חכמת אדם/נז
|
< הקודם · הבא > |
א כלי של איסור שנתן עליו היתר דינו כמו גבי אוכל דאמרי' תתאה גבר (ק"ה סעיף ג') ולכן אם הכלי חם שהי"סב יש בו ג' דינים שאם נתן בו יבש גמור צריך קליפה ואם יש בו לחלוחית צריך נטילה ולהנמשכים אחר רמ"א אוסר כולו כיון דמדינא מפליט ואוסר כדי נטילה י"ל כיון דאנן לא מחלקינן בין כחוש לשמן דאוסר כולו (ש"ך שם ס"ק כ"ג) ואם הוא רוטב צריך ס' נגד כולו אם הוא כלי שנאסר כולו כקדרה שמבשלין בו וכיוצא בו ואם הוא קערה וכיוצא בו שאין תשמישו רק ע"י עירוי וא"כ לא נאסר רק כ"ק צריך ס' נגד קליפת הקער' וכן הדין בשניהם חמין (עיין כ"ז בפ"ח סי' ס"ט ס"ק נ"ד ובש"ך שם ס"ק ס"ד ובסי' צ"ד ס"ק ל"ג):
ב ואע"ג דאיסור כחוש הנבלע בחתיכה קיי"ל דאינו אוסר הנוגע בה אפי' בנצלו יחד וא"צ אפי' קליפה (כדאיתא בסי' ק"ה סעיף ז' ובט"ז שם ס"ק י"ד ומבואר לקמן כלל ס' סי' ד') הנ"מ במאכל שיש לו מה לפלוט מגופו ולכן אין הבליעה נפלט ממנו בלא רוטב אבל כלי שאין בה פליטה מגופה שפיר יוצא הבלוע אעפ"י שהאיסור שנבלע בה היה איסור כחוש ומ"מ אינו אוסר יותר מכ"ק ביבש גמור (ומש"כ הש"ך שם ס"ק כ"ג אע"ג דב' דברים יבישים קיי"ל דאוסר כולו וכ"כ בסי' צ"ד סס"ק ל"ג לא זכיתי להבין שהרי בעצמו כתב בס"ק י"ז וי"ח דזה דוקא באיסור מחמת עצמו אבל לא בבלוע דאפי' נצלו מותר גם מה שכתב ברטיבות קצת לאסור כולו צ"ע הרי גם בנצלו יחד ודאי יש רטיבות קצת ואפ"ה מותר וכתב הט"ז בשם רש"ל דאפי' קליפה אינו צריך ואף המ"א סי' תמ"ז סס"ק א' שכתב לאסור אותה חתיכה נראה דדוקא לענין חמץ כ"כ אבל לא בשאר איסורין וצ"ע:
ג וכ"ז כשבלע הכלי איסור כחוש אבל כשבלע איסור שמן נסתפק הש"ך (שם) כיון דבמאכל אוסר כולו וא"כ י"ל דה"ה בכלי בשניהם חמין או אפי' התחתון חם אבל המ"א בסי' תנ"א ס"ק ל"ו כתב בפשיטות דאינו אוסר רק הקליפה (ושם יש ט"ס וצ"ל בי"ד סימן ק"ה סעיף ז'):
ד ואם הכלי צונן וההיתר חם שהיד סולדת בו בין שההיתר דבר יבש לגמרי או שיש לו רטיבות קצת כבשר אין צריך אלא קליפה דתתאה גבר. ואם הוא לח וגמור כרוטב בעינן ס' נגד קליפת הכלי במקום שנשתמש בו ותליא במחלוקת ר"ת וריב"א בסי' צ"א סעיף ד' ולעיל כלל מ"ב סי' י':
ה ואם הניח דבר איסור שהיד סולדת בו בכלי של היתר נאסר הכלי לעולם עכ"פ כדי קליפה (צ"ד סעי' י'):
ו ודוקא שהיה איסור מחמת עצמו אבל חתיכה בשר שנאסר מחמת בלוע של איסור כחוש (דאם נאסר מחלב הוי איסור מחמת עצמו כדלעיל) ונפל לכלי של היתר אינו אוסר אפי' בשניהם חמין דדוקא הכלי פולט בלא רוטב אבל המאכל אינו פולט בלא רוטב (עיין ט"ז שם סי' ק"ה ס"ק י"ז) ואורז ודגים וכיוצא בו שנבלע בו חלב אינו חשוב בלוע ואם תחב בהם כף בשר או להיפך והכף ב"י נאסרו שניהם (ש"ך שם ס"ק כ"ב):
ז ופשיטא שאין כלי איסר כלי הנוגע בו אפי' שניהם חמין (ש"ך שם ובסי' צ"ג) ולכן אם אפו בתנור פלאדן של חלב ואח"כ נתנו שם קדרה עם בשר מותר דהרי כבר החלב נבלע בתנור ואינו בעין ולא הוי אלא כשני קדרות (סי' צ"ב ובט"ז ס"ק כ"ט) וע"ל כלל נ' סי' ב':
ח ובשר רותח שהניח בכלי חלב או להיפך הכלי נאסר תמיד עכ"פ כדי קליפה וא"כ נאסר כולו והבשר או החלב דינו כדלעיל בכלי של איסור נח כל דינים אלו אין חילוק בין שהניח היתר בכלי איסור ובין שהניח כלי איסור חם אפילו ע"י אש על היתר צונן דאמרי' תתאה גבר ואינו אוסר אלא כ"ק:
ט ואם נכבש היתר בכלי של איסור במים או בשאר משקה חוץ מחומץ וציר אם לא שהה שם מעת לעת סגי בהדחה כדין צונן ואפי' בשר שהיה מונח בחלב פחות ממעת לעת כמבואר בכלל שאחר זה אבל אם נכבש בתוכו מע"ל אם תיכף באותו רגע שפינהו מן הכלי האסור נתנו לתוכו ההיתר אסור כדין כבוש דכבוש הוי כמבושל ועדיף ממליחה דאע"ג דקיי"ל אין מליחה לכלים להפליט הבלוע שבתוכו אבל כבוש הוי כמבושל ומפליט מן הכלי ומבליע בהיתר אבל אם שהה אפילו זמן מועט בלא האיסור ואח"כ נתנו לתוכו ההיתר כיון דקיי"ל דלאחר מעת לעת מה שבלוע בתוך כלי הוא נפגם וא"כ הוא נותן טעם לפגם ומותר (ש"ך וט"ז ריש סי' ק"ה ומ"א סי' תמ"ז):
י ונ"ל דזה שייך דוקא בשאר משקין אבל אם נכבש היתר בכלי של איסור בחומץ חזק או שמלחוהו אותו שם במלח ונעשה ציר או שכבשוהו בציר ונכבש בו מע"ל (סי' ס"ט בט"ז ס"ק מ"א) אזי כל מה שמונח בציר אסור דכיון דציר וחומץ הוא דבר חריף וקיי"ל דאגב חורפיה משוי ליה לשבח (כדאיתא בי"ד ריש סי' צ"ו ובסי' קי"ד) והש"ך כתב דאפי' שהה בתוכו מעת לעת מותר דלאחר מע"ל היא נותן טעם לפגם (ועיין סי' ס"ט ס"ק מ"ח ודבריו צ"ע דבדבר חריף לא מועיל אב"י (ובמנ"י כ' דמיירי במליחה מועטת דאינו חריף) ובמקו' שאין הפ"מ יש להחמיר דתיכף כששהה בציר כדי שיתנו על האור ויתחיל להרתיח מפליט (מ"א סי' תמ"ז ס"ק ט"ז) ולענין אם נבלע בכלי בדבר חריף אם בעינן מעל"ע או לא צ"ע די"ל דלהבליע בקל יותר מלהפליט שכן מליחה אינו מפליט מכלי ואעפ"כ מבליע נט:
יא והכלי שנכבש בתוכו דבר איסור נאסר כולו וצריך ס' נגד כולי (ש"ך בסי' צ"ח ס"ק י"ג ונ"ל דאין ר"ל דאם נכבש בחצי הכלי דיצטרך ס' נגד כל הכלי שהרי אפי' במאכל אמרינן דאינו מפעפע במה שלמעלה כמבואר בדין כבוש ואפי' בכלי מתכות דחם מקצתו חם כולי קיי"ל דאע"ג דמבליע בכולו אינו מפליט מכולו כמש"כ המ"א בסי' תנ"א ס"ק כ"ד ועיין בש"ך סי' ס"ט ס"ק ס"א) אלא דר"ל נגד כולו היינו המקום שנכבש בתוכו דאעפ"י דצד השני אינו מונח בכבישה אפ"ה מפליט מעבר לעבר ומ"מ אין נפקא מינה כלום דכיון דקיי"ל דאין לך כלי שיהיה בתוכו ס' נגד הכלי וא"כ ה"ה בנכבש במקצתו אין בו ס' נגד מקצתו. ומ"מ נ"מ לענין כלי שנאסר על ידי כבישה שנכבש במקצתו והכניסו לכלי אחר אם צריך ס' נגד כולו או רק נגד מקום שכבש בו (ועיין בב"א סי' נ"ח נ"ט) וכל זה לענין להפליט מן הכלי או להבליע אבל לענין מאכל שנכבש היתר ואיסור מבואר לקמן כלל נ"ח:
יב אבל כלי שנפל עליו ציר בין ציר של איסור או ציר היוצא מבשר בשעת מליחה שאסור מדם או ציר בשר על כלי חלב אינו אוסר הכלי רק כדי קליפה ולכן אם יכול לקלפו יקלוף המקום שנפל עליו הציר ודיו ואם נפל על כל הכלי ויכול לקלפו ג"כ מות' ובכלי חרס אסור וע"ל כלל ל"ב סי' י"ט (סי' צ"א סוף סעיף ה'):
יג וכלי שנאסר ע"י מליחה אינו נבלע בכלי רק כדי קליפה וא"צ לשער רק כדי קליפה (סי' צ"ח סעיף ד') אם השתמש בו ע"י בישול אבל להשתמש בו ע"י מליחה בדבר שדרכו להדיח אותו מותר אפי' לכתחלה דאין כח במליחה להפליט מן הכלי מה שנבלע בתוכו ולכן מותר למלוח בשר בכלי שנמלח עליו בשר שנמצא טרפה כיון דאורחי' בהדחה ובלבד שיהיה הכלי נקי מציר ופשיטא שמנוני' הטריפה דאל"כ המלח מבליע וצריך ששים נגד מה שהוא בעין על הכלי אבל הבלוע אינו יוצא וכן מותר למלוח בשר וכל מידי דאורחיה בהדחה בכלי של יין נסך (סימן קל"ז) וכן כלי שאינו מנוקב ומלחו בו בשר ונאסר לאחר שנקבוהו מותר למלוח בו בשר להוציא דם או אפי' בלא נקיבה אם כבר שהה במליחתו והודח או שאר דברים ואפילו בכלי חרס אמרינן אין מליחה לכלים להפליט (סי' ס"ט בש"ך ס"ק ס"ז):
יד אבל דבר שאין דרכו להדיח אסור למלוח בתוכו ולכן לכתחלה אסור לעשות גבינות בדפוסי עובדי כוכבים שנמלחו בתוכן גבינות האסורות וכן כל כיוצא בו (ועיין בש"ך סי' ס"ט ס"ק ס"ז) ובדיעבד הכל מותר וידיח את ההיתר (סי' ק"ה סעיף י"ב) ודוקא דבר לח אבל דברים יבשים אפי' חריפים מותר ולפיכך מותר להניח לכתחלה מלח ותבלין יבשים בכלי של איסור נקי שאין איסור דבוק בו וכן מותר להניח מלח בכלי של בשר ולתנם בחלב וכן להיפוך והמחמיר תע"ב (שם):
טו ודוקא למלוח בו מותר דמליחה אינו מפליט מכלי אבל כלי שנאסר ע"י מליחה או כלי שאינו מנוקב ומלחו בו בשר אסור להשתמש בו רותח דרתיחת האש מפליט מן הכלי ואם נשתמש בו דינו כדלעיל סימן א' ב'. ואפילו במלח בכלי שהוא מנוקב אסור לכתחלה לאכול בו רותח ובדיעבד מותר דכיון שהוא מנוקב לא בלע דדם משרק שריק אבל אם הוא כלי חרס שהוא נוח לבלוע אף בדיעבד אסור אם נשתמש בו רותח (סי' ס"ט ש"ך ס"ק ע') (ובמקום הפסד מרובה יש להתיר בדיעבד אפילו בכלי חרס) ולענין תשמיש בצונן עיין כלל נ"ו ועיון לעיל כלל ל"ב סי' ל"ב:
טז כלי של בשר שכבשו בו לפתן עד שנתחמץ ובשלו אותו בכלי של חלב יש לצדד ולהתיר בהפ"מ עיין בב"א ס ואם נכבש איסור בכלי נחשת ובשלו בו הית' במקום הפ"מ צ"ע אם יש לסמוך על הפוסקים דס"ל דכלי נחשת אינו בולע אא"כ האור מהלך תחתיו (כמו שכ' הש"ך סימן ס"ח) דאפשר דהפוסקים הנ"ל אינם ממעטין אלא עירוי אבל ע"י כבישה דהוי כמבושל אפשר דמודים אף בכלי נחשת וצ"ע:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |