חכמת אדם/קיב
|
< הקודם · הבא > |
א כבר ביארנו שכל אשה צריכה לפרוש מבעלה כשיגיע זמן ווסתה ואין חילוק אם יש לה ווסת קבוע כגון שקבעה ג"פ או אם לא קבעה עדיין כגון שראתה אפילו פעם אחת או ב' פעמים וזה נקרא שאינו קבוע כאשר נבאר אי"ה:
ב ווסת קבוע צריכה לחוש תמיד אפילו כבר עברו עליו ב"פ אותו הווסת ולא ראתה אעפ"כ עדיין צריכה לחוש לה עד שתעקרנו ג"פ כאשר נבאר לקמן אבל ווסת שאינו קבוע אפילו ראתה ב"פ כיון שהגיע אותו זמן הווסת ולא ראתה אפילו פעם אחת כבר נעקר ווסת זה וא"צ לחוש לו (סעיף ב'):
ג עוד יש חילוק בין קבעתו ג"פ ללא קבעתו ג"פ שהקבוע אעפ"י שעברה עונתה ולא הרגישה אסורה לשמש עד שתבדוק ותמצא טהורה אבל כל שלא קבעתה ג"פ אם הגיע זמן הווסת ולא בדקה ולא ראתה ולא הרגישה מותרת לאחר שעבר העונה כמו שנתבאר בכלל ק"ח ודיקא באשה שעכ"פ יש לה ווסת אלא שמשנית ווסתה אבל אם אין לה ווסת כלל ובכל יום ויום חוששת שמא תראה נתבאר דינה שם ועונה בינוני' שהיא לל' יום דינה כווסת קבוע לענין זה שאסורה לשמש עד שתבדוק אבל לענין עקירה נעקר בפ"א (סעיף ד' מנ"י):
ד כיצד קובעת ווסתה. הנשים אינן שוין בווסתן אלא שקביעתן נחלק לי' מינים (א) עונה בינונית (ב) ווסת החודש (ג) ווסת הפלגה (ד) ווסת החודש בדילוג (ה) ווסת הפלגה בדילוג (ו) ווסת הימים שוין ובדילוג (ז) ווסת השעות (ח) ווסת הגוף לזמן ידוע או בלא זמן כלל (ט) ווסת שע"י אונס קפיצה וכיוצא בו (י) ווסת שע"י אכילת דברים חריפים:
ה עונה בינונית כיצד סתם נשים שאין לה ווסת אחר דרכם לראות משלשים יום לשלשים יום לפיכך כשראתה היום צריכה לחוש ליום שלשים מראיה זו כגון שראתה בט' בניסן צריכה לחוש לח' אייר שהוא יום שלשים (סעיף א) אך י"א שעונה בינונית הוא ווסת החודש אשר נבאר בסימן הסמוך ולכן א"צ לחוש ח' אייר אלא ט' אייר (עיין כ"ז בש"ך ס"ק ל') וזכור כלל זה כי לא אכפול עוד. ובכ"מ שכתוב ווסת החודש תדע שהוא בלא עונה בינונית וצריכה לחוש לשניהם להמקצת פוסקים וכן נכון להחמיר (כן כתבו הפוסקים דאע"ג דלרוב הפוסקים ווסתות דרבנן מ"מ במקום שמחולקין הפוסקים בלא הכרעה ברורה חיישינן להחמיר וראיה ממה שכתב השו"ע בסעיף ז' ולקמן סי' ט'):
ו ווסת החודש כיצד. ראתה באחד בניסן צריכה לחוש לאחד באייר דהיינו יום ב' דר"ח שהוא שוה לימי החודש וכן לאחד בסיון דאע"ג דזה מלא וזה חסר אין בכך כלום דלעולם אזלינן אחר ימי החודש ולהפוסקים דצריכה לחוש אף לעונה בינונית צריכה לחוש גם א' דר"ח אייר שהוא יום שלשים מן א' ניסן וזכור זה. כיצד קובעתו ראתה בא' בניסן צריכה לחוש א' באייר לא ראתה א' באייר אינה צריכה לחוש א' סיון שהרי עקרתו כבר ובפ"א אבל אם חזרה וראתה א' באייר חוששת א' בסיון. לא ראתה א' בסיון א"צ לחוש א' בתמוז שכבר נעקר בפ"א שאעפ"י שראתה ב"פ נעקר בפ"א חזרה וראתה בא' בסיון הרי כבר קבעה לראות תמיד א' בחודש וצריכה לחוש לעולם א' בחודש עד שיעברו עליו ג"פ אחד בחודש ולא תראה שהווסת הנקבע ג"פ אינו נעקר עד שיעבור אותו הווסת ג"פ ולא תראה בו שאז נעקר ואינה חוששת לו עוד וכן הדין בכל הווסתות חוץ מאלו שנכתוב בו בפירוש שנעקר בפ"א (כ"ז בסעיף א' ובסעיף ו' ובסעיף י"ג (ברמ"א):
ז ווסת הפלגה כיצד ראתה ד"פ וביניהם ג' זמנים שוין כגון שראתה היום ולסוף כ' יום פעם אחרת וכן ד"פ. כיצד קבעתו ראתה א' ניסן וחזרה וראתה כ' בו חוששת ט' אייר שהוא ג"כ הפלגת כ' יום. ראתה ט' אייר חוששת כ"ח אייר שהוא ג"כ הפלגה כ' יום מן ט' אייר ואם לא ראתה ט' אייר א"צ לחוש כ"ח בו שהרי כבר נעקר הפלגה זו של כ' יום חזרה וראתה כ"ח אייר הרי כבר קבעה לה ווסת להפלגת כ' יום בד' ראיות שהם א' ניסן כ' בו ט' אייר כ"ח בו ולמה בהפלגה בעינן ד' ראיות ובווסת החודש סגי בג' ראיות לפי שא"א לומר בהפלגה כ"א ע"י ב' ראיות. ולפיכך לכ"ע ראיה ראשונה בווסת הפלגה השוה אינו מן המנין (סעיף ב'):
ח ווסת החודש בדילוג כיצד ראתה בט"ו בניסן ט"ז אייר י"ז סיון י"ח תמוז חוששת כן לעולם כיצד קבעתה ראתה ט"ו ניסן וט"ז אייר אעפ"כ א"צ לחוש לי"ז סיון שכיון שאין דרך נשים לדלוג ל"ח כלל שמא תדלוג וכ"ש שאינה צריכה לחוש לאחר ראיה ראשונה שהיה ט"ו ניסן לט"ז אייר דמהיכי תיתי שתדלוג (סעיף י"א) ולא דמי לווסת הפלגה שחוששת לאחר שראתה ב"פ כדלעיל סי' ז' דזה הוא שכיח בנשים שתקבע ווסת להפלגה. חזרה וראתה י"ז סיון יש פוסקים שכבר קבעה לה ווסת שהרי היה כאן ג' ראיות ט"ו ניסן ט"ז באייר וי"ז סיון וצריכה לחוש לי"ח תמוז ולי"ט אב וכן לעולם עד שתעקרנה ג"פ ויש מגדולי הפוסקים דס"ל דעדיין לא קבעה ווסת לדילוגין שהרי א"א לומר שדלגה אלא בראיה שניה שאז ניכר הדילוג אבל הראשונה לא היתה בדילוג ואפילו היה לה ווסת מקודם כגון בי"ב בחודש ודילגה לט"ו מ"מ זה הדילוג אינו שוה לדילוגה שאח"כ שזה היה דילוג של כמה ימים ועכשיו אינה מדלגת אלא יום אחד אם לא שהיה לה ווסת קבוע מקודם בי"ד לחודש ודילגה לט"ו בניסן וט"ז אייר וי"ז סיון שאז ניכרים ג' הדלוגין אבל בלא"ה א"צ לחוש עד שתראה גם י"ח תמוז אז קבעה לה ווסת לדילוגין וצריכה לחוש לי"ט אב כ' אלול וכן לעולם עד שתקבעני ג"פ. ואם היה לה ווסת מקודם לזה בט"ו לחודש לכ"ע ראיה זו שראתה בט"ו ניסן אינה מן המנין דאמרינן זו לא היתה בדילוג שהרי ראתה בזמנה כיון שהיה לה מקודם ג"כ ווסת קבוע לט"ו לחודש (סעיף ז' ט"ז וש"ך דלא כדרישה):
ט כיון שלא הכריעו הפוסקים אזלינן לחומרא דהיינו דתיכף שראתה ג' ראיות ט"ו ניסן ט"ז אייר י"ז סיון צריכה לחוש לי"ח תמוז דשמא הלכה כדעה ראשונה דקובעת בג' ראיות אך לענין זה לא אמרי' דקבעה ווסת דלא תצטרך לחוש לי"ז תמוז שהוא ווסת החדש דאלו לדעה זו א"צ לחוש לי"ז תמוז שהוא ווסת החודש כדין כל אשה שאין לה ווסת קבוע דצריכה לחוש לווסת החודש וגם שהוא יום הפלגה שהרי מן ט"ז אייר עד י"ז סיון הוא ל"א יום דאייר חסר ומן י"ז סיון עד י"ז תמוז הוא ג"כ ל"א יום וא"כ לדעה זו א"צ לחוש עוד לי"ז תמוז שכבר יש לה ווסת קבוע לדילוג אבל כיון דאפשר דהלכה כהפוסקים דראיה ראשונה אינה מן המנין וא"כ עדיין אין לה ווסת קבוע ולכן מספיקא צריכה לחוש לי"ז בתמוז וגם לי"ח בתמוז (ודע דבש"ך ס"ק י"ט שכתב שחוששת להפלגה שקבעה ב"פ ובאמת אין הפלגה זו שוה שהרי מן ט"ו ניסן עד ט"ז אייר הוי ל"ב דניסן מלא ומן ט"ז אייר עד י"ז סיון הוי ל"א יום דאייר חסר אלא כוונת הש"ך כיון שלא ראתה לימי החודש שוין א"כ צריכה לחוש לווסת הפלגה שהרי כבר ב"פ ראתה בהפלגה וא"כ צריכה לחוש לי"ז תמוז שתהיה גם כן הפלגה ל"א יום אך צ"ע דבלא"ה צריכה לחוש לי"ז תמוז משום ווסת החודש וגם אזלינן לחומרא שאינה נעקר אלא בג"פ וגם אסורה עד שתבדוק כדלעיל סימן ג' (ש"ך שם):
י ראתה ג"פ בג' חדשים בדילוג וחזרה וראתה באותן דילוגים עצמם אם נהגה כן ג"פ הרי זה ווסת קבוע לדילוג חליל' כיצד ראתה ט"ו ניסן ט"ז אייר י"ז סיון וחזרה חלילה וראתה ט"ו תמוז ט"ז אב י"ז אלול. ועוד חזרה וראתה ט"ו תשרי ט"ז חשוון י"ז כסליו קובעת ווסת לדילוג וחוששת לעולם ט"ו לחודש זה וט"ז לחודש זה וי"ז לחודש זה ואפי' לדעה ב' דלעיל בסי' ח' דבעינן ד' ראיות מודה הכא שכיון שראתה כן ג"פ בט"ו לחודש זה וג"פ בט"ז וג"פ בי"ז א"כ דומה ממש כאלו ראתה בג"פ לג' חדשים בימים שוין (סעיף ח') וה"ה בג"פ בב' חדשים וחוזר חלילה נמי הוי ווסת קבוע כגון שראת' ט"ו ניסן י"ו אייר ט"ו סיון י"ו תמוז ט"ו אב י"ו אלול קבע ווסת וחוששת אח"כ ט"ו תשרי י"ו חשוון ט"ו כסליו י"ו טבת וכן לעולם (ש"ך ס"ק כ"א):
יא וכן ראתה בא' בניסן ובא' בסיון ובא' באב קבעה לה ווסת לר"ח לדילוגים לכ"ע דאינו דומה לדילגה בימים שאינם שוין דלכך י"א דבעינן ד' ראיות אבל הכא שהם לימים שוין ביום קבוע סגי בג' ראיות וחוששת לעולם לב' חדשים אבל אם דילגה לחודש אחד כגון שראתה א' בניסן וא' באייר וא' בסיון לא ראתה וראתה א' תמוז לא קבעה ווסת וכן הדין כשראתה ט"ו ניסן ט"ז אייר י"ח סיון אינו כלום ולא קבעה ווסת לדילוגין ואפילו אם היה לה קודם לכן ווסת קבוע ליום י"ד ל"א כיון שראתה עתה ביום ט"ו י"ו דקבעה ווסת אלא בעינן שתראה ג' ראיות מלבד ראיה די"ד והלכך זו שסירגה לי"ח לא קבעה ווסת (ש"ך ס"ק כ"ד) אלא שאם תראה י"ט תמוז אזי תקבע לה ווסת הפלגה מן ל"ב יום בד' ראיות שהרי מן ט"ו ניסן עד ט"ז אייר הוא ל"ב יום וכן מט"ז אייר עד י"ח סיון ל"ב יום וכן מי"ח סיון עד י"ט תמוז יש ל"ב יום (סעיף י' ובש"ך ס"ק כ"ג):
יב היה לה ווסת קבוע לר"ח דהיינו כגון שראתה א' שבט א' אדר א' ניסן ואח"כ סירגה וראתה א' סיון א' אב לכ"ע שדינן ראית א' ניסן אחר הווסת הקבוע לה ואינה קובעת עד שתחזור ותראה א' תשרי וכן כל כיוצא בזה (ש"ך ס"ק כ"ו):
יג כבר כתבנו שאינה חוששת לדילוגים עד שתקבענה ולפיכך ראתה בר"ח ניסן חוששת לר"ח אייר. לא ראתה ר"ח אייר אינה חוששת לר"ח סיון שהרי כבר נעקר יום זה. ראתה ר"ח סיון חוששת לר"ח תמוז לא ראתה ר"ח תמוז אינה חוששת לר"ח אב אע"פי שיש כאן הפלגת ב' חדשים דלא חיישינן להפלגה אלא כשאינה ראוי' ראיה שניה להצטרף עם הראשונה לפי ימי החודש כגון שראתה ח' בר"ח וא' בכ"ט וכיוצא בו דנמצא דאנו רואים דלא תקבע לחדשים אלא להפלגת זמן אבל כששתי ראיות היו שוין לימי החודש אינה צריכה לחוש לימי הפלגה אלא לחדשים והרי כאן אנו רואים שראתה ר"ח ניסן ר"ח סיון ואינה חוששת להפלגה של נ"ט יום דמסתמא תקבע יותר לימים. (ב"י בשם בעל נפש) ראתה ר"ח אב קבעה לה ווסת לר"ח לדילוגין:
יד ווסת הפלגה בדילוג כיצד כגון שראתה היום וראתה שנית לסוף ל' ושלישית לל"א ורביעית לל"ב ואז קבעה ווסת וחוששת לדילוג של הפלגת ל"ג ואם ראתה חוששת לל"ד וכן לעולם וכן אם דילגה למפרע כגון שרגילה לראות לשלשים ודלגה לכ"ט ואח"כ לכ"ח ולכ"ז דמאי שנא ואין חילוק אם הרחיקה דילוגה הרבה כגון מכ"ט לל"א ואח"כ לל"ג ואח"כ לל"ה חוששת שוב לל"ז ואח"כ לל"ט וכן לעולם כמו שכתבנו לעיל בווסת החדש רק שיהיו הדילוגים שוים אבל אם פ"א דילגה יום א' ואח"כ ב' ימים אינה קובעת וכבר כתבנו דאינה חוששת לדילוג עד אחר שתקבע ג"פ שהם ד' ראיות וכבר כתבנו לעיל בוסת החודש בדילוג די"א דסגי בג' ראיות וי"א דוקא ד' ראיות וא"כ ה"ה בהפלגה דלכ"ע בשוה בעינן ד' ראיות כמבואר בסי' ז' וא"כ אם הוא בדילוג להפוסקים בוסת החודש בדילוג דצריכה דוקא ד' ראיות וא"כ בהפלגה בדילוג צריכה ה' ראיות כגון היום ל' ל"א ל"ב ל"ג דאז קובעת וסת וכבר כתבנו שם דצריך להחמיר כשני הדעות וא"כ ה"ה הכא (סעיף ה' ובש"ך):
טו ווסת הימים שוין ובדילוג. כיצד ראתה ג"פ באחד בשבת או בה' בו כגון שראתה ביום א' בשבת ולאחר ג' שבועות חזרה וראתה בא' בשבת ועוד חזר' וראתה אחר ג' שבועות ביום א' בשבת כיון שראתה ג"פ ביום א' ושוותה ראייתה שאינו מופלג אחד מחבירו קבעה לה וסת ואלו דיינינן לה בהפלגה היתה צריכה לראות פעם רביעית לאחר כ"א יום שא"א לומר הפלגה עד שתראה פעם שני כדלעיל סי' ז' משא"כ כשקבעה הפלגה זו לפי ימי השבוע דינה כווסת החודש שהרי ניכר ראיה ראשונה שהיתה ביום מיוחד מימי השבוע כמו בווסת החודש ולכן ג"כ דינה כווסת החודש לענין זה שאעפ"י שתחזור לראות בדרך משל בשבוע ב' ביום ב' ואלו חשבינן רק להפלגה בטלה כבר ראיה זו מיום א' אבל כיון דאמרינן שהיום הקבוע הוא הגורם לא בטלה ראיה זו הראיה שראתה ביום א'. ועוד נ"מ דאלו קבעה ווסת להפלגה והיתה חוששת ליום הפלגה וכשעבר אותו יום הפלגה א"ל לחוש עוד להפלגה עד שתראה פ"א כגון שרגילה לראות ד' ראיות מכ' יום לכ' יום ואח"כ עבר פ"א יום כ' ולא ראתה א"א לה לחוש להפלגה עד שתראה פעם אחת ואז חוששת ליום כ' מאחר שהיה לה ווסת קבוע כמו שנכתוב בסימן י"ח אבל אם קבעה ווסת ג"פ עפ"י ימי השבוע ואח"כ עבר פ"א לסוף ג' שבועות ולא ראתה כשיגיע יום א' בשבת לאחר ג' שבועות שהיתה ראויה לראות חוששת כמו בווסת החדש שאם יש לה ווסת קבוע בר"ח ואח"כ עבר ר"ח אחד ולא ראתה דאעפ"כ צריכה לחוש לר"ח השני עד שתעקרנו ג"פ וה"ה הכא ונ"ל דעכ"פ א"צ לחוש עד שתראה ב"פ באחד בשבת ואז תחוש לאותו זמן לא' בשבת שהרי אינה יודעת למתי תפליג ואם לא ראתה בזמן מופלג שוה אינה קובעת לימים (סעיף ו' ועיין דרישה וב"ח וש"ך וס"ט ומנ"י) וצ"ע בדין זה דאם ראתה כבר ד' פעמים בכה"ג די"ל דקבעה ווסת להפלגה או עפ"י השבוע מי נימא דראתה בהפלגה ודיינינן לה כווסת הפלגה או דינה כווסת עפ"י השבוע (ועיין בכו"פ וס"ט ס"ק נ"א שהניחו בצ"ע וסיים בס"ט שיחוש לחומרא כשניהם כמבואר בסי' ט'):
טז אין האשה קובעת ווסת אפילו ראתה ג' ר"ח זא"ז אא"כ יהיו כולן בעונה אחת ביום או בלילה ואם ראתה ג"פ ביום חוששת אח"כ ביום ולא בלילה וכן להיפך ואם ראתה אח"כ להיפך חוששת לשניהם ביום ובלילה כדין כל החששות לאותו היום (וצ"ע שהרי דין זה כבר מבואר דא"צ פרישה אלא אותה עונה שרואת בו ומה זה לענין קביעות הווסת ועיין בב"י שהעתיק לשון הראב"ד וא"כ אין הכונה שלא תקבע ווסת לימים אלא ר"ל שתקבע ווסת לעונות שאם ראתה ג"פ ביום ופעם ד' בלילה וא"כ צריכה לחוש פעם ה' לשניהם ואם לא ראתה פעם ה' בלילה אינה חוששת רק לקביעות הראשון) אבל אם ראתה פעמים ביום ופעמים בלילה שלא על הסדר כגון שראתה ראשונה ביום ושניה בלילה והשלישית ביום (לבוש) ונ"ל דה"ה אם גם השלישית בלילה כיון שלא ראתה ג"פ בעונה אחת אע"פי שהימים שוין אינה קובעת ווסת (סעי' י"ג):
יז ווסת השעות כיצד. היתה רגילה לראות בשעה ידוע שכל פעם שהיא רואה אינה רואה אלא באותה שעה ביום או בלילה כגון בחצי יום וחצי לילה או כגון אחר טבילה ושאר דברים וכיוצא בזה שרגילה לראות מחמת אותו זמן אלא שאין לה זמן קבוע לראייתה משום הכי תמיד היא חוששת לאותה שעה בכל יום. עברה השעה ולא ראתה מותרת אפילו בלא בדיקה. ודוקא שלא היה לה ווסת לימים או להפלגה אלא פעמים ביום זה ופעמים בזה אבל אם היה לה יום קבוע אעפ"י שרגילה לראות ג"כ בשעה ידוע לא מהני ואסורה כל אותה עונה כדלעיל כלל ק"ח סי' ג' (סעיף ג' ובב"י בשם הראב"ד):
יח אחר שבארנו לך דין באיזה ענין ראוי לקבוע ווסת הנני מבאר לך הנהגתה מתחלת ראייתה עד שתקבע לה ווסתה האשה שראתה פעם אחת יש לה לחוש חששה אחת שהיא ווסת החודש ולדעת יש פוסקים גם לעונה בינונית כגון שראתה בא' בניסן צריכה לחוש א' דר"ח אייר משום עונה בינונית ויום ב' דר"ח אייר שהוא ווסת החודש. ראתה גם כ' ניסן ניתוסף לה עוד חשש ב' שמא תקבע לה ווסת להפלגה של כ' יום אעפ"כ צריכה לחוש לא' באייר שהוא יום ב' דר"ח משום ווסת החדש שהרי עדיין לא עקרה יום זה אבל א"צ לחוש ליום א' דר"ח משום עונה בינונית שהרי כבר ראתה לכ' יום חזרה וראתה בא' אייר לדעת רוב אחרוני' א"צ לחוש לט' באייר שהוא הפלגה של כ' יום מן כ' ניסן שהרי כבר עקרה הפלגה זו ע"י מה שראתה באחד באייר וא"כ הפליגה רק י"ב יום אלא שצריכה לחוש י"ב אייר שהוא הפלגה י"ב יום. ודעת קצת הפוסקים (רמ"א וט"ז) דאפי' חזרה וראתה בא' באייר אמרינן דראיה זו לא באה מכח ששינתה הפלגה של כ' יום לקבוע לי"ב יום אלא מה שראתה היא מחמת שהיום גורם שתקבע גם לימי החודש כמו א' בניסן ואעפ"כ תראה לזמן הפלגה של כ' יום וא"כ צריכה לחוש גם ט' אייר שהוא הפלגה מן כ' ניסן. ונ"ל דגם בזה אזלינן לחומרא כדלעיל סי' ט' ובין ראתה בא' באייר או לא ראתה לד"ה צריכה לחוש כ' אייר שהוא ווסת החודש מראי' שראתה כ' ניסן (הגהת רמ"א סעיף י"ג):
יט לא ראתה אחד באייר א"צ עוד לחוש א' בסיון שכבר נעקר ראית ר"ח בפ"א ראתה ט' אייר חוששת לכ"ח אייר שהוא הפלגה כ' יום מן ט' אייר כמו שיש מן כ' ניסן עד ט' אייר. עבר כ' אייר ולא ראתה נעקר גם יום כ' לחודש וא"צ לחוש עוד כ' סיון. ראתה כ"ח אייר כבר קבעה לה ווסת הפלגה לכ' יום ע"י ד' ראיות שהם א' ניסן כ' בו ט' אייר כ"ח בו וצריכה לחוש ח"י סיון וכן תמיד ליום כ' עד שתעקרנה ג"פ וא"צ לחוש עוד לכ"ח סיון דאיגלאי מילתא דראי' כ"ח אייר הוא מהפלגה ולא מטעם יום החודש (שם בש"ך ס"ק ל"א ולא בסיון צ"ל ולא' בסיון):
כ ראתה א' בניסן וגם כ' בו וחזרה וראתה בא' באייר חוששת לרוב האחרונים לי"ב אייר משום הפלגה ולרמ"א גם ט' אייר כמו שכתבתי בסי' הקודם ובין לא ראתה או ראתה בא' אייר חוששת לכ' בו משום ווסת ובין ראתה או לא ראתה בו אם חזרה לראות א' בסיון הרי קבעה לה ווסת החדש לר"ח ואם ראתה גם כ' באייר חוששת אעפ"כ כ' סיון אע"ג שסבר קבעה לה לר"ח שמא תקבע עוד ווסת לכ' בחודש לא ראתה כ' בסיון נעקר יום כ' בחודש שהרי לא קבעה אותו ג"פ אבל חוששת תמיד לר"ח עד שתעקרנו ג' פעמים ואינה חוששת עוד להפלגה כיון שכבר יש לה ווסת קבוע ועל דרך שנבאר לקמן. (שם בט"ז ס"ק י"ט דבריו אינם מדוקדקים ע"ש):
כא ראתה א' בניסן וכ' בו וא' באייר וי"ב בו חוששת לכ' אייר משום כ' ניסן ולכ"ג אייר שהוא הפלגת י"ב יום מי"ב אייר חזרה לראות כ"ג אייר קבעה לה ווסת להפלגה של י"ב יום ואינה חוששת לא' בסיון וכ' בו דאיגלאי מילתא דראייה זו של א' באייר וכ' אייר לא היה מטעם ווסת החודש אלא מטעם הפלגה וכן על דרך זה צריכה לחשוב לעולם (שם):
כב כיצד עוקרת הווסת כבר כתבנו דכל שלא נקבע ג"פ נעקר בפ"א ואם קבעה ג"פ צריך שתעקור ג"פ ואפי' עקרה ג"פ אם חזרה וראתה באותו יום שהית' רגילה לראות בו אפילו אחר כמה הפסקות חזרה לקביעות הראשון וחוששת לו תמיד וצריכה עוד ג' פעמים לעקור דאמרינן אורח בזמנו בא ודוקא שלא שינתה לווסת אחר אבל אם שינתה לווסת אחר כבר נעקר הראשון לגמרי ואם תחזור עוד לראות בו הרי הוא לה כתחלת ווסת וכאשה שמשנית ווסתה לווסת אחר דבעינן ג"פ לעקירת ווסת הראשון ולקביעות השני וא"כ הראשון נעשה שני והשני ראשון לפיכך היה לה ווסת קבוע לראות מכ' יום לכ' יום ושינתה ולא ראתה ביום כ' אלא עד יום ל' עדיין צריכה לחוש לאחר ראיה זו ליום כ' וליום ל' שמא תעקר ווסתה ותקבע לל' דלחוש לעולם חיישינן אפילו בפ"א. חזרה ולא ראתה ביום כ' צריכה לחוש ליום ל' ועדיין צריכה לחוש גם ליום כ' אחר ראיה זו וגם ליום ל'. חזרה ולא ראתה ביום כ' צריכה לחוש ליום ל' ראתה ביום נ' הרי כבר קבעה ווסתה מל' לל' ואינה צריכה לחוש ליום כ' שהרי כבר עקרה ג"פ ואם חזרה וראתה אחר ראיה זו ליום כ' אינה חוששת אלא פ"א כדין ווסת שאינו קבוע ונעקר בפ"א אבל אם קודם שראתה פעם ג' ביום ל' ראתה ביום כ' כבר חזר ווסת של כ' למקומו ואינה צריכה לחוש ליום ל' כיון שלא ראתה ביום ל' רק ב"פ ועכשיו שינתה וראתה לכ' יום הרי כבר נעקר ווסת זו של ל' (סעיף י"ד וכפי מה שמפרש המע"מ בדברי הש"ע שהביא הש"ך ס"ק מ' כו"פ וס"ט ושכן כתב להדיא ברמב"ן):
כג וכן אם לא ראתה ב"פ ביום כ' אלא ביום ל' ב"פ ובפעם ג' לא ראתה לא ביום כ' ולא ביום ל' אלא לל"ג וכיוצא בו ולאחר ראיה זו ראתה ליום כ' חזר הווסת של כ' למקומו ואינה חוששת עוד ליום ל' ומיהו צריכה לחוש להפלגה אחרונה שהוא ל"ג וכיוצא בו שאם אשה מדלגת ווסתה פעמים ושלש ואינה רואה בנתיים לזמן אחר וחוזרת לראות לזמן הווסת לא נעקר הווסת (זהו פירש הש"ך בס"ק מ' ובס"ק מ"ג ועיין כו"פ ס"ק י"ח מה שמתמה על הש"ך):
כד שינתה ראיותיה ולא השוה אותם כגון שהיתה ווסתה לראות יום כ' ושנתה פ"א ליום ל' והשני לל"ב והג' לל"ד א"כ נעקר הווסת הראשון עכ"פ ולהפוסקים לעיל סי' ח' דבווסת הדילוג צריכה ה' ראיות א"כ לא קבעה זו עדיין ווסת אחרת לדילוג שהרי אין כאן אלא ד' ראיות כ' ל' ל"ב ל"ד וא"כ א"צ לחוש לל"ו משום דילוג רק שצריכ' לחוש להפלגה אחרונה לל"ד אבל הפוסקים לעיל דבד' ראיות קבעה ווסת וא"כ אע"ג דראית כ' אינו מן המנין כיון שהיה לה ווסת לכ' יום מ"מ כיון שהפליגה מכ' לל' א"כ כשחזרה וראתה אח"כ לל"ב דילגה ב' ימים ואח"כ דילגה מל"ב לל"ד וא"כ הרי יש כאן ג' דילוגים מכ' לנ' ולל"ב ולל"ד וא"כ קבעה לה ווסת לדילוגין וכבר כתבנו דלחומרא קיי"ל כשני הדעות וצריכה לחוש לנ"ו שמא הלכה כדעה זו ומ"מ צריכה לחוש גם להפלגת ל"ד שמא קיי"ל כדעה הראשונה א"כ עדיין אין לה ווסת קבוע (סעיף ט"ו ובש"ך) ואם חזרה לראות ביום הווסת הראשון חזרה לקביעות הראשון וחוששת לו תמיד עד שיעקר ממנה ג"פ וה"ה להפסיקה מלראות ג' עונות ואח"כ חזרה לראות ביום הווסת כל שלא שינתה בנתיים בג' ראיות אחרות ואחר כך חזרה לראות ביום הווסת הראשון חזרה לקביעתה הראשון וצריכה לחוש עד שתעקרנה ג' פעמים (סעיף ט"ו):
כה כיוצא בו דין עקירת ווסת החודש. כיצד היתה רגילה לראות בר"ח ועבר עליה ר"ח ולא ראתה חוששת תמיד לר"ח עד שיעבור עליה ג"פ ר"ח ולא תראה ואפילו לא ראתה ר"ח א' אפ"ה צריכה לחוש לר"ח הב' והג' ואינו דומה לווסת הפלגה שאם היה לה ווסת לל"ב יום ועבר ל"ב יום ולא ראתה א"צ לחוש ליום ס"ד אעפ"י שהוא יום שהיתה ראויה לראות דשאני התם שתלוי בהפלגת ראיה וכיון שלא ראתה למה תחוש אבל בווסת החודש שהיום גורם וא"כ אעפ"י שלא ראתה בר"ח א' מ"מ צריכה לחוש לשני שהרי אמרינן שיום זה גורם ראייתה ועדיין לא עקרה ג"פ (ש"ך בס"ק מ"ה):
כו וה"ה אם שנתה ראייתה ג"פ לראיות שאינן שוות כגון שהיתה ווסתה קבוע בר"ח ושנתה פעם א' לח' בחודש ופעם ב' ביו"ד לחודש ופעם ג' לט"ו לחודש כשחזרה וראתה פ"א בר"ח חזר הווסת של ר"ח למקומו כיון שלא קבעה לה ווסת אחר וצריך לחזור ולעקרנה ג"פ (ש"ך ס"ק מ"ו):
כז ראתה ט"ו ניסן והמשיכה ראייתה ג' ימים וחזרה וראתה ט"ז אייר והמשיכה ראייתה ב' ימים ובסיון התחילה לראות י"ז בו כתבו כל האחרונים דהולכין תמיד אחר תחלת ראייה ויש לו דין ווסת הדילוג לבד כדלעיל סי' ח' אך י"א שחוששת גם לווסת השוה דאע"ג דקיי"ל דהולכין אחר תחלת הווסת לעולם מ"מ הכא כיון דווסת הדילוג לא שכיח ויותר שכיח ווסת השוה א"כ אמרינן דקבעה ווסתה בי"ז לחודש ומה שהקדימה לראות בט"ו ובט"ז היא תוספת דמים וא"כ צריכה לחוש גם לי"ז בתמוז (כ"כ הכו"פ שצ"ע על פסק רמ"א שלא מצא מי שיחלוק על רמב"ן וטור שהיא דעה ראשונה שבש"ע ססי' י"ג):
כח ווסת הגוף כיצד יש קובעת ווסת ע"י מקרים שאירע בגופה כגון שמפהקת. ויש בזה ג' מינים או כאדם שפושק זרועותיו מחמת כובד או כאדם שפותח פיו מחמת כובד (שקורין גענצין) או כאדם שמוציא קול דרך הגרון (שקורין גרעפצין) ויש שיקרה לה שמתעטשת מלמעלה (שקורין ניסין) או בהפחה מלמטה ויש שחוששת בפי כריסה נגד טיבורה ובשיפולי מעיה ויש שע"י שאחזוה צירי קדחת או שראשה ואיבריה כבדים עליה בכל א' מאלו אם יארע לה ג"פ שבכל פעם עושה כן הרבה פעמים בזה אחר זה מה שאין רגיל כן בשאר בני אדם קובעת ווסת (סעיף י"ט) ואין אחד מצטרף עם חבירו כגון שפיהקה פעם אחד ונתעטשה ב"פ אינן מצטרפין (סעיף כ"ג):
כט יש שקובעת ווסת ע"י מקרים אלו בלא שום זמן ידוע אלא בכל פעם שעושה כך תראה. ויש שאינה קובעת אלא לזמן ידוע כגון עפ"י ימי החודש או עפ"י הפלגה מזמן לזמן (שם):
ל כיצד קבעתה אם פיהקה בר"ח יש לחוש שמא תקבע ווסת לפיהוק בלא זמן ידוע או אפשר לפיהוק ולימים דהיינו אם תפהק בימים ידועים תראה או אפשר להפלגה או אפשר שהפיהוק היה רק מקרה ותקבע לימים לבד ולכן כשתפהק עוד הפעם בתוך ימי החודש צריכה לחוש לאותו פיהוק ואסורה לשמש עד שתבדוק (עיין ט"ז ס"ק ל"ח) וצריכה לחוש עוד גם לר"ח אפילו לא תפהק דשמא היום גורם ולא הפיהוק. וגם צריכה לחוש להפלגה כדין הפלגות לעיל. פיהקה פעם א' ולא ראתה אינה חוששת עוד לפיהוק שהרי נעקר כבר בפ"א. פיהקה גם בר"ח השני וראתה חוששת עוד לכל החששות הנזכר. פיהקה פעם ג' בתוך ימי החודש וראתה הוברר הדבר שאין היום גורם הראיות שהרי לא ראתה בר"ח והוברר הדבר שהפיהוק גורם וקובעת ווסת לפיהוק לבד. ואם ראתה פעם ג' בר"ח שלא ע"י פיהוק הוברר הדבר שאין הפיהוק גורם אלא הימים וקובעת ווסת לימים לבד היינו לר"ח. ואם היה הראיה שבר"ח הג' ג"כ ע"י פיהוק או אפילו פיהקה בכ"ט לחודש וראתה בר"ח ה"ז כאלו פהקה היום בר"ח והוברר הדבר ששניהם גורמים ולכן קובעת ווסת לשניהם יחד דוקא. ולכן א"צ לחוש אפילו תפהק בתוך ימי החודש ואפילו בר"ח ג"כ א"צ לחוש עד שתפהק שהרי כבר קבעה ווסת לשניהם ביחד דוקא (סעיף כ' כ"א):
לא וכן הדין להפלגה אם פיהקה היום ופיהקה לסוף כ' אם תפהק עוד אפי' שלא ביום כ' חוששת לאותו פיהוק שמא תקבע לפיהוק לבד. פיהקה פ"א ולא ראתה אינה חוששת עוד לפיהוק גרידא אבל צריכה לחוש ביום כ' מראיה ראשונה וכן צריכה לחוש ליום הקבוע לחודש שמא תקבע לימי החודש (סעי' כ"ב):
לב קודם שקבעה ווסת לפיהוק לבד שאז צריכה לחוש גם משום הימים אזי צריכה פרישה כל העונה (עיין ט"ז ס"ק ל"ט ובמנ"י) כדין כל הנשים אך לאחר שקבעה ווסתה לפיהוק לחוד אזי אינה צריכה לפרוש אלא אותה השעה שרגילה לראות בו ואם עבר הזמן ולא ראתה ובדקה ומצאה טהורה מותרת. היתה רגילה לראות בהתחלת הווסת מיד אסורה כ"ז המשכת הווסת ואם היתה רגילה לראות סוף הווסת אינה אסורה אלא בסופה ואם רגילה שהראיה נמשכת גם אחר הווסת אסורה מתחלת הווסת עד סוף עונה א' (סעיף כ"ד ועיין בש"ך):
לג עקירת ווסת הגוף כדין כל עקירות שאר הווסת ואם היה לפיהוק לבד נעקר ע"י שתפהק ג"פ ולא תראה ותבדוק ואם היה לפיהוק ולימים צריכה עקירה ג"פ באיתן הימים דוקא ולאחר בדיקה (בש"ע סעי' כו):
לד יש שנקבעה ווסת ע"י אכילת דברים חריפים כגון אכלה שום וראתה אכלה בצל וראתה אכלה פלפלין וראתה י"א שקבעה לה ווסת לאכילת דברים חמים. וי"א שכל זה שראתה ע"י מאכל דינו כמו שתראה ע"י קפיצה (בסי' שאח"ז) ושאר מעשה שהיא עושה דמקרי ראיה ע"י אונס ואינה קובעת ווסת אלא עם הימים. וי"א שדינה כווסת שתראה ע"י מקרים שבגופה וקובעת אותו אפי' בלא ימים שוין (רמ"א סעיף כ"ג):
לה יש שקובעת ווסתן ע"י אונס כגון ע"י קפיצות או שאר מעשים שתעשה. ווסת זה אפי' אירע לה כן הרבה פעמים אינן נקבעים להיות כווסת קבוע אלא חוששת כשתעשה אותו מעשה ודינו כווסת שאינו קבוע אא"כ תקבענה לימים ג"כ ואז דינו כשאר ווסתות ודינו לכל דבר כווסת הגוף שביארנו לעיל סי' כ"ח אלא שבזה חלוק שבווסת הגוף אפילו ע"י פ"א צריכה לחוש כשיארע לה כן עוד הפעם באיזה זמן שיהיה דהטבע גורם כשיגיע הזמן לראות נולדו בה מקרים אלו אבל בווסת שע"י אונס אם קפצה פעם אחד וראתה אע"פי שחזרה וקפצה אינה צריכה לחוש כלל דאמרינן מקרה הוא ע"י אונס אבל לאחר שאירע לה כן ג"פ באיזו יום שיהיה בין שוין ובין אינן שוין צריכה לחוש מיהו נעקרת בפ"א כיון שלא קבעתה לימים ומ"מ צריכה לחוש גם בפעם ראשון לאותו יום דשמא היום גורם ולא הקפיצה וכן בפעם ב' צריכה לחוש משום הפלגה וכל דינו כדין ווסת הגוף אלא שבווסת הגוף אם פיהקה יום אחד קודם לזמן ולמחר ראתה אפ"ה אמרינן שקבעה לה דאמרינן שהיום גורם שפהקה מאתמול כיון שהטבע גורם כן משא"כ בקפיצות אפי' קפצה ב"פ ביום ידוע כגון בר"ח או בא' בשבת וראתה ובפעם הג' הקדימה לקפוץ ולא ראתה באותו יום אלא שראתה למחר קבעה לה ווסת רק לימים בלא קפיצה שהרי אין זה בטבע והרי נודע שהיום גורם ולא הקפיצה. ומיהו יש פוסקים דאף בזה דינו שוה לווסת הגוף וראוי לחוש ולהחמיר בין לענין לחוש ובין לענין עקירה כדלעיל סי' ט' (סעיף י"ז וי"ח):
לו קטנה פחות מבת י"ב שנה אפילו הביאה שערות דאמרינן שומא (ר"ל שערות בעלמא) הוא ולא סימני גדלות או אפי' היא כבר י"ב שנה אלא שבדקוה ולא הביאה שערות (אבל אם לא בדקוה כיון שכבר הגיע לשנים אמרינן מסתמא הביאה שערות) כל זמן שלא תראה ג"פ אמרינן מקרה וא"צ לחוש כלל לא לווסת הימים ולא להפלגה דאע"ג דבגדולה חוששת בפעם א' אבל זו א"צ לחוש כלל ומ"מ כשראתה ג"פ חוששת לשאר ראיות שתראה וקובעת לה ווסת כגדולה. ולפי שדין זה אינו מצוי בינינו לא אאריך בזה והרוצה לעמוד על דיניה עיין בסימן קפ"ט סעיף פ"ז:
לז זקינה שזקנה כ"כ שראויה לקרות לה אימא בפני' מחמת זקנותה ואינה בושה בזה וכיון שהיא זקינה כ"כ רגילה להחדיל להיות לה אורח כנשים ואם עברו עליה ג' עונות בינונית שהם צ' יום ולא ראתה ה"ז בחזקת מסולקת בדמים ואינה חוששת עוד לווסתה הראשון ואפילו חזרה וראתה ג"פ אם אינה רואה באותן עונות שראתה כבר אינה חוששת עד שתקבע לה ווסת כדין בג"פ אבל אם ראתה באותן ימים שראתה מתחלה אם ווסת החודש פ"א או להפלגה בב' ראיות חזרה לווסת הראשון שהרי נתגלה שלא היתה בחזקת מסולקת מדמים אלא מקרה היה (סעיף כ"ח כ"ט):
לח מעוברת ומניקה אעפ"י שהיא רואה באותן העונות שהיתה רגילה לראות אעפ"כ אינה חוששת ותלינן במקרה. ומ"מ לענין זה גרע מזקינה שצריכה לחוש לראיה שתראה כדרך שחוששת לכל ווסת שאינו קבוע בין שתראה באותן עונות שהיתה רגילה או ליום אחר דזקינה אין לה דם בטבע משא"כ מעוברת ומיניקה שיש לה דם רק שהעובר מעכב (בט"ז ס"ק מ"ח עיין ס"ט). עבר זמן העיבור והנקה חוששת לווסת הראשון כגון אם היה ווסתה בר"ח חוששת לר"ח ראשון שתפגע ובהפלגה כשתחזור ותראה פ"א חוששת להפלגה שהיתה רגילה להפליג ודעת רוב הפוסקים דאפילו לווסת החודש ושאר ווסתות אינה חוששת עד שתראה פ"א (סי' ל"ג ל"ד):
לט מעוברת היינו דוקא לאחר ג' חדשים דאז כבר ניכר עוברה ומינקת הוא כל כ"ד חודש משנולד הולד אפילו מת הולד או שגמלתו דכיון דאיבריה מתפרקין מכח הלידה דמיה מסתלקין ואינן חוזרין עד לאחר כ"ד חודש ואם הפילה נפל כל שיש לה דין ימי טוהר המבואר בסימן קצ"ד יש לה דין מינקת (כו"פ ססי' קפ"ט):
מ הרוצה לקיים מצות פרישה כתקונו יזהיר לכתוב תמיד יום הווסת ואז יוכל לחשוב ימי ווסתה כתקונו כך קבלתי מרבותי וכך הייתי נוהג כל ימי ולא אנה לי כל און ב"ה המקדש עמו:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |