקמן ססי' ט"ו: ח

יג אבל נמצא על ירכותיה ושוקיה ועל פרסותיה לצד חוץ או אפילו מן הצדדים ואין צ"ל למעלה מאותו מקום טהורה ולא חיישינן שמא הביאתו שם בידיה דטומאה ממקום למקום לא מחזקינן (שם):

יד במקום שכתבנו שאם נמצא שם כתם על בשרה טמא אפילו עברה בשוק של טבחים או אפי' נתעסקה בכתמים בידים אפ"ה לא תלינן בה אע"ג דאם נמצא על חלוקה אם נתעסקה בכתמים תלינן דמעלמא אתי אבל אם נמצא על בשרה לבד יש הוכחה לאיסור דאם איתא שהכתם בא ממה שנתעסקה בו הוי לה למצוא גם על חלוקה וכיון שלא מצאה על חלוקה מסתמא בא מן המקור ולכן אם מצאה גם על חלוקה ויש מקום לתלות שבא על החלוק מעלמא כדלקמן טהורה דתלינן שגם על בשרה בא ממקום אחר כיון שאין כאן הוכחה לאיסור (סעיף י"ב) ואפילו אם החלוק לא היה בדוק ל"א שהכתם היה על החלוק מקודם וזה שעל בשרה הוא מגופה אלא תלינן שגם על החלוק בא לה עתה ממה שנתעסקה בכתמים ומזה בא גם על גופה (ס"ט ס"ק ל"ה) וכן אפילו הכתם שעל חלוקה אינו נגד הכתם שעל בשרה טהורה שדרך החלוק להתהפך (ס"ט ס"ק י"ג):

טו בד"א דבנמצא על בשרה לבד אינו תולה דוקא כשאין לה לתלות אלא בעסק שעסקה בכתמים או בשוק של טבחים אבל אם יש לה מכה בגופה שאפשר שמשם בא ונטף הדם על אותו מקום תולה בה וטהורה (סעיף י"א) ואפי' נתרפאת אם אפשר לה להתגלע ולהוציא דם ע"י חיכוך תולה בה ואע"פי שעכשיו עלה עליה קרום ואינה מטפטפת (סעיף י"ח) אבל אם המכה בכתיפה ומצאה כתם על יריכה במקום שא"א לבא שם מן המכה טמאה ול"א דנגעה בידיה במכה ומשם והביאה ליריכה דידים עסקניות הם דלא מחזקינן לא טומאה ולא טהרה ממקום למקום ודוקא בעינן שלא ידעה אם נגעה או אפי' נגעה ולא ידעה אם נתלכלכו ידיה מדם שבמכה דהוי ס"ס להחמיר שמא לא נגעה במכה ואת"ל שנגעה שמא לא נתלכלכו ידיה ואת"ל שגם נתלכלך שמא לא הכניסה ידה ליריכה וכיוצא בו אבל אם נגעה בודאי במכה או בשאר דברים ויודעת שנתלכלך ידיה מאותן הדברים וגם נמצא עכשיו דם על ידיה וגם על יריכה ודאי תלינן כיון דידיה ודאי נתלכלכו תלינן כיון שידים עסקניות הן שמא הכניסה ידי' גם לשאר מקומות שבגוף וטהורה סעיף י"ב (ס"ט ס"ק כ"ח בשם הפרישה) ונ"ל שאם המכה ודאי מוציא' דם וידעה שנגעה בודאי במכה וכן אם נתעסקה בידיה בבשר ודגים שהיו מלוכלכים בודאי בדם אע"פי שלא ידעה בודאי שהיו ידיה מלוכלכים בדם מ"מ טהורה שדבר ידוע שהנוגע בדם ודאי נדבק בידיה:

טז וכן אפילו אין בה מכה אבל בעלה או בנה יש להם מכה או שנתעסקו בכתמים ונמצא בהם דם אעפ"י שעכשיו אין בהם דם אלא שנודע שהיה בהם אפי' מצאה על בשרה לבד תולה בהם ואמרי' שבשעה שנגעה בהם הי' בהם דם ולא הוי ממקום למקום כדלעיל בסי' הקודם לפי שדרכם ליגע בה וכן אם שכבה במטה עם נשים שיש להם מכות בגופן או שעסקו בכתמים ונמצא עליהם דם אעפ"י שעכשיו אין בהם דם תולה בהם אבל אם לא נודע אם נמצא עליהם דם אע"ג שעסקו בכתמים אם לא עסקו בדבר שדרכו לנתז כגון שחיטה וכיוצא בו אינו תולה בהם דהיאך תתלה בהם מחמת שנגעו בה שמא בעצמם לא היה דם. ואם עסקו בדבר שדרכו לנתז כגון שחיטה וכיוצא בו ונמצא גם על חלוקה וגם על בשרה תולה אעפ"י שלא נודע אם היה בהם דם אבל אם מצאה רק על בשרה ולא על חלוקה אף בזה אינו תולה דלא עדיף מעברה בשוק של טבחים (סעיף י"ט ובס"ט שם בשם הפרישה):

יז וכן כתם שנמצא על חלוקה אינה טמאה אא"כ נמצא במקום שאפשר שיבא לשם דם המקור דהיינו למטה מהחגור או במקום החגור והוא מעט למעלה ממקום התורפה כי לפעמים שוחה מעט ובא לה מקום החגור כנגד בית התורפה אבל למעלה מזה אפילו כשמגיע לשם כששוחה הרבה טהורה מסתם כשלא ידעה ששחתה הרבה (ס"ט ס"ק ל"א) ובכ"מ שיוכל לומר שיבא לשם מן המקור אין חילוק בין נמצא בחלוקה לפניה או מאחריה או מן הצדדים או אפילו לא מצאה לצד הפנים רק בצד החיצון מן החלוק אפ"ה טמאה מפני שכן דרך של החלוק להתהפך ולחזור הנה והנה (סעיף י"ב):

יח ואפילו מהחגור ולמטה דוקא בכתונת או אפילו כשלובשת ב' או ג' כתונת ונמצא על העליון טמאה מפני שמתהפכת אבל אם מצאה בבגדים אפילו בצד בפנימי כיון שנשים שלנו חוגרות בבגדיהן אין דרכם להתקפל שיבא תחת התורפה ואי מגופה על הכתונת היה לה למצוא וכן אם מצאה על הסדין שמציע תחתיה והיא ישינה עליו אם מצאה בחלוק העליון ששוכבת עליו כיון שמונח עליה הכרים בתחת ראשה ומצאה כך בבוקר ומכ"ש על הכרים שתחת ראשה דאין חוששין כלל וכן בכר המונח תחת הסדין ונמצא עליו כתם אפילו נגד התורפה אם מצאה הסדין מונח עליו כמו שהציעה אין חוששין שבודאי הכרים אינם בדוקים ומכ"ש בכר השני ולא חיישינן כדלקמן (ט"ז ס"ק ל"ז ס"ט סעיף י"ח בשם פ"מא) אבל מצאה סשדין שתחתיה שידוע שלפעמים מתקפלות מצד זה לזה וכ"ש אם מתכסה בסדין וכיוצא בו בכ"מ שתמצא טמאה מפני שהוא חוזר הילך והילך (ש"ך ס"ק כ"ז):

יט נמצא על בית היד (שקורין ארבעל) של חלוקה אם המקום שנמצא בו הדם בבית יד מגיע עד בית תורפה טמאה אפילו אינה יכולה להגיע לשם אא"כ תשחה הרבה וא"ל טהורה (סעיף י"ג) ונ"ל לפי מה שנוהגות נשים שלנו לקשור הבית יד אם נמצאת למעלה כתם טהורה (וכ"מ בס"ט ס"ק ל"ד שהרי רש"י כתב הטעם לפי שלפעמים פושטתן מעל זרוע' ונופל למט' משמע אבל בלא"ה לא) ומ"מ נ"ל שתשער האשה בעצמה שתשחה הרבה עד שתגע עד פי הטבעת שכן דרכן לפעמים למשמש שם לקנח ועד המקום שמגיע מבית ידה לשם חוששין ולא יותר ואם יש לבית היד קמטי' ונמצא כתם על הקמטי' אם מצטרפין לגריס עיין בב"א ט:

כ ב' נשים שכיסו עצמן בסדין אחד או בחלוק א' שתיהן טמאות ואם אחת כסתה ואחרת לא כסתה אע"פי ששתיהן לבשו החלוק אם נמצא למעלה מהחגור דמשום הלבישה טהורה כיון שהיא למעלה מהחגור וא"כ זו שכסתה טמאה והשנית טהורה אבל אם היה למטה מהחגור אע"ג דיש לתלות בזו שכסתה ג"כ בלילה די"ל דזה מצוי יותר לראות בלילה מביום דביום היתה מרגישה מ"מ שניהם טמאים (סי' ט"ו וס"ט ס"ק ל"ו):

כא מצאה כתם למעלה מהחגור וכתם למטה ממנו ויודעת שלא נזדקרה טהורה שאני אומר כמו שהעליון בא מעלמא כך בא התחתון בד"א כשיש בעליון כגריס ועוד או יותר שבודאי מעלמא בא שהרי אין לתלותו בכנה אבל אם אין בו כגריס ועוד אין תולין אותו מעלמא דשמא דם כנה היא ואם יש בתחתון כגריס ועוד שאין לתלות בכנה טמאה (סעיף י"ז) ודווקא אדום באדום תלינן אבל כשאחד אדום ואחד שחור לא תלינן ואם נמצא בחלוקה למעלה מהחגור ועל בשרה למטה מהחגור צ"ע אם תולה כמו בשניהם בחלוק (ס"ט ס"ק מ'):

כב מי שרגיל לצאת ממנו דם דרך פי האמה ובשעת תשמיש נמצא בעד האשה דם תולה בבעלה וכ"ז שתוכל לתלות שפולטת ש"ז דהיינו ג' ימים שזהו זמן פליטה תולה בו (סעיף כ' ובס"ט):

כג ודווקא שידעה בו ודאי שעברה בשוק של טבחים או שישבה בצד המתעסקים בכתמים אבל אם היא מסופקת בכך אינה תולה אא"כ שדרכה בכך להתעסק כאן וכאן במקומות שעוסקין בכתמים דאז אנו תולין אפילו מספק שמא נתעסקו במקום שעברה ולא הרגישה (סעיף ר"ב):

כד בכ"מ דתולין בכתמים אין חילוק בין אם הכתם עגול או משוך דאפילו אם משוך ל"א מסתמא בא ע"י קינוח באותו מקום אלא תלינן שנעשה כך משוך וטהורה (ש"ך ס"ק מ"ב):

כה נתעסקה בדבר אדום ונמצא עליה כתם שחור או איפכא אין תולין אבל אדום באדום ושחור בשחור אפילו אינו ניכר ממש שדומה לו תולה בו אפילו זה אדום הרבה וזה אדום קצת מ"מ שמא בהתחברו עם הפשתן יולד מבין שניהם שינוי (סעיף כ"ג ועיין שם בס"ט בשם ראב"ד) וא"צ לדמות כתם חלוקה לכתם שנשתמשה בה אם דומה לה או לאו אלא בסתם תולה כל מיני אדום באדום וכל מיני שחור בשחור (סעיף ל'):

כו ב' נשים שנתעסקו בדבר שאין בו אלא כסלע דם ונמצא על כל א' כסלע אם באו לשאול בז"אחז מטהרינן לכל א' דתלינן כ"א בדם שנתעסקה אבל באו לשאול בב"א או ששואלת אני ועוד אחת עסקנו כיון שמזכירה גם חבירתה ה"ז כאלו באו בב"א ושניהן טמאות (סעיף כ"ה ט"ז ונק"הכ ומנ"י וכו"פ):

כז נתעסקה בדם שא"א שיהיה ממנו כתם אלא כגריס ונמצא עליה כב' גריסין ה"ז תולה כגריס בדם שנתעסקה בו וכגריס במאכול' אבל אם נמצא הכתם יותר מב' גריסין טמאה שהרי אפילו אם נתלה כגריס במאכולת יש עוד יותר וכיון שזה היותר מגופה אף הגריס מגופה ועיין עוד מדינים אלו בש"ע סעיף כ"ז כ"ח: ומ"מ אם נתעסקה בדם ואינה יודעת בכמה אזלינן לקולא ואמרינן שהיה בדם כשיעור הכתם (סעיף כז):

כח הרגה פשפש שאנו תולין בו עד כתורמוס חזר כתורמוס לשיעור הגריס לכל הדינים שאמרנו (סעיף כ"ט):

כט מצאה כתם ואין לה במה לתלות והדבר ספק אם הוא דם או צבע לדידן דאין אנו בקיאין טמא מספק אע"ג דהוי ספק לכ"ע וי"א דזה הוי ס' גמו' (ט"ז בסי' צ"ח) מ"מ כיון שהוא לפנינו וצריך בדיקה קיי"ל בכל דבר שהוא לפנינו וצריך בדיקה ואין אנו בקיאין לבדוק צריכין להחמיר מספק (סעיף ל"א). אבל אם נאבד קודם שראה החכם וא"י אם היה בו כגריס או לא או אם היה אדום או לא וכיוצא בו בכתמים שהוא מדרבנן אזלינן לקולא (עיין בב"א):

ל האשה שבדקה עצמה בעד הבדוק לה ונמצא עליו אפילו טפה כחרדל בין עגול בין משוך טמאה ואפילו נמצא עליו מאכולת מעוכה דכיון דבא לה ע"י בדיקה הוי ס' דאורייתא ולחומרא וכן הדין אפילו לא בדקה העד תיכף לאחר שהוציאה מגופה אלא הניחה אותו בקוספא וכיוצא בו או אפילו מגולה רק שהיא בחזקת שאין בו דם וכתמים ואחר זמן בדקה העד ומצאה עליו טפת דם כחרדל בין עגול ובין משוך טמא (סעיף ל"ג מה שכתב הט"ז ס"ק כ"א דפשוט במתניתין דלאחר זמן טמא תמוה):

לא אבל אם לא בדקה העד תיכף לאחר הבדיקה והניחתו תחת הכר וכסת ששם מאכולת מצוי וכיוצא בו אם עגול טהור אם אין בו כגריס ועוד דכיון דלא הרגישה בשעת יציאת הדם ולא הרגישה מקודם לבדיקה שום דבר שיתחייב לה לבדוק תלינן דזה בא על העד ממאכולת שהיה על הכר ועוד שיש הוכחה שלא בא ע"י הבדיקה דא"כ היה ראוי שיהיה משוך שכן דרך ע"י בדיקה שהוא בדרך קינוח וכן אפילו היתה יותר מכגריס אם יש מקום לתלות בו כדלעיל בדין כתמים אבל אם הוא משוך אפילו רק כטפת חרדל טמא כיון שהוא משוך חזקתו שבא מהקינוח (סעיף ל"ד עיין בב"א סי' ז'):

לב ואם לאחר שבדקה בעד הבדוק טחתו ביריכה ואח"ז נמצא עליו דם י"א דלעולם טמא אפילו בכ"ש בין עגול בין משוך דל"ד לכר וכסת דשם מאכולת מצוי וכן יש להחמיר לכתחלה אבל רוב הפוסקים וכן סתם בש"ע דגם בזה יש חילוק בין משוך לעגול דבמשוך טמא בכ"ש אבל בעגול אם אין בו כגריס ועוד תלינן שבא על העד מן הירך (סעיף ל"ה):

לג ומ"מ אם יש לה מכה בצידי הרחם שמוציאה דם וכיוצא בו כגון אשה שרגילה שיוצא ממנה דם דרך בית הרעי ובשעת בדיקה יודעת שנוגעת שם אע"פ שהיה העד בדוק תולה בזה אם הוא שלא בשעת וסתה ואפילו אם היה משוך שגם זה נעשה דרך קינוח. ודוקא שלא בדקה עצמה מחמת איזה הרגש שקודם לה וא"כ כיון שלא הרגישה אין כאן איסור דאורייתא דאע"ג די"ל דהרגישה בשעת בדיקה תלינן דטעתה שסברה שהיא מרגשת ובאמת היה הרגשת העד וגם צריך שיודעת בודאי שנגעה שם וגם שרגילה שיוצא משם דם ואז תולה בזה אפילו יותר מכגריס (ט"ז ס"ק כ"ג ועיין בב"א סי" ז'):

לד בדקה א"ע בעד שאינו בדוק לה אפילו הניחתו שמור בתיבתה ומצאה עליו דם אינה טמאה אא"כ יש בו כגריס ועוד אבל בפחות מכגריס ועוד טהורה ואין חילוק בין משוך לעגול דכיון שהעד לא היה בדוק תלינן שמא מקודם לזה היה על העד ונתקנחה בו עד שנעשה משוך (משא"כ כשהניחה תחת הכר או תחת הכסת דתלינן שנעשה ממאכולת שתחת הכר ולכן צריך הוכחה שלא נעשה בדרך קינוח עיין ס"ט ס"ק ס"ב) ודוקא בעד בינוני דהיינו שאין חזקתו בדוק ולא מלוכלך דהיינו שנטלתו ממקום מוצנע שדרכן של נשים להצניע להכין להם עדים ואין מוליכות בשוק ולא מתעסקין בהם בכתמים אבל כשלקחה חלוק מן השוק ואינה יודעת ממי לקחה מנכרית או מישראלית נדה או טהורה או שקנחה בעד המזדמן לה בבית וכ"ש אם בדקה עצמה בעד שחזקתו מלוכלך כגון שלקחה עד ממקום שדמים מצוין שם שחזקתו שכבר היו בו כתמים ובדקה עצמה בו ונמצא עליו כתם לכ"ע טהורה אפילו יותר מכגריס סעיף ל"ו):

לה אבל בדקה בעד שאינו בדוק ואח"ז טחתו ביריכה (עש"ך וס"ט וכו"פ) וכ"ש אם הניחתו במקום שיש לתלות הכתם אפילו ביותר מכגריס טהורה אבל אם הניחתו במקום שאין דם שכיח אפילו לא הניחתו בקופסא אם הוא יותר מכגריס טמאה (סעיף ל"ז):

לו איזה עד הבדוק. כל שבדקתו בין היא בין חברתה פ"א והניחתו במקום מוצנע ולא נודע שנכנס בו כתם ולא העבירתו בשוק של טבחים ולא בצד המתעסקים בכתמים אעפ"י שלא בדקתו סמוך לבדיקה מוקמינן אותו על חזקתו וה"ז בחזקת בדוק: אבל אם נטלה עד שלא בדקה מעולם לא היא ולא חברתה רק שנטלה ממקום מוצנע שאין חזקתו בדוק ולא מלוכלך או בבגד לבן חדש או לאחר הכביסה זהו עד שאינו בדוק דמחלקינן לעיל סי' ל"ד בין כגריס לפחות מכגריס (סעיף ל"ח וברמ"א סעיף ל"ו) ואם בדקה בכתונת שלה ומצאה בו עד שתוכל לתלות בכנה ופרעוש אע"ג דמתחלה בשעה שלבשה היה בדוק לה מ"מ הדבר ידוע שאין לך כתונת שאינו מלוכלך בדם פרעושים וטהורה (ס"ט ס"ק נ"ה). ונ"ל אפי' בג' ימים ראשונים ועיין לקמן סי' מ':

לז ספק אם היה העד בדוק לה קודם שקנחה ונמצא עליו דם מוקמינן לה בסתם עדים שדרכן להיות בדוקים (ס"ט בשם מהר"ם לובלין ס"ק ס"א). ונ"ל דהכל לפי הענין יש לדון אותו לעד הבדוק או לשאינו בדוק ועכ"פ לא הוי כעד המזדמן שחזקתו מלוכלך ואם בדקה עצמה בכתונת שפשטה היא או בעלה וכבר היה מונח בין הכלים המוכנים לכביסה נ"ל דדינו כעד המזדמן (ועיין בס"ט ס"ק ס"א בשם פמ"א) וגם זה לפי הענין אם מצניע החלוקים בתיבה דשם אינו מצוי דם ועכ"פ לא גרע מעד שאינו בדוק ועיין בסי' הסמוך:

לח אין האשה טמאה בכתם שנמצא בחלוקה אא"כ היה בדוק לה קודם שלבשת' כדין עד הבדוק שבארנו בסי' ל"ו דלא כט"ז (אחרוני') אבל אם אינו בדוק לה קוד' שלבשתו ולבשתו בלא בדיקה אפילו נמצא בו כתם יותר מכגריס טהורה וכ"ש אם לבשה חלוק של בעלה שהיה כבר מונח בין החלוקים המוכנים ליתן לכביסה שכיון שכבר פשט ואין בדעתו ללבשו עוד דאינו מקפיד באיזה מקום מונח או אפילו היה מונח זמן קצת בחרץ במקום דנוכל לתלות ששם היה דם תולין ולפ"ז י"ל כיון דנשים שלנו אינם בודקות הכתונות קודם הלבישה אם לא היתה נזהרת להניח אותה במקום מוצנע תיכף לאחר הכביסה אלא שהניחה אותה במקומות שאינם נקיים כגון במטה וכיוצא בו ומצוי שם פשפשין (שקורין בל"א וואנצין) וא"כ יש לתלות בזה אפילו היה הכתם מגליד אבל אם הניחתו תיכף במקום מוצנע אע"פ שלא בדקה אותה קודם הלבישה וכן אפילו הניחה במטה אלא שאין פשפשים מצוין שם אם יותר מכגריס טמאה אם הכתם מגליד (ר"ל שאינו נכנס תוך הבגד אלא ניכר שהוא טוח על גביו) דכל בגד לאחר הכביסה מ"מ בחזקת שבודאי שאין בו דם מגליד אבל אם הכתם מקדיר (ר"ל שנכנס תוך הבגד מעבר לעבר) אז הוא בחזקת שהיה בו קודם הכיבוס (סעיף מ"ו ועיין בכו"פ ס"ק כ' וס"ק כ"ד ובס"ט ס"ק ס"ז ועיין בש"ך ס"ק ס"א והכו"פ מגיה דנרש' שלא במקומו דס"ל כיון דחזקתו בדוק לא תלי' במקדיר אלא דהש"ך קאי על ישראלית בפנינו והס"ט מקיים הגירסא וכ"מ מש"ך ס"ק ס"ה דלפי הפסק ש"ע הכל תלוי במקדיר או מגליד ואפילו בישראלית והחלוק בפנינו אם מקדיר תלינן ולדבריו צ"ל דה"פ דהש"ך כ' דע"כ בישראלית ואינה בפנינו דפוסק בש"ע דאינה תולה ע"כ דהחלוק נאבד דאל"כ תבדוק במקדיר או מגליד אלא מיירי שנאבד ובכה"ג אין להחמיר אם לא מהטעם חזקתו בדוק דדוקא אם הוא בפנינו ואינו ידוע אם מקדיר או מגליד טמא מספק אבל בנאבד והוא מסופק אם מקדיר או מגליד הוי לן לטהר רק כיון דנתכבס ע"י ישראלית חזקתו בדוק ולכן אינה תולה):

לט הא דכתבנו דאם מקדיר טהור דוקא כשיודעת שלבשתו בימי נדתה וכשפשטתה לא בדקה החלוק ואעפ"י שלא נודע לה שראתה דם בעת שהיה החלוק עליה מ"מ תלינן דקרוב לודאי שנתלכלך החלוק אבל אם אינה יודעת אם לבשה החלוק בימי נדותה הוי ס"ס להחמיר שמא לא נתלכלך כלל ואת"ל נתלכלך שמא עבר ע"י הכיבוס ול"ד לכתונת שקודם כיבוס דלעיל דהכיבוס דרך להעביר הדם (ס"ט ס"ק פ"ז):

מ וכ"ש אם לבשה החלוק הבדוק לה בימי נדתה ופשטתה ולא בדקתה וחזרה ולבשתו בלא בדיקה בימי טהרתה ונמצא בו כתם דתולה שמימי נדותה הוא ואפי' היה הכתם מגליד שהרי לא נתכבס החלוק ומ"מ בג' ימים ראשונים של ז"נ לדידן הנוהגין עפ"י רמ"א דקיי"ל דאז לא תלינן אלא דוקא במכה שבגופה כדלקמן מ"מ לא חשבינן זה למכה שבגופה דדוקא במכה שבגופה דעדיין המכה בגופה תלינן להמקילין אבל לתלות בימי נדתה שכבר עברה המכה לא תלינן (מנ"י וס"ט ס"ק פ"ב בשם מל"מ) וכן ראוי להורות (שהרי הש"ך מחמיר אפי' במכה שבגופה) ודוקא שלא ידעה בודאי שהחלוק היה נכתם מנדות דאז לא תלינן בג' ראשונים אבל אם ידוע לה שהחלוק היה נכתם מנדות אלא שנסתפקה אם נתוסף בה כתם אפילו בג' ראשונים תלינן דלמה נחוש שנתוסף בו כיון שהחלוק כבר אתחזק בכתמים אם לא שפשטה ולא לבשה בגד לבן בימי ספירתה דראוי לקנחה ואפילו אם פשטה אם היא אומרת שהיא מכרת אותן הכתמים בטביעות עין שהיו בו מנדותה נאמנת דאפילו ע"ה נאמנת במילי דאיסורי בט"ע שם (ס"ט בשם תשו' מ"צ ס"ק ע"ג) ועיין עוד לקמן בכלל קט"ז מדין תליות בג' ימים ראשונים ובכ"מ דאמרינן דתולה הכתם שהיה בבגד מקודם לזה ואעפ"י שהיתה לובשת בו מתחלת ז"נ רק שלא נודע לה מן הכתם עד לאחר ג' ימים ראשונים תולה דאזלינן אחר שעת המציאה ולא אחר זמן הלבישה דכיון דבדקה עצמה בכל יום כדין ונתחזק ע"י הבדיקות להטהורה תלינן אבל אם לא בדקה עצמה לאחר ג"י צ"ע וכן אם פשטה חלוקה בתוך ג"י ולא בדקה להחלוק ולאחר ג"י מצאה בו כתם שיכולה לתלות שבא עליה מעלמא לאחר ג"י אם היא בדקה א"ע (ס"ט ס"ק ע"ד):

מא לבשה חלוק קודם שהיתה מעוברת ואחר שנתעברה לבשתו בלא בדיקה ומצאה עליו כתם תולה שהכתם היה בו קודם שנתעברה וכן במינקת או זקינה תולה בעצמה בימים שלא היתה מינקת וזקינה אע"ג שגם אז באותן הימים היתה טהורה מ"מ לא היתה בחזקת מסולקת מדמים ועכשיו היא בחזקת מסולקת משא"כ בסי' ל"ט כשאינה יודעת אם לבשה בימי נדותה אע"ג שהיא אשה שיש לה ווסת מ"מ אינה בחזקת מסולקת (סעיף מ"ה וש"ך ס"ק מ"ט):

מב בדקה חלוקה ולבשתו ופשטה ומצאה טהורה והשאילתו לחברתה ולבשה ומצאה בו כתם הראשונה טהורה שהרי בדקה אותה והשניה טמאה ואינה יכולה לומר שאינה מאמנת לבדיקת הראשונה וה"ה אם בדקה הראשונה א"ע ומצאה טהורה ולא בדקה החלוק והשאילה לחברתה אם בדקה עצמה תיכף בשעת פשיטה הראשונה טהורה כיון שהוחזקה בטהרה ע"י הבדיקה אבל השניה אעפ"י שבדקה א"ע ונמצאת טהורה טמאה שאני אומר עם סילוק ידיה ראתה (דרישה וכ"כ הס"ט ס"ק ס"ח) אבל דעת הב"ח וש"ך בס"ק מ"ז דאם לא בדקה החלוק פעם שני כשפשטה אע"ג דבדקה עצמה ומצאה טהורה שתיהן טמאות דמאי חזית דמקלקלת להך תקלקל לאידך:

מג כיון דכתמים דרבנן הקילו חכמים לתלות בין בעצמה ובין בחברתה כגון שהשאילה החלוק הבדוק לחברתה ואח"כ נמצא בו כתם וא"י אם מהראשונה או מהשניה אם שניהן טהורות שניהם טמאות דמאי חזית דמקלקלת להאיך טפי מהאיך אבל אם אחת מהן מקולקלת כבר דאם תתלה בה לא תקלקל אותה היא טמאה וחבירתה טהורה ולפיכך לבשה החלוק הבדוק ופשטתה והשאילה לישראלית נדה או אפילו לסופרת ז"נ ועדיין לא טבלה או לנכרית שכבר הגיע זמנה לראות פ"א וכבר ראתה פ"א אעפ"י שאינה רוא' בימי השאלת החלוק דנכרית אין מקפדת לנקות עצמן מן הנדות (משא"כ בישראלית ולכן בעינן שהיא נדה בימי שאלה) ואח"כ החזירה לה החלוק ונמצא בו כתם. וה"ה אם בדקתו ולא לבשה אותו אלא השאילתו להן ואח"כ לא בדקה קודם הלבישה ומצאה בו כתם תולה בהן והיא טהורה כיון דאינה מקלקלת אותם שהרי הם בלא"ה טמאים ואפילו בסופרת ז"נ דמקלקל לה קצת מה שספרה אפ"ה כיון שבלא"ה היא טמאה לא חשיב זה קלקול מה שיסתור ימים הראשונים. ובכ"מ שתולה אין חילוק בין שהיא בג"י ראשונים לדעת הב"י אבל אנן הנוהגין עפ"י רמ"א בג"י ראשונים של ז"נ אין תולין בכתמים בדבר אחר כ"א במכה בגופה כדלעיל סי' מ' (סעיף מ"א מ"ב):

מד וכן אפילו השאילתו לקטנה שלא ראתה מעולם ולבשתו הקטנה לאחר שנבעלה או אפילו ליושבת על דם טהור ר"ל בתוך ל"ג לזכר וס"ו לנקבה שמן הדין היא טהורה אפילו אם רואה ואם כן אם תתלה בה אינה מקלקלת אותה דאפ"ה נשארת טהורה מדינא ולכן אעפ"י דנוהגין שלא לבעול על דם טוהר ואם כן אם תתלה בה תהיה טמאה ומקלקלת אותה אפ"ה תולה בה דאעפ"י שהחמירו עליהן לעצמן החמירו אבל לא שלא להציל על חברתה (סעיף מ"ב ובש"ך) וכן בקטנה שנבעלה אע"ג דבזמן הזה היא ככל הנשים מ"מ מדינא נותנין לה עד שתחיה המכה:

מה לבשה החלוק הבדו' לה ופשטתו וכבסתו והשאילתו לחברתה ונמצא עליו כתם וא"א לידע ע"י שאלה אם היא מהשניה או לאו אם מגליד ידוע שמהשניה היא והיא טמאה והראשונה טהורה ואם הוא מקדיר בידוע שמן הראשונה היא והיא טמאה והשניה טהורה (סעיף מ"ז). בד"א בשכלן שוות כגון כלן זקינות או שאר המסולקין בדמים כגון עוברות ומניקות כו' כמו שיתבאר או כלן ילדות ואע"פ שאחת הגיע ווסתה ואחת לא הגיע ווסתה קרוין שוות ואין תולין זו בזו וכן א' מעוברת וא' מניקה וכיוצא בזה כיון שכלן אינם ראויות לראות אין תולין זו בזו אבל אם אחת ראויה לראות יותר מחברתה שאינה ראויה תולה בראויה כיצד אחת זקנה שעברו עליה ג' עונות ולא ראתה ואחת ילדה זקנה טהורה וילדה טמאה. אחת מעוברת שהוכר עוברה ואחת שאינה מעוברת מעוברת טהורה ושאינה מעוברת טמאה. אחת בתולת דמים שלא ראתה מעולם ואחת שראתה שלא ראתה טהורה אפילו היא נשואה ושראתה טמאה אחת מניקה ואחת שאינה מניקה מניקה טהורה ושאינה מניקה טמאה (סעיף נ"ב):

מו בד"א דתולה בחברתה דוקא כשחברתה ראתה ראייה ממש מגופה ואז אמרינן כיון שהיא בלא"ה מקולקלת תולין הקלקול במקולקלת אבל אם חברתה לא ראתה מגיפה אלא שנטמאה מחמת כתם לא מבעי' אם שכשלבשו שניהם החלוק עדיין היו שניהם בחזקת טהרה ואח"כ לבשה השניה חלוק אחר ומצאה בו כתם ואח"כ נודע מן הכתם שבחלוק הראשון דלא תלינן שגם כתם זה הוא מן השניה כיון שבשעה שנולד בה הספק לא הכירו עדיין בכתמה לא אמרינן איגלאי מילתא למפרע שגם כתם זה הוא ממנה (וכדלעיל בדין ב' קדירות כלל ס"ד סימן י"ג) אלא אפילו אם היתה זו ששאלה החלוק קודם השאלה כבר טמאה מכתם ואח"כ שאלה החלוק לא תלינן בה כיון דראיה ראשונה לא היתה מגופה וכ"ש אם לבשתה ופשטה ובדקה והשאילה לטהורה וחזרה ולבשתה ונמצא כתם בחלוק ששניהם טמאות דמאי חזית דמקלקלת להאיך כו' (סעיף מ"ג ובש"ך):

מז בד"א שלא נתעסקה אחת מהם בכתמים אבל אם נתעסקה אחת מהם בכתמים אפילו אם היו שניהם טהורות שניהם טהורות שזו תולה בזו והיא תולה בכתמים שנתעסקה בהם (סעיף נ"ג). עוד מדיני תלויות עיין בש"ע סימן ק"צ וסעיף מ"ט עד סופו ולפי שאינו מצוי כלל לא העתקתי:

מח נמצא כתם לבן על חלוק דנראה שודאי באה מגופה ובראש הכתם הלבן היה נמצא מראה אודם סביב הכתם הלבן כדמות דבר לח המתפשט בבגד וע"כ היה נדמה לעין שהמראה האודם הנ"ל היה קצוות הכתם הלבן ושהכל כתם א' אם אין דבר לתלות גם המראה הלובן שבא לה מעלמא אלא שהוא ודאי מגופה ויש באודם לבד כגריס ועוד בין שהוא מקיף הלבן או מחובר עם הלבן אעפ"י שיש דבר לתלות האדום בדבר אחר לא תלינן ואמרינן כיון שהלובן ודאי מגופה ה"נ האודם אבל אם אין באודם לבד כגריס ועוד או שיש לתלות הלובן ג"כ שבא מעלמא תלינן וטהורה כ"כ רמ"א בתשובה סי' צ"ז אבל בט"ז כתב דדוקא כשניכר שמראה האודם הוא קצוות הכתם ושהוא ודאי כתם א' אבל אם המראה כשרה הולך על מראה האודם וכ"ש קצת רחוק ממנו ואפשר לתלות האודם במידי תלינן להקל וכ' הש"ך בנק"הכ דדינו מסתבר ולכ"ע אם האודם פחות מכגריס טהורה אעפ"י שנראה שהכל כתם א' (עיין בס"ט סי' ק"צ ס"ק צ"ג דף מ"ה בשם תשובת מ"צ וכן הוא מסיק להלכה למעשה בפחות מכגריס ותשובת מ"צ אין בידי ולדעתי כן מוכח מרמ"א גופה):

מט אשה מוכת שחין דבר פשוט שכתמיה טהורין ואפי' אם בשעת ווסתה לא בדקה עצמה ושוב בדקה עצמה ומצאה כתמים על חלוקה ועל סדינה טהורה דתולה במכתה ואפילו אם אינה יודעת שמכתה מוציא דם: אלא דאם יודעת דמכתה מוציאה דם תולה אפי' בג"י הראשונים אבל אם אינה יודעת שמכתה מוציאה דם בג"י הראשונים אינה תולה ובשאר הימים תולה (ט"ז ס"ק מ"א ובסי' קצ"ו סעיף י' בהגהת רמ"א והסכימו לזה מנ"י וכו"פ וס"ט דלא כש"ך):

נ אין בכתמים משום ווסת כיצד מצאה כתם בר"ח אפי' ג"פ לא קבעתו ולא עוקרתו חוץ מכתמי עד הבדוק לה שהם מטמאים בכל שהן והרי הן כראיות לכל דבר (סעיף נ"ד):

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.