בינת אדם/בית הנשים/ח

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

בינת אדם TriangleArrow-Left.png בית הנשים TriangleArrow-Left.png ח

[יד] שאלה אשה שמצאה דם על גב ידה מה דינה:

תשובה הנה הרשב"א כתב בשם רבו דהא דאמרינן נמצא על קשרי אצבעותיו טמא מיירי דוקא כשבדקה עצמה ולא נטלה ידי' אח"כ (דאז אעפ"י שאין קשרי אצבעותי' מגיעין להדיא כנגד בית תורפה שמא שאתה ונגעה שהידים עסקניות ונוגעות כלן במקום התורף עכ"ל(רשב"א שם) אבל מן הסתם לא מפני שאינם עשויה ליגע שלא במתכוין במקום התורף שנזהרה בכך שלא ללכלך ידיה עכ"ל וכ"כ רי"ו בשמו פירוש לפרושו דאע"ג שבדקה בעד וראתה שהעד טהור מ"מ חיישינן שמא היה טיפת דם בא' מן החורין ונדבק בידה אבל המ"מ כתב שהרמב"ם ורמב"ן כתבו הברייתא כפשוטה ולא חילקו ולכן כתב דאפילו תאמר שאין היד נוגעת בלא כונה באותו מקום מ"מ נוגעת היא במקומות מן הגוף שאפשר בשעת נגיעתה בא"מ ניתז הדם מן המקור על ידי' כו' עכ"ל והנה מה שכתב ממה שלא חילק הרמב"ם ידוע דאין זה דרכו של הרמב"ם אלא שהוא כותב לשון הגמרא ומרמב"ן ג"כ אינו ראיה שהרי הרשב"א העיד בשם רבו להיפך והוא הרמב"ן (ומיהו אינו מוכרח די"ל דהיינו ר' יונה שהיה ג"כ רבו) והנה לשון הגמרא בדף נ"ח דאמר לאו משום דאמרינן בדקה בחד ידא ונגעה באידך משמע כרשב"א דלא חיישינן שמא נגעה בא"מ בלא מתכוין דא"כ הל"ל דילמא נגעה בחדא ידא א"ו משמע דלא חיישינן לזה והנה לפ"ז מוכח ג"כ דלא כמ"מ דלשיטתו ק' היאך הוכיח המקשן דמחזקינן ממקלמ"ק דילמא לעולם לזה ל"ח משום דלא מחזקינן אלא היינו טעמא דעל קשרי אצבעותיה טמא משום דחיישינן שנגעה בידה במקומות מן הגוף שאפשר בשעת נגיעתן נתז עליו דם מן המקור וזה לא הוי ממקום למקום כמ"ש הב"י לשיטת המ"מ וכן הק' בס"ט ותרוצו דוחק כמ"ש בעצמו א"ו דזה ל"ח כלל דהיאך יזדמן שבאותו רגע שנטף דם ממקורה נגעה בא' המקומות לא קודם זה ולא לאחריו דאם לא נטף ממקור עצמו הוי ממקום למ' אלא דס"ד דמקשה דבוודאי ל"ח שתגע בלא כונה אלא דחיישינן דבדקה בחדא ידא כדרך שהנשים בודקות בראש האצבע ושכחה שבדקה כמ"שכ התוספות ואע"ג דזה לא מסתבר דתבדק ותשכח כמ"ש תוספ' מ"מ ס"ל להמקשן דע"כ צ"ל הכי ומשני שאני ידא דכולה עבידא דנגעה ור"ל דאצ"ל דשכחה שבדקה אלא דזכורה שבדקה וגם בדקה העד ומצאה טהורה ולא עלה על דעתה לבדוק על קשרי אצבעותיה אלא כיון דידים עסקניות כיון שבדקה נוגעת בכל היד ולאו אדעתא:

ולכאורה יל"ד מן הש"ס דלא כמ"מ דלשיטתו ק' קו' תוספות ד"ה ומי מתזקינן דליפרך ממתניתין דשלא כנגד התורפה טהור ניחוש דלמא נגעה בידה במקומות מן הגוף ואת"כ נגעה למעלה מן תורפה וע"ז ל"ש תירוץ התוספות דאלו בדקה היתה זכורה שהרי החשש שנגעה שלא על ידי בדיקה אע"כ דגם לזה ל"ח שתכוין הרגע שניטף ממקורה שתכניס אז ידה ואמנם יש לדחות דהתוספות הקשו שם דמאי פריך הש"ס ומי מחזקינן דשמא דוקא לקולא לא מחזקינן אבל לחומרא מחזיקינן ותירץ הר"ן בחידושיו דפריך מכח כ"ש דכיון דלא מחזקינן לקולא כ"ש דלא מחזקינן לחומרא דכתמים דרבנן ולפ"ז לא קשה קושית התוספות דליקשו ממתניתין דהגמרא רוצה להקשות מכח כ"ש:

ואמנם מוכח דדעת התוספות כרשב"א דל"ח שמא נגעה במקום שנטף דם המקור דהתוספות ד"ה ומי מחזקינן הקשו וז"ל תימא דלפרוך ממתני' שלא כנגד התורפה טהורה ל"א בדקה בהאי ידא ונגעה למעלה מן התורף ש"מ דלא מחזקינן כו' ותרצו דאי איתא דבדקה ומצאה טמא היתה זכירה כו' עכ"ל וק' דהא י"ל דלמא נגעה בשאר מקום שבגוף שנפל דם המקור לשם ונגעה למעלה מתורף אי איתא דמחזקינן ממקום למקום אע"כ דזה ל"ח כלל:

והנה הס"ט כתב להוכיח דאדרבה תוספות ס"ל כדעת המ"מ ממה שכתבו תוס' עוד אך כונתו נעלמה ממני ולכן אפרש דברי תוס' וממילא דבריו נדחים וז"ל התוספות שם לפי מה שתרצו דא"ל דבדקה בחדא ידא דא"כ היתה זכורה וא"כ מאי פריך הש"ס וכתבו התוס' דקו' הש"ס הוא מכ"ש ומה הכא צ"ל דבדקה בחדא ידא ושכחה וא"כ כ"ש די"ל דבידה נטלתה דם ממכה שבכתפה והביאה נגד התורף וכתבו התוספות וז"ל וממתני' נמי הוי מצי למפרך עכ"ל ר"ל דלפי ס"ד דאמרינן בדקה בחדא ידא אם כן היה יכול להקשות מברייתא זו דעל קשרי ידי' דטמא משום דמחזקינן ממקום למקום וא"כ קשה למה במתניתין שלא כנגד התורף טהור נמי נימא בדקה בחדא ידא כן הוא כונת תוספות לענ"ד בבירור ולפי מאי דמשני שאני ידא וכדפרשנו דר"ל דודאי ל"ח לשכחה אלא דבדקה וזכורה היא שבדקה אלא כיון דעבידא דנגעה אבל ממק"למ ל"ח וא"כ ממילא ל"ק ממתניתין דהוי ממק"למ כיון שלא נמצא על ידה ולא ידעתי כונת הס"ט ופירושו בתוספות:

ולפ"ז כיון שהרשב"א כ"כ בפירוש ולא נמצא מי שיחלוק עליו בפירוש אלא המ"מ וכבר הוכחנו דגם תוס' ס"ל כרשב"א היה לנו להקל אם לא שידעה שבדקה א"ע ולא נטלה ידי' ומ"מ כיון שהש"ע סותם משמע דלס"ל לחלק וא"כ עכ"פ אין לטמאה אא"כ יש כגריס במק"א וכדעת הש"ע דסתם כדעה זו ועוד נ"ל דלכ"ע בנשים שלנו שבגדיהם עשוים שא"א לה להכניס ב' ידי' ליגע בבשרה כי הבגד הוא סובב אותה מכל צדדים רק שבצד א' פתוח קצת שתוכל להכניס ידה ליגע בבשרה אבל ביד שכנגדה א"א לה ליגע בפנים בשום אופן אם נמצא שהבגד שם סתום אין לחוש כלל אם לא בלילה:

ואם נמצא ע"ג ידה למעלה מקשרי אצבעותי' רש"י כ' ד"ה על קשרי היינו גב היד וא"כ ס"ד דמקשה דהא דאי' בברייתא על קשרי אצבעותי' הוא ל"ד וא"כ י"ל דגם המתרץ ס"ל כן וכ"כ בס"ט ואמנם י"ל כפי מה שכתבנו לעיל בפירוש בגמ' וא"כ המקשן דס"ל דבדק' בחד' ידא ונגעה באידך לדידיה ודאי אין חילוק בין קשרי אצבעותי' ובין על גב ידא דס"ל דהא דקתני בברייתא קשרי אצבעותי' הוא לאו דוקא והמתרץ השיב דברייתא קתני דוקא קשרי אצבעותי' דעד שם שייך לומר עבידא דנגעה אבל ע"ג ידא דודאי אין הרגילות ליגע שם ואפילו אם תבדוק א"ע בשחי' מרובה לא תגע שם בגב היד לא חיישינן כן נלע"ד:


< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.