חכמת אדם/נא

חכמת אדם ‏ נא

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

הלכות תערובות דין ביטול איסורין בלח ויבש (סימן צ"ח)

א דע דביטול כל האיסורין לא שייך אלא במה שאינו ניכר אבל אם יכול להכיר האיסור אין לו ביטול עולמית בין בלח בין ביבש: כיצד הרי שנפל חתיכה אחת של איסור בקדרה שיש בה מרק ותבשיל וחתיכה אחת של היתר דומה לחתיכת איסור בין שהוא מאותו המין או ממין אחר אע"פ שיש ס' בהיתר לבטל חתיכה של האיסור המרק והתבשיל מותר. שהרי אין בהם טעם איסור. אבל השני חתיכות אסורות שהמרק והתבשיל מבטל פליטת החתיכה לפי שהפליטה היא מתערבת במרק ותבשיל משא"כ החתיכה שאינו מתערב עם המרק והתבשיל ואיך יתבטל אא"כ יש רוב בחתיכ' היתר במב"מ דאז יתבטל חתיכת איסור ברוב חתיכת היתר כמו שיתבאר לקמן. כללו של דבר אין היבש מתבטל בלח ואין הלח מתבטל ביבש כיון שאינם נבללים וה"ז כאלו הוכר האיסור שהרי אפילו אם כבר נתבטל והוכר האיסור צריך להסירו ואפילו יבש ביבש אם יוכל להכיר האיסור אינו בטל אפילו באלף כגון שנתערבו חטים מצומחים שהם חמץ בשאר חטים ל"ש ביטול (א"ח סימן תס"ז) אפילו באלף כיון שיכול להכיר האיסור ולהסיר אפי' ע"י טורח גדול (עיין פ"ח סי' ק"ד ס"ק ג') ובכל זה אין חילוק בין איסורי תורה לאיסורי דרבנן:

ב ולכן חלב שנפל לתבשיל אע"פ שיש שם ס' אעפ"כ צריך ליתן בו מים צוננים וטבע החלב להקפיא ולצוף למעלה על המים ויסירנו. ואם המאכל מתקלקל ע"י המים במקום הפסד מרובה אפשר שיש להקל ולומר כיון שעכשיו מעורב וכבר נתבטל והוא לח אינו מחויב לעשותו ליבש ואינו דומה ליבש ביבש שגם עכשיו ניכר (עיין כו"פ בסי' צ"ט ומדמה זה לדין כלי שנתערב בכלים בסי' ק"ב לדעת הש"ע דא"צ להגעילו ע"ש ובא"וה כלל כ"ג ססי' ט' כתב וז"ל והשיב ראב"ן חלב שנפל לקדירה ונמס אם יש ס' מצוה ליתן בו מים קרים לקרוש החלב ולהסירו משמע כדברי הכו"פ דאינו אלא מצוה) ומ"מ נ"ל דיניח שיצטנן התבשיל דאין המאכל מתקלקל כ"כ עי"ז שיוכל לחזור ולחמם אח"כ וכ"ז שיש במאכל ס' אבל אם אין בו ס' לא מהני נתינת מים הצוננים שהרי נותן טעם ולא עדיף מנפל איסור בקדירה ואין בו ס' דאפילו אם מכירו וזרקו שלם אפ"ה אסור הכל סי' צ"ח סעיף ד' (ובש"ך שם):

ג ואם נימוח האיסור לחתיכות דקות וקטנות אם יכול לסנן המאכל במסננת אינו בטל אפילו באלף כיון שיכול להסירו ואם נימוח כ"כ עד שיעבור ג"כ במסננת א"כ הוי כלח בלח ואם המאכל עב קצת שא"א להסיר ע"י סינון וא"א להכיר האיסור בשום אופן אזי דינו כיבש ביבש ובטל אבל אם הוא רוטב עבה שא"א לסנן והאיסור לא נימוח כ"כ אלא שנפרך לחתיכו' דקות מאוד אסו' שהרי אפשר להכירו במשמוש היד (עיין כ"ז בפ"ח סימן ק"ד ובש"ך וט"ז שם ובסימן ק' בש"ע ובת"ח כלל פ"ה דין י"ז מתיר רמ"א באם אינו יכול לבררו וכת' המנ"י ובהפ"מ יש לסמוך עליו):

ד כל מקום שנכתוב בטל ברוב י"א דמדרבנן דוקא חד בתרי וי"א דאפילו באיסו' תורה א"צ שיהיה כפלים ר"ל אחד של איסור וב' של היתר (כדמשמע פשטא דלישנא דש"ס חד בתרי) אלא ר"ל שיהיה ההיתר עכ"פ יותר מעט מן האיסור (ועיין בא"ח סימן תמ"ז סעיף ט' ובפ"ח שם ובסי' תנ"ה במ"א ס"ק ט"ו) והיכא דאם יודע שההית' הוא הגדול א"כ אין תערוב' ואם אינו יודע איזו היא ההיתר ואיזהו האיסור א"כ שמא הגדול הוא האיסור ולא משכחת לה אלא שיש כאן חתיכה א' גדולה וב' חתיכות קטנות אלא דב' חתיכות הקטנות ביחד הם יותר גדולות בכמות מהחתיכה הא' ואינו יודע איזהו האיסור וא"כ ממ"נ יש כאן רוב דאפילו אם החתיכה הגדולה היא האיסור מ"מ הרי יש בב' הקטנות דהיתר יותר מן הגדולה של איסור אבל אם ב' הקטנות הם שוין בכמות כמו הגדולה אסור דאף ע"פי דיש לומר ג"כ ממ"נ יש כאן רוב שאפי' אם הגדולה היא האיסור הלא יש ב' חתיכות נגדה ובטל חד בתרי ז"א דמנ"ל לילך אחר רוב חתיכות שמא נלך אחר הכמות והרי חתיכה זו גדולה כ"כ כמו השנים ואין כאן רוב (סי' ק"ט בש"ך ופרי חדש) ועכ"פ בלח מב"מ דמ"הת בטל ברוב ר"ל כשהיתר מעט יותר מן האיסור הרי יש כאן רוב היתר:

ה מדינא דש"ס וכ"כ המחבר בש"ע שאם נפל איסור להיתר מין בשאינו מינו נותנין אותו לטעום לנכרי ובלבד שלא יהיה ידוע לנכרי שרוצין לסמוך עליו בא"וה אלא במס"לת דאף על גב דבאיסור תורה אין נכרי נאמן במס"לת הכא כיון דעביד' לגלויי שהרי כשיאמר שאין בו טעם איסור יאכל הישראל ובמלתא דעבידא לגלויי סמכינן עליו: או שנותנין אותו לטעום לנכרי קפילא (ר"ל אומן המבשל) ואע"פי שיודע דיסמכו עליו בא"וה דכיון שהוא אומן לא מרע חזקתי' ואם יאמר הנכרי שאין בו טעם איסור סומכין עליו ומותר (ואם ירגיש הישראל טעם האיסור הרי נראה ששקר ענה ואסור) ואפילו אין בהיתר ס' כי יש דברים שאינן נותנים טעם כ"כ ואם היה דבר היתר כגון שנדר אחד מאיזה דבר ונתערב בדבר אחר מבשא"מ וכן בצל וכיוצא בו שחתכו בסכין של בשר ורוצה לאכלו בחלב נותנין אותו לטעום לישראל אם יאמר שאין בו טעם מותר ואפי' אין בו ס' (צ"ח סעיף א'):

ו ואמנם עכשיו אין נוהגין כלל לסמוך בדבר איסו' על טעימת נכרי אלא משערין הכל בס' שכן קיבלו חז"ל שאין לך דבר שנותן טעם ביותר מס' זולת תבלין וכיוצא בו שנבאר לקמן: וכחל כמבואר בדין כחל. וביצת איסור כמבואר בדין בצים ובפחות מס' אסור בין איסור מה"ת ובין איסור מדבריהם בין כזית או פחות מכן דקיימא לן חצי שיעור אסור מה"ת בכל תערובת לח בלח אבל בדבר היתר מותר לסמוך גם עכשיו על טעימת ישראל ובלבד שיהיה אותו הישראל בקי להבחין בטעמים (שם):

ז איסור שנפל להיתר בין איסור תורה ובין איסור דרבנן (סימן צ"ח פרי חדש ס"ק י') אם מכירו צריך להסירו ואפילו הכי צריך ס' נגד כולו שאין אנו יודעין כמה יצא ממנו אע"ג דהחתיכ' עבה וגדולה עכשיו כבתחלה י"ל שפלט מן האיסור ובלע מן ההיתר ואם הוציא האיסור וחזר ונפל לאותה קדרה סגי בפעם א' ס' שהרי אפילו פלט הכל די בס' ולא יהיה המיחוי שיצא ממנו חמור מן האיסור עצמו ואם נפל לקדרה אחרת צריך ס' באותה קדירה נגד האיסור דשמא לא פלט בקדרה א' רק מעט ובקדרה זו יפליט הכל (שם סס"עי ד' ובאו"ה כלל כ"ד וצ"ע שהרי בלא"ה אפילו פלט כולו הא ס"ל חנ"נ וצ"ל משום דא"כ ק' בקדירה ראשונה נמי נימא הכי וכמו שהק' הכו"פ באמת ולכן ס"ל לאו"ה דל"ש חנ"נ אא"כ לא היה ס' אבל הכא שהיה ס' נגדו לא נ"נ מעולם אלא דחיישינן שמא לא פלט הכל):

ח איסור שנפל להיתר מין בשאינו מינו כגון חֵלֶב לבשר סתם (דבשר שמן וחלב הוי מין במינו ש"ך ס"ק א') וכן חתיכ' איסור שבישל במים צריך ס' נגד האיסור מ"הת דקיי"ל טעם כעיקר אסור מה"ת ר"ל איסור שנתן טעם בהית' אע"פ שהסיר האיסור שלם ולא נשאר בו רק טעם אפ"ה אסור מה"ת דילפינן מנזיר דכתיב וכל משרת ענבים לא יאכל וקבלו חז"ל דר"ל שאם שרה ענבים במים ויש בהם טעם של ענבים אסור לנזיר אע"ג שהסיר הענבים ולא נשאר במים רק הטעם ולכן כל ספק אזלינן לחומרא כגון שקודם ששיער לידע אם יש בו ס' נשפך הרוטב או שהניח נכרי או תינוק לתוך הקדרה חתיכת איסור אינו מינו ואינו יודע כמה הניח וכן כל ספק לחומרא כדין ספיקא דאורייתא לחומרא (סי' צ"ח סעיף ב'):

ט ודוקא לח בלח או לח ביבש אסו' מה"ת מפני הטעם אבל יבש ביבש שנתערב אפילו מין בשאינו מינו כגון שנפרך האיסור לחתיכות דקות ואינו ניכר או ששחט ג' מינים ואחד נשחט שלא כהוגן וא"י איזהו (ק"ט ש"ך סק"ח) מה"ת בטל ברוב ומותר לאכלן כך ביבש שהרי כל דבר בטל ברוב מה"ת אם אינו נותן טעם אלא שחז"ל אסרו במין בשאינו מינו אפילו ביבש עד שיהיה בחתיכה ס' נגד חתיכת האיסור דשמא יבשלם ואז יתן טעם ולכן בעינן ס' דאף אם יבשלם אין כאן נתינת טעם בשום אופן (ש"ך שם ס"ק י') והכו"פ כתב אם נתערב כזית בכא"פ שהוא לערך א' בט' זיתים שהפרס הוא ג' ביצים וכזית הוא שליש ביצה אז אסור מן התורה וצריך ס' אבל ביותר מזה אינו רק מדרבנן דשמא יבשלם ויתן טעם):

י ולכן חתיכת איסור שנפל לקדרה שאינו מינו ויש שם רוטב וגם חתיכות ואינו מכיר האיסור אע"ג דלענין לבטל טעם של האיסור מצטרף גם החתיכות של היתר שהרי אין לאסור הרוטב והתבשיל רק בשביל הפליטה שפולטת האיסור ונותן טעם בהם ונגד זה גם החתיכו' של היתר פולטין ונותנים טעם ולכן הכל מצטרף נגד האיסור ואם יש בין הכל ס' מותר התבשיל והרוטב. אבל מ"מ החתיכות כולם אסורין שהרי החתיכות היבשים אינן אסורים משום הטעם אלא שמא יאכל האיסור ולכן צריך שיהיו רוב בחתיכות ההיתר נגד האיסור ואם מכירו זורקו שהרי קיי"ל אפשר לסוחטו אסור כדלעיל והשאר מותר הכל בין החתיכות ובין התבשיל (שם ובסי' ק"ו וסי' צ"ח סעי' ד'):

יא ודוקא באיסורי תורה הוא דאמרינן דצריך ס' ביבש בכדי שלא לבא לידי איסור דאורייתא אם יבשלם אבל איסור דרבנן שנתערב מבשא"מ ואינו מכירו כיון דלא אפשר למיתי לידי איסור דאורייתא בטל שפיר ברוב וכדין מין במינו שנכתוב בכלל זה (סי' ק"ט בש"ך ס"ק ט')

יב והא דאמרינן דבאיסור תורה עכ"פ בטל בס' ביבש היינו דוקא (אבל) אם נתערב מין בשא"מ שאינו מכירו (אך כשיאכל אותו ירגיש) בענין שכתבנו בסי' ט' שא"א בשום ענין שיטעום טעם איסור [אבל] בטעם שהוא של איסור כגון חתיכה בשר שנפל עליו חלב ונתערב עם שאר חתיכה בשר ואינו מכירו [אך כשיאכל אותו ירגיש] כיון כשיאכל יטעום טעם האיסור י"א דלא בטיל כלל (וע' בפ"ח סי ק"ט ס"ק ו' בסי' ק"ב ס"ק ח' ועיין בסי' ק"ב בש"ך ס"ק א' בשם הב"ח שמשיג על תשובת בן לב א"כ משמע דהוא הדין בדין זה חולק (אבל בש"ך סי' ק"ז לדעת ר"ב משמע כב"ח):

יג וכל זה במין בשאינו מינו דטעם כעיקר דאורייתא בלח וגזרו יבש אטו לח אבל מין במינו שנתערב לח ביבש או לח בלח כיון דשם לא שייך טעם וא"כ מה"ת בטל ברוב אלא דחז"ל גזרו להצריך ס' כיון שכנגדו במין בשא"מ צריך ס' מ"הת וכיון דאינו אלא מדרבנן ולכן כל ספק שיסתפק בו אזלינן לקולא כדין ספק דרבנן כגון שנשפך הרוטב קודם שנודע לו אם יש ס' או שהניח תינוק או נכרי וכיוצא בו חתיכת איסור בקדרה ואינו יודע גודל איכותו כמה היה לשער אם יש בו ס' מותר כיון שהוא מין במינו (סי' צ"ח סעיף ב'):

יד וכן אפילו מין בשאינו מינו אם הוא איסור דרבנן כגון בשר עוף בחלב וכיוצא בו נמי אם מסופק אם היה בו ס' מותר (ש"ך סק"ד) ואפשר דאפילו אם מסופק ג"כ אם היה בו רוב נגד האיסור כיון שעכ"פ מסופק דאפשר שהיה בו ס' מותר (ועיין סי' קי"א ובת"ח כלל פ"ה במנ"י ס"ק מ"ז בסופו): וכתב הכו"פ דמיירי בענין שא"א לעמוד על טעמו דאל"כ צריך ליתנו לנכרי לטעום דאע"ג דאין אנו סומכין על טעימת נכרי היינו לחומרא אבל לא להקל ח"ו ודבריו נראים נכונים ונ"ל דזהו כוונת הת"ח הביאו הש"ך ס"ק ז' שכתב דאפילו בעוף שהוא דרבנן הואיל וטכ"ע דאורייתא ותמהו עליו ע"ש ונ"ל כוונתו דר"ל כיון דאפשר למיקם אטעמא ולכך צ"ע להקל בעוף):

טו ואם נפל או שהניח נכרי ותינוק חתיכת איסור בקדרה עם בשר מין במינו ואינו ידוע אם היה ס' נגד האיסור כגון שנשפך הרוטב או שא"י גודל איכותו והוא איסור תורה והרי יש כאן מין במינו דהיינו החתיכה נבלה עם ההיתר וגם יש כאן מין בשאינו מינו שהרי הנבלה נותן טעם במים ויודע בבירור שהיה רוב בחתיכת היתר נגד חתיכה האסורה יש אוסרין שהרי יש כאן ספק דאורייתא אם היה בו ס' כיון שיש כאן ג"כ מבשא"מ (ע' סי' צ"ח בש"ך ס"ק ח') ויש מתירין דאמרינן סלק את שאינו מינו כמי שאינו ומינו רבה עליו ומבטלו שהרי כשם שהנבלה פולטת כך הכשרות פולטת וא"כ תיכף כשפולט הנבלה יש רוב מן פליטת ההיתר המבטל פליטת האיסור ברוב מן התורה ואין צריך ס' אלא מדרבנן והוי ספק דרבנן (עיין ט"ז שם וכו"פ שם ולי צ"ע דמאן יימר שתיכף פלטו גם ההיתר שמא קדמה נבילה לפלוט ואם כן יש כאן ברוטב איסור תורה או שמא פלטה הנבלה יותר מההיתר וא"כ לא נתבטל אפילו מן התורה) ובהפסד מרובה וצורך מצוה יש להקל:

טז ודוקא שהספק הוא בענין שכתבנו שא"א לידע מחמת שנשפך או נאבד או שלא ידע כמה הניח בקדירה שאין אדם בעולם שידע זה אבל אם הוא לפנינו אלא שאינו בקי לשער אם יש בו ס' זה לא נקרא ספק כלל דדעת שוטים הוא זה שמי שהוא בקי יכול לשער ואפילו באיסור דרבנן לא מהני ספק זה ואסור (סעיף ג'):

יז ודוקא בלח במין במינו גזרו להצריך ס' כיון דבאינו מינו צריך ס' מה"ת מחמת הטעם אבל יבש ביבש מין במינו שכנגדו במין שאינו מינו מה"ת גם כן בטל ברוב שהרי כשיאכל ביובש ליכא טעם ולכן במב"מ לא גזרו והניחו על דין תורה שיבטל ברוב ומדינא מותר לאדם אחד לאכול כולן. ובלבד שלא יאכל כל ג' בבת אחת דאז אוכל האיסור בודאי ואע"פ שנתבטל מ"מ אסור שהרי אוכל בודאי האיסור אבל כשאוכל אותם אחד אחד או אפילו ב' בפעם א' אמרינן שכולם היתר ואח"כ כשאוכל השלישי אנו אומרים שכבר נאכל האיסור וזה ההיתר וזהו מדינא אבל ראוי לנהוג כאותן הפוסקים שאדם אחד לא יאכל כל הג' אלא ב' בני אדם שכל אחד יוכל לתלות האיסור בחבירו ויש מחמירין עוד להשליך א' מהן או ליתנם לנכרי בכדי לתלות שהישראל אוכל רק ההיתר (סימן ק"ט):

יח ודוקא כשרוצה לאכלן כך ביובש אבל אסור לבשלן יחד דא"כ יחזור להיות כלח ביבש אבל מותר להרבות עליהן כדי שיעור ס' ולבשלן ואין בו משום מבטל איסור לכתחלה כיון שכל אחד בפ"ע מותר ואם לא הוסיף ובשלן כך קודם שנודע התערובות ואז לא שייך לומר שנתבטל דביטול לא שייך אלא אם יודע שיש כאן תערובת אבל שאינו יודע כלל מתערובת מה שייך ביטול (הש"ך בסי' ק"ט ס"ק י"ב כתב דמה"ת לא בטל וכ"כ הפ"ח שם והמנ"י בח"ח כלל ל"ט בסופו תמה על הש"ך וכתב דברא"ש ס"פ ג"ה מבואר להדיא דאינו אלא מדרבנן ואינו מוכרח דמש"כ שם הרא"ש ומדרבנן החמירו במב"מ שנתבשל קודם שנודע התערובות להצריך ס' הוא סבר דהאי מדרבנן קאי על קודם שנודע כו' ובאמת כוונת הרא"ש י"ל דהא דבעינן ס' הוא מדרבנן ע"ש ברא"ש) ולכן לכ"ע דינו כאלו נפל איסו' יבש בקדרה וצריך ס' נגד האיסור כמו שמבואר ואפילו לאכלן כל אחד ואחד בפני עצמו ואפילו ג' בני אדם אסור:

יט ואם קודם שנודע התערובות בשלן בב' קדרות כיון שלא נתבטל האיסור שניהם אסורות שהרי לא ידעינן באיזה קדרה הוא האיסור (ומ"מ אם נודע לו בשעת הבישול אם הם של אדם אחד וראוין לערבן כדלקמן כלל ס"ד סי' י' י"א מצטרפין) אבל אם בישל בב' קדרות אחר שידע התערובות וא"כ עכ"פ נתבטלו מן התורה וגם מדרבנן ברוב אלא שאסור לבשלן יחד משום שיחזור להיות איסור נבלל וא"כ כיון שבשלן בב' קדרות דלא חזר להיות איסור נבלל אף דהוי ספיקא הוי ספק דרבנן ולקולא (ש"ך שם):

כ ואם כבר נודע התערובת ובשלן בקדרה אחד י"א דאפ"ה אסור ודינו שוה לבשלן קודם שנודע התערובות (רשב"א) וי"א דכבר נודע התערובות וחזר האיסור להיות היתר מה"ת וגם מדרבנן ולכן אע"ג שבשלן יחד אין הפליטה אוסר ומותר לאכול התבשיל. והחתיכות דינן כמו קודם בישול (רא"ש) ובמקום הפסד יש לסמוך להתיר (שם ססי' ק"ט) (ואפילו לבשלן לכתחלה או"ה ובמ"א סי' תמ"ז ס"ק י"א וע' בב"א ססיל"ב):

כא איזהו דבר שנקרא יבש כל שאינו נבלל והאיסור עומד בעצמו אלא שנתערב עם ההיתר עד שאינו מכירו כגון חטים בחטים ואפילו כאורז ושומשמין שהרי אינם נבללים וחתיכות איסור שנתבשלה עם חתיכת היתר אפילו ע"י משקים או מים דאע"ג דהרוטב מקרי לח בלח שהרי מתערב יפה מ"מ החתיכות נקראו יבש אפילו יהיה קטנים שבקטני' והחתיכות עם הרוטב נקרא לח ביבש. ולח בלח הוא במקום שגוף האיסור או טעמו שמתערב ונבלל יפה עם ההיתר באופן שבכל חלק מן התערובות אפילו בדבר מועט יש שם או"ה מעורבין יחד כגון יין ביין ושמן בשמן ומים במים וכיוצא בו וכן הרוטב שנתבשל בו איסור והיתר הרוטב מקרי לח בלח וכן כל כיוצא בו (פ"ח סי' ק"ט):

כב בצים עם בצים אם הם שלימים מקרי יבש ביבש ואם הם שבורים החלבונים שהם דקים ומתערבים יפה יחד הוי לח בלח והחלמונים דכל חד וחד לחוד קאי מקרי יבש ביבש ואם הם טרופים יחד הוי לח בלח (פ"ח שם) עיין כלל כ"ט וכלל ל"ח:

כג קמח בקמח דעת האחרונים דמקרי לח בלח (ואין לומר דדוקא כשנטחן יחד דאז מחמת הטחינה מתערב יפה מה שאין כן כשמערב כך קמח בקמח דאפשר דלכ"ע הוי יבש ביבש ז"א שהרי הסמ"ג בל"ת סי' קל"ח הביא ראיה מב' מנחות שלא נקמצו כו' ושם מיירי שנתערב קמח בקמח בלא טחינה וכן מוכח בפסחים דף מ"ד בתוספות ד"ה איתיביה וכ"כ הט"ז בא"ח סי' תנ"ג) ומ"מ במקום הפ"מ במין במינו יש לסמוך ע"ד רמב"ם דס"ל דהוי יבש ביבש שהרי אפילו לדעת הפוסקים דהוי לח בלח מה"ת נמי בטל ברוב כדין מב"מ (סי' ק"ט בכו"פ וכ"כ פ"ח בא"ח סי' תמ"ז סעיף ט'):

כד ור"ל דעיסה הנילושה מקמח ומי בצים הוי ג"כ לח בלח ונ"מ דבהפ"מ ל"א חנ"נ וא"כ אם יש ס' בין הכל דהיינו הקמח והרוטב והתבשיל הכל מצטרף לבטל הביצה שמצא בה טיפת דם או שנולדה בי"ט ואפשר דל"א גם בזה אפשר לסחטו אסור ובמקום הפ"מ או סעודת מצוה יש לסמוך על הפוסקים דאף אפשר לסוחטו ל"א באיסור דרבנן. אך הגאון בעל חות דעת אמר לי שדעתו לאסור אפשר לסחטו ומי שלבו שלם ויודע להכריע יכריע:

כה כל האיסורין שבטילין בס' אזלינן לענין מבשא"מ ומב"מ בתר טעמא דאם הם חלוקים בטעמן אע"פי שיש להם שם אחד כגון חתיכת בשר שור עם חתיכת בשר כבשות ותרנגולת וכיוצא בו אעפ"י שיש להם שם אחד שהכל נקרא בשר מ"מ כיון שחלוקין בטעמן הוי מין בשאינו מינו לכל הדינים שכתבנו ובשר ולב וכבד וכחל הפ"ח כתב בפשיטות דהכל מין אחד הוא בטעמא דאע"ג דקצת יש שינוי טעם באחד מחבירו מ"מ הוי מין במינו בין לענין טעמא ובין לענין שמא וצ"ע (ועיין דינים אלו בב"י ופרי חדש סימן צ"ח ובש"ך שם ס"ק ו') ובשר שמן וחלב הוא מין במינו אבל בשר כחוש וחלב הוי מין בשאינו מינו:

כו אבל כל איסור שאינו בטל בס' כדבר שיש לו מתירין וערלה וחדש וכיוצא בו דאפילו באלף לא בטילי אם נתערבו במינן באלו אזלינן בתר שמא דוקא שאם יש להם שם אחד אעפ"י שחלוקין בטעמן הוי מין במינו ואם יש להם ב' שמות אעפ"י שיש להם טעם א' הוי מין בשאינו מינו (ש"ך שם):

כז איסור שנתבטל כגון שהיה ס' כנגדו וחזר ונפל לתוכו חתיכת איסור אחרת מאותו מין כגון שנפל לקדרה חתיכה נבלה והיה ס' כנגדו וחזר ונפל לתוכו חתיכה נבלה אחרת ממין ראשון כגון ששניהם מין בשר א' או שניהם חלב וכיוצא בו חוזר וניעור גם איסור ראשון וצריך שיהיה בתבשיל לבטל ב' החתיכות ולא אמרינן הרי הראשון כבר נתבטל ונעשה היתר וא"כ לא יצטרך רק ס' נגד החתיכה השניה (צ"ע סעיף ו' בהג"ה) (ואפילו מין במינו בלח כיון שכנגדו בשאינו מינו ניכר הטעם ש"ך ס"ק כ"א):

כח ולא מבעיא בלח שודאי חוזר וניעור שהרי כל זמן שמרגישין הטעם ל"ש ביטול וכיון שכנגדו במין בשא"מ מרגישין הטעם של האיסור צריך ב"פ ס' לבטל טעם שניהם אלא אפילו יבש ביבש דאין שם טעם אפ"ה חוזר וניעור. ולא מבעיא קידם שנודע לו מן התערובת דאז לא נתבטל כמו שנתבאר לעיל סי' י"ח אלא אפילו אם כבר נודע לו התערובת והוא יבש ביבש שבטל כבר מה"ת וגם מדרבנן דאפילו אם בשלן יחד מותר כדלעיל סימן כ' אפ"ה אסור שהרי אם יכיר האיסור לאחר שנתבטל ודאי שהוא אסור דלא נהפך האיסור להיתר אלא כל זמן שאינו ניכר וכיון שניתוסף עליו איסור ה"ז כאלו הוכר האיסור ולכן אסור (שם) וע"ש בש"ך ס"ק כ"א דדעתו להקל בהפ"מ במב"מ ביבש ביבש לאחר שנודע:

כט בד"א בב' מיני אסורים מאיסור אחד כגון נבילה ונבילה וחלב וחלב וכיוצא בו אבל ב' מיני אסורים שמשונים בטעמם כגון קדירה שיש בה נ"ט זיתים של היתר ונפל לתוכה כזית חלב וכזית דם (להפוסקים חנ"נ מיירי בבת אחת דוקא. ולהפוסקים דבשאר איסורין ל"א חנ"נ אפלו בזה אחר זה) וכן קדרה שיש בה נ"ט זיתים או ירקות או כיוצא בה ונפלו לתוכה כזית בשר וכזית גבינה אפילו בזה אחר זה לכ"ע (דבזה לא שייך חנ"נ כדלעיל כלל מ"ד) בכ"ז לא אמרינן חוזר וניעור אלא אדרבה כל אחד מצטרף להיתר ומבטל איסור השני דכיון דטעם דם וחלב או בשר וגבינה אינם שוין הרי נתבטל טעם הגבינה או הבשר בס' וטעם הדם או החלב בס' דמה לי אם ההיתר מבטל טעם האיסור או האיסור מבטל טעם האיסור רק שיתבטל טעם האיסורין ולא יהא בהם כח ליתן טעם בהיתר. (סימן צ"ח סעיף ט'):

ל וכן קדרה שיש בה כ"ט זיתים של היתר ונפל לתוכה כזית דם ובקדרה אחרת יש בה ל' זיתים של היתר ונפל לתוכה כזית חלב ונתערבו ב' הקדירות בשוגג דכל אחד מצטרף לבטל את חבירו והכל מותר ואפילו להסוברים חנ"נ משכחת לה בלח בלח בהפסד מרובה כדלעיל כלל מ"ד סי' ט' או שנתערבו קודם שנודע התערובת ובהפסד מרובה דלא אמרינן חנ"נ כמבואר שם סימן י' (שם ובש"ך ס"ק ל"ד):

לא במד"א שאיסורים מבטלים זה את זה דוק' כשהם ב' מיני איסורים וחלוקין בטעמן אבל אם הם שוין בטעמן אעפ"י שחלוקין האיסורים כגון כזית בשר טרפה וכזית בשר נבילה אינן מבטלין זא"ז אלא אדרבה מצטרפין זה עם זה וצריך שיהא בקדרה ס' לבטל שניהם כיון שטעמן שוה וגם אמרינן חוזר וניעור (שם בש"ך בסופו):

לב כשם שאיסורים מבטלים זה את זה כך היתר מבטל היתר כגון שנפל כזית חלב לס' זיתים של מים הרי נתבטל החלב במים ומותר. ליתן מן המים לקדרה של בשר. ודוקא בדיעבד שכבר נפל אבל לכתחלה אסור לערב חלב במים כדי לבשל עם בשר דכיון שכוונתו לכך הוי כמבטל איסור לכתחלה (סימן צ"ט ססעי' ו'): דין כף חדש שניער בה קדרה נתבאר לעיל כלל מ"ח ודין דבר דעביד לטעמא מבואר לקמן כלל נ"ג:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.