חיי אריה/אורח חיים/ד

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

חיי אריה אורח חיים ד

סימן ד

נשאל כבוד אדוני אבי מורי הגאון הצדיק מו"ה ישראל סלאנטער זצללה"ה אם מותר לישראל לאמר לעכו"ם בערב שבת כשילך על הבערזע בשבת יאמר שפלוני ישראל נותן כך וכך.

ומסתפק לומר כיון דהא"י אינו עושה מעשה בפני עצמו רק מעשה קוף שאומר שהישראל אמר שיתן כך דוגמא לזה מעילה (דכ"א), ויש לומר דהישראל עושה בע"ש ונגמר בשבת ודומה לשריית דיו וסמנים בע"ש והולך ונגמר בשבת דשרי לבית הילל דקיי"ל כן והביא מה שכתב בתשובות רבינו עקיבא איגר ז"ל (בתשובה סימן קנ"ט) שפסק לאיסור וראייתו מיומא (דף י"ג) ומהירושלמי שם יעו"ש.

א

אות א

והנה יש לומר דאף דמותר לישראל לעשות מלאכה בע"ש שיוגמר בשבת היינו דווקא שיוגמר ממילא אבל כיון דצריך להעשות בשבת ע"י עכו"ם יש לומר דאסור משום דמחזי כשלוחו וכה"ג כתב התוספות ז"ל בשבת (דף י"ז ע"ב) ד"ה אין מוכרין לעכו"ם כו' ובד"ה אין נותנין עורות לעבדן כו' ועיין בשולחן ערוך או"ח (סימן רמ"ה סעיף ה') ובלבד שלא יאמר לו מכור בשבת ועיין שם בבאר היטב בס"ק ד', אך בהא דאין מוכרין לעכו"ם הוה דווקא לב"ש אבל ב"ה מתירין. ואפילו לב"ש דקדקו התוספות ז"ל בלשונם הקדוש דבר שלישראל אסור מן התורה משמע דדוקא דבר שאסור מן התורה אבל בכאן דלהא"י אינו רק דבור והוה האיסור משום ודבר דבר יש לומר דמותר, ואף דיש לומר דכיון דגמר העסק ע"י הדיבור מיקרי קנין ודמי להא דהבאתי מא"ח (סימן רמ"ה) אך במסכת עכו"ם (דף ע"א עמוד א') איתא שם אמר רבא כו' והא דלא הדרי דרמות רוחא הוא דנקיט להו משמע משם דלא מיקרי קנין יעו"ש:

ב

אות ב

ובעיקר הספק אם מותר לעשות דבר בע"ש שיוגמר בשבת דבר שאסור לעשות בשבת יש לכאורה להביא ראי' דשרי מהא דאיתא בעירובין (דף ל"ד ע"א) בע"מ רבא מר"נ אמר על ככר זו היום חול ולמחר קודש ואמר ערבו לי בזה מהו אלמא חזינן דאף דאין מקדישין בשבת כמו שאיתא במסכת ביצה (דף ל"ו ע"ב) אעפ"כ מותר לומר בע"ש שיהי' קודש בשבת, אך יש לומר דלכתחילה באמת אסור לומר כן רק דבדיעבד הוה קודש ובזה יש לתרץ בס"ד מה ששמעתי להקשות בשם הגאון בעל בית אפרים ז"ל מהא דאיתא בפסחים (דף ס"ו ע"ב) דמקשה הגמרא היכי מצי להקדיש לי' כו' דילמא הקדישו מע"ש שיחול ההקדש בשבת לכשיביאו את הכבש לעזרה ומש"ה מצי לעשות בהן עבודה להביא את הסכין לעזרה דעדיין הוה הבהמה חולין ע"כ תוכן הקושיא ולפי זה מתורץ בס"ד דלכתחילה אסור להקדיש אף שיחול ההקדש בשבת רק בדיעבד הוה הקדש ושפיר מקשה הגמרא שם בפסחים דהא לא מצו לאקדושי אפילו בכהאי גוונא, אך יש לעיין הא התם בעירובין הוה בעל המימרא רבא ורבא סובר בתמורה שם (דף ד') דאי עביד לא מהני, ואי נימא דאסור לכתחילה להקדיש או לתרום בכי האי גוונא א"כ אפילו בדיעבד לא מהני כמו שכתבו התוספות ז"ל במסכת זבחים (דף קי"ד ע"ב בד"ה היתר כו' בסוף הדיבור) יעו"ש, ומשמע בכתובות (דף פ"א ע"ב) דאמר רב יוסף כיון דאמרו חכמים לא לזבין לא הוה זבינא מוכח דאף באיסור דרבנן אמרינן אי עביד לא מהני, אך איתא בש"ע אורח חיים (סימן של"ט סוף סעיף ד') אהא דאין מקדישין ואין מפרישין תרומות ומעשרות דאם נעשו בין בשוגג או במזיד מה שעשו עשו יעו"ש בביאורי הגר"א אלמא חזינן דאפילו מהני ועיין בח"מ סימן ר"ח בש"ך שם ובט"ז שם ובקצה"ח ובנתיבות שם, ועיין בח"מ סוף סימן קצ"ה וסוף סימן רל"ה:

ג

אות ג

ועוד נלפענ"ד להוכיח דמותר לעשות כן לכתחילה מהא דאיתא ביבמות (דף צ"ג ע"א) דהוכיח הגמרא דר' ינאי כר"ח סוברים אדם מקנה דבר שלא בא לעולם מהא דרבי ינאי הוה אריסא דהוה מייתי לי' כד פ' כו' עשר מפרי דביתי' עלייהו כו' והוכיח הגמרא מזה דסובר דאדם מקנה דבר שלא בא לעולם וכתב השיטה מקובצת ז"ל בבבא מציעא (דף ט"ז ע"ב ד"ה אמר ר"ה כו') דאף דסובר אדם מקנה דבר שלא בא לעולם אפה"כ לא חל הקנין אלא מכאן ולהבא ולא למפריע דהיאך אפשר להקנות מה שהמוכר אין לו עדיין כלום ועי"ש היטיב, ואף שכתבו התוספות ז"ל ביבמות (דף צ"ג ע"א) דמהני מעכשיו אפילו כשיקרע השער משמע לכאורה דקונה למפריע קשה להבין טובא דהאיך אפשר לקנות שיחול הקנין למפריע בעוד שלא הי' בעולם או שלא הי' שלו ועיין בפני יהושע בקידושין (דף ס"ג בד"ה רבי דתניא כו') שרצה לומר דהוה רק ממעס התחייבות יעו"ש אבל גבי תרומה על כרחך דהוה תרומה מכאן ולהבא ויהי' נעשים תרומה בשבת ומוכח דמותר לומר בערב שבת שיחול התרומה בשבת:

ד

אות ד

והנה יש לעיין לפי מה שכתב הנימוקי יוסף ז"ל בב"ק פרק כיצד הרגל בסוגיא באשו משום חציו דהא דשרי להדליק הנר בע"ש משום דהמעשה התחיל בשעה שהדליק עי"ש וא"כ הכא שאומר שיעשה תרומה בשבת או שיגמור המקח בשבת הרי עכשיו נעשה מכוחו וכן משמע קצת בירושלמי במסכת שבת ריש פרק במה מדליקין (פ"ב ה"א) דכיון דאסור לשרוף קדשים ביום טוב אם מותר להדליק בשמן שרפה בערב יום טוב כדי שידליק ביו"ט וחילק שם דמותר להדליק בערב שבת והולך ודולק בשבת משום דהתורה אמרה לא תעשה כל מלאכה נעשית היא מאלי' כו' ולפי זה יש לומר היכא דנגמר הדבר בשבת מכח דבורו בחול הרי לא נעשית היא מאלי' רק מכח דבורו של חול והי' דומה לשריפת קדשים דאסור לחד דעה:

ה

אות ה

ועוד יש להביא ראי' מהא דאיתא בבבא בתרא (דף קע"א ע"א) ת"ר שטר שזמנו כתוב בשבת או בע"ח כשר שטר מאוחר הוא כו' הא דעת התוספות ז"ל בגיטין (דף י"ז ע"א) ד"ה מפני מה תיקנו זמן בגיטין כו' דגט מאוחר לא נגמר הגט רק בזמן הכתוב בו והובא בא"ע (סימן קכ"ז ס"ט) יעו"ש, ובחשן משפט (סימן מ"ג ס"ק ד') בפתחי תשובה הביא בשם הג"ש דרבינו הגאון רבי עקיבא איגר ז"ל דגם בשטרי מקח לא נגמר הקנין רק בזמן הכתוב בו לדעת התוספות ז"ל ולדעת הר"ן ז"ל, א"כ גם כאן אינו נגמר השעבוד רק בשבת או ביום הכיפורים ועיין באורח חיים (סימן שכ"ה ס"ק ח') דאסור להיות ערב בשבת וא"כ גם בחול לכתוב שטר שנגמר השעבוד בשבת אסור לפי דעת המג"א ז"ל א"כ אי נימא כמו שהוכיח הגאון רע"א מיומא דאסור לעשות דבר שאסור בשבת אפילו בע"ש שיוגמר בשבת הרי אבדו העדים חזקת כשרות שלהם כיון דהוה איסור ובפרט לפי מה דאיתא בש"'ע או"ח (סימן שפ"ה סעיף ג') דאפילו אם מחלל שבת באיסור דרבנן נעשה מומר וא"כ הרי העדים פסולים לעדות ואמאי השטר כשר, אך יש לומר לפי מה שמבואר בש"ע ח"מ (סימן ל"ד סעיף ד') ובסעיף כ"ד דאם העדות חילל שבת בדבר שאינו מפורסם לאיסור אינו נפסל לעדות א"כ יש לומר דגם כאן אינו מפורסם שאסור לעשות כן להכי השטר כשר:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף