חכמת אדם/ס
|
< הקודם · הבא > |
א צלי או אפוי או מבושל בלא רוטב כ"ז שהם חמים כ"כ שהיס"ב קודם שהניח בכלי שני אם הניחם זה אצל זה או האיסור החם מלמטה וההית' מלמעל' בין שהוא חם או צונן מדינא אם היו שניהם כחושים אפי' גדי כחוש שצלאו בחלבו אינו אוסר אלא כדי נטילה ושיעור כדי נטילה שנכתוב בכל מקום הוא כעובי רוחב אצבע דחלב מבהמה כחושה כחוש הוא בטבעו ואינו מפעפע ואין חילוק בין שהי' איסור תורה או איסור דרבנן (סי' ק"ה סעיף ה'):
ב ולכן אם נפל איסור על חתיכה שבקדירה שכולו חוץ לרוטב כגון שחתי' אחת מונחת חציה חוץ לרוטב וזו מונחת עליה ולא ניער הקדרה ולא כיסה אותה חשוב כ"כ כצלי ואם שניהם כחושים סגי בנטילה ואם מקצתה ברוטב מבואר לעיל כלל מ"ד (שם):
ג בד"א שאינו אוסר אלא כדי נטילה כשהיו שניהם כחושים אבל אם היה אחד מהן שמן לא מבעיא אם האיסור הוא השמן דאז אפי' ההיתר כחוש לגמרי אפ"ה אסור כולו אם אין שם ס' נגד האיסור דכיון דאיסור שמן מפעפע בכולו אלא אפילו אם האיסור כחוש וההיתר שמן אפ"ה אסור כולו עד ס' דאזיל ההיתר השמן ומפט' לאיסור יהדר אזיל האיסור ומפעפע להיתר ואע"ג דקיי"ל דאין הנאסר יכול לאסור יותר ממקום שהאיסור יכול לילך שם כדבסמוך בסי' שאח"ז שאני הכא כיון שהיא איסור מחמת עצמו ובלא"ה פולטת רוטב של איסור ואוסר כדי נטילה הלכך ההיתר השמן מחזיק פליטתו ומבליע בכולו (שם סעיף ה' ובש"ך סס"ק י"ט) וכל דבר שיש לו פעפוע שנפל למקום ידוע מהחתיכה בצלי אע"ג שיש בו ס' לבטל האיסור מ"מ צריך נטילת מקום (שם ע"ש בש"ך ס"ק ט"ו):
ד קיי"ל אין הנאסר יכול לאיסור מדינא יותר ממקום שהאיסור יכול לילך שם ולכן בכל מקום שאוסר כ"ק או נטילה ל"א שיאסור הקליפה או הנטילה שאר החתיכה דכיון דאין האיסור יכול להתפשט ולפעפע יותר מכ"ק או נטילה ולכן גם הקליפה אינו יכול לילך יותר ולכן חתי' היתר שמן שנגע בו איסור כחוש ונאסר החתי' היתר כולו כמבואר בסי' ג' מ"מ אם נגע חתי' היתר אחרת בחתי' היתר זה השמן שנאס' אינו נאסר כיון שאין השמן הזה אסור מחמת עצמו רק מחמת בלוע אע"ג דההיתר הראשון נאסר כולו מן הכחוש כמי שבארנו טעמו מ"מ אין בו כח לפעפע בחתי' שני' אפי' כ"ק (ט"ז ס"ק י"ד) כיון שהאיסור היה כחוש (ש"ך שם) אבל אם היה חתיכ' שמן איסור מחמת עצמו ונגע בחתי' היתר אפילו כחוש ונאסרה החתיכה כחוש כולה מחמת שבלעה איסור שמן האיסור מחמת עצמו שיש בו כח לפעפע ולפיכך אם חזר ונגע חתי' היתר אפי' כחוש בחתי' היתר זו הכחוש' נאסר כולו שאיסור השמן בעצמו מפעפע מחתיכה לחתיכה אפי' בלא רוטב (ובזה חמור צלי ממליחה בכלל מ"ב):
ה וי"א דאפילו אם נאסר מאיסור כחוש אם שייך בו עכ"פ שמן כגון שנאסר מחלב כחוש כיון שההיתר שמן וגם האיסור שייך בו עכ"פ פעפוע רק מחמת שהוא כחוש אינו מפעפע מ"מ ההיתר השמן מפטם לאיסור ומחזיק להאיסור הנבלע בו שהוא בעצמו מפעפע לחתיכה שניה כדין שמן שמפעפע אפילו בלא רוטב (ש"ך שם בשם ד"מ) ונ"ל דאפשר דגם דעת המחבר כן ואז מתו' קו' הש"ך שם ס"ק כ"ח דלמה לא כתב המחבר רבותא יותר אפילו בכחוש לגמרי) ונ"ל במקום הפ"מ או לצורך שבת יש להתיר אא"כ האיסור מחמת עצמו וגם חלב כחוש אבל כחוש לגמרי כגון חמץ בפסח אע"פי שהוא איסור מחמת עצמו או אפילו בחלב כחוש אלא שאינו נאסר רק ע"י בליעה כיון דכל הפוסקים לא ס"ל כלל סברא זו דההיתר מפטם לאיסור יש להקל (עיין כו"פ סי' ק"ה):
ו וי"א עוד דהנ"מ בדברים גושים אבל אם נפל איסור צלול על חתיכ' צלי או בקדירה על חתיכ' שכולה חוץ לרוטב כיון שהוא צלול מפעפע בכל החתי' וכולו אסור מדינא (ש"ך בשם רש"ל סי' צ"ב ס"ק ג'):
ז וכ"ז מדינא וכן סתם בש"ע אבל מנהגנו ע"פי רמ"א מאחר שאין אנו בקיאין בין כחוש לשמן ולכן לעולם כל חם בחם בלא רוטב כגון צלי ואפיי' או מבושל בלא רוטב אם הוא איסור מחמת עצמו לעולם אוסר ההיתר הנוגע בו עד שיהיה ס' נגד האיסור ואפ"ה צריך ג"כ נטילת מקום דשמא הוא באמת כחוש וא"כ מדינא לא מהני לבטל אותו נטילה (ובמקום הפ"מ צ"ע אם יש להקל במקום שהוא כחוש באמת דאע"ג דלענין מליחה כתב רמ"א בסי' ק"ה להקל בהפ"מ י"ל דשאני מליחה דלרוב פוסקים אפי' בשמן אינו אוסר יותר מכ"ק משא"כ בחם בחם דבשמן לכ"ע אוסר כולו וא"כ י"ל דאפילו בהפ"מ אין אנו סומכין על בקיאתינו. ומצאתי במנ"י כלל ל"ח ס"ק ח' שנסתפק ג"כ בזה והניח בצ"ע ואפשר בספק טרפה וכחוש בוודאי ויש עוד צדדים להקל אפשר להצטרף להקל):
ח ודוקא באיסור חלב או ציר נבלה וכיוצא בו דשייך עכ"פ שמנונית אבל בכחוש לגמרי כגון שנגע חמץ במצה אינו אוסר רק כדי נטילה ומ"מ המנהג גם בחמץ לאסור אותה חתי' שנגע בה כולה והשאר הנוגעים בזו מותרים ע"י קליפה כדלעיל כלל מ"ג (והט"ז בי"ד סי' ק"ה ס"ק י"ד כתב דאפי' בלא קליפה מותר ועיין מ"א סי' תמ"ז):
ט בד"א דלדידן אוסר חם בחם בלא רוטב דדיינינן הכל לשמן דווקא כשנגע באיסור מחמת עצמו וא"כ חיישינן שמא הוא שמן ואז מדינא מפעפע בכולו אבל אם חתי' זו אינה אסור מחמת עצמה אלא שבלעה איסור כחוש מוקמינן אדינא ואמרינן דאיסור בלוע כחוש אינו יוצא מחתיכה לחתיכה בלא רוטב ודם (חלב) הוי איסור כחוש (וְחָלָב אי מיקרי איסור כחוש ע' בש"ך סי' צ"ב ס"ק ג' ובסי' ק"ה ס"ק י"ז). ולכן טיפת חלב שנפל על חתי' בשר ונאסר ונגע חתי' זו בחתי' אחרת אינו אוסר רק כדי נטילה (ש"ך ס"ק י"ז) ויש אומרים דְחָלָב שנבלע בבשר לא מיקרי הבשר איסור מחמת עצמו לאסור חברתה רק כדין בלוע אע"ג דהבשר ודאי נקרא כולו נבילה אבל לאסור חברתה אינו אלא בלוע ואינו אוסר כלל אפי' כ"ק וכ"כ הט"ז סי' ק"ה ס"ק י"ג). ודברי הש"ך ס"ק י"ז מגומגמים קצת ונ"ל שיש ט"ס וכצ"ל אחר שכתב ובע"כ צ"ל דכאן מיירי שנגע בשר חם כו' ומביאו הב"ח וס"ל לרב כו' עד כולי האי לא מחמרינן ואח"כ צ"ל תיבת אלו ואין זה עיקר גם מהרש"ל כו') וכ"ז כשהיו שניהם חמים מחום כלי ראשון כגון מיד שהסירו מן האש:
י ואם א' חם וא' צונן בזה יש חילוק דאם החם מלמטה והצונן מונח עליו אסור כולו דקיי"ל תתאה גבר ר"ל כן טבע כל דבר שהוא חם ע"י האש גובר על העליון ועושה אותו ג"כ חם והרי הוא כאלו שניהם חמין ולא מבעיא אם התחתון החם הוא האיסור שאוסר ההיתר הצונן המונח עליו ומבליע אלא אפי' אם התחתון החם הוא ההיתר ועליון הצונן הוא האיסור אמרי' דהתחתון החם גובר ומרתיח העליון עד שמפליט ובולע ההיתר ממנו והכל אסור לדידן אפי' בצלי ואפוי. ולשיטת הש"ע בדבר של רוטב או צלי שמן אבל אם התחתון הוא הצונן והעליון הוא החם אפי' העליון החם הוא האיסור מ"מ התחתון גובר וא"צ אלא קליפה דמ"מ כ"ק בולע דאדמיקר ליה בלע (ר"ל קודם שמקרר אותו בולע עכ"פ כדי קליפה):
יא ואם מונחים זה אצל זה אפי' שניהם חמים אין אחד גובר על חבירו ולכן יש מקילין דסגי בקליפה ואפי' בשמן (סמ"ק ומרדכי) אבל לא קיי"ל הכי אלא דגם בזה כולו אסור (הכרעת רמ"א ואחרונים וע"ש בש"ך ס"ק ט') ואם א' חם וא' צונן ונגעו זה בצד זה אפי' האיסור חם ההיתר צריך קליפה (שם ובש"ך שם) ובזה קיל חם ממליחה דבמליחה נאסר כולו כדלעיל כלל מ"ג סימן ה' ו' משום דבמליחה יש לחלוחית וציר שמפעפע משא"כ בחם בלא רוטב ומ"מ במקום שאין הפ"מ יש להחמיר ולאסור כולו אם האיסור הוא חם כמו גבי מליחה (ט"ז ס"ק ה'):
יב כוליא שצלאו בחלבו אינו אוסר רק כ"ק שהקרום מפסיק כן סתם הב"י בש"ע אבל לדעת רמ"א אסור כולו דחיישינן שמא נפחת הקרום ואין לשנות ואם נתבשל כך הכוליא נעשית נבילה וצריך ס' נגד כולו וה"ה בקרום שעל היותרת (סי' ק"ה סעיף ח') ולענין מליחה כתב רמ"א סי' ס"ד סעי' כ' דבכל הקרומות א"צ אלא קליפה במקום הפסד קצת: או"ה שנגעו זה בזה לאחר שמונחים כבר בכלי שני אם הוא חם כ"כ שהיס"ב והוא דבר גוש כחתיכ' בשר ודגים וכיוצא בו או אפילו כאורז ודוחן המבושלים בישול עב שאינם נשפכים כרוטב י"א דדינו ככ"ר לכל דבר (שם ש"ך ס"ק ח' וט"ז שם ס"ק ד') ובהפ"מ יש לסמוך על הפוסקים דאין חילוק דגם בדבר גוש לעולם אמרי' דכלי שני אינו מבליע אא"כ יש ג"כ דוחקא דסכינא ודבר גוש אז יש להחמיר (ט"ז סי' צ"ד ס"ק י"ד ועיין ש"ך סי' ק"ה סק"ח): דין או"ה שנמלחו יחד נתבאר לעיל כלל מ"ג:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |